שבט סופר חלק א קצז

להערים כמו שאמר ר"י לענין ביטול איסור אע"ג דפסקינן שם כר"י דלא קנסינן אבל בתשלומי ממון דקיל יותר פסק כרבנן ולדידי נראה לישב דברי הרמב"ם ויש במציאות לישבן באופן אחר דהרמב"ם לשיטתו אזיל דפסק שם בה' תרומה דגם במזיד אם אכל תרומה צריך לשלם דוקא חולין טהורין ולא דמים וסבר דגם במזיד משלם לפי מדה ולא לפי דמים ולא יכול לשלם כסף אלא דלא נתפס כקדושת תרומה שאכל וגם לא צריך להוסיף חומש והבאתי ראיה לדברי הרמב"ם מהא דמקשה הש"ס תבוא עליו ברכה דשילם מידי דחזי' ליה בימי טומאתו ונדחק רש"י דהא אף התשלומין נעשין תרומה טמיאה ולהרמב"ם דסבר דגם במזיד צריך לשלם לפי מדה ולא נעשה כתרומה שאכל שפיר מקשה והמשנה למלך שם הרבה לתמוה על דברי הרמב"ם שזה נגד הסוגיא דתרומת חמץ דרצה לפשוט דבשוגג לפי מדה משלם ממתניתין דאוכל תרומת חמץ ומשמע דבמזיד פטור משום דלפי דמים משלם ובתשובה אחת הארכתי בביאור דברי הרמב"ם ומצאתי לו חבר ולאו יחידאי הוא כי גם הריב"א הובא בתוס' יבמות צ' ע"א ד"ה בשוגג סבר כן דהא הריב"א מפרש שוגג ומזיד דברייתא לא לענין תשלומין רק לענין אכילה אבל התשלומין הם במזיד ע"ש ואזיל הריב"א בשיטת הרמב"ם דגם במזיד צריך לשלם לפי מדה חולין דוקא ולא דמים ובאותו תשובה הארכתי לתרץ דברי הרמב"ם דאף דבתחילת הסוגיא דתרומת חמץ רצה לפשוט ממתניתין דלפי מדה משלם ומוכח במזיד לפי דמים מ"מ ממסקנת הסוגיא הוכרחתי דגם במזיד סבר דמשלם לפי מדה לאביי דאוקם פלוגתא דר"ע וריב"נ אם לפי מדה או לפי דמים משלם א"כ הרמב"ם לשיטתו סבר כריב"א דברייתא בשוגג ומזיד לענין אכילה איירי אבל התשלומין במזיד וממילא הוי כמו שכתב התוס' לרב שילא דלא קשה מברייתא דבשוגג הורצה כיון דשוגג ומזיד לענין טומאה קאי וה"נ כיון דשוגג ומזיד לענין אכילה קאי לא קשה על ר"מ והסוגיא דמקשה על ר"מ דאזיל בה"א דבסוגיא דתרומת חמץ שם דבמזיד לפי דמים משלם וע"כ שוגג ומזיד לענין תשלומין משא"כ הרמב"ם לשיטתו ולפי מסקנת סוגית הש"ס פסחים דשוגג ומזיד לענין אכילה קאי ומשו"ה פסק הרמב"ם דגם בשוגג אין תשלומיו תשלומין כר"י דקניס בדאורייתא שוגג אטו מזיד ונכון

והנה בכ"ס יו"ד סי' פ"ב האריך בפלפול הסוגיא ומה שמתמ' שם על דברי הרשב"א שמחלק לענין אתי לאערומי בין להוציא ממון או לאסור מה דיליה כבר קדמו בפרי תואר וכן מה שהקשה על קושי' הש"ס ממבשל בשבת דלמא שאני התם דלא נאסור לעולם ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים מה שמתרץ קושית התוס' מכהנים שפגלו במקדש דשוגגין פטורין לפי קושי' הפנ"י משום כדי שיודיע אלא במטמא לא שייך לדידן משום דאין ע"א נאמן וחזקיה סבר דנאמן משא"כ בכהנים שפגלו שהוא בידו או משום שהיה בידו ולא ידעתי מפני מה לא נוכל לומר כן ג"כ לדידן במטמא ומדמע כדי שיודיע בעודו בידו ובפנ"י בסוגיא דהשא"נ מדחה באמת ראי' הראב"ד דרוצה להוכיח דע"א נאמן דיש לומר משום בידו וכן כתב מהר"ם שיף בסוגיא שם דיש לומר דבעודו בידו יודיעו ונאמן משום בידו וא"ש

