שבט סופר חלק א קפה

בצים דאף במוחזק בכשרות אינו נאמן דשקר מבורר הוא ועיין בפלתי שחולק על הש"ך ובפר"ח בזה

הנה באמת מדברי הרשב"א בחדושיו משמע דשני ראשים כדים או חדים ודאי טמאה היא והוי סימן דאורייתא בזה ואפילו מיעוט אינו שיהיה לטהורים שניהם כדים אבל ראה זה מצאתי בחדושי ר"ן בחולין שכתב על הא דקאמר הש"ס חולין ס"ד דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אסי שמנה ספקות הן לבדקו בבצים דידהו וע"כ סימנים לאו דאורייתא בזה והקשה דלמא איכא טהורים דדמיא לטמאים ומשו"ה א"א לעמוד על שמנה ספקות אבל ליכא טמאים דדמי לטהורים ואפשר דסימני טהרה דאורייתא ומתרץ דסבר תלמודא דאם איתא דאיכא טהורים דדמו לטמאים אפשר נמי דאיכא טמאים שדומין לטהורין כמו דאמרינן דאיכא דעורבא דדמי לדיונה וע"כ לאו דוקא דעורבא דא"כ ביצה יותר גדולה מדעורבא לשתרי וע"כ כיון דיש דעורבא דדמי לדיונה ה"נ איכא למיחש לאחריתא ג"כ ודקאמרינן שני ראשיה כדין או חדין טמא לאו ודאי טמאה קאמר אלא דכיון דרובא דטמאים אפילו אמר של עוף פלוני וטהור הוא אינו נאמן יע"ש וא"כ למדנו מדברי הר"ן דדוקא רוב יש אבל מ"מ יש ג"כ מיעוט דטהורים דדמי לטמאים וא"כ יש לומר דמוחזק בכשרות נאמן דהא מצד הרוב לאו שקר ודאי בבירור הוא דהא משכחת עכ"פ מיעוט וכדברי חדושי הר"ן כתב הרא"ש בע"ז דף מ' הא דמשני הש"ס בארא ופלמידא דדמי רישייהו לטמאים לאו דוקא אלא דיש נמי דג טהור דאין לו שדרה ג"כ אלא שזה היה ידוע להם וכיוצא בהן נאמר דאיכא דגים טמאים דדמו לטהורים בראש ושדרה אע"פ שאינם ידועים לנו וא"כ יש לנו לומר דמוחזק בכשרות נאמן אלא שאדרבה יש לחקור לפי מה שכתב הפני יהושע בקדושין דף ס"ד דאף דאין אחד נאמן נגד החזקה מ"מ נגד הרוב נאמן ומה"ט במקולים שיש בתוכו רוב טרפות ומיעוט כשרות נאמן לומר שזה מן המיעוט כשרים היינו טעמא משום דחזקה עדיף יותר מרוב דברוב איכא מיעוט עכ"פ ונאמן העד לברר שידוע לו שזה מהמיעוט אבל בחזקה שיש בחזקת איסור או היתר אינו נאמן ואי אמרינן דיש מיעוט טהורים דדמי לטמאים למאי צריך שידעינן שהוחזק בכשרות דוקא ולמה לא יהיה נאמן כל אדם שבא לפנינו דיש לו חזקת כשרות כל זמן שלא ידעינן שהוא חשוד וגם על הר"ן יש צ"ע דכתב בחולין שם על קושי' תוס' על הש"ס דמקשה וליחוש דלמא דעוף טמא הוא דהא אמרינן דעופות טהורין מרובים משל טמאים ומתרץ הר"ן בחד תירץ דהקושי' דנפרף מיעוט של נבילות וטרפות למיעוט דעוף טמא והוי תרי מיעוטא נגד הרוב ועיין בפלתי שמשתמש בדברי הר"ן אלו בכמה מקומות בסי' א' סקי"ד וכן בסי' ט"ו בסק"א וסק"ג יע"ש ובאמת אין לדמות אהדדי ועיין בח"ס אהע"ז סי' צ' שמחלק בכמה דברים ואין לדמות שאר תרי מיעוטא להא דר"ן ועוד תירץ הר"ן מדנקיט בברייתא דלוקחין ביצים בכל מקום משמע אפילו במקום ידוע דרוב עופות טמאות ומוכח מתירץ זה כדמשני הש"ס מעוף פלוני וטהור דאף נגד הרוב נאמן במרתת ובחדושיו כתב הר"ן דבשניהם כדים או חדים אע"ג דלא הוי אלא רוב אינו נאמן בעוף פלוני וטהור וצ"ע לכאורה

