שבט סופר חלק א קצג

מוכח דט"ע כ"ד היה להם דאי ט"ע גמור לא היו שואלים כמ"ש תוס' והריטב"א הסביר יותר דדוקא בכלים דיש להם סימן ושינוי וחילוק שייך ט"ע גמור משא"כ בכרכשא ובשרא ותכלתא דלא שכיח שיהיה ט"ע גמור ומסתמא רק ט"ע כ"ד

ובזה יש לפרש הא דאמר רבא השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא ט"ע עדיפא מסימנא ויש לדייק דאמר להני שמעתתא משמע דוקא מכל הני היה מדייק זאת והא גם מחדא מהני שמעתתא יש לדייק כן אלא דיש לומר כקו' הר"ן דהא הני שמעתתא בצורבא מדרבנן איירי דיש להם ט"ע גמור דדייקי וצ"ל דלא היה להם ט"ע גמור וקשה מנ"ל הא דלא היה להם ט"ע גמור וצ"ל דלא שכיח בהני מילי שיהיה ט"ע גמור והוכיח זאת דיש לדייק דבכל הני שמעתתא שאלו כולהו אית לך סימנא בגוה ואח"כ שאלו אית לך ט"ע ולא שאלו איפכא אית לך ט"ע ואח"כ סימנים ובחדא י"ל דאולי מקרה הוא ששאל כן אבל מדבכל הני שמעתתא שאל תחילה אית לך סימנא בגוה כולהו בחדא גונא תחילה על הסימן ואח"כ על הט"ע משמע בדיוק שאלו כן והיינו משום דבאמת לא שכיח שיהיה בדברים כאלו ט"ע דלא דמי לכלים שיש כלים מכלים שונים ורגיל ט"ע משא"כ בבשר ושאר הדברים דהני שמעתתא ומה"ט נראה לי ג"כ הא דאמר אלא רב היכי אכל בשרא בשעתי' דלא עלים עיני' מיניה איבעת אימא בציירא וחתומא וא"נ בסימנא ולמה לא קאמר בטביעו עיני' שהוא פשוט יותר ולא יצטרך לומר שלא העלים כל הזמן עינו מהבשר או שחתם ועשה סימן בכל בשר אלא משום דלא שכיח שיהיה ט"ע בבשר זכרכשתא וכמ"ש הראשונים ג"כ דבקל אומר באלו בדדמי וצריך שידקדק הרבה אם לא עינו הטעתו באלה ולא שכיח שיהיה מכיר בטביעת עין חתיכת בשר ע"כ אמר דלא עלים עיני' או בציר חתום כי רגיל שיטעה עינו בבשר כיון דלא שכיח שיהיה לו ט"ע גמור ומשו"ה שאלו ג"כ כולם תחילה אית לך סימנים בגוה ולא ט"ע משום דרגיל יותר שיכיר ע"י סימן או יעשה סימן בבשר משיכיר את הבשר בט"ע דלא הוי רק ט"ע כל דהו בבשר ע"כ שאלו כולם אית לך סימנא וממילא הוכיח מדדייקי כל הני שמעתתא ושאלו תחילה אית לך סימנים ש"מ דט"ע דבשר הוא רק ט"ע כל דהו והוכיח דאפילו ט"ע כ"ד עדיף מסימנים ונכון ופה תהיה שביתת קולמסי כעת הנני רבך חותם בברכה מרובה הכ"ד פ"ב יומא דחנוכה תרנ"ב לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לט

שלום תנינא לכבוד ידידי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון הקצין כש"ת מו"ה יצחק שווייגער נ"י בק"ק טאפאלטשאן יע"א

קבלתי ממנו מגלות שניות על התשובה שכתבתי לו ויען כי אינו נוגע רק לפלפול ואני טרוד עם בני הישיבה בסוגיא עמוקה לא מהרתי להשיב ואתמול ביומי דפגרי בי רבנן עיינתי במכתבו וראיתי איזה דברים שצריך אני להעמידו על האמת

ר"ד מה שמתמה על החות דעת סימן ק"ג שהשיג על הפלתי שם שרצה לחדש בבב"ח נטלפ"ג אסור לפי חידושו בדברי הרמב"ם דטעמא דנטלפ"ג משום שלא כדה"נ ומביא החות דעת ראיה מש"ס ע"ז דמוכח דגם בכ"כ מותר נטל"פ אע"ג דשלכ"א אסור בכ"כ וע"ז תמה דהא ר"ש אמר דבר זה ולדידי בודאי נטלפ"ג לא משום טעם שלכד"א רק משום אינו ראוי' לגר

יפה אמר בזה אבל מ"מ מוכח נגד דברי הפלתי שרצה להעמיס כזאת בדברי הרמב"ם ועיקר חידושו הוא מדברי הרמב"ם שהביא דבר שנפסל ונסרח בין דברים דהוי טעמא משום שלכד"א ובאמת מבואר ברמב"ם פ' ט"ו מ"א הל' למ"ד היפך זה שכ' ואם היה בשר בחלב או יין נסך ערלה וכ"כ שנפלו לדבש וכו' או אמר יש בו טעם והטעם רע הוא והרי פוגמו הכל מותר חזינן דגם בב"ח וכ"כ מותר נטלפ"ג והחות דעת כתב מסתימות לשון הפוסקים דלא חילקו משמע אף בכ"כ ובב"ח ויותר היה לו להביא מדברי הרמב"ם דמפורש בו דגם בב"ח ובכ"כ נטלפ"ג מותר ומה"ט כ' קדוש זקיני בעל הח"ס יו"ד סי' צ"ח ובחידושיו על פ' השוכר דגם בבב"ח וכ"כ נטלפ"ג מותר

