שבט סופר חלק א רו

הוא כמו שאמרינן בכתובות דאם יש מחבואה אחת מצלת על כל כהנת וזה דוקא אם ידעינן בודאי שיש נכרי א' שאינו מערב אבל אי חיישינן לכל הנכרים אף שא"א שלא יש נכרי אחד שאינו מערב לא מהני וכן כתוב בש"ך סי' קי"ד על הא דתשובת הרשב"א בכרכום של נכרי וראיי' הרמ"א מהא דכבשי' שאסורין אע"פ דלא הוי רק דרכן בכך והכל נכנס בספק כמו בשבוי' ואף שידעינן שא"א שלא יש נכרי שאינו מערב מ"מ לא מהני רק אם יש לפנינו נכרי אחד שאינו מערב ובשאר רק דרכן בכך אז תלינן וא"כ זה הרבותא במתניתין שנקט שאפי' דרכן בכך נמי אסור אע"ג שיש לתלות בנכרי א' שאינו מערב מ"מ לא תלינן כיון שלא ידעינן בבירור אבל בידוע שעירב א' לפנינו או אפילו ידעינן שבודאי עירבו כמו מורייס לא מהני מה שא' אינו מערב דלא דמי לכהנת שהכל נכנסים בספק שמא נאנס' אבל אם האיסור בודאי לא תלינן וחיישי' ליקח אפילו רק א' מערב וכמו שחילק בהג"ה רמ"א שם

והנה בנדון שלפנינו דחיישינן שמא עירב בו שומן חזיר אפילו ידעינן שיש אומנים שלא עירבו בודאי מ"מ לא מהני לתלות שמא מזה הוא דלא מקילין רק באיסור דרבנן דומיא דשבויה שהקילו בדרבנן אבל בדאורייתא לא תלינן וכן ג"כ לפי מה שהעידו הסוחרים שהחמאה מבושלת יותר בזול ממחמאה שאינו מבושלת וע"כ משום דמערבין בו שומן חזיר דזול ביותר א"כ הוי כידעינן בודאי שמערבין בו שומן חזיר ולא מהני אפילו ביין נסך לתלות בא' שלא עירב רק תלוי' אי רובן מערבין או לא אם לוקחין בשוק משום דכל דפריש מרובא פריש אבל ליקח בחנותם הוי קבוע רק אם יש מקומות שאין מערבין ולא לוקחין משאר מקומות אז אין לחוש ואזלינן בתר אותו מקומות שלקחו מהם

וראיתי למעלתו נ"י שכ' אולי יש להקל משום שמא מערבין בו פחות מששים שלא ירגשו טעם שומן חזיר וכבר כתבתי שבסי' קי"ד מוכח דחיישינן שמא עירבו בו פחות מס' ואפילו באומן יש לחוש היום לכך יען כי יש הרבה שקונים מאומן נכרי שלא יקפידו על זה וגם לנכרי אין הקפדה ולא מרע נפשיה בזה ועיין במג"א או"ח סי' כ' ובמחהש"ק שם ובפרט לפמ"ש במכתבו שגם יהודים חשודים על זה שמערבין שומן חזיר א"כ אפילו אם יש ששים אינו מועיל דהא אסור לישראל לקנות ממנו משום מבטלים איסור לכתחילה ומוכר ביוקר בשביל שומן חזיר שבתוכו ושייך אצלו קנסא כמו שכ' ברמ"א סי' צ"ט ואפילו לפר"ח שחולק ומתיר למכור מ"מ לא שייך בנדון שלנו דהא מתחלה לא נעשה רק למכירה ולא מתיר הפר"ח רק אם ביטל איסור לאכול בעצמו אבל אם מבטל לעשות בהם סחורה אסור למכור ושייך קנסא אצל המוכר ובלא"ה יש לאסור לפמ"ש הריב"ש בתשובה סי' רצ"ח דמי שדרכו לאחרים ומבטל איסור למי שירצה לקנות הוי כמו כנתבטל בשבילו דאסור כיון שמבטל האיסור למכור לאחרים א"כ אם חיישינן לישראל חשוד שמערב שומן אפילו אם יש ששים נמי אסור ליקח אצלו משום אין מבטלין איסור לכתחילה

אלא מנכרי היה מותר אם ידעינן שבודאי יש ס' בהחמא' דכבר נתבטל האיסור אלא שגם זה לאו מילתא דפסיקא הוא וראיתי ברדב"ז ח"ג סי' תקנ"ט שכ' שאסור לקנות מנכרי היתר שנתבטל בו איסור יען כי הלקיחה מנכרי הוי כלכתחיל' ולא שרינן בדיעבד רק מפני פסידא ולשיט' הרדב"ז אסור לקנות מנכרי היתר שנתבטל בו איסור ובכ"ס סי' פ"ז הרבה לתמוה על הרדב"ז שאוסר לקנות מנכרי דהא בודאי לא גרע מישראל ששרי ליקח מישראל אחר שביטל איסור אם לא נתבטל בשבילו אם לא מרוויח בשביל האיסור כמ"ש בש"ך שם ומכ"ש מנכרי ומתוך כך יצא שם לחלק בין מכירה למתנה שיש לישראל הפסד אם נתנו לו במתנה אבל במכירה באמת אסור לישראל לקנות ע"ש

