שבט סופר חלק א ר

אפילו משהו לא הוי ומ"מ י"ל דגזרו בכחוש מב"מ אטו שמן מב"מ דאפילו בדיעבד אסור אבל בכחוש מבא"מ בודאי אין לאסור כיון דאפילו בשמן נמי לא הוי רק משהו ובדיעבד מותר וכן לרבנן דסברו מב"מ בטל אפילו מב"מ בכחוש אין לאסור א"כ קשה מהא דמקשה מאי שנא גדי וגדי וגדי וטלה משמע רק דליכא רבותא אבל ניחא דאסור לרב דהא כיון דברייתא אפילו בשניהן כחושין למה יאסר כלל בגדי וטלה בכחושין וגם למה לא משני באמת בגדי וטלה מפני תערובות גופין אפילו בלא שני קדרות ולא צריך לחסורי מחסרי כלל ויש ליישב קצת לפי דברי או"ה דוקא בשלימים הוי גדי וטלה מבא"מ משא"כ בחתיכות כיון דהכל נקרא חתיכות אפילו גדי וטלה הוי מב"מ א"כ כיון דגם בגדי וטלה משכחת מב"מ לא חילקו לכתחילה בין שלימות לחתיכות או דאזיל לאביי דאזיל בתר טעמא וגדי וטלה שוה בטעמא עיין בפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובות ודוחק

ע"כ נ"ל לומר בדברי הרי"ף הא דקאמר כד דייקת ומכח זה פסק דלא כרב היינו דוקא בדינו של רב ממש דקאמר אפילו באיסור כחוש והיתר שמן נמי אסור משום דמפטמי אהדדי היינו דהיתר השמן נאסור מאיסור הכחוש ונעשה נבילה ואח"כ אוסר ההיתר השמן מה שנשאר וזה סבר הרי"ף הוא מטעם חתיכה עצמה נ"נ ולא משום דהיתר השמן מולך האיסור כחוש עמו דזה מוכרחים אנו לומר אי אמרינן אין הנאסר יכול לאסור עיין בש"ך וט"ז אבל לשיטת הר"ן דלא אמרינן אין הנאסר י"ל כפשוטו דהיתר השמן נאסר מהאיסור ואוסר אח"כ עיין בח"ס בחידושיו לחלק הששי והרי"ף לא נקט הא דרב כיון שנתן טעם בחתיכה וכתב הר"ן משום דלית ליה נמי דין חתיכה נ"נ וכן כתב בסוגיא דטפת חלב דהרי"ף סובר כשיטת הראב"ד דלא אמרינן כן רק דוקא לענין מב"מ דיאסור אח"כ משום מב"מ אבל בשאינו מינו או למ"ד מב"מ בטל לא אמרינן דנ"נ ויאסור אח"כ ומה"ט הביא הרי"ף דוקא הא דינו דרב ולא הא דרב ושמואל בע"ז דאמרו כל איסורין שבתורה מב"מ לא בטיל משום דמהא דרב מוכח דחתיכה עצמה נ"נ לא אמרינן רק דלא יתבטל אח"כ משום מב"מ כמבואר בר"ן וכיון דאנן פסקינן מב"מ בטל וממילא לא אמרינן נמי דנעשה נבילה ולית הלכתא כרב נמי בהא דינו בבשר שחוטה שמן ונבילה כחושה אבל באמת לא סבר הרי"ף דרק משהו הוי כאשר פירש הר"ן דברי הרי"ף רק עיקר כונתו משום דלא אמרינן נ"נ אבל מ"מ טעם גמור הוי וממילא באינו מינו או בנבילה שמינה דלא צריכין לומר נ"נ בלא"ה נאסר משום דריחא מלתא ושפיר הביא פלוגתא דר"מ ור"י מפת חמה ורב סבר כר"מ ואוסר אפילו בא"מ משום דריחא מלתא כיון דלא צריכין לטעמא דנ"נ בפת חמה ועיין בשעה"מ בפ' י"א מה' מ"א שתירץ ג"כ באופן זה לפי דרכו את דברי הרי"ף דכונת הרי"ף בהא דכד דייקת כלפי סברת החולקים דפסקו ג"כ כמימרא דרב מהא דר"ל דכ"ע מודה בפת חמה וחביות פתוחה וכן מהא דרב כהנא ושאר הראיות וע"ז השיב הרי"ף אף לפי סברת החולקים מ"מ דינו של רב דחוי מעיקרא הוא משום דשייך רק באידך מימרא רק שהקשה שם לפי דרכו דהרי"ף סבר רק משהו הוי א"כ מאי מקשה מברייתא דאין צולין דלמא אתיא כרבנן דסברו מב"מ בטל ותירץ משום דקתני גדי וטלה כשהן שלימים הוי ליה מבא"מ כמ"ש ב"י בשם האגור בסי' צ"ח דדבריו מאד תמוהים דהאגור לא כתב רק גדי וטלה אינם שווים בשמם אבל בטעמן איך אפשר לחלק בין גדי וטלה שלם לחתיכות וכיון דסברי רבנן דבטל מב"מ מה לי חתיכות או שלימות כיון דלא נרגש הטעם ולפי דברינו א"ש הכל ועיין

אלא שבאמת מצד דוחק יש בזה לומר דהרי"ף לא קאי רק על דינו של רב לבד ולא לענין עיקר הלכתא ומודה לאחרים דעיקר הדין דריחא מלתא ע"כ נ"ל לומר בישוב דברי הרי"ף כאשר נתרץ עוד הפעם הא דהקשו ג"כ על הרי"ף דאם לוי רק בדיעבד מתיר מאי מקשה מהא דאין צולין דהא הברייתא לכתחילה קאמר דאין צולין ונ"ל לומר כאשר נאמר טעם הא דלוי אוסר לכתחילה אי אמרינן ריחא לאו מלתא היינו לפי דעת האחרים שכתבו הא דר"ל הלכתא הוא וכ"ע מודה דבפת חמה וחביות פתוחה אסור וזה הריח החזק לכ"ע אסור וכמ"ש תוס' וראש בע"ז ורק פליגו בפת חמה וחביות סתומה או בפת צונן וחביות פתוחה ופליגו רב ולוי אי הא דבשר שחוטה דומה לפת חמה או לאו וגרסו הא לדידי וכיון דמסתבר דדינו של רב דומה לפת חמה וחביות פתוחה ומשו"ה סברו ופסקו האחרים כרב וא"כ כיון דלאחרים גם לוי מודה דיש ריח החזק ביותר דאסור כמו פת חמה וחביות פתוחה ומשו"ה שפיר יש סברה לומר דאף בריח שאינו חזק כ"כ מ"מ אסרו כיון דבאמת בריח חזק גם לוי סבר ריחא מלתא משא"כ אם לא משכחת ריח דאסור כלל מנ"ל לאסור (בפת חמה וחביות פתוחה) לכתחילה כיון דלאו מלתא הוא וא"כ דוקא לפי האמת דהביא הא דר"ל דכ"ע מודה בפת חמה וחביות פתוחה שפיר י"ל דגם לוי סבר דלכתחילה אסור אבל בה"א דאכתי לא אסיק אדעתי' הא דר"ל מקשה שפיר על לוי מהא דאין צולין דמנ"ל לאסור לכתחילה כיון דסבר דריחא לאו מלתא אלא שבאמת לפמש"כ תוס' בע"ז דרב ולוי פליגו אי זה דומה ג"כ לפת חמה וחביות פתוחה קשה להבין במה פליגו אי דומה או לא דהא יכולין לעמוד על הריח אי חזק הוא כ"כ כפת חמה וחביות פתוחה ומשו"ה חידש הרי"ף דגם רב מודה דמה שלמטה מפת חמה וחביות פתוחה לא הוי אז הריח רק משהו רק רב לשיטתו דסבר מב"מ במשהו ומשו"ה אוסר אפילו בריח שאינו