שבט סופר חלק א רד

דבשר עוף אסור ודגים מותר וע"כ דעוף באמת אסור מה"ת כדכתבו תוס' לקמן דף קי"ג דנפקא לן את שאסור משום נבילה אסור לבשלו בחלב וכיון שלא מצינו שגזרו כלל על בשר דהא הכל אסור מה"ת מה"ט דגים מותרים דהא לא גזרו משא"כ אי גזרו על בשר עוף קשה מ"ט לא גזרו ג"כ על בשר דגים כיון דגם דגים במקום דמימלך מקרי בשר לענין נודר כמו עוף וע"כ דבשר עוף מה"ת ור"ע דסבר לקמן במתניתין קי"ג דחיה ועוף אינו מה"ת י"ל דבאמת לדידיה אסור אף בשר דגים רק שחולק על הת"ק דסבר דחיה ועוף מה"ת אסור ע"ז קאמר דאינו מה"ת אבל אסור מדרבנן וגם דגים אסור מדרבנן ומשום דלא אתי לפלוגי רק על הת"ק דאוסר מדאורייתא אמר דחיה ועוף אינו מה"ת אבל אביי סבר דאף דבשר עוף רק מדרבנן אסור מ"מ לא גזרו גם בדגים משום דעוף מקרי יותר דגים מבשר וכיון דרמב"ם פסק כאביי א"כ הוכיח ג"כ דבשר עוף לא דמי לדגים ומשו"ה אף במקום דלא מימלך אסור בנודר מן הבשר וא"ש

ועוד י"ל לפי מה שפסק הרמב"ם דבשר עוף בחלב רק באכילה גזרו ולא בבישול והנאה וכן פסקינן בש"ע וכתב הה"מ דצ"ל להרמב"ם הא דתנן במתניתין כל הבשר אסור לבשל היינו אכילה דוקא ולא בישול דהא רחמנא אפקי' ג"כ אכילה בלשון בישול וא"כ להני תנאים דילפו איסור אכילה מלא תאכלנו או משאר דרשות דכתיב אכילה א"א לומר דהאי בישול דמתניתין אכילה דוקא הוא דהא לא מצינו בישול בבשר בחלב שהוא לשון אכילה וא"כ גם בישל אסור וכיון דלא מסתבר לומר דגזרו ג"כ על בישול והנאה כדכתב הה"מ דאין לגזור בישול אטו בישול דדוקא באכילה דשכיח שמבשל כדי לאכול יש לגזור משא"כ בבישול לחוד עיין בלחם משנה שהסביר דברי הה"מ יהיה מוכח ע"כ ממתניתין דתנן בישול דאיסור דאורייתא הוא א"כ י"ל דגמרא דייק להני תנאים דילפי מלשון אכילה דמצינו בשאר פסוקים דקאי על בשר בחלב א"כ אי אפשר לומר דנקט בישול והוא אכילה דוקא ולא בישול וע"כ דבשר עוף מה"ת ומשו"ה אסור ג"כ בבישול אבל לדידן וכאשר כתב הרמב"ם בפ"ט מה' מ"א דילפינן מג' פעמים לא תבשל שפיר י"ל דבשר עוף בחלב דרבנן ובישול דמתניתין: אכילה הוא ולישנא דקרא נקט דבישול נמי לשון אכילה הוא אבל בישול באמת מותר דלא גזרינן בישול בדרבנן

אלא דקשה לכאורה דהא רב אשי אמר כולה ר"ע הוא והא רב אשי יליף לקמן קי"ד איסור אכילה בבשר בחלב מלא תאכל כל תועבה א"כ היכי קאמר דבשר עוף בחלב דרבנן דהא במתניתין בישול תנן ולא מצינו בישול שהוא אכילה ונ"ל גם זה לתרץ די"ל דסברת הרמב"ם דגזרינן באכיל' דוקא ולא בבישול והנאה הוא משום דאכילה חמור כמו שכתב הרמב"ם דאכילה אתיא מק"ו כמו דלא כתב בתורה בת רק בת הבת ה"נ כתיב לשון בישול ואכילה אתיא מק"ו ועיין בלחם משנה שם שהאריך דע"כ הרמב"ם סבר ג"כ דדרשינן ג' פעמים לא תבשל על איסור אכילה והנאה כר"י כמו שכתב בספר המצות אלא שצריך ג"כ לומר דילפינן אכילה מק"ו משום מלקות יע"ש שהאריך והנאה אינו חמור כ"כ מאכילה משו"ה אין לוקין וא"כ כיון דאכילה חמור מבישול מק"ו כמו בת הבת י"ל דלא גזרו רק באכילה אבל לא בבישול והנאה משא"כ לרב אשי דיליף מלא תאכל כל תועבה דעיקר איסור אכילה הוא משום דנעשה תועבה בבישול בודאי אין לומר דאכילה חמור מבישול דהא כל האיסור אכילה גורם הבישול ואם גזרו באכילה בודאי אף בבישול גזרו וכן ראיתי בחדושי אבא מאוה"ג זצ"ל וא"כ רב אשי לשיטתו אף דיליף אכילה מלא תאכל כל תועבה מ"מ קאמר שפיר דעוף רק מדרבנן ובישול הוא בישול ממש וגם אכילה דהא לדידי' בודאי גזרו על הבישול ואדרבה כיון דהוצרכו עכ"פ לגזור על אכילה גזרו ג"כ על הבישול שכל האיסור הוא בא רק מכח בישול משא"כ לדידן דילפינן מג' פעמים לא תבשל וצריכין לומר כהרמב"ם הא דלא כתיב אכילה היינו משום דהוא כמו בת הבת משום דאתיא מק"ו וידעינן אכילה מכח ק"ו שפיר י"ל דלא גזרו רק על אכילה ולא בבישול והא דקתני במתניתין אסור לבשל היינו לישנא דקרא אכילה בלשון בישול וא"ש ע"ד פלפול

והנה גם אביי קאמר די"ל דמתניתין סבר בשר עוף בחלב דרבנן וגזרינן גזירה לגזירה משום דלא דמי לחלת חו"ל משום דאי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה ומיכל בשר בחלב דאורייתא ורב ששת מתקיף סוף סוף צונן בצונן הוא וכתב בתוס' דרב ששת על רב יוסף פריך ולא על אביי דהא אביי גזר גזירה לגזירה אם כן גם צונן אסור מה"ט דגזרינן ובאמת דוחק שהקושיא יהיה רק לר' יוסף דהא מתרץ אביי אתקפת' דרב ששת משמ' דגם לאביי קשה ונ"ל לישב דלכאורה בלא"ה קש' אי הקושיא לר' יוסף דלא גזרירן גזירה לגזירה א"כ מאי האי דמתרץ גזירה שמא יעלה באלפס רותח דהא לא משום העלאה לחוד אסרו שמא יעלה באלפס רותח ויבוא על ידי זה לבישול דמהיכי תיתי שיערב בשר בחלב יחד דהא מעלה כל אחד בפני עצמו אלא דחיישינן מתוך שרצה לאוכלם יבוא לאכול יחד או לטבול הבשר בתוך החלב כמו שכתבו הראשונים א"כ עיקר הגזירה רק משום אכילה הוא וכן כתב רש"י במתניתין דכל הגזירה משום דלמא אתי למיכלינהו כי הדדי והא דכתב רש"י בד"ה גזירה שמא יעלה בשר בהמה עם הגבינה בתוך אילפס רותח והוי ליה בישול אין כונת רש"י דגזרו שיעבור על איסור בישול דמנ"ל לגזור שיתנם ביחד בקדירה אם לא ע"י אכילה ובזה נדחו דברי הפלתי במח"כ במה שהקשה על הרמב"ם דנקט משום אכילה והש"ס קאמר משום שמא יעלה באילפס רותח דכונת הש"ס ג"כ בשביל אכיל' הוא אלא ע"י העלאה באילפס רותח יבא לידי איסור בשר בחלב מה"ת ע"י הבישול אבל עיקר הגזירה יש לגזור רק משום אכילה כמו שאמר ר"י ג"כ רק גזירה משום אכילה וא"כ עדיין הוי גזלג"ז צונן אטו רותח והעלאת רותח אטו שיבוא לאכלם יחד וצ"ל דזה ודאי חדא גזירה הוא כיון שצריכו לגזור על העלאת רותח נמי בהעלאת צונן גזרו וכולי חדא גזירה ולא פלוג בהעלאה בין צונן לרותח ומשני שפיר אף לר"י דלא גזר גזירה לגזירה וא"כ י"ל דרב ששת פריך ג"כ לאביי דודאי אי סבר דגזרינן גזירה לגזירה בהא מילתא בודאי אין קושי' דצונן בצונן דגם בהא גזרינן אבל מלשון אביי משמע דגם בזה לא גזרינן גזירה לגזירה רק דטעם דגזרינן אף אי בשר עוף דרבנן היינו משום דהעלאה אטו אכילה חדא הוא כמו שכתב רש"י בד"ה אבל הכא דכי מסיק להו היינו אכילה וכחדא גזירה דמי

וראיתי בת"ח דמשו"ה לא קאמר אביי ואתי למיכל בשר בחלב דאורייתא כדאמר אתי לאסוקי בשר וגבינה משום דאסוקי היינו אכילה דחדא הוא ומוכח מדברי אביי עצמו שלא גזרינן באמת גזירה לגזירה כמו בכל מקום רק הכא שאני דחדא גזירה הוא אסוקי ואכילה ולא הוי רק גזירה חדא עוף אטו בהמה וע"ז שפיר מתקיף רב ששת דהא סוף כל סוף צונן בצונן הוא א"כ עדיין הוי גזלג"ז צונן בהעלאה אטו אכילה ועוף ואטו בהמה והכל בצונן דהוי רק דרבנן וע"ז שפיר משני שמא יעלה באילפס רותח וא"כ באילפס רותח לא הוי גזלג"ז דגזרינן העלאת עוף רותח אטו בהמה ואסוקי ואכילה חד הוא וא"כ מה"ט גם בהעלאת צונן אסרו כמו שכתבתי כיון דע"כ ברותח לא הוי גזירה לגזירה גם בצונן לא אמרו חוץ וגזרו על סתם העלאה וא"ש

ולפי מה שכתבתי לעיל דעיקר דיוק הש"ס דעוף ע"כ אסור מדאורייתא כיון דלענין נדרים בשר עוף ודגים חד דינא יש להם ומ"ט גזרו על העוף ולא על בשר דגים יש ליישב קושית תוס' דהקשו למה לא נקט נמי חיה דהא גם חיה מדרבנן וכתבו דה"ה דהוי למנקט חיה ודוחק ולפי דברינו א"ש דהא חיה לענין נודר הוי ממש כבשר בהמה ומקרי יותר בשר מבשר עוף דהא יש לו חד דינא עם בשר בהמה וא"כ אף דהוי מדרבנן מיסתבר יותר לגזור בשר חיה מבשר עוף ודגים ומשו"ה הדיוק הוא רק מעוף דאי עוף דרבנן וגזרו הוי להו לגזור גם בדגים וע"כ דבשר עוף באמת מדאורייתא אסור וא"ש נכון והנני חותם בברכה וה' ירום קרנו בכבוד פ"ב ד' תר"נ ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהאשב"ס זצ"ל.