ומתחילה עלה במחשבה ליישב דברי הרדב"ז לפי מה שכבר חקר בפרמ"ג בפתיחה לה' תערובת אם גם בנכרי שייך ביטול או לא דלא נאמר אחרי רבים להטות דילפינן מיניה רוב רק בישראל ולא בנכרי יע"ש והנה אי אמרינן דלא שייך ביטול בנכרי א"כ שפיר כ' הרדב"ז שאסור ליקח מנכרי יען שלא נתבטל האיסור אצלו רק אם קונה הישראל אז שייך ביטול והוי אצל הישראל כמבטל איסור לכתחילה אלא שקשה לומר שיסבור הרדב"ז שלא שייך ביטול אצל הנכרי דהא באמת פסקינן מי איכי מידי וע"כ גם בנכרי שייך ביטול דלא עדיף מישראל ועוד נ"ל שכל החקירה הוא דוקא בביטול ברוב דילפינן מאחרי רבים להטות אבל בס' דלא מטעם רוב אתינן עלה רק מכח שבטל הטעם ונאבד האיסור לגמרי א"כ אפילו להני מ"ד דלית להו מי איכא מידי מ"מ אבמ"ה בודאי בטיל בס' כיון דליכא טעם ועיין בנב"י יו"ד מה"ת סי' נ"ד שמחלק כך בדברי המרדכי שכ' שהאיסור שמתחילת ביאתו לעולם מעורב בהיתר אין לו ביטול שזה דוקא בביטול ברוב אבל לא בששים יע"ש ועיין בח"ס יו"ד סי' י"ט בסופו א"כ הרדב"ז שכתב דינו בביטול בס' בודאי לא שייך לחלק בין נכרי לישראל שגם אצל הנכרי לא ביטול

ורציתי עוד לומר דאי אמרינן בהיתר שנתערב בהיתר ל"ש ביטול כמו שהוא שיטת הרי"ף בפת שאפאה עם הצלי א"כ ל"ש בנכרי ביטול אם נתערב אצלו איסור שאסור רק לישראל יען כי אצל נכרי שהאיסור ג"כ היתר ל"ש אצלו ביטול ורק אם קנה הישראל ממנו אז שייך ביטול ושפיר כ' הרדב"ז שע"י קנייתו מבטל הישראל האיסור ויש חילוק בין אם קונה מישראל או שקונה מנכרי אלא שבאמת מדברי הרדב"ז מוכח דאתיא עלה מכח פסידא דלא התירו בישראל רק משום פסידא אבל לקנות מנכרי ליכא פסידא ומשו"ה אסור וע"ז שפיר קשה דהא גם בישראל אחר שקונה ליכא פסידא אצלו ומ"מ שרי לקנות לפי דברי הש"ך ופר"ח שם ומה שנ"ל בדברי הרדב"ז שהחילוק הוא יען שהתירו איסור שנתערב בהיתר משום פסידא ורק לכתחילה אסרו משום קנסא שלא יערב ג"כ פעם אחרת אבל מ"מ אם עבר ישראל וביטל איסור היכא דלא שייך קנסא לחוש שמא יערב ג"כ פעם אחרת אז התירו לו למכור לישראל אחר ג"כ משום פסידא שלא יפסיד הישראל המבטל כיון שכבר קנסו שלא יכול להנות מן האיסור ול"ש שיערב פעם אחרת ואע"ג דיכול למכור לנכרי מ"מ ג"ז מקרי פסידא כיון שלא יכול למכור גם לישראל כמו שמצינו במדמע תרומה בחולין שחייב לשלם אע"ג שיכול למכור לכהן מ"מ כיון שלא יכול למכור גם לישראל מקרי מזיק ומפסיד חבירו א"כ ה"נ זה מקרי פסידא כיון שלא יכול למכור גם לישראל והוי כמו דיעבד אבל לקנות מנכרי איסור שנתבטל אצלו אסור דליכא פסידא כלל ושפיר אוסר הרדב"ז כנ"ל ליישב דברי הרדב"ז מחומר הקושי'

והנה לדינא מפורש יוצא מש"ע קי"ד נגד הרדב"ז דדוקא אם יש לחוש שעירב הנכרי בפחות מס' אז אסור לקנות אבל אם ידעינן שיש ס' מותר לקנות חזינן דלא חשינן משום מבטל איסור לכתחילה אצל הישראל הקונה אלא שיש לדחות דאין ראי' דלא חשינן אם ידעינן שאין מערבין רק בס' לפמ"ש הש"ך שם ס"ק כ"א כיון שיש ספק איסור ל"ש מבטל איסור לכתחילה וא"כ בכל הני דברים דהוי רק דרכן בכך ולא ידעינן בודאי ל"ש איסור לקנות לכתחילה מהם אלא שמדברי רמ"א שכתב שאין לחוש על שרגילין אלו למשוח היורות בשומן חזיר כיון שבטל בס' משמע אע"פ שידעינן בודאי ורגילין בכך אין אנו צריכין לחוש ואולי גם בזה יש לדחות דלא סמכינן על ביטול בס' רק שמקילין מפני שיש ג"כ משום נטל"פ ומשום הני טעמים ביחד מקילין בזה אלא שנ"ל ראיה להתיר לקנות מנכרי אם כבר נתבטל האיסור אצלו מדברי הרמ"א סי' צ"ט סעיף א' חלב שנפל במים ונתבטל החלב במים בששים ואח"כ נפלו ממים לקדירה של בשר לא צריך ס' כנגד החלב במים כי כבר נתבטל החלב במים ועיין בש"ך שהרבותא הוא דהיתר בהיתר בטל ול"ד לכלאי' יע"ש ושיטת הת"ח שגם לכתחילה מותר ליתן מן המים לקדירה של בשר כיון שכבר נתבטל במים א"כ מכ"ש בנכרי שמותר לכתחילה לקנות ממנו איסור שכבר נתבטל נמי דליכא פסידא לישראל דהא ליתן מן המים לבשר נמ' ליכא פסידא ואפי"ה מותר כיון שכבר נעשה היתר ונתבטל מקודם ורק לכתחילה אסור לבטל חלב במים