שבט סופר חלק א קפז

דמו לא קרעו אינו עובר עליו דמשמע דמיירי אחר בישולו וצ"ע דהא תוס' צריך לישב לשיטתו דדם שבשלו אינו עובר עליו הא דרב בכריתות דאמר ל"ש אלא לב עוף שאין בו כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת ומשו"ה נדחקו בתוס' חולין ק"ט ע"א בד"ה הלב קורעו דנראה לו לרב דמתניתין אפילו בחי אינו עובר עליו ואף דנקבל תירץ זה מ"מ בודאי אינו ראיה ממתניתין דאדרבה אי אמרינן כרש"י דדם שבשלו עובר א"ש יותר הא דרב יע"ש בכ"ס מה שתירץ ע"ד פלפול וכעת נראה לי דיש לישב ראיות תוס' בפשטות דהא ודאי גם זה דוחק גדול לאוקמי המתניתין בעוף דוקא דהא סתמא קאמר הלב משמע בין של עוף ובין של בהמה ועוד דהא רישא דמתניתין הכחל קורעו בבהמה איירי ועוד קושית הפלתי סי' ע"ב אי בעוף וטעמא דאינו עובר משום דאין בו כזית מאי קמ"ל מתניתין וכי לא ידענא דח"ש אינו חייב כרת מה"ט סברו תוס' דמתניתין בעוף ובהמה איירי ומשום דדם שבשלו אינו עובר עליו מה"ט אפילו בבהמה דיש בו כזית אינו עובר עליו אבל משום דמשמע ג"כ מחיים משו"ה קאמר דזה דוקא בעוף אבל בבהמה באמת חייב אבל מ"מ מתניתין ודאי גם בבהמה איירי נמי ושייך אינו עובר משום דדם שבשלו אינו עובר ומשו"ה נקט לב סתם משום דעכ"פ גם בבהמה אינו עובר כשבשלו וזה קמ"ל דדם שבשלו אינו עובר עליו וא"ש כונת תוס' במנחות ועיין ובזה א"ש הא דאמר רב אבל בבהמה אסור וענוש כרת ודקדק בכ"ס שם כיון שאמר חייב כרת לא צ"ל אסור ונדחק ולדברינו א"ש דרב מוקי מתניתין בין בחי ובין במבושל כמ"ש תוס' ומשו"ה קאמר אבל בבהמה אסור בלבד אם מבושל ובחי חייבין עליו כרת כיון שיש בו כזית

ועוד נ"ל לישב הדקדוק של כ"ס לפי מה שכתב מהר"י מינץ בתשובה סי' ט"ו הובא בפר"ח סי' ס"ח סק"ז שיש להקל בלב עוף בתערובות לשער שיש סמ"ך בעוף אף בלא ראש והכנפים ורגלים משום דאין בו דם כזית כמו שאמר רב ואע"ג דאמר רב אשי בגה"נ לא תזלזל בשיעורי דרבנן ועוד דח"ש אסור מה"ת י"ל דשאני ח"ש דלב עוף שלא בא לעולם לידי חיוב לא למלקות ולא לכרת שלעולם לא תמצא בו כזית אלא איסור תמצא בו לכך אין לדקדק עליו כיון דלא אתי לידי חיוב וכתב שזה טעמא של רבינו קלונמיס בב"י ס"ח שהקל בראש אווז שנתבשל כשהיה שלם ולא חתכוה משום דאין בדמו כזית יע"ש משמע מדבריו דח"ש דלב עוף קיל יותר משאר ח"ש כיון דלא שייך ביה עצמו חזי לאצטרופי וא"כ י"ל הא דאמר רב ל"ש אלא עוף הואיל ואין בו כזית ומשו"ה אינו עובר עליו דמשמע אף איסור מה"ת ליכא כדמשמע לשון דאינו עובר עליו ומדויק לשון דקאמר הואיל ואין בו כזית היינו שלא נמצא בו תמיד כזית ומש"ה ח"ש מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור אבל בבהמה אסור מה"ת בח"ש וחייבין עליו כרת כיון שיש בו כזית ונכון

והנה תוס' דף קי"א בד"ה דם דאורייתא כתבו דדם שבשלו אפילו איסור דאורייתא ליכא וכן שיטת רוב ראשונים וברשב"א שם הביא בשם בעל העיטור דאיכא מ"ד דמיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא כמו חצי שיעור ואיכא מ"ד דההוא דמנחות דוקא בדם קדשים וחולין מקדשים לא גמרינן אף לקולא יע"ש ומאז תמהתי על סוף דבריו שכתב דחולין מקדשים לא גמרינן אפילו להקל דהא בכמה מקומות בש"ס אמרינן דחולין מקדשים לא גמרינן היינו דוקא להחמיר אבל קדשים ילפינן להחמיר ואי דאין לילף חולין מקדשים אפילו להקל די"ל דקדשים קיל א"כ גם להחמיר א"א למילף קדשים מחולין ועיין בפסחים דף מ"ה ע"א ברש"י ד"ה חולין להחמיר לא גמרי מדין קדשים דדין קדשים להיות חמורין ומשו"ה מקשה שם לכתוב בנזיר ותיתי חטאת ותגמור מיניה וכן בקדושין בסוגיא דשלחיות קאמר דא"א ללמוד קדשים מחולין אבל נכתב בקדשים דיש שליחות וניתי הנך ונגמרו ולדברי בעל העיטור האיך אפשר למילף שליחות בחולין מקדשים דלא ילפינן חולין מקדשים אף להקל ועיין בט"ז יו"ד סי' ג' שהביא קושית הדרישה כמו דאמרינן דמתעסק בשחיטת חולין דכשר משום דבקדשים גלי קרא ולא ילפינן לחולין גבי גיסטרא נמי נימא הכי מדגלי בקדשים דלא לשוויר גיסטרא בחולין שרי ותירץ הט"ז לפי פירש רש"י שלא יצטרך לחתוך מפרקת לשנים א"כ קולא הוא בקדשים וכ"ש דילפינן מיניה בחולין להקל שלא צריך לחתוך מפרקת לשנים יע"ש חזינן דפשיטא ליה דקולא שפיר ילפינן מקדשים וזה דלא כבעה"ע

