שבט סופר חלק א יח

ונחזור לדברי הב"ח שכ' שיש לברך שהחיינו על ספק ומביא אלי' רבה סמוכים לדבריו מש"ס ברכות ס' ואנן לא נהיגן כן לברך אפי' ברכת שהחיינו על הספק כמו שסובר הב"י בסי' תל"ג שתמה על בעה"ט, וכן משמע מתשו' הרשב"א קל"ב שאין מברכין על הספק, וראייתו מש"ס ברכות ס' יש לדחות כמ"ש ומצאנו בפר"ח סי' ס"ו אלא לשיטת הר"ר מנוח שכ' שאין לברך על ספק משום לא תשא דמשמע דסבר מדאורייתא וכן לשיטת הרמב"ם לפי מה שסבר המג"א דלא תשא בברכה שאינה צריכה, צריכים לדחוק בסוגיא שם דשאני ברכת שהחיינו דמברך על הספק א"כ לדידן אינו מוכרח אבל מ"מ בספק מצוה דאורייתא הי' מקום לצרף שיטת הב"ח ואלי' רבה וגם שיטות ראשונים שיש לברך על ספק נמי ברכות המצות, אף דלא פסקינן כן בברכת המצות מ"מ בברכת שהחיינו היה מקום להקל וכמו שחלק בכ"ס שם, לולי שח"צ ואאמ"ו זצ"ל החמירו בדבר ומי יבוא אחריהם להכריע

ואעתיק לפר"מ נ"י מה שכתבתי בענין זה ליישב דברי הרמב"ם סוף פ"ו מהלכות סוכה שכתב בשביעי ספק שמיני יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן וכן טומטם ואנדרוגניס מחויבין בסוכה אבל אין מברכין ועיין בכ"מ שם שיוקשה על דברי הרמב"ם על המשך דבריו שכ' וכן טומטם דהא לא דמי אהדדי דמצד הדין באמת היה צריך לברך בשביעי ספק שמיני רק משום זלזולא דיו"ט לא מברך כדמסיק בש"ס יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ואפי' היה מן הדין לברך על ספק מ"מ לא מברך כאן משום זלזול דיו"ט שמיני אבל טומטם מצד הדין לא מברך ע"ש שנדחק מאוד בדברי הרמב"ם ז"ל

ולפענ"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם ואקדים להסביר פלוגתא דרב ור"י סוכה מ"ו ע"א אי ברוכי נמי מברכינן או לא במאי פליגי לל"ק ולל"ב ועיין בנוב"י מהדורא קמא סימן מ' דהנה הריטב"א שם מתרץ קושית הרמב"ן על הרי"ף דיהיב טעמא דברוכי לא מברכינן משום זלזול יום טוב שמיני דהא בלא"ה נמי אינו מברך כמו כל ספק מצוה שאמרינן ספק דדבריהם לא בעי ברוכי וכתב כמו שמברך על יו"ט שני דהוי ספק משום זלזול יו"ט כמו שמשני על אביי בש"ס שבת א"כ ה"נ הי' לן לברך משום זלזול אלא משום שלא יבא זלזול אחר עי"ז ליו"ט שמיני א"צ לברך כלל, ולפ"ז נראה לומר ולהסביר דהא דאמרי רבנן שלא יברך על סוכה בשמיני ס' שביעי ועקרו הברכה משום דבלא"ה א"צ לברך על ספק מצוה רק שמ"מ היה לו לברך משום זלזול, אבל כאן שאתי עי"ז ויש לחוש לזלזול אחר הניחו דבריהם על הדין שלא לברך כמו כל ספק דדבריהם, אבל אם בצד הדין התקינו ג"כ לברך על ספק מצוה א"כ מצד הדין יש גם כן לברך על סוכה בספק שמיני ושביעי י"ל בשביל זלזול לא עקרו דהא אי לא יברך איכא נמי זלזול ומי נדחה מפני מי והניחו על עיקר הדין, וי"ל דבזה פליגי בלישנא קמא דרב סבר שצריך לברך ג"כ משום דסבר דמברכינן על הספק כמו שסבר רבא דיהיב טעמא דדמאי דאין מברכין משום דרוב ע"ה מעשרין הן ור"י סובר כאביי דלא מברך על ספק מצוה כלל מצד הדין ג"כ כאן היה לו לברך משום זלזול וכיון שיבא עי"ז לזלזול אחר הניחו על הדין שלא לברך, וללשנא בתרא כ"ע סברי הכי דאין מברך מצד הדין על ספק מצוה ופליגי אי בישיבה לחוד נמי איכא זלזול, ולר"י עקרו משום זלזול גם ישיבת סוכה אע"ג דמצד הדין הוא מחוייב, ומשו"ה פסקי' יתובי יתבינא דלא עקרו מה שמחוייב מצד הדין אבל ברוכי לא מברכינן משום שא"צ לברך על ספק וא"ש בהסבר נכון פלוגתא דרב ור"י

ולפ"ז מישב שפיר המשך דברי הרמב"ם דמתחלה כתב ופסק שיתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן והיינו ע"כ משום שאינו צריך לברך על ספק מצוה ורק משום זלזול היה צריך לברך וכיון שיבא עי"ז זלזול אחר משום הכי דחו הברכה כאן, וע"ז כתב וכן טומטם ואנדרוגניס נמי אינו מברך דלא מברך על ספק מצוה כלל ושייך למ"ש למעלה דאי בטומטם היה מברך גם בסוכה היה מברך ודברי הרמב"ם נכונים ומזוקקים בלשונו זהב טהור ועין

