שבט סופר חלק א קפד

לומר כן לפי מה שמוכח מתוס' יבמות דף פ"ג בפלוגתא דמסכך גפנו של חבירו דר"מ מחייב ור"י ור"ש פוטרין והקשו מנפל חלב לקדירה של חבירו ותירצו דלא שייך אדם אוסר רק במה שתלוי' במחשבה משמע להם דמסכך דתליא במחשבה דומה לשוחט ע"ז שאין אדם אוסר וא"כ שמואל דפסק התם כר"י ור"ש סבר דאין אדם אוסר אבל לפי דעת הר"ש בכלאים דפליגו בדרשה דקרא אי דרשינן כרמך או לא לא תליא פלוגתא דר"מ ור"י ור"ש אי אדם אוסר או לא

ונ"ל לישב תרי קושי' של הפנ"י שהניח בצ"ע דהנה הש"ס מקשה תחילה על שמואל מ"ט לא אמר מנסך היינו משום דמנסך עדיף לפרש מנסך ממש ