שבט סופר חלק א קפו

וע"כ לא נקשר בגוף כ"כ אבל בעוברי דגים טמאים שמשריץ דוקא מבפנים ולא מטילים לחוץ בודאי נקשרים ותלוים בגוף תמיד כמו ביצים שלא נגמרו בקליפתן ותלוין באשכול ונ"ל שזה שרמז הרמב"ם בדבריו שכתב הנמצאים במעיהם ומה שייכות זה הכא אי נמצאים במעיהם או לא ועוד דהא לא נמצא כלל רק במעיהם דמשריץ רק מבפנים אלא דטעם אתי הרמב"ם למיהב מפני מה המה כקרבי דגים וכבשר ולא שאר ביצים אלא מפני שעוברי דגים טמאים נמצאים רק במעיהם משו"ה שייכי יותר להבשר משאר ביצים שנגמרו לגמרי ולא תלוין באשכול עוד אע"ג דלא יצאו עדיין לחוץ

אלא דתמוהים לי הרבה דהא באותו פרק הל' א' כתב הרמב"ם כל המאכל וכו' כגון חלב בהמה וחיה הטמאים וביצי עוף ודג הטמאים שנאמר ואת בת היענה משמע דגם ביצי דגים טמאים ילפינן מבת היענה וממילא אין לוקין עליהן כמו שאר הדברים שמנה הרמב"ם באותו הלכה והא בביצי דגים טמאים כתב דלוקין עליו וע"כ דלא ילפינן מבת היענה רק דהמה כבשר ממש ולא צריכין לשום ילפותא וצע"ג שלא הרגיש אחד מנושאי כליו בזה ועיין גם בדברי הה"מ שם שכתב דמשו"ה אין לוקין בביצת עוף טמא ועל חלב משום דלא אתי' רק מריבוי והרמב"ם כתב מדכתב מבשרם לא תאכלו וכבר הרגיש בזה במשנה למלך בפי"ג מהל' שגגות והארכתי בחדושי חולין בזה ואכ"מ

וראיתי ג"כ בתשובת אבא בכ"ס סי' נ' שיצא לישב קוש' מהר"ם שיף דלא אמר תוס' דביצת שרץ בלא ריקמה דמותר לגמרי דנ"מ בסימני ביצת שרץ אי מותר לאכילה וכתב דיש לחוש דלמא דנחש הוא וכיון דטעמא דתוס' משום דילפינן מטומאה א"כ דנחש דלא מטמאה ילפינן מביצת עוף מבת היענה דאסור כמו ביצת טריפה יע"ש ובמחכ"ת לא הבנתי דתוס' כתבו שפיר דיותר יש למילף איסור שרץ מטומאה דיליה מלילף מעוף טמא כיון דזה מין עוף וזה שרץ אלא דאי לאו דמצינן בטומאת שרץ דבעי ריקם הוי ילפינן מעוף כמו דילפינן ביצת טריפה מביצת עוף טמאה אע"ג דאינו דומה לגמרי שזה מין היתר וזה מין טמא אבל מאחר דכבר מדמינן ביצת שרץ לטומאת שרץ דמותר בלא ריקמה א"כ בודאי יותר מסתבר למילף ביצת נחש נמי אע"ג דלא מטמאה מביצת שרץ דמטמאה כיון דתרוייהו באיסור אכילה עובר משום איסור: שרץ מלמילף מעוף טמא שאינו מינו כלל וכיון דבשרץ דטמאים לא מקרי שרץ לחייב עליו עד שריקמה ממילא לשון שרץ משמע דוקא בריקמה גם באלו דלא מטמאים ודברי קדשו צ"ע

ומה שמפלפל בדברי הכ"ס סי' מ"ה לישב המחבר דנקט התרי בדיקות דש"ס ע"ז ל"ט ולא נמי בדיקת רב אשי דנקטי להדי' יומי' י"ל בפשוט לפי מה שרצה הב"י לפרש דברי הטור דאמר בידוע שהיה לו קשקשים היינו אף שקשקשים קטנים אינם קשקשים אבל בידוע ע"י קשקשים אלו שיש להם קשקשים אחרים אלא שכתב ודוחק אטו גדולים כתיב ומנ"ל להטור לחדש מה דלא מבואר בש"ס אבל מ"מ יש לומר דיש הוי אמינא דקשקשים דלא נראים כלל אף נגד השמש או דוקא נגד השמש ולא ניכרים מבלעדי בדיקה אינם בכלל קשקשים אלא דמוכח מהני בדיקות דגם אלו קשקשים המה א"כ י"ל דנקט הטור וש"ע שני בדיקות אלו דיש רבותא בהני בדיקות דנקט הש"ס דאף קשקשים קטנים כ"כ עד שאינם ניכרים רק ע"י בדיקה דכרכוה בבגד או בכלי נמי מקרי קשקשים ובודאי אלו הוי ניכרים נגד יומא הוי בדקי כן אלא דגם נגד יומא לא הוי חזי ונצרכו לבדיקה אחרת וזה רבותא שפיר דגם קשקשים כאלו נקראים קשקשים וכיון שכבר הביאו הני תרי בדיקות לרבותא דגם אלו נקראים קשקשים תו לא צריך הטור וש"ע להביא גם בדיקת רב אשי להדי' יומא דכ"ש הוא מהני בדיקות כיון דעכ"פ ניכרים הקשקשים נגד יומא ונכון

