שבט סופר חלק א קצו

תשובה מא

שלומים מרובים לכבוד ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים מורג חריף ובקי המאוה"ג מעוז ומגדול צדיק תמים כקש"ת מו"ה אברהם ברודא נ"י אב"ד דק"ק ברעזנא יע"א בעה"מ ספר פרי החג

אחדש"ה את מכתבו הגיעני זה שבועות ומרוב הטרדות לא יכולתי להשיב מיד מפני הכבוד והנחתי באמתחת שלי ונשכח ממני עד שיבוקש וימצא ולא אאחר עוד מלהשיבו על אודות ששאל אם מבטלינן קלא שיצא על מעשה תיקן של צינאריע שמערבין בתוכו תערובות שומן ד"א ומע"כ ראה שו"ת אחרונים מהם מחמירין ומקילין ואני קבלתי כמה מכתבים מרבנים שונים ושואלים כדת מה לעשות אם לאסור אותו ולהכריז בפומבי האיסור והשבתי בתשובה ארוכה לפי דין ודת של תורה שאין בדבר כלח לאסור רק בע"נ שיחוש לעצמו ימנע ולשתותו בפרט עכשיו שאחר שיש כמה פאבריקען אשר עומדים תחת השגחה ולא צריכין אנו למשכונא נפשין למצוא היתרים

ועל הערות אשר כתב לי בדין אומר מותר אשר עסקו כעת בדין זה והביא לנו דברי הרמב"ם פ"א מה' תמורה אם המיר בשגגה ה"ז תמורה ולוקה ואם דומה לו שמותר להמיר אינו לוקה וכתב הכ"מ משמע לרבינו אע"ג דמתכוין לעולה ואמר שלמים לוקה משום דעכ"פ התכוין להמיר משא"כ באומר מותר קרוב לאונס ומזה רצה להביא ראיה לדברי הח"ס יו"ד סי' פ"ח בתירץ קמא על דברי הטו"ז צ"ט דדוקא בעבירות חמורות כמו ע"ז ושבת אומר מותר כשוגג וברציחה משום דכמה שגגות כתיבה קרוב למזיד משא"כ בשאר איסורים דלא משמע להו לאינשי איסורא הוי קיל משוגג יע"ש

הנה מלבד דלא ניחא לח"ס בתירץ קמא בלא"ה קשה לחלק באיסורא דאורייתא בין חומרא או קולא לפמ"ש רש"י במכות טעמא דסבר רבא דהוי קרוב למזיד משום שהיה לו ללמוד ומהאי טעמא גם כסבר בהמה ונמצא אדם כותי ונמצא גר תושב נמי חייב שהיה לו לעיין כמו שפי' רש"י שם דף ט' ע"א א"כ גם באיסורא לאוין כמו תמורה או פגול שייך דהיה לו ללמוד וראיתי ג"כ בספר כנפי יונה בסי' צ"ט שיצא לחלק בין דברים המפורשים הו"ל אומר מותר קרוב למזיד וכ"ש בדברים שלא נכתבו וראוים הם מצד השכל כמו רציחה אבל דברים שאינם מפורשים יש לומר דאמר מותר כשוגג או קיל ממנו אבל כתב מי יכול לבדות חילוקים מלבו אבל מ"מ בקנס ואיסור דרבנן בודאי יש סברא לומר דקיל משוגג כמו במבטל איסור לכתחילה כנידון הטו"ז ועוד י"ל ראיה דע"כ אומר מותר לא קיל משוגג ואדרבה הו"א דגרע מש"ס בב"ק דף צ"ה ע"א דאבעי שם לר"מ אי קניס דוקא במזיד או בשוגג נמי וקאמר מאי בע"ה דלא ידע דקרקע נגזלת או אינו נגזלת וכתב תוס' שם בד"ה דאתא וכו' דשוגג דלא ידע דקרקע גזולה הוא פשיטא לר"מ ג"כ דלא קנס בשוגג כה"ג משא"כ בע"ה דלא ידע חזינן דשוגג דאומר מותר גרע ויש לדחות קצת כיון דעכ"פ ידע דארע' דחברי' הוא אע"ג דסבר דנגזלת מ"מ יש לקנסו יותר ועיין בח"ס כעין חילוק זה על הא דאין תורמין מן הטמא על הטהור אלא דלפי האמת מסיק שם ממתניתין לצבוע לו אדום וצבעו לו שחור דלא קנס והתם נמי אומר מותר כמ"ש ברש"י שם והוי נמי קרוב למזיד עיין בתורת חיים שם ואפילו הכי לא קנסו חזינן דגם בשוגג דאומר מותר לא הוי קרוב למזיד לענין קנס וא"כ קשה על תוס' בכורות דכתבו ושמא אומר מותר כשוגג משמע דלא ברירי להו אי הוי לענין קנס כשוגג או מזיד והא מהכא מוכח דגם קנס דאומר מותר הוי כשוגג גמור ולא קנסו ועיין בשו"ת פנים מאירות חלק ב' סי' קס"ג ועוד ראיה מפורשת מדברי הירושלמי בפ' הניזקין עד כדין כסבר שהוא חולין היה יודע בו שהיא תרומה וכסבר שמותר לטמאותה נישמעינה מן הדא כהנים שפגלו במקדש וכו' מה אנן קים לן אם כסבר שהוא חולין ויש פגול בחולין אלא בידוע שהוא קודש וסבר שמותר לפגל ומוכח מירושלמי דמסתפק באומר מותר דיש סברא לומר דאומר מותר יותר יש לגזור משוגג דעלמא ומסיק דאף כה"ג לא קניס וא"כ יש מזה ראי' עכ"פ דאומר מותר גם בשאר איסורים לא קילא משוגג וגם דלא קנסינן יותר משאר שוגג ומפני ראיה שהבאתי נ"ל להוכיח כדרך האחר שכתב בח"ס אף דחמור שוגג דאומר מותר משאר שוגג לא שייך למקניס שוגג אטו מזיד משום שמא יערים במזיד ויאמר שוגג הייתי אומר מותר והביא שם כמה ראיות מהא דמקשה הש"ס מדם שנטמא בשוגג הורצה ובמזיד לא הורצה דלמא באומר מותר וע"כ דהוי באמת קרוב למזיד ולא שייך לשון שוגג

