שבט סופר חלק א קצב

חרוזין דודאי ברוב טבחי נכרים דלאו חומרא בעלמא הוא דגם לוי מודה י"ל דצריך עכ"פ סימן גמור להתיר הבשר שנמצא משא"כ ברוב טבחי ישראל דהוי רק חומרא מהני סי' גרוע ובודאי אי חרוזין הוי סימן גרוע ועל הא בעי ר"ה מרב לא היה לו להשיב אל תהי שוטה דהא אפילו חכם צריך לשאול אי מהני סימן גרוע כיון דאפילו אצל אבידה שסמכו מתקנתא דרבנן אי סימנים לאו דאורייתא לא מהני א"כ יש לשאול אי מהני בבשר שנתעלם מהעין ומה לו להשיב אל תהיה שוטה דלאו מלתא דפשיטא היא כ"כ שהשואל יהי' שוטה מה"ט אלא מוכח מרב דסבר דחרוזין הוי סימן גמור אצל אבידה כמ"ש הגהות אשרי דוקא חרוזות דגים לא הוי סימן משא"כ חרוזות בשר כדמשמע פשטות דמתניתין ר"פ אלו מציאות דנקט חרוזות דגים וחתיכות בשר ולא קאמר וחרוזות בשר וכיון דהוי סימן גמור י"ל דגם ברוב נכרים יש לסמוך כיון דכל החשש משום אחלופי הוא לא מחמירין כ"כ שלא לסמוך עכ"פ על סימנים אמצעים אבל אי רב הונא אמר שמעתיה דחרוזין הרי זה סימן י"ל דחרוזין סימן גרוע הוא וקמ"ל דמ"מ סמכינן על סימן חרוזין בבשר שנתעלם מהעין ברוב כשרים עכ"פ דסמכינן בדבר מועט כיון דרוב כשרים הוא משא"כ ברוב נכרים דכ"ע מודה לאחלופי י"ל באמת דלא סמכינן על סימן גרוע דחרוזין משא"כ ללישנא דאמר אל תהי' שוטה מוכח דעכ"פ סימן אמצעי הוא כמו שאר סימני אבידה ויש לסמוך אף ברוב טבחי נכרים וא"ש

והנה בסוגיא שם מבואר דט"ע עדיף מסימנים והביא ג"כ תדע דאלו אתי בי תרי ואמרו פלוני דהאי ודהאי סימניה קטל נפשא לא קטלינן ואלו אמרי דאית לן ט"ע בגויה קטלינן ובנוב"י קמא א"ע סימן נ"א רצה לחדש בסימן מובהק באמת קטלינן ומשו"ה לא הביא הרמב"ם כל הסוגיא זו משום דסבר סימנים דרבנן ומהני רק סימנים מובהקין ובהני סימנים באמת קטלינן דהוי כמו ט"ע דעדיף יע"ש ועיין בש"ך חו"מ סי' רצ"ז דמוציאים ממון בסימנים מובהקים ועיין בקצה"ח סי' נ"ט דחולק על הש"ך ובאמת מתוס' שהקשו בד"ה פלבי' למ"ד סימנים דאורייתא שמשיאין אשה ע"פ סימנים ולא הקשו אף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ במובהק בודאי משיאין משמע לכאורה דבמובהקין בודאי קטלינן אלא דאין מזה ראיה די"ל דתוס' בקושיתם עדיפא הקשו אף בסימנים אמצעים אבל באמת סברי תוס' דלא משכחת דקטלינן רק בט"ע כדמשמע פשטות לשון תוס' דליכא חילוק כלל ולדידי נראה לדייק מהש"ס דלא קטלינן אף בסימן מובהק דאמר תדע דאלו אתו תרי ואמרו פלני' דהאי סי' ודהאי סי' וכי שגרת דלישנא הוא דאמר תרי זימנא דהאי סימנא ודהאי סימנא ומאי רצה בזה דכופל דהאי ודהאי סימנא אלא נ"ל דרצה לרמז בזה דאף בסימן מובהק לא קטלינן דידוע מה שכתב המשאת בנימין הובא בב"ש סי' י"ז דתרי סימנים אמצעים בגוף הוי סימן מובהק וא"כ קמ"ל פלניא דהאי סימנא והאי סימנא דיש לו תרי סימנא והוי כסי' מובהק אפ"ה לא קטלינן ודייקתי בדברי רש"י שכתב בסוף דבריו אלא סימנים כך וכך היו לו בגופו ובכליו של הורג ומאי רצה בזה אלא נראה שהרגיש למה נקט תרי זימני דהאי ודהאי סימני ומשו"ה פירש כך וכך היה בגופו ובכליו אלא דעדיין צריך להבין למה נקט רש"י בגופו ובכליו מאן דכר שמיה דכליו של הורג

