שבט סופר חלק א קצד

ור"ע פליגו אי לא תאכלו איסור הנאה משמע או לא וכדמשני ר"ע לא תאכלו איסור הנאה משמע ה"ה היה יכול לשנות דר"ע כחזקיה כאשר כתב בפנ"י ובצל"ח לתרץ קושית מהרש"א על תוס' בד"ה שאני התם יע"ש ועוד י"ל דר"ע מודה נמי למשמעות של לא יאכל כחזקיה אע"ג דסבר כר' אבוה ואע"ג דע"כ צ"ל לדברי פנ"י דר"י דמתיר בלישנא בתרא שלכדה"נ לית ליה כן מ"מ לכ"ע י"ל דתרווייהו אית ליה ועיין בלחם משנה ובכסף משנה בפ"א מה' חמץ וא"כ משני תוס' שפיר לר"ע דאסור בחמץ אף שלכדה"נ אלא בלבד שדוחק לומר כן גם דברי פנ"י אין להם קיום דא"כ קשה מאי מקשה מאי בנייהו בין ר"א לחזקיה דהא שפיר איכא בינייהו חמץ ושור הנסקל שלכדה"נ וזה יש ליישב דר"ל איכא בינייהו גם ללישנא קמא דבכל איסורי הנאה גם שלכדה"נ אסור אלא מדברי הרמב"ם מפורש מוכח נגד דבריו דנקט הרמב"ם דרשא דחזקי' בפ"א מה' חמץ ואפי"ה כתב בפ"ה מה' יסודי תורה ה' ח' דעושין רטייה מלוגמא דחמץ להתרפאות משום דמותר להנות שלכדה"נ ויש להאריך אבל אין הזמן מסכים

ומ"ש ליישב קושית הר"ן בסוגיא דנפש על הא דמקשה הש"ס א"ה בחמה נמי דזה בלא דר"ל נמי קשה כאשר יתבונן הטיב בעיניו יראה שא"א לומר ואין פנאי לנצח בדבר פלפול בעלמא ולא השבתי רק במה שצריך אני להעמידו על האמת כאשר בקש ממני וכדי לעטר את מכתבי בפלפלת כל שהוא אעלה לפניו מה שאמרתי בחדושי לחולין בסוגיא זו ליישב קושית תוס' בד"ה חלב לא אתי וכו' לר"י הגלילי דלא חייש להא פירכא בפסחים וחשיב חלב לא הותר מכללו דקאמר בבהמה מיהא לא אשתרי א"כ למה צריך נפש בחלב דאתיא מחמץ ונבילה ונ"ל דר"י ור"ל פליגו בפ' בהמה המקשה ע"ה ע"א בתלש חלב של בן ט' חי דר"י סבר חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמי ור"ל סבר כחלב חיה דחדשים ואוירא גרמי וא"כ לר"י דמקרי חלב גם שבמעי בהמה ואפי"ה ניתר בשחיטת אמו הרי הותר מכללו בשליל משא"כ לר"ל דסבר חדשים ואוירא גרמי אין שם חלב עליו כל זמן שלא יצא לאויר ולא הוי חלב הותר מכללו כמ"ש תוס' דף קט"ו בד"ה כ"כ וכו' דה"ט לא הוי בב"ח הותר מכללו אצל בהמה טמאה כיון דלא הוי בכלל איסור וכ"ש חלב דלא מקרי חלב כל זמן שלא יצא לאויר דלא הוי הותר מכללו לר"ל והא דלא קאמר הש"ס הותר מכללו בחלב דשליל משום דהסוגיא אזיל לר"ל דאמר נפש לרבות את השותה ולשיטתו לא הוי חלב הותר מכללו אצל שליל ומשו"ה אמר דהותר אצל חיה אבל לא קשה לר"י הגלילי דלילף חמץ מנבילה דהא הותר מכללו בשליל ובפסחים קאמר שפיר דילפינן לר"י הגלילי גיד מחלב ולא הוי חלב הותר מכללו בשליל דהא גם גיד דשליל בן ט' מותר לר"י כמו חלב משא"כ מחמץ ונבילה א"א למילף חלב דקיל דהותר מכללו אצל שליל בן ט' חי

אלא דא"כ קשה נילף חמץ מחלב ואין לומר דשאני חמץ דהיה לו שעת הכושר דהא גם חלב היה לו שעת הכושר בשליל ועדיין קשה לר"י הגלילי דנילף חמץ מחלב וי"ל ג"כ הא דקאמר דחלב לא היה לו שעת הכושר זה ג"כ דוקא לר"ל אבל לר"י באמת גם חלב היה לו שעת הכושר בשליל ומ"מ א"א למילף לפי האמת חמץ מחלב לר"ש דקיי"ל דחמץ לאחר זמן מותר א"כ חמץ יש היתר לאיסורו לאחר זמן משא"כ חלב לאחר שנולדה הבהמה אין היתר לאיסורו והש"ס נקט משום שעת הכושר משום דרצה אליבא דר"ל לתרץ לכ"ע אף לר"י דחמץ לאחר זמנו אסור משא"כ לר"י הגלילי לא קשה דסבר כר"ש דמותר לאחר זמן ובלא"ה א"א למילף חמץ מחלב ואתי שפיר