והנה מה שכתב בכ"ס שם לפרש דברי הטור בידוע שהי' לו קשקשים גם אני אמרתי כן ומצאתי אח"כ בב"ח וגם בפרי חדש ולפי דברי הרא"ש שכתב דלא סמכינן להתיר דג בראש ושדרה וכתבו רוב מפרשים לפרש דברי הרא"ש כיון דהדג לפנינו בלא קשקשים אע"ג דיש לומר נשרו במים מ"מ כיון דלא שכיח ומיעוט הוי חיישינן ג"כ למיעוט טמאים דדמיא לטהורים משא"כ בטרית שאינו טרופה יע"ש וא"כ בלא"ה לא קשה מהני בדיקות דליחש דלמא נדבקו מדג אחר די"ל דחזיני ראש ושדרה אבל מ"מ כל זמן דלא חזינן קשקשים כלל מלומר דנשרו חיישינן לטמאים אבל כיון דחזינן ג"כ קשקשים בודאי לא חיישינן שמא מדג אחר דהא יש גם ראש ושדרה דרובם טהורים ובודאי הני קשקשים מדג עצמו הוא ולא קשה ג"כ הקושי' על הרמב"ן מהא דרב אשי דחזי ביה צמחי עצרי' דלרמב"ן דלא מקרי קשקשים אם אינם נקלפים א"כ עדיין יש לחוש שמא אינם נקלפים כאשר הקשה בב"ח אלא דכיון דהיה להם ראש ושדרה וגם קשקשים הראש ושדרה מעידים דודאי דג הוא ונקלפים קשקשים ולא צריך אפילו לברר דרוב טמאים אין להם ראש ושדרה אלא דהרמב"ן מדויל ידי' משתלים דהר"ן לעיל הקשה בשם הרמב"ן על הני בדיקות דלמה היו צריכין לאותן בדיקות ותירץ דבדקו ולא נמצא סימני ראש ושדרה דכמו דיש טהורים דדמי רביתייהו לטמאים כן נמי יש טהורים דאין להם שדרה וא"כ לרמב"ן לשיטתו הדרי קושית הה"מ וקושית הב"ח ויש להאריך בפלפול

ועוד רגע אדבר במה שהבאת קושי' הת"ח ס"פ דטריפות על הא דאמר רב חסדא לר"ה תניא דמסייע לך כל השרץ וכו' לרבות יבחושין שסננן דהא ר"ה מסייע ליה מהבריית' לרבות בורות שיחין וכו' דאמרינן היינו רביתייהו ועוד דלא נקט כדאמר לעיל דלמא פירש לדפנא ותירץ דמביא ראיה לעיקר מילתא דר"ה דסבר בשרץ המים דפריש למנא אסור אע"ג דלא שריץ על הארץ ממש וזה מוכח דוקא מברייתא זו דיבחושין שסננן אסור חזינן דגם בפריש ושרץ בכלי אסור ולא צריך לארץ דוקא אלא שהרגיש בעצמו הא דקאמר הש"ס טעמא דסכנן דהאי דיוקא לא אצטרך ונדחק ונ"ל לישב עפמ"ש הרא"ש שם על הברייתא דשוחה ושותה די"א דוקא שוחה ושותה אבל בכלי אסור לשאוב דחיישינן דלמא פירש בדופני דכלי ועיין בב"י שכתב דדוקא בכלי מבור לאו היינו רביתייהו אבל אם שופך מים מכלי לכלי אע"ג דפירש אח"כ לדופני דמנא לא הוי שרץ דהיינו רביתייהו כיון דהיה מתחילה בכלי ועכשיו נמי בכלי ובד"מ הביא ראיה מהא דר"ה דלא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא משמע דוקא משום חשש דפריש לעיל מצבייתא והדר נפל לכסא אסור אבל לשפוך לכלי אחר בלא צבייתא מותר ולא חיישינן דלמא פריש אלא כיון מהבריית' דשוחה ושותה מותר דמשמע אבל לשאוב בכלי אסור ומוכח דאם שפך המים לכלי ממקום שהיה מתחילה לא אמרינן היינו רביתייהו וא"כ מנ"ל לר"ה בפשיטות דאם שואב מכלי לכלי אמרינן היינו רביתייהו וע"ז מוסיף רב חסדא שפיר והביא ראיה לר"ה גם לזה מהברייתא דיבחושין שסננן משמע דוקא שסננן אסורין אבל בלא סננן מותר אף דשפך מכלי לכלי ויש לחוש דלמא פריש אפ"ה מותרין ובסננן דוקא ומוכח מהברייתא כר"ה דמכלי לכלי אמרינן היינו רביתייהו וא"ש הדיוק דעיקר הראיה מהא דלא סננן דמותר ומיושב הכל שפיר ועיין

ועוד יש לי דברים אבל הזמן גורם לקצר והנני החותם בברכה מרובה פ"ב יום ה' לסדר חקת התורה רנ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לה

שלום וברכה לידידי הרב הגאון המובהק חו"ב צדיק תמים המפורסים כקש"ת מו"ה יוזפא ראזענבערג נ"י אב"ד דק"ק לאדאן והגליל יע"א

מכתבו הגיעני עם איזה עלים מספרו דברי יוסף על הל' מליחה ועוררני על מה שהביא בכ"ס יו"ד סי' ל"ג קושיא בשמי על תוס' מנחות כ"א ד"ה דם שבשלו שכתבו והיינו דתנן בפ' כל הבשר הלב קורעו ומוציא את