ושם באותו תשובה מישב בטוב טעם ודעת לתרץ קושית תוס' דלא מקשה ממטביל תחילה ששנויה שם במשנה תחילה ולדידי נראה לפי מה שכתב במהרש"ל וכן בתשובת הרשב"א דמטביל ומעשר בשבת אפילו בלית ליה קנסינן במזיד דומיא דמבשל בשבת דשאני איסורא שבת דחמיר ואפי' באיסור דרבנן קנסינן אפילו בלית ליה אבל אי אמרינן באית ליה פירי אחרינא דוקא קנסינן במזיד י"ל דמשו"ה לא קנסינן בשוגג כיון דאית ליה פירי אחרינא ולא צריך להני פירות בודאי לא שכיח שיעבור במזיד כיון דאית ליה מה לאכול ולמה יעשה איסור כיון דיכול לאכול בהיתר ועיין בטהרות הקודש זבחים ע"ד סברא כזו אלא כיון דאמרינן לפי שיטת מהרש"ל והרשב"א דאפי' בלית ליה קנסינן במזיד וזה מוכח ממתניתין דמבשל בשבת כיון דעבר על איסור דאורייתא בודאי גם בלית ליה קנסינן ומשו"ה לא מתרץ בביצה גם על מתניתין זו דמבשל באית ליה עיין בפנ"י שם וכיון דע"כ צריך לאסוקי משום מתניתין דמבשל בשבת איסור דשבת שאני וממילא גם בדרבנן אמרינן כן כיון דתני בהדדי ומתורץ שפיר קושי' תוס' דממטביל לא יכול להקשות די"ל באמת דוקא באית לי' או דיש לומר משום דיכול להשאיל וכיון דיכול לעשות בלי איסור לא קנסינן שוגג אטו מזיד משא"כ במעשר דתני ג"כ מבשל בהדיא וממבשל ע"כ אפילו בלית ליה קנסינן וממילא גם במעשר כן פריך שפיר ונכון

אלא שהיה תמוה לי מפני מה לא מקשה מהא דאין תורמין מן הטמא על הטהור ובשוגג תרומתו תרומה אבל לא במזיד ורציתי לתרץ לפי מה שכתב תוס' יבמות פ"ט ע"א בד"ה אין תורמין וכו' דלריב"א הוי דאורייתא מתתן לו ולא לאורו וגם הר"י כתב דילפינן מאת כל חלבו ומשו"ה לא קניס ר"מ אלא דהר"ש כתב וכן תוס' שם בשם רש"י דרק משום הפסד כהן ולא הוי רק מדרבנן ועוד דאפילו הוי מדאורייתא מ"מ קשה דהא רב יהודא קאמר במתניתין פרק ב' דתרומה אם יודע בו בתחילה אע"פ שהוא שוגג לא עשה כלום וטעמא משום דשוכח הוי קרוב למזיד ומשמע דשוגג דעלמא לא קניס והא ר"י מדאורייתא קניס אפילו בשוגג דעלמא ויש לכאורה ראיה לחילוקו של הרשב"א בחידושי גיטין על הא דקאמר דלר"י לא קניס במדמע ומטמא משום דהוי דרבנן דהא מטמא תרומה דאורייתא משום ושמרתם את משמרת תרומתי וכתב די"ל משום דלא הוי רק עשה לפיכך אינו חמיר אלא שכתב דאין הדבר מחוור בעיניו ובתשובה אחרת הארכת בדברי הרשב"א שוב מצאתי בחו"ד סימן צ"ט שעמד בזה וכתב דע"כ תרומה שאני דלאו משום קנס הוא דהא לחד מ"ד הדרי' לטיבלא יע"ש ולפמ"ש אף אם אמרינן דאורייתא אין תורמין מן הטמא על הטהור צריכין לתירץ של החו"ד ועיין

ועוד אשתעשע עמו בדברי תוס' בב"ק דף ק' ד"ה חייב באחריותו וכו' שכתבו בסוף דבריהם ועוד אי קנס הוא במזיד היה לו להתחייב וחזיתי בהגהות רע"א זצ"ל הא ר"מ קניס בדרבנן שוגג אטו מזיד וא"כ י"ל דסבר ר"מ כת"ק דר"ע דמקיים בכלאים אינו לוקה והמסכך גפנו משמע מזיד דוקא אבל בנתיאש מלגדור דמשמע לתוס' אפילו בשכח א"כ כיון דהוי רק דרבנן קנס אפילו בשוגג והניח בצ"ע

ויש לומר דתוס' לא נאיד לגמרי מתירץ הראשון דהכא ליכא למיחש כיון שבעל הכרם נמי מפסיד ובתירץ השני סבר התוס' דמ"מ כיון דלהזיק חבירו קמכוין ולצעורי לחבריה אפי' במזיד קנסינן משא"כ לענין שוגג דאתו לאערומי ולקנוס שוגג אטו מזיד בודאי לא שכיח כיון דבעל הכרם נמי מפסיד ומה"ט כתבו דוקא במזיד היה לו להתחייב וק"ל

ולדינא כבר פסקו כל האחרונים להתיר אפילו באומר מותר ואף דלא קיל משוגג דעלמא כאשר הוכחתי מש"ס בב"ק ומירושלמי מ"מ מוכח דהוי כשוגג דעלמא ולא קנסו כמזיד ותו אין להאריך והנני ידידו הדש"ת פ"ב יום ב' לסדר תצא תרמ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מב

שוכ"ט לכבוד תלמידי ב"ע הרב המופלג בתורה וביראה מורג חרוץ ברק השנון בעל פיפיות ז"ר יפ"ת מלא עתיק כש"ת מו"ה משה ניימאנן שי' רב דקהל יאמבאקרעט

אחדש"ה את מכתבו קבלתי ע"נ ויען כי חפץ לשמוע דעתי ע"כ כאשר הנחתי מעט מעסקי המרובים בענינים שונים עיינתי מעט בדבריו שכתב לפי מה שהעלה הר"ן בע"ז בסוגיא דנטלפ"ג אע"ג דהטעם בפני עצמו אסור דהא ראויה לגר ואפי"ה ילפינן מנבילה אם הוא פגם בתבשיל משום דלא ניחא ליה בהאי תערובות וכמו בנבילה פגומה