אלא ששבתי וראיתי שתוס' לשיטתו שפיר הקשה דהא תוס' כ' בפ' ג"ה ד"ה הכא במבכרת דגם לר"י לא חדשים לבד גרמי רק חדשים ואויר העולם ור"ל אויר לידה בעי וגם לר"י לא מקרי חלב כל זמן שלא תלש החלב מבהמה וכן גיד כן דלא מתחיל האיסור רק ביציאה לאויר העולם וא"כ גם לר"י לא הוי חלב הותר מכללו אצל שליל וכן לא מקרי שעת הכושר לחלב במעי אם וראיתי אח"כ בחדושי הר"ן שכתב דמה"ט לא הוי לחלב שעת הכושר כיון שצריך אויר העולם וקודם לזה לא חל עליו שם חלב וכמ"ש תוס' דנבילה לא היה לה שעת הכושר משעה שחל עליה שם נבילה יע"ש אבל מרא"ש פ' בהמה המקשה משמע דחדשים לבד גרמו ועיין ברשב"א בפ' גיד הנשה מ"מ תוס' לשיטתם הקשו שפיר

ונ"ל ליישב באופן אחר דמתחילה רצה הש"ס לומר דהותר מכללו חלב אצל גבוה וע"ז מקשה דנבילה נמי אשתרי מליקה דחטאת העוף וזה ניחא אי אמרינן יש שחיטה לעוף מה"ת וא"כ הותרה נבילה אצל גבוה משא"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ורק נחירה בסימנים בעי מליקה לא הוי נבילה והוי חלב הותר מכללו אצל גבוה והא דלא קאמר הש"ס כן אע"ג דר"ל אמר נפש לרבות השותה והוא סבר בנזיר דף כ"ט ע"א דאין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ רצה לתרץ הברייתות להלכתא דיש שחיטה לעוף מה"ת וגם ר"ל אינו מוכרח דסבר דאין שחיטה לעוף מה"ת די"ל דסבר דאינו נאכלת כמו חטאת העוף שבא על ספק וכמ"ש תוס' נזיר שם לרבי דרצה הש"ס לומר דסבר משום חינוך אע"ג דרבי סבר בחולין כ"ח יש שחיטה לעוף וא"כ גם לר"ל י"ל כן ומשו"ה משני הותרה מכללו אצל חיה משא"כ לר"י הגלילי י"ל דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת ממילא הוי חלב הותר מכללו אצל גבוה משא"כ מליקת העוף דלא הוי נבילה ולא הותר מכללו לגבוה ונכון

ועוד יש אתנו הרבה דברים אבל לקצר אני צריך והנני הדושו"ט טרוד מאוד פ"ב יום ה' למבי' תרמ"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשביס זצ"ל

תשובה מ

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג מופלג בהפלגת חכמים ונבונים חרוץ ובקי בעל פיפיות עדני העצם יפ"ת כש"ת מו"ה קאפל רייך נ"י אב"ד דק"ק ווערבוי יע"א

אחדש"ה את מכתבו הטהור הגיעני זה שבועות שתים בעת שהייתי טרידנא טובא ע"כ לא יכולתי לשום עיני על שאלתו בנידון ציגאריע אשר יצא עליו ועל מעשה תיקונו קלא דמערבין בו שומן דבר אחר ביותר מס' להעמיד שחרורותו ורטיבות, זה כבר יותר מעשרים שנה שנתחדש החשש הזה ואז נשתקע הדבר ועכשיו הקול חוזר וניעור כדת מה לעשות אם לאסור ולהכריז האיסור או אולי יש למצוא צדדי היתר, ועיני מע"כ שפיר חזו כל מה שנאמר בספרן של אחרונים ושאלת חכם חצי תשובה ואבוא רק על דבריו מה שמצדד להתיר כי באמת השומן אף שמערבין אותו ורגילים לערב מ"מ בטל אם היה פחות מס' ואחר שנודע דיש לעשותו ג"כ בלי תערובות שומן דבר אחר א"כ אין עיקר תיקונו בכך ולא דמי להא דרשב"א הובא בב"י סי' קל"ד ובמג"א ר"ס תמ"ב שדבר דעיקר תיקונו בכך אין לו ביטול וראייתו של רשב"א מ"ד מיני מדינה כמו כותח הבבלי דלא בטל ועוד כתב הרשב"א דאפילו בכבשן שרק דרכן ליתן בתוכו יי"נ נמי לא בטל מטעמא דהראב"ד דכל דבר של גוי לא שייך ביטול משום שלא יפרוצו

והנה מדברי המג"א ר"ס תמ"ב וכן מדברי רי"ו שהביא שם משמע דאף בשל ישראל אם הוא דבר שעיקרו בכך לא בטל דהא דן נמי על חמץ בפסח דהוי כמו דבר המעמיד דלא בטל ותמוה לי על דברי הנוב"י מה"ת סי' נ"ו שעירבב דברי הרשב"א עם דברי הראב"ד וכתב דטעמא דדבר שעיקר תיקונו כך לא בטל משום שלא יפרוצו דבאמת טעם זה הוא דוקא בדברים של נכרים ומהטעם שלא יפרוצו ולהרחיק מדבריהם כמ"ש הר"ן בשם הראב"ד וגם משום דשכיח שיערב ג"כ ביותר מס' אבל בישראל לא שייך כן אלא אם אין רגילין בכך לא גזרו כיון דאז ג"כ לא הוי רק דרך מקרה אבל בדבר שרגילין להתערב איסור יש חשש דלא יפרוצו ועיין בריטב"א דף ל"ח בע"ז שכתב במה"ט בכבשן בידוע דפסקינן