חזק כ"כ ולוי מתיר רק בדיעבד אבל לכתחילה אוסר כיון דיש ריח חזק דאוסר אפילו בדיעבד וזה רק לפי האמת דהכל מודים בריח חזק דאסור וא"כ קשה במאי פליגו רב ולוי אי דומה לריח חזק או לא ומשו"ה יצא הרי"ף לחדש דכד דייקת תלי' דינו דרב במימרא דיליה דסבר מב"מ לא בטל אבל קודם דאסיק הא דר"ל דאין לנו היכרח לזה שוב אמרינן דפליגו כפשוטו אי ריחא מלתא או לא אי הוי כטעם גמור ושפיר קאמר רב כר"מ ולא קשה נמי דלמה דחק לומר להא דר"ל דרב ככ"ע דבלא"ה יכול לומר דרב ככ"ע ובמב"מ גם לר"י אסור דבלא הא דר"ל לא הוי אמרינן דטעמא דרב משום מב"מ רק דפליגו אי ריח הוי כטעם גמור או לא ורק מהא דר"ל מוכרח זה לומר לרב דלא פליגו במציאות והכי מתפרשין דברי הרי"ף מתחילה הביא האחרים דסברי הלכתא כרב משום הא דר"ל וכיון דמסתבר הא דרב דדומה לפת חמה וחביות פתוחה משו"ה הלכתא נמי כרב ועוד הביאו הא דרב כהנא ורבא מפרזקי' דמוכח דסברו דריח כזה דומה לפת חמה וחביות פתוחה וע"ז שפיר השיב הרי"ף די"ל דנטמא דרב לא משום דדמי לפת חמה אלא משום דהוי מב"מ אבל לעולם דגם רב מודה דהוי למטה מריח פת חמה וחביות פתוחה וכתב ועוד אפילו סבר רב דדומה מ"מ לא מוכח מרב כהנא ורבא מפרזקי' דסברו דדומה לפת חמה וחביות פתוחה דהא אי אמרינן דכ"ע מודה להא דר"ל ממילא י"ל הא דקאמר לוי שצולין דיעבד קאמר ולא לכתחילה וממילא משום הכי אף מהא דרב כהנא לא מוכח כיון דלמיכל בכותח הוי לכתחילה וגם לוי מודה דאסור אע"ג דלא הוי כריח חזק דפת חמה וחביות פתוחה מ"מ לכתחילה אסור ולא מלשון שצולין לחוד דייק הרי"ף דע"כ לוי לכתחילה אוסר דהא י"ל ג"כ דנקט משום רב דאיירי בדיעבד כמ"ש מהרש"א אלא שכונתו כיון דלוי רק צולין קאמר י"ל דאינו מתיר רק בדיעבד וממילא לא מוכח מרב כהנא דלא כלוי רק לכתחילה אסור משום ריח חזק ודברי הרי"ף מזוקקים בעה"י

, אלא עדיין לא מתורץ הקושיא על הרי"ף מהא דירושלמי דמשמע דלוי מתיר אף לכתחילה דקאמר מהו לצלות שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה ר"י בשם רב אסור ושמואל בשם לוי מותר הרי מפורש דלוי מתיר אפילו לכתחילה ונ"ל דבלא"ה יש לדייק דקאמר ר"י בשם רב אסור משמע דוקא לכתחילה ולא דיעבד ועיין בפר"ח שכתב דע"כ צ"ל הא אסור דקאמר רב אפילו בדיעבד קאמר ולפמ"ש לעיל די"ל לרב דאוסר בשמן אפילו בדיעבד א"כ. יש לגזור כחוש אטו שמן עכ"פ לכתחילה י"ל דהאיבעי הוי מסתמא בשניהם כחושים מדלא נקט מפורש שמן כמו שאמר רב וע"כ בכחוש ומשו"ה מסופק אי בכחוש אפילו לכתחילה מותר וע"ז קאמר רב דאסור לכתחילה משום גזירה כחוש אטו שמן אבל לוי