ונ"ל לחלק ולישב דודאי קדשים חמירי כמ"ש רש"י דדי קדשים להיות חמירי וא"כ מצד הסברא שפיר יש ללמוד להקל מקדשים לחולין אבל לא להחמיר וכן לילף קדשים מחולין להחמיר דמהיכי תיתי לנו לומר דלמא קילא קדשים מחולין דהא לרוב דיני קדשים חמורין מצד חומר קדשים אבל בדם שנאמר לא תאכלו כל דם דמשמע בין חי ובין מבושל כמו בכל איסורים דחייב בבשול ואנו רוצים ללמוד מדם קדשים להקל אמרינן שפיר דלמא דוקא בקדשים הקילו התורה בדם שבשלו אבל לא בחולין ואין לילף אפילו להקל די"ל גזירת הכתוב הוא דוקא בקדשים אבל היכי דלא מפורש בקרא האיסור ורוצה לילף זה מזה קולא או חומרא אמרינן מסתמא הקילה התורה טפי בחולין מבקדשים דדינם להיות חמורין ובדם בלא"ה יש נמי סברא דאין ללמוד דיש לומר דוקא בדם קדשים משום דדם לזריקה עומד וכיון שנתבשל ואינו ראוי לזריקה מותר משא"כ בחולין וכן משמע מש"ס מנחות דף כ"א דמשני כאן בחטאת החיצונות כאן בחטאת הפנימית דהכל תלוי' בזריקה ומה"ט סברו איכא מ"ד דההיא דמנחות דוקא בדם קדשים משום דצריך זריקה ור' זעירא ג"כ רק בחטאת פנימיות חולק ועיין בפלתי סי' ס"ט שמבאר כן שיטת רש"י ודבריו נכונים וא"כ בודאי ליכא למילף חולין כיון דלא עומד לזריקה ואפילו לקולא אין ללמוד ויש חילוק רב אבל מפשטות דברי בעה"ע משמע דבכל מקום הדין כך הוא דלא גמרינן חולין מקדשים אף להקל וצ"ע ועיין

וראיתי בספר כנפי יונה וכן בשו"ת שאגת ארי' החדשות סי' ט"ז שמצדד לומר די"ל הא דאמר זעירא דם שבשלו אינו עובר עליו היינו שאינו בכרת כמו שאמרו בכריתות דף כ' אכל דם שחיטה בבהמה חיה ועוף דם עיקור דם הקזה וכו' חייבין עליו דם הטחול דם הלב אין חייבין עליו היינו אין חייבין עליו כרת כמו בדם הנפש אבל חייבין עליו כמו בדם התמצית ודם איברים וא"כ י"ל נמי הא דאין עובר עליו שקאמר זעירא היינו כרת אבל מ"מ לאו איכא כמו בשאר דם איברים דהא כל הטעם הוא בדם שבישל או שמלחו משום דאינו ראוי לזריקה ולענין כפרה כתיב כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר דם שאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר וגבי עונש נאמר הטעם בתורה ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה וכו' כי הנפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם וכו' אלמא לא חייבה התורה כרת אלא על דם הנפש שראוי לזריקה ומה"ט אמרינן דם שבשלו אינו עובר עליו וה"ל כדם של איברים שאינו ראוי לזריקה אבל מ"מ דינו כדם איברים אע"פ שאינו ראוי לזריקה מ"מ עובר עליו בלאו יע"ש וכבר הרגיש בזה בפלתי סי' ס"ט ומתרץ שם הא דלא הקשה מיד על ר' יוחנן מהברייתא היינו משום די"ל דפטור דקאמר ר"י הוא מכרת והא דתנן הקפה ואכלו חייב היינו בלאו אבל לזעירי דאמר אינו עובר עליו משמע דלאו נמי ליכא פריך שפיר יע"ש ולש"א דאינו עובר דקאמר זעירא היינו באמת רק מכרת א"כ קשה מאי מקשה מהא דהקפה הדם חייב דלמא היינו מלקות וי"ל דפריך מדתני יחד הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב א"כ חייב דקאי אשניהם בודאי כי אהדדי הוא כמו שחייב על המחה חלב בכרת כן נמי בהקפה הדם דלא כמ"ש בפלתי אלא דיש להקשות לפי"ז לר' יהודה דסבר דאף על דם איברים ודם תמצית חייב כרת אע"ג דאינו ראוי לזריקה א"כ דם שבשלו לא גרע מדם איברים וחייב לר"י נמי כרת דהא לדידיה לא תליא בראוי לזריקה כלל ולפי"ז מאי מקשה דלמא הא דתנן הקפה הדם ואכלו ר"י הוא וחייב אפילו כרת וי"ל לפי מה דפליגו ר"ל ור"י בפ' בהמה המקשה דף ע"ד ע"ב דר"ל סבר לדברי המתיר בחלבו מתיר בדמו ור"י סבר דאף לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו ומקשה ממתניתין דתנן קורעו ומוציא את דמו ומתרץ