שבט סופר חלק א יט

רב חסדא שבת כ"ג ע"ב דטעמא דשמן שריפה משום דאין שורפין קדשים ביו"ט אם כן בע"ש בעלמא שרי וכן לרבה למאי צריך טעמא שמא יטה דבלא"ה אסור משום דא"ע מצות חבילות, ועוד תמה דבאין לו שמן אחר רק שמן שריפה בוודאי מותר להדליק בו לרבה ולא גזרינן שמא יטה כיון דלא הוי רק ספק שמא יטה כמ"ש בתוס' שם

והנה פר"מ נ"י לא הביא לנו ראי' לסברתו דבש"ש באין לו אחר מותר לטעמא שמא יטה רק מסברתו אומר כן ומפני זה קרא תמה, ואני אומר דנראה להיפך דהא בשאר שמנים שנשנו במתני' דאין מדליקין אפי' באין לו שמן אחר נמי אסור משום חשש שמא יטה ועיין בפרמ"ג סי' רס"ה ע"כ הא דאין מדליקין בש"ש דומיא דשאר שמנים איירי לטעמא דרבה משום שמא יטה דמשום ספיקא שמא יטה ויבוא לידי איסור דאוריי' חיישי' אפי' באין לו, וכן לרב חסדא נמי אפילו באין לו אסור ומצינו משום שמא יטה החמירו לגזור אטו שמנים וכן שאר גזירות חלב מהותך אטו חלב שאינו מהותך ובעירב בו שמן כ"ש אטו לא עירב א"כ בוודאי חיישי' נמי משום ספק שמא יטה לאסור אפי' אין לו

ואציע לפני מעלתו נ"י מה שאמרתי בזה לתרץ דברי הרמב"ם בסוגיא שבת ב"מ כ"א ע"א בעי מניה אביי מרבה עירב בתוכה כל דהוא מאי א"ל מפני שאין מדליקין ופי' רש"י דגזרינן בתערובת אטו בעין, והרמב"ם כתב דאפילו עירב בתוכו אסור מפני שאין נמשכין, ועיין בכ"מ שם דלהרמב"ם הי' הגירסא בגמרא מפני שאין נדלקין יעיי"ש, וראיתי בתוס' שבת רס"ה שמקשה קושי' עצומה על הרמב"ם מהא דרב ברונא דמתיר בקרבי דגים וחלב מהותך שעירב בתוכו כ"ש וקאמר רבה משום דהוי גזירה כמו בלא תערובת אם כן נגזור מהותך עם תערובת אטו אינו מהותך בתערובת שמן והוי רק חדא גזירה והניח בצ"ע

ונ"ל ליישב דברי הרמב"ם במה שצריכי' עוד להבין בשיטת הרמב"ם במה דאבעיא אביי לרבה אי אסור בעירב בתוכו נמי ואח"כ שאל לו מ"ט דלרש"י י"ל דבעי הוי אי גזרינן נמי גזירה לגזירה או לא ופשיט ליה רבה דגזרינן משום דלא הוי גל"ג כמו שכתבו תוס' ישנים שם. אבל להרמב"ם דלא משום גל"ג אסרינן לה רק דהוי כמו שאר שמנים דאין נמשכים, וקשה לומר דאביי בעי ולא ידע אי נמשך או לא דפוק חזי הוא, וי"ל הא דכ' הרמב"ם דטעמא משום דאין נמשכים אפילו בעירב לתוכו בוודאי לא דמי לשאר שמנים בלא עירב בתוכו שאין נמשכים כלל ובוודאי יטה רק שאינו נמשך יפה כמו שמנים כשרים רק שע"י עירב בתוכו נמשך קצת אבל לא דולק יפה ויש לחוש בו שמא יטה אבל לא וודאי יטה וכן מסתבר, ולפי זה י"ל דאביי סבר דמתני' לא מוכח רק בשמנים דאין נמשכים כלל ויש לחוש דוודאי יטה ומשו"ה בעי לרבה עירב בתוכו דנמשך רק שאינו נמשך יפה ויש לחוש לשמא יטה אי גם כה"ג מחמרינן משום שמא יטה, והשיב לו רבה דגם כה"ג אסור משום שאין נדלקים יפה וגם משום ספק חיישינן שמא יטה לאסור להשתמש בו ואפי' בתשמיש שא"צ עיון רב נמי אסרו משום ספק כמו שאסרו ואמרו אין קורין אפי' בנר יפה משום שמא יטה אע"ג דלא הוי רק ספק שמא יטה

ולפ"ז מיושב שפיר קושי' התוס' שבת על הרמב"ם דהא דגזרינן גל"ג בשמנים פסולים כבר כתבו בתוס' וכל הראשונים משום דשמא יטה לאו ספיקא הוא רק וודאי ולא הוי גזירה ומש"ה גזרינן חלב מהותך אטו אינו מהותך או עירב בתוכו אטו בעין, אבל היכא דהוי ספק שמא יטה לא גזרינן דהוי גל"ג ע"כ להרמב"ם אף דסבר אפילו בעירב אינו נמשך מ"מ אינו רק ספק שמא יטה ואין לגזור במהותך בעירב בתוכו אטו אינו מהותך בעירב לתוכו כיון דגם אינו מהותך הוי רק ספק ולא גזרי' גזירה לגזירה כנ"ל בעה"י

