שבט סופר חלק א קפט

הגיד התיר הרמב"ם לצלותו עם קרבן פסח משום דאין בו איסור רק מנהג קדושים אבל החוטים והקרומות אע"ג דלא אסירי רק מדרבנן צריך לנקרם קודם הצלייה אע"ג דמצותו לצלותו שלם יע"ש משמע נמי מדבריו דפשיטא ליה דאין לצלות עם קרבן פסח דבר שאסור מדרבנן אע"ג דמצותו לצלותו שלם וע"כ כונת תוס' נמי כן הוא דוקא בכבדא דלא אסור ממש רק משום חומרא דריבוי דם דלמא לא יצא אבל איסור דרבנן ממש לא התירו ועיין בכל זה ואסתגר בברכה מרובה ידידו הדש"ת פ"ב יום ג' פקודי תרנ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לו

שלום להרב הגאון ערוגת הבושם בע"פ כש"ת מוה' שלום קוטנער נ"י אב"ד דק"ק אייזענשטאט טאט יע"א

אחדש"ה מכתבו הטהור קבלתי על נכון ויען כי מע"כ יודע כי אני טרוד ע"כ לא באתי רק בקוצר אומר ודברים להשיב על הנדון שבא לפניו בפרט בדברים המבוארים ומפורשים היטב בש"ע ופוסקים והוא ע"ד אווז שנשלחה ממקום רחוק ולא נודע למקבל שכבר עברו ג' ימים מעל"ע ונמלחה כראוי ונתבשל הבשר והשומן ניתך לבדו ונתערב ע"י עירוי לתוך כלי גדול שהיה בו ארבע פעמים נגד השומן שנתערב ואח"כ נשפך עוד עליו כשומן אחר אבל לא ששים וראיתי שמע"כ טרח עצמו ומצדד להקל להתיר השומן ולא אכחד מלפניו כי לא כן אנוכי עמדי בפסק זה ואלו אנו רוצים לגבב כל הקולות שנמצאים בספרים יכולים אנו למשרי ולהתיר כמה איסורים ואין דין שברור לנו ומוסכם מכל הפוסקים ובכל דין ודין נמצאים קולות ואין לנו רק סתימת דברי רמ"א בש"ע וכבר כתב זקני מאוה"ג בעח"ס זצ"ל ע"ד מליצה כי בני ישראל יוצאים ביד רמה אכן בנידון כשלנו כבר פסק הרמ"א בש"ע סי' ס"ט כי אף בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אם נתבשל צריך ס' כנגדו וכן מבואר בב"י דאף שהראב"ד מיקל לשער בכל חתיכה שלא נמלחה במה דנפיק מיניה משום דהדם מועט מ"מ אנן מחמירן אף בנשתהה ג' ימים בלא מליחה ונמלחה אח"כ

וראיתי במכתבו שרצה לצדד לפי מה שכתב באמונת שמואל הובא בפר"ח וכן בפרמ"ג סי' צ"ח דלאו דוקא במין במינו ונשפך דתולין להקל אם יש רוב רק דלא ידעינן אם יש ששים אלא אף בכל איסור דרבנן אם נפל באקראי בקדירה ולא ידעינן כמה נפל בקדירה דהוי ספק דרבנן ותולין להקל אם יש בודאי רוב ומכח זה יצא לצדד דגם בחתיכה ששהה ונמלחה יש לשער במה דנפיק מיניה כיון דנמלחה באקראי לא מסתבר לי לומר כן כי בין לטעם הרשב"א דלא משערין במה דנפיק מיניה משום דדעת שוטים הוא זה א"כ אף אם נמלחה ולא ידעינן מה דנשאר דעת שוטים הוא זה ועיין בט"ז סי' צ"ח מה שהסביר משא"כ בלא ידעינן כמה נפל והאיסור בקדירה אין מי שיכול לידע כזאת כמה נפל לקדירה כמ"ש באמונת שמואל וכן לטעם הר"ן דכל אחד ואחד ישער לפי דעתו ויתיר האיסורים זה ג"כ לא שייך אם נפל איסור באקראי משא"כ אם החתיכה לפנינו וכל אחד ישער לפי דעתו ומה לי אי לא נמלח מתחילה כלל ומה לי אם נמלחה אח"כ וידעינן שלא יצא הדם מפני שנשתהה ג' ימים וכי מפני שידעינן שיצא עכ"פ קצת דם הותרה לכל אחד לשער לפי דעתו ורצונו ומה שרצה לצדד מפני דשומן אין מוחזק כ"כ בדם יש להקל לשער במה דנפיק זה מצדו תברא דאמונת שמואל באותו תשובה כתב בשומן שנמלח עם שאר שומן בכלי שאינו מנוקב דלא משערין במה דנפיק רק באם לא ידעינן כמה שומן נמלח ואף שכתב הש"ך סי' ע"ה ס"ג להקל דלא בעי ס' נגד כל החלחולת וגם החלחולת עצמה מותרת מ"מ היינו לענין דבוק דחומרא בעלמא הוא לומר דמהר לבלוע וכדדייקא לישנא דהש"ך שם אבל לא לענין שאר דברים ועוד הוסיף בכח דהיתרא והביא הא דשו"ת דשבות יעקב דמקיל בשומן אווז אף בנשתהה ג' ימיה משום דרכיך ולח בעצמותו כבר ראו עיניו ג"כ שכבר דחאו בשו"ת נוב"י חלק יו"ד סי' נ"ד וכן בפרמ"ג בסי' ס"ט וכן בשו"ת זקני ר"ע איגר זצ"ל כתב בסי' מ"ד שאין לסמוך עליו ובפרט בנידון שלנו שכתב הנוב"י דגם הש"י לא התיר רק אם נפשט השומן מהאוזת אבל לא אם העור עוד על הבשר ולא נפשט ממנו והבו דלא לוסיף עלה וא"כ בנידון שלנו שהיה האוזת שלימים ולא נפשט השומן אין לצרף היתר של השב"י ואלו בא לפני הייתי מורה ודן לערב עוד הפעם השומן עד שיהיה ששים נגד השומן והאוז שנשתהה ג' ימים כאשר צדד בשו"ת ר"ע איגר בתשובה ל"ח והוא הורה אפילו לכתחילה לערב שומן שלא נמלחה בששים אף שלא נתערב עוד כלל דלא כפרמ"ג שהחמיר בזה בסי' ס"ט ותל"י כונתי לדעתו באותו תשובה במה שהשיג על הפרמ"ג שרצה לומר הא דהתיר הט"ז בסי' תמ"ז בחמץ קודם זמנו שנתערב להוסיף עליו לבטלו כיון דעדיין היתר הוא דלא התיר הט"ז רק להוסיף אבל לא לערב לכתחילה דמראיה שהביא הט"ז מסכך משמע אף לכתחילה מותר לערב אלא בלא"ה יש להחמיר לפי מה שהביא המג"א סי' מ"ז דברי הרשב"א בשו"ת דאין להתיר בחמץ לערב קודם פסח וגם אין להוסיף והטור דמתיר בסי' תנ"צ היינו מפני שכבר נתערב בששים ובנתיב חיים שם הסביר דברי הרשב"א די"ל משום דחמץ שמו עליו וא"כ כ"ש בדם דלא מיקרי היתר לענין זה לערב לכתחילה והוי כמו חלב אף דהיתר הוא מ"מ אסור לבטל ברוטב בששים ואפילו לערב חלב במים לאכול אח"כ בבשר אסור לכתחילה כמבואר בסי' צ"ט משא"כ לפי הבנת הפרמ"ג דדם שלא פירש הוי כמו חמץ קודם זמנו בודאי היה מותר לערב אפילו לכתחילה ולא להוסיף עליו דוקא כמבואר במג"א רסי' תק"ז דמותר לערב כלים שלימים עם שאר עצים מוכנים ביו"ט להיסק משום שהכלי עדיין היתר הוא אלא לאחר שיתחיל לשרוף יהיה אסור אין זה מבטל איסור אלא דכבר כתבתי דחמץ נקרא שמו עליו וכ"ש דם שלא פירש אלא דמ"מ להוסיף יש להקל לפי מה שפסק הט"ז ויש"ש דיש לסמוך על הרשב"א בסי' צ"ט דמותר להוסיף באיסור דרבנן כמו שמצדד בשו"ת ר"ע איגר שם בנידון שלו וכאן אף שכבר נתערב עם שאר שומן מ"מ הוי לח בלח אף שנקרש אח"כ כמ"ש בנוב"י תנינא סי' כ' וכן בפרמ"ג בפשיטות בסי' צ"ט ובהפסד מרובה לא אמרינן בלח ולח חנ"נ כמבואר ברמ"א סי' צ"ב וא"כ אם יש לערב כל השומן בששים בודאי טוב שלא נצטרך להקל ג"כ לענין חנ"נ אבל אם אי אפשר לערב רק נגד השומן שלא נמלחה ג"כ יש להקל בהפסד מרובה לעת הצורך כיון דמבואר דלענין לח בלח בנ"נ ולהוסיף ולבטל מותר בהפסד מרובה אף דצריכין אנו לצרף שתי קולות בהפסד מרובה מ"מ כבר כתב המשאת בנימין סי' ט"ז דבדרבנן אין מצרפין החומרות כל זמן שאין באחד לבד לאסור כמו בסבלונות ויצא קול שנתקדשה כיון דלא חיישינן לקול אירוסין וגם לסבלונות לא מצרפינן להחמיר וה"נ בנידון כיון בכל אחד לבד יש להקל בהפסד מרובה לא מצטרפין בתרי חששא להחמיר בדרבנן וזה דוקא בקולות המבוארים אבל לא להתיר בלא ששים מהני טעמים שכתב מעכ"ת כיון דמסתימת הפוסקים לא משמע כן ואף דמי שמורה כן אין מזניחים אותו מ"מ לכתחילה אין להתיר בתערובות פחות מששים ואין מורין כן ואין הזמן מספיק לעטר המכתב בפלפול ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לז

שוכ"ט ושפעת ברכות לתלמידי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון בעל פיפיות ז"ר יפ"ת כש"ת מו"ה דוד פראנקפורטער שי' יושב על התורה בקהל סאבאטיסט יע"א

מכתבך הגיעני ע"נ ואודות מה ששאלת באחד שניתן לו גדי מנכרי במתנה ועכב הנכרי האחורים וגם כל העור מהגדי לעצמו אם נכון להחמיר ליתן מתנות לכהן יען כי הנכרי עיכב לעור הוי הנכרי כמו שותפות בראש