ומה שתמה עליו דלא ידע מה חילוק יש בין בב"ח בעין או כ"כ שנפגמו דפשיטא לח"ס דאסורין ובין נטלפ"ג שלהם והפלתי לא מחלק בכ"כ ובב"ח בין בעין לטעם לא ראה שפיר בדבריו הקדושים כי רצה להסביר שם בחידושיו דברי הרשב"א שכ' דלא יכולין ליליף טעם פגום מנבילה שאינה ראוי לגר רק מסברא ידעינן דלא יכולין ליליף ממשרת טעם כעיקר רק טעם משובח משום חיך אוכל יטעם לו אבל לא טעם פגום דזה לא אסרה התורה כלל וזה החילוק גם בב"ח וכ"כ אע"ג דמשום שלכד"א אין להתיר הבעין שנסרח מ"מ הטעם מותר משום דלא אסרה התורה משום טע"כ רק טעם משובח ולא פגום וכן בתשובה צ"ח כתב דע"כ צריכין לומר בטעם פגום של בב"ח וכ"כ משום סברת וטעמא דר"ן דילפינן מנבילה כמו דמצער לגר לאכלה כן היה נוח לו יותר אם לא היה מתערב כלל הטעם פגום בתבשילו וציין על דברי פרמ"ג סי' צ"ד וכן כ' ג"כ בפתיחתו לה' בב"ח בסופו יע"ש וימצא כי דברי קדוש זקני דברי טעם הם ולא כאשר כתב שמחלק בלי נתינת טעם

וגם בזה שגג וטעה במה שהקשה על החות דעת לדידיה דילפינן נטלפ"ג מנבילה וטעמא דנבילה שנסרח משום דפקע איסורו וא"כ כמו שילפינן חומץ שנפל לתוך גריסין שמותר כן יש ליליף בעירב דבר מר ולמאי צריך ליליף מלשון אכילה דשלכד"א מותר: ולא ידעתי מה שח דהא הר"ן לטעמו דטעמא דכל נטלפ"ג דמותר אע"ג דראוי' לגר מ"מ מותר וילפינן מנבילה משום דמצער לגר שנתערב לתוך תבשילו המשובח דבר שנפגם ואין לו הנאה ממנו ומכח זה חידש בהגדיל מדתו אסור וכן להרשב"א הטעם משום דהאיסור כבר בטל ברוב והטעם לא יכול לאסור רק במשובח דילפינן ממשרת ולהר"ן בחומץ לתוך גריסין ג"כ מותר רק בלא הגדיל מדתו וכן לרשב"א דוקא אם נתבטלו הגריסין ברוב והאיך אפשר למילף מזה בדבר איסור עצמו שנתערב בו דבר מר דהא הוא ממשו של איסור ואדרבה הוא רוצה להתיר האיסור לאכול מה שהיה אסור מקודם ובודאי אסור בין לטעם הר"ן ורשב"א וצריכין אנו לומר ע"כ משום שלכד"א אבל לא דילפינן מנבילה דאינו ראוי לגר דא"א למילף רק חומץ לתוך גריסין שפוגם ההיתר

ומ"ש עוד להביא ראיה לדברי הצל"ח דחידש דהיכי דעכשיו לאחר שנשתנה האיסור נהנה כדרך הנאתן אסור מהא דנקברין דאפרן אסור כבר קדמי בזה בשעה"מ הל' יסודי תורה שמתמה על הראבי' שכ' כיון דשלכד"א מותר כ"ש אפרן ותמה עליו דהא בשור הנסקל שלכדה"נ מותר ואפרן אסור וע"כ דטעמא משום דעכשיו נהנה כדרך הנאתן ועיין ג"כ בפרמ"ג סי' צ"ד במה שהשיג שם על דברי הפלתי סי' פ"ז ומה שרצה ליישב בזה דברי תוס' פסחים דף ה' שכתבו דלא יכול להנות מהחמץ בשריפתו והא הוי ודאי שלא כדה"נ וע"כ משום דבגחלים ואפר הוי דרך הנאתן לא עיין יפה בדברי התוס' דהא בגחלים ואפר באמת מותר לר"י דכל הנשרפין אפרן מותר וזה קושי' תוס' דיכול להנות מגחלים וע"ז תירצו משום דבתחילת הבערה לא יכול להנות וע"ז שפיר הקשה דחמץ אין דרך הנאתו להסיק בו תנור וכיריים וכבר עמד על דברי תוס' ג"כ בשעה"מ שם וכתב דמשמע מדברי תוס' דגם מדאורייתא אסור שלכדה"נ בחמץ והניח בצ"ע ולחומר הקושיא י"ל לפ"מ שחידש הפנ"י הא דחלב של שור הנסקל מותר שלכדה"נ זה דוקא לר' אבוה אבל לחזקיה דיליף מלא יאכל שלא יהיה בו היתר אכילה א"כ אף שלכדה"נ כיון שמביא לידי אכילה אסור וא"כ י"ל דתוס' בתירץ זה אזיל לחזקיה וגם שלכדה"נ אסור ולר' אבוה י"ל כתירץ ר"י באינו רוצה להנות וכן רצה לומר הש"ס דף כ"ג ע"ב דר"י הגלילי