ועשיתי בזה סמוכים לדברי אבא מאוה"ג ז"ל בתשובה שם שכתב בפשיטות דגם בש"ש אסור אי טעמא משום שמא יטה אפי' באין לו נמי וכדמשמע נמי ממתני' דאין מדליקין בש"ש דומיא דשאר שמנים אפילו באין לו אסור וא"כ גם ראייתו מסוגי' ש"ס דל"ל בש"ש טעמא דא"ע מצות חבילות נמי ליתא דהא בפסחים ק"ב ע"א משני הש"ס היכא דלא אפשר לא אמרינן א"ע מצות חבילות משו"ה נמי לא יהיב רב חסדא ורבה טעמא דמתני' משום דא"ע מ"ח ויהבו טעמי' אחרים משום דמשמע להו דמתני' בכל גוונא איירי שאין מדליקים בש"ש דומיא דשאר שמנים פסולים ומשום א"ע מ"ח הי' שרי באין לו שמנים אחרים ומש"ה אמרו דטעמא דמתני' משום שמא יטה או שאין שורפין קדשים ואפי' באין לו נמי אסור ואין מוכח מסוגיא להיפך זה וא"ש

וראיתי במכתבו שכתב שכבר נאמרה ונשנה סברא זו דאין מדליקין נ"ח בשמן שריפה משום דא"ע מ"ח בס' קהלת יעקב וראיתי ועיינתי בתוכו באות א' ובסוף דבריו כתב דרב חסדא ורבה ע"כ ל"ל סברא זו ומתמה ע"ז למה והניח בצ"ע, ולפמ"ש לא קשה מסוגיא דידן והוא בעצמו זכר החילוק שם בין יש לו ואין לו לפרש דברי הירושלמי סוף תרומות ולא ידעתי למה לא ניחא לי' לתרץ כן על סוגיא דידן דמתני' איירי אפי' באין לו דלא שייך אין עושין מצות חבילות כמובן

ולאחר שיישבתי וקיימתי כל דברי אבא מאוה"ג זצ"ל על נכון ואתן קנצי למילין כי טרוד אני ג"כ בענינים אחרים ופר"מ נ"י ישים עין עיונו עליו ואם יש אתו להשיב ישיב ואשמח לשעשע בו בשעשועים דאורייתא וד' יחזקני לתורתו ולעבודתו. הכ"ד פ"ב אור ליום א' לס' משפטים תרל"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ב

שלום וכ"ט לכבוד הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון בעל פיפיות כש"ת מו"ה משה שמואל שטערן נ"י בק"ק סערענמש יע"א

את מכתבו עת צרור כסף קדשים קבלתי ע"נ והי' בדעתי להשיבו מיד על מעט צרי ששדר לן בש"ס סוכה ל"ח ע"א, אבל רוב טרדותי בפרט בעתים הללו אשר רבו למעלה ראש מנעוני, ועתה באתי רק בקוצר אומר להשיבו מפני הכבוד במה שרוצה לחדש הא דאמרינן בש"ס שבת דף י"א ע"א דאם התחילו מפסיקין בתפלת ערבית אי אמרי' חובה היא משום דחיישינן לשכרות או משום דאין זמנה קבוע חשינן דלמא יפשע זה דווקא במצוה דרבנן אבל לא במצוה דאורייתא ומיישב בזה הא דמקשה תוס' בסוכה שם אמאי לא משני דלולב שאני דזמנו כל היום במסקנא דדייק במתני' ביו"ט שני דמיד הי' להתוס' להקשות אלא שמתחלה לא היה קשה לתוס' מפני די"ל דבמצוה דאורייתא לא חשינן שיאחר ויפשע משא"כ בדרבנן, אלו דבריו. גם אנכי עמדתי על דברי תוס' אלו ויצאתי ג"כ לחלק מכח זה בין מצוה דאורייתא לדרבנן, ומצאתי אחר החפוש שכ"כ גם כן בספר שו"ת בית אפרים ויישבתי בזה דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש שכתב דאם התחיל והי' עוסק באכילה א"צ להפסיק לק"ש, דהרמב"ם סבר אפילו בדאורייתא א"צ להפסיק, ועי' בהראב"ד ובכ"מ, ובס' קרבן נתנאל תמה עליו דהא אמרי' דבתפילת ערבית מפסיק משום שכרות או יפשע, אם כן בק"ש של לילה היה צריך להפסיק, ומסתימת הרמב"ם משמע דאף בק"ש של לילה אינו מפסיק, ולפי חילוק זה א"ש דק"ש דהוי דאורייתא לא חשינן שיפשע משום דחמיר ולא אתי למפשע, אלא שבאמת מדברי הרמב"ם אין להביא ראי' לחילוק הזה, לפמ"ש הרשב"א וכן פסקינן בש"ע בסי' רל"ה דהא דצריך להפסיק בתפלת ערבית זה דווקא אם