ונראה לי לישב דהנה השב שמעתתא שמעתתא ו' פרק ז' האריך בדברי הפנ"י אלו ומחלק בטוב טעם ודעת בין רובא דאיתא קמן דיש עכ"פ מיעוט בתוכו והע"א אמר דלו אין ספק כלל דידע המיעוט א"כ לפי דברי העד אינו בכלל רוב כלל דהא לדבריו ליכא תערובות כלל וכמ"ש הגה' מיימוני דאם העד אמר דליכא חזקה כלל ולא בא להוציא מחזקה נאמן כן גבי הרוב דאמר העד שמכיר המיעוט וליכא תערובות אבל ברובא דליתא קמן דכל דבר שבא לפנינו אנו דנין ע"פ הרוב שהוא בטבע כן ואם הע"א מעיד שאינו כן א"כ מעיד נגד הרוב בזה בודאי רוב בטבע עדיף יותר מחזקה ודבריו קלורין לעניים יע"ש וא"כ מיושבים שפיר דברי הר"ן דודאי במקום דשכיח רוב טמאים אע"ג דלא הוי רק מיעוט טהורים נאמן לברר המיעוט מרוב שהוא ידע שהביצה נולד מעוף טהור אבל ביצה שבא לפנינו ושני ראשיהם כדים או חדים דהוי רוב בטבע שטמאים יש להם אין ע"א נאמן ואם כן יש לומר דהלבוש סבר אף על גב דעד אחד אינו נאמן נגד הרוב שהוא בטבע מ"מ מוחזק וידוע בכשרות שאני דאף דאין ע"א נאמן נגד חזקה ורוב מוחזק בכשרות עדיף יותר ועיין בנוב"י תנינא יו"ד סי' ל' שכתב דלא מצינו בפוסקים בדין ע"א שאינו נאמן לאסור שמחלקים אם העד הוא מוחזק בנאמנה ואדם כשר או לא ובאמת נמצא בהגהות אשרי פ"ב דחולין שהביא המרדכי בשם ר"א ממיץ דהקשה האיך נאמן לשוחט דהא אין ע"א נאמן באיסורין היכי דאתחזק איסורא ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ותירץ דזה דוקא ברקים ופוחזים דומיא דשנים שהאמינו תורה כמו שהן אבל בע"א מהימן וכשר סמכינן עלה אף נגד חזקה והובא ג"כ בב"י סי' א' וזה נמי טעמא דלבוש אלא די"ל דר"א ממיץ סבר זה דוקא נגד חזקה כיון דנגד חזקת איסור דבהמה יש חזקת כשרות דע"א אבל רובא דליתא קמן עדיף מחזקה ככל רוב דעדיף מחזקה וי"ל אף חזקת כשרות דאדם לא מהני ואין ראיה מר"א ממיץ לדברי העט"ז שוב מצאתי שכבר דיבר מזה בפרמ"ג סי' א' במשבצות סק"א יע"ש מ"מ הראני לדעת שיש מקום וטעם לדברי העט"ז ועיין

וראיתי בכנפי יונה שיצא לתרץ קושי' תוס' שהקשו דאין לחוש לטמאים דמיעוט הם טמאים ואין לחוש למיעוט דקושי' מעיקרא ליתא לפמ"ש הרשב"א דמה"ט מרתת אע"ג דעורבא דמי לדיונה משום דא"א שלא יהיה הכרה במיני ביצים ושיהיה האחד דומה ממש לחבירו וא"כ אין זה ספק להתיר מפני שאפשר שיהיה אחד בעולם שמכירו וידע שהוא איסור ולא עדיף מכל ספק וס"ס דאית ליה ידיעה שאין נחשב בגדר הספקות אלו דבריו אבל לא מוכח כדבריו אי כה"ג לא שייך ביטול ומקרי קבוע ניכר דכן כתב התוס' נזיר י"ב וגיטין ס"ד בצא קדש לי אשה ומת השליח דאסור בכל הנשים שבעולם כתבו תוס' דלא הוי קבוע ולא אסור רק משום קנסא אע"ג דאשה, שנתקדשה ידעה בבירור ש"מ דתוס' סברו דאם למי שנולד התערובות הוא ספק ואין לאוקמי מי שיודע בודאי שייך ג"כ ביטול וכ"ש אם יש לנו ספק אם יש אחד מי שמכיר ועיין בפלת"י סי' ק"י שכתב ג"כ דלא הוי קבוע אם ידעינן שיש אחד בעולם שמכיר אע"ג דאינו ובפרמ"ג סי' ק"י בחלק הב' מתמה בזה על דברי תוס' ועיין בחות דעת שם מ"מ מוכח מתוס' משני מקומות אלו בחולין וגיטין דאית להו בפשיטות דגם בכה"ג הוי קבוע שאינו ניכר ושייך ביטול והארכתי במק"א

ותמוהים לי דברי קדוש זקני בח"ס יו"ד סי' ע"א שמתמה על הרמב"ם שסבר דאין לוקחין מן הנכרי רק בט"ע א"כ מאי מקשה מהא דאין לוקחין ביצים טרופות אע"ג די"ל דגם סתם ישראל בחו"ל חשוד שלוקח מן הנכרי טרופות מ"מ דלמא דוקא בנכרי חיישינן בטרופות משום דיש לחוש נמי בשביל טמאים דאינו נאמן לרמב"ם בעוף פלוני משא"כ ישראל דמהימן בעוף פלוני וליכא אלא חשש טרפות לוקחים טרופות דרובא לאו טרפות נינהו יע"ש וקושי' זו אינינו מכיר במחכ"ת דהא הרב המגיד כתב דברייתא זו איירי ע"כ ביש טביעת עין באלו טרופות דאל"כ אפילו שלימים אין לוקחין מן הנכרים לרמב"ם ואשמעינן הברייתא דטרופות לא משום חשש טרפות וא"כ מוכח דגם בשביל חשש טריפות אין לוקחין דלרמב"ם ע"כ בהיכר ע"י ט"ע איירי הברייתא ויותר תמוה שמיד אחר זה הביא בעצמו דברי הה"מ ואולי זה כונתו במה שכתב וי"ל אבל הקושי' מעיקרא ליתא במחכ"ת

ובאותו תשובה חקר מנ"ל דעוברי דגים אסורין לפמ"ש דביצת שרץ מותר דלא ילפינן מבת היענה רק עוף מעוף א"כ מנ"ל עוברי דגים והעלה מצד הסברא דעוברי דגים יותר שייך להבשר משאר בצים וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' מ"א הלכה ז' שכתב ויראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים הנמצאים במעיהם כאוכל קרבי דגים ולוקין מה"ת וכן ביצי עוף טמא שתלוין באשכול ויש טעם וסברא ששייכים יותר לגוף דהא שאר ביצים העוף והשרץ מטילים הביצים לחוץ