ונ"ל לפרש לפי מה שחקר בשו"ת מהר"י בן לב כלל א' סי' ח' ומדבריו משמע דפשיטא ליה דתרי סימנים בגוף בודאי לא הוי סימן מובהק דשכיחי שיהא לאדם תרי סימנים בגוף אבל חקר אי סימנים בגופו ובכליו לכל אחד סימן אי הוי כסימן מובהק דזה לא שכיח שיתרמי לאיש שיהיה לו סימנים בגוף וגם בכליו ומתניתין דיבמות אע"פ שיש לו סימנים בגופו ובכליו או או קתני יע"ש וא"כ י"ל דגם רש"י סבר בפשיטות תרי סימני גוף הוי כחד סימן ולא מהני להצטרף להיות סימן מובהק ומאי קמ"ל רבותא דנקט דהאי סימנא ודהאי סימנא ע"כ רצה לאשמעינן רבותא אע"ג דאלו תרי סימנים חד בגופו וחד בכליו אפי"ה לא קטלינן דכה"ג הוי בודאי סימן מובהק ומוכח דגם בסימן מובהק לא קטלינן ורק בט"ע דעדים ואפשר דאלו אפילו מסימן מובהק בגוף אדיף די"ל דסימנים מצוין בבין גילו משא"כ ביש סימן בכליו ובגופו דלא בן גילו בכלי ומשום חשש שאלה נמי לא חיישינן כיון דיש סימן גם בגופו הוי שאלה דיחיד דלא חיישינן כמ"ש בחכם צבי ומשו"ה לא נקט דלא קטלינן בסימן מובהק משום דהיכי דיש תרי סימנים בגופו ובכליו ה"א דעדיף מסימן מובהק בגופו קמ"ל דלא ועיין

והנה לתוס' כל הסוגיא איירי בט"ע כל דהו אבל בט"ע גמור ידע דעדיף מסימנים דהא מהדרינן אבידה בט"ע בצורבי מדרבנן עכ"פ ועיין בת"ח שכתב דצ"ל לפי"ז דט"ע דקלא הוי רק ט"ע כל דהו דאל"כ האיך הביא ראיה מהא דסומא מותר באשתו ודוחק שיהיה לו רק ט"ע כל דהו בט"ע דקלא של אשתו שהוא עמה תמיד ועוד יש לי לתמוה מאי הביא ראי' מהא דבי תרי דאי אמרי ט"ע אית לן בגוה קטלינן דודאי מסתבר דלענין קטלא צריך ט"ע גמור ולא מהני כל דהו ודלמא באמת לא קטלינן רק בט"ע גמור ואי אמרינן דגם בסימן מובהק לא קטלינן י"ל דדייק כיון דט"ע גמור עדיף אפילו מסימן מובהק א"כ הה"ד דט"ע כל דהו עדיף מסימנים אמצעים דהא דרצה לומר תחילה דסימנים עדיפא מט"ע כ"ד היינו בסימנים דמחזירים אבידה אבל לפי דעת הנוב"י דבאמת דגם בסימן מובהק קטלינן ולא עדיף רק מסימנים אמצעים א"כ קשה מאי ראיה דלמא קטלינן דוקא בט"ע גמור ואולי לנוב"י דסבר דגם בסימן מובהק קטלינן אע"ג דלאמת לא עדיף כט"ע ועיין ברא"ש בב"מ בסוגי' דסימנים דעדים וסימנים ואפילו סימן מובהק עדים עדיפי אע"ג דלא ראו שממנו נפל רק שמכירים שהחפץ היה שלו וא"כ כיון דקטלינן בסימן מובהק יש לומר ג"כ דלא צריך ט"ע גמור ואף כל דהו דעדיף מסימנים אמצעים עכ"פ נמי קטלינן

