שבט סופר חלק א רג

והוי מב"מ והוכיח מזה ע"כ כדעת הר"י דהנאסר נקרא על שם האוסר ואי אזיל בתר מבטל א"א לשחוטה להיות כנבילה הבלוע וע"כ בתר בטל כמו שכתב תוס' במנחות דמוכח מכאן דאזלינן בתר בטל אלא באמת לפי מה שכתב הפלתי בסימן צ"ב דלאביי דאזיל בתר טעמא בודאי אמרינן כסברת הרשב"ם ור"ת דאזלינן בתר הנאסר דשווים בטעמא עם הרוטב משא"כ לרבא דאזיל בתר שמא י"ל שפיר דרוטב הנאסר מחמת בשר שם בשר עליה והוי מין באינו מינו א"כ רב ספרא דמקשה לאביי היה יכול לשנוי משום דרב אזיל בתר מבטל ולאביי דאזיל בתר טעמא הוי דינו כנאסר ולא צריך לשנוי דחיקא בקדם וסלקו ונ"ל לומר דע"כ מוכח דרב אזיל בתר שמא דהא רבה בר בר חנה נקט תרוייהו חתיכה של נבילה ודג טמא ועל זה קאמר כיון שנתן טעם בחתיכה והא דג טמא ודג טהור אין שווים בטעמא כמ"ש בש"ך סי' ק"ו משא"כ אי אזלינן בתר שמא י"ל כאו"ה דבחתיכות אף שור ואיל הוי מב"מ דחתיכת בשר מקרי ה"נ חתיכות דג מקרי ומוכח מרב דאזיל בתר שמא והוצרך אביי לתרץ בשקדים וסלקו משום דאזלינן בתר האוסר כשיטת הר"י דלא כרשב"ם ור"ת

אלא דשבתי וראיתי דאדרבה דיותר קשה לאביי לפי מה שכתבתי דלאביי לכ"ע מודה דאזלינן בתר הנאסר א"כ י"ל דמה"ט אמר כיון שנתן טעם בחתיכה משום דנקט וקאי נמי רב על דג טמא ולאביי בודאי אין שווים בטעמא משו"ה קאמר כיון שנתן טעם בחתיכה והנאסר הוא דג טהור נ"נ ואוסר שפיר שאר חתיכות דהא שווים בטעמא עם הנאסר ולתוס' דאזלינן בתר האוסר צ"ל באמת דמוכח ע"כ מרב דאזיל בתר שמא משא"כ לרשב"ם ולאביי לכ"ע מאי מקשה דלמא אזיל רב בתר טעמא משו"ה צריך ליתן טעם וצ"ל כיון דעכ"פ רב על תרוייהו קאי גם על חתיכה נבלה ועל תרוייהו אמר כיון שנתן טעם ובנבילה דשווי בטעמא עם שחוטה למה צריך ליתן טעם בחתיכה אלא דקשה קושי' הפלתי דלמא אזיל רב בתר מבטל ולשיטת הרשב"ם ולאביי בודאי אמרינן בתר הנאסר ומאי מקשה ומאז אמרתי דלאביי דאזיל בתר טעמא לא שייך לענין איסור אי אזלינן בתר מבטל או בטל כיון דהכל בטעמא תליא אפילו אי לא שווים בשמא וכל הטעמא דצריך להיות המבטל כבטל או איפכא היינו לרבא דאזלינן בתר שמא וכיון דעל זה שם נבילה לא הוי שוים בשמא כמ"ש המרדכי דנבילה ושחוטה אינו שוים בשמא ולאביי מודים תוס' דכל הפלוגתא אי בתר מבטל או בטל הוא רק לענין טומאה ולא לאיסור דתליא הכל בטעמא וא"כ לאביי לשיטתו שפיר מקשה רב ספרא מאי אריא כי נתן טעם ולרבא באמת לא קשה ואליבא דאביי קמשני כמו שמצינו בחולין דף ג' ע"ב לדבריו דאביי קאמר וליה לא ס"ל ועוד נ"ל לומר דנראה בודאי אי אמרינן חנ"נ מדאורייתא ולר"ת דלוקין מצד דנהפך היתר להיות איסור א"כ י"ל דמקרי ג"כ השחוטה נבילה כיון דמה"ת נעשה כנבילה שנאסרה ממנה ואפשר לשחוטה להיות כנבילה ומתוס' שהקשו האיך מגעילין מוכח דנ"נ מה"ת ועיין בפלתי צ"ב שכתב דלאביי דילפינן מבשר בחלב בודאי נ"נ מה"ת כמו בבשר בחלב א"כ אף אי אזלינן בתר מבטל שפיר מקשה דהא אפשר לשחוטה שתעשה נבילה כיון דנ"נ דאורייתא והתוס' דכתבו במנחות דמוכח מכאן דאזלינן בתר בטל היינו משום דסברו דחנ"נ דרבנן ומדתירץ רבא ג"כ ע"כ דאזלינן בתר בטל ע"כ שפיר מקשה הש"ס מאי אריא דנתן טעם ומוכח ג"כ דלא כרשב"ם ולא כמו דכתבתי דע"כ אמרינן כרשב"ם ולא קשה מאי מקשה הש"ס משום דסבר נ"נ מה"ת ואפשר לשחוטה להיות כבטל והא דאמר רב חסדא דלא אפשר לשחוטה שתעשה נבילה לא צריכין לומר דסבר נ"נ מדרבנן דהא לענין טומאה איתמר וא"א להיות כנבילה לטומא' והוי אינו מינו לענין טומאה משא"כ שחוטה אינו בטלה בנבילה משום דלכי מסרחת פרחה טומאה יע"ש ועוד י"ל דהוכיח תוס' דלאביי ע"כ נ"נ מה"ת לפי מה שכתבו תוס' דף צ"ט שאני ציר דזיעא בעלמא הוא משום דלא אסור מדרבנן סבר ר"י דמב"מ בטל וא"כ כיון דרב אמר כיון שנתן טעם חתיכה עצמה נ"נ צריך לומר נ"נ מה"ת דאל"ה לא היה אוסר משום מב"מ ולרב לא היה צריך רוטב ששים כנגד שתי חתיכות ואי נ"נ רק מדרבנן האיך יכול לאסור משום מינו דהא בדרבנן לא אמרינן מב"מ לא בטל ולרב גם שאר חתיכות מצרפין לבטל החתיכה שנאסרה מצד נ"נ וע"כ צ"ל דסבר דנ"נ דאורייתא וזה מוכח דוקא לאביי דשמעתין אזיל שם לאביי דיתיב ר"ד קמיה דאביי אבל לרבא לא מוכח די"ל באמת כקושית תוס' שם משום סליק ואביי לית ליה סליק דמתרץ דקדם וסלקו עיין בח"ס סי' פ"ה וא"כ א"ש דכתבו תוס' בסוגיא דנ"נ מן התורה משום דמכאן מוכח לאביי דנעשה נבילה מן התורה אבל לרבא דגם בדרבנן מב"מ לא בטל לר"י וכן סבר ר"ש בריה דר"א דלר"י גם בדרבנן לא בטל כמ"ש תוס' יבמות פ"ב ע"א אמרינן דנ"נ רק מדרבנן ע"כ כתבו להלכתא בסוגי' דט"ח דנ"נ מדרבנן ולרשב"ם ברוטב נמי צריך ששים משום דנ"נ אע"ג דהוי דרבנן משום דלרבא גם בדרבנן מב"מ לא בטל ועיין