שנית יצא לתמוה על דברי אבא מאוה"ג זצ"ל במה שמצא תקנה שלא יפסיד בברכה שיברך על בגד חדש ויכלול בתוכו גם ברכת פדיון הבן יע"ש, וכ' פר"מ נ"י שזה נפלא בעיניו מאוד דאי מכווין גם לפדיון הבן הוי ברכה לבטלה ואי אינו מכווין לא מקרי ברכה כלל בלא שם ומלכות

ואני אומר אדרבא שפלא בעיני הי' בהעלמה ממנו דין מפורש יוצא מש"ע או"ח סי' ר"ח סי"ד שכ' שאין לכלול בברכה מעין ג' ואין להוסיף על הספק ברכה אחרת ומוציא דין זה מת"ה, ועיין בט"ז שחולק על הרמ"א דת"ה לא כתב רק לכתחילה אין לו לאכול דבר שמסופק בו אם יש לברך עליו ברכה מעין ג' או לא משום דאין להוסיף בברכות שתקנו אבל בדיעבד אם כבר אכל דבר שמסופק בברכה האיך יברך ביותר טוב לכלול אותה בברכה וכן הסכים עם הט"ז באלי' רבה שם וכן בפרמ"ג במשבצות זהב יעיי"ש, והת"ה כתב בפירוש וכן הטו"ז שאין לחוש משום ברכה לבטלה כיון שהזכיר כבר שם ומלכות על דבר אחר ולא הוי ברכה לבטלה, ומפורש בפירוש בשו"ע ממ"ש פר"מ נ"י ומתמה פלא גדול על הוראת אבא מאוה"ג זצ"ל ובאמת תמוה בעיני שלא הראה מקום בתשו' שם ועיין בסי' כ"ח ובט"ז שם, ובסי' קפ"ח במג"א ס"ק י"ד

ויש לחלק קצת אפילו לדברי הטו"ז שיש להוסיף בדיעבד מ"מ זה דווקא בברכה מעין ג' כיון שאכל כמה מינים שצריך לברך ברכה מעין ג' יכול לכוללם כולם כא' א"כ כבר מצינו ברכה כיוצא בזו על הוודאי א"כ גם על הספק יכול לכלול ולא מחזי כמוסיף על הברכות כ"כ ומשנה מטבע שטבעו חכמינו ז"ל בברכות אבל ברכת שהחיינו וברכת פדיון שלא מצינו שתיהם כא' לומר בברכה א' י"ל שלא יכלול באחת מצד הספק אבל מ"מ כבר הראנו מקום מפורש דלא הוי ברכה לבטלה כלל כמו שהתפלא פר"מ נ"י ודברי אבא שרירין וקיימין

וביותר יש לתמוה על דבריו במה שרוצה פר"מ נ"י להביא קצת ראי' ממה שפליגי ופלפלו הראשוני' בברכת הזמן דליל ב' דסוכה אם יש להקדים זמן או ברכת סוכה והלא יכול לברך כאחת השתי ברכות על ידי שיכוללם יחד, ואני לא מצאתי בו אפילו שמץ ראי' נגד זה דהא כל פלפול הראשונים שם הוא משום דפסקינן כרב דתחלה מברך ברכת סוכה ואח"כ זמן משום דחיובא דיום קודם ואח"כ זמן דקאי על תרווייהו על סוכה ויום טוב ומסתפק ברא"ש שם אם זה דווקא בליל ראשון דצריך לברך גם כן זמן משום סוכה כמו על יו"ט אבל בליל ב' דל"צ לברך זמן על סוכה דאפילו בחול אם מברך בשעת עשייתו נמי יוצא והזמן בליל ב' קאי רק על יו"ט אי אמרינן גם כה"ג חיוב דיום עדיף או לא כיון שהזמן לא קאי רק על יו"ט אם כן אין להפסיק בחנם בברכת סוכה בין קידוש היום וברכת הזמן דשייכי אהדדי ושאר ראשונים דאפילו כה"ג נמי אמרינן דחיוב דיום קדים ועיין בסי' תרס"ו א"כ במאי נתקן אי מברך שתי ברכות בברכה אחת דאם יקדים ברכת סוכה תחלה א"כ מפסיק בין ברכת הזמן וקידוש ומה לי אם מברך תחלה ברכה בפני עצמה או שיקדים סוכה באותה ברכה ואי יקדים הזמן שמא חיוב היום קודם וצריך ג"כ להקדים באותה ברכה ורק בברכה יש למצא תקנה זו כיון שאומר שם ומלכות על דבר שבוודאי מחיוב לברך ויכול לכלול ג"כ הספק בתוכה וא"ש

ועוד בה שלישי, ושבה והיתה לבאר במה שמתרץ שם ויהיב טעמא דאין מדליקין בש"ש משום דאין מצות חבילות ומתרץ בזה קושי' תוס' ומעלתו נ"י כ' ע"ז שתי תמיהות דמסוגי' דידן מוכח דל"ל סברא זאת לפ"מ דמשני