וראיתי בקונטרס אבא מאוה"ג נ"י שכתב לפרש הא דאמר דאלת"ה והלשון קשה דזה ראיה אחרת הוא והול"ל תדע כמו שאמרו אמוראים אחרים אלא דבאמת יש לפקפק על הא דכתב תוס' דהביא ראיה מהני שמעתתא דט"ע כ"ד מהני דאי בט"ע גמור לא היו שואלים דאין זה ראיה כ"כ דלמא היה מסופקים אי יש לסמוך על ט"ע שמא עינו הטעתו ואמר בדאי כיון שיודע שאבד וכן קשה דהא ט"ע דקלא דאשתו בודאי ט"ע גמור הוא אלא דהכי ההוכחה דאלת"ה קאי על הראיה מהני שמעתתא דלמא תאמר כי באמת היה להם ט"ע גמור ושאלו אי סמכינן על ט"ע גמור באיסורא א"כ האיך סומא מותר באשתו וב"א מותרים בנשותיהן בלילה וזה מעשה בכל יום וע"כ דסומכים על ט"ע גם באיסור ואיך שאלו אי באמת היה להם ט"ע גמור וע"כ דלא היה להם רק ט"ע כ"ד וע"ז באו לשאול וש"מ דגם ט"ע כ"ד מהני אלו דבריו הקדושים וש"י והנה לפי פירוש הר"ן ושאר ראשונים שפירשו דבהו"א היה סבור דאף בט"ע גמור לא מהדרינן בע"ה משום דלא דייק כולי האי ואמר בדדמי משא"כ צורבא מדרבנן מידק דייק טפי והוי כסימן מובהק א"כ מאי ראייה מייתי מהא דאתי בי תרי ואמרו פלניא דהאי סימנא לא קטלינן ובט"ע קטלינן וצ"ל דהראיה משום דקטלינן בבי תרי אף בע"ה שהעידו ומאי ראי' לפמ"ש הרא"ש קט"ו יבמות דאף דבעד אחד במלחמה צריך לומר מת וקברתיו משום דאמרי בדדמי מ"מ בתרי עדים לא צריכין לומר מת וקברתיו משום דבב' לא חיישינן שיאמרו בדדמי דלא כרי"ף יבמות שסבר דגם בתרי עדים חיישינן לדדמי וצריך מת וקברתיו דוקא וא"כ להר"ן דכל הראיה הוא דגם בע"ה דלא דייק כולי האי וי"ל בדדמי מ"מ עדיף מסימנים ועל זה מייתי מבי תרי דע"י ט"ע קטלינן דהא מבי תרי ליכא ראי' דתרי בודאי לא אמרי בדדמי אם לא שדייקו הרבה כמו שלא אמרי בדדמי במלחמה לומר מת אם לא שדייקו אם באמת מת משא"כ ביחיד שמעיד על איסור י"ל דאומר בדממי בט"ע ולא מהני רק בצורבא מדרבנן ויש ליישב דהר"ן בעצמו כתב דט"ע דצורבא מדרבנן דדייק טפי הוי כסימן מובהק וא"כ גם ט"ע דתרי הוי כסימן מובהק כיון דלא אמרי בדדמי ויש לישב ג"כ הראיה כאשר כתבתי לתוס' כיון דאף בסימן לא קטלינן ממילא מוכח דט"ע עדיף מסימנים. והנה הר"ן כתב הא דהביא ראיה מהני שמעתא אע"ג דהוי צורבא מדרבנן ודייק טפי מ"מ