והנה הראיה מהא דמקשה מדם שנטמא יש לדחות לפי מה שכתב התוס' פ' הניזקין דעיקר קושי' ממתניתין דכיצד צולין דהפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע שנטמא אלא דמקשה מברייתא דמפרשינן בהדיא אבל עכ"פ הקושיא מסתם מתניתין ר"מ ושם מפורש השוגג שלא נודע שנטמא ולא באומר מותר ומע"כ הרגיש בדברי רש"י מנחות כ"ה ע"ב בד"ה שוגג כסבר דאין קרבנות מקבלין טומאה וא"כ מאי מקשה לרבינא דהא אומר מותר ויש לדחות דרש"י לא פירש רק לרבינא דברייתא לענין טומאה וקאמר בין בשוגג בין במזיד ולענין טומאה דוחק לומר שלא ידע שדם של קדשים הוא דהא נפסל ביוצא וכדומה וע"כ נדחק רש"י לפרש דסבר שאין קרבנות מקבלין טומאה אבל בברייתא דשוגג הורצה שפיר יש לומר בשוגג שלא נודע שלא נטמאה הדם דומיא דשוגג דמתניתין פסחים ומקשה שפיר ולרב שילא דמפרש דקאי על הזריקה בין בשוגג כפשוטה דלא ידע שנטמא הדם אלא משום דפשטות לשון הברייתא כרבינא דקאי לענין טומאה פירש רש"י דלא ידע דקרבנות מקבלין טומאה ועיין בתוס' שם ד"ה זריקתו וכו' אע"פ שצריך לדחוק הלשון ניחא ליה לשנוי הכי ולא כרבינא משום דצריך לתרץ לרבינא בגיטין דגברא לכפורי בעי ואנן ניקים ונקניס וצ"ע לכאורה דעדיין מה הועיל רב שילא דהא גם משום שאר מתניתין דמטביל כלים ומעשר בשבת ומהא דסומכס לר"מ דשוגג תשלומין צריכין לומר כיון דלשלומי או לתקונא קמכוין לא קניס ומוכח תירץ זה א"כ גם בזריקה י"ל כן ויש לישב קצת לפמ"ש רש"י בהניזקין דה"ה דהוי מצי לשנוי הא מני ר"י הוא אלא דניחא ליה לתרץ אפילו לר"מ וא"כ י"ל דרב שילא סבר באמת דע"כ הני סתמא דלא כר"מ אלא משום דם שנטמא לחוד צריך לדחוק דע"כ אטומאה קאי לפמ"ש הפנ"י שם דבלאו סתם מתניתין קשה דהא ע"כ ר"מ הוא דהא מחלק בסיפא בין יחיד וצבור ור"י סבר טומאה הותרה בצבור ולא צריך לציץ לרצוי

או יש ליישב דברי תוס' מנחות שם לפי מה שכתב בכ"ס או"ח סי' ע"ו דהיה יכול לשנוי על סתם מתניתין דמעשר וטבל דלא קנסינן משום עונג שבת שוגג אטו מזיד אלא דקושטא קאמר ומתרץ דלא שייך למקנסי' משום דלתקוניה קמכוין ע"כ באמת לרב שילא י"ל דסבר דשאני התם משום עונג שבת לא קנסו בשוגג משא"כ בברייתא דשוגג הורצה אלא דעדיין קשה דהא ע"כ מסומכס אומר משום ר"מ דבשוגג תשלומיו תשלומין ע"כ צריכין לתירץ דגברא לשלומי קמכוין אם לא שנאמר ונדחוק דסבר כרב חסדא דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה כיבמות פ"ט ע"ב ולא צריכין לתירץ דרב אחא כר"י דרב איקא יע"ש ויותר נ"ל די"ל דסבר רב שילא כיון דעיקר האיסור הוא דאורייתא דאכל תרומה טהורה הוי כדאורייתא לענין קנס ומשו"ה לא קניס ר"מ שוגג אטו מזיד וכן הוכיח הפ"ח סי' צ"ט מדברי הרמב"ם בה' תרומה דפסק דאם שילם חולין טמאים דאפילו בשוגג יחזור וישלם אע"ג דפסק בדרבנן כר"י דלא קניס וע"כ דסבר הרמב"ם דהוי דאורייתא כיון שאכל תרומה טהורה וכתב שאין מציאות לישב דברי הרמב"ם בענין אחר אלא שהפר"ת שם הרבה להקשות על דברי הפר"ח שזה נגד סוגיא הש"ס בניזקין דפריך לר"מ דלא קניס וע"כ סבר דזה הוי מדרבנן כיון דמדאורייתא יכול לשלם גם טמאין כמ"ש רש"י שם ומשו"ה כתב שם תירץ אחר דשאני תשלומי ממון דקילא לאינשא יותר מאיסור ומשו"ה גם הרמב"ם פסק כרבנן דגם בשוגג אין תשלומין דיבוא בקל