ואחר זמנים טובא מצאתי ביערות דבש בסוף הדרשות שכתב ג"כ לאביי דאזיל בתר טעמא נבילה בשחוטה הוי מב"מ דמאי נ"מ אם אפשר לשחוטה שתעשה נבילה או לא סוף. כל סוף חד טעמא איכא ונהניתי אלא מדברי תוס' שכתבו דמהא דזרוע בשלה דאמר לא נצרכא אלא לר"י דקאמר מב"מ לא בטל היינו דלא כרב חסדא והא אביי שאמר ומתרץ כן הא דזה היתר הבא לכלל איסור משמע דתוס' סברו דפלוגתא דבתר בטל ומבטל שייך גם לאביי וצ"ע והנני חותם בברכה ידידו הדש"ת פה פ"ב תרל"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל התשיבה

תשובה מה

שלום לתלמידי חביבי הרב המא"ה חו"ב בע"פ יפ"ת מו"ה אלכסנדר שטיינבערג נ"י רב דקהל יראים בקאמארן יע"א

קבלתי מכתבך וראיתי מגלה עפה בפלפול בסוגיא דר"פ כל הבשר בדברים נכונים וישרים ואציע לפניך מה שאמרתי ג"כ על הא דדייק ממתניתין ש"מ בשר עוף בחלב מה"ת ותוס' כתבו דסמיך אסיפא כדדייק ר"י משום דגזרינן העלאה אטו אכילה וכבר תמהו ע"ז במהר"ם שיף ומהר"ם לובלין יע"ש וגם על הא דכתבו תוס' דאין לומר משום דכל הבשר משמע שכל הבשר שוה זה כזה דהא בנודר מן הבשר אין כל הבשר שוה דאפילו ר"ע מודה דלא מיתסר בבשר עוף מה"ת דמודה ר"ע דלא לקי וגם בזה מחלק הרמר"ם די"ל דשאני בנודר מן הבשר דלא קתני אסור בכל הבשר ולא קתני אסורא אלא היתרא דחוץ מן דגים וחגבים אבל ברישא דקתני כל הבשר אסור משמע ליה להמקשה דאיסורן שוה יע"ש

ובאמת ראיתי בתוספתא ושם הגירסא דהנודר מן הבשר אסור בכל בשר חוץ בבשר דגים וחגבים א"כ שפיר כתבו תוס' יהא דכתבו תוס' דגם בנודר אינו שוה משום דאינו לקי זה תוס' לשיטתם בנדרים שם אבל הר"ן כתב שם דוקא בנודר מהירק דאסור בדלועין לר"ע בזה דוקא קאמר אביי דמודה ר"ע דלא לקי משא"כ בנודר מהבשר דאסור ג"כ בבשר עוף משום דמימלך שליח וכן בכבד דתנן במתניתין דמעילה מודה ר"ע דלקי וי"ל שפיר דמקשה ומדייק משום דמשמע ליה דשוה דכן בנודר מן הבשר לקי ג"כ על בשר עוף ולדעתי י"ל הא דדייק לפי מה שכבר מקשה הר"ן על הרמב"ם שכתב בהל' נדרים דנודר מן הבשר אסור בבשר עוף ובדגים אסור דוקא במקום דמימלך עלייהו שליח ומסוגיא דנדרים מוכח דדגים ובשר עוף חד דין יש להם רק ביומא דהקזה או דכאיב ליה עינא ועיין בכ"מ ובלחם משנה ובמהרי"ק כתב דרמב"ם הוכיח דבשר עוף יותר מקרי בשר מדגים משום דגזרו על עוף לאכול עם חלב ולא בבשר דגים וע"כ משום דעוף מקרי יותר בשר מדגים וא"כ י"ל דמקשה ומדייק מה"ט דבשר עוף דאורייתא משום דסבר כפשטות סוגיא דנדרים דאין חילוק בין בשר עוף ודגים כיון דתרוייהו מקרי בשר במקום דמימלך עלייהו שליח דוקא וא"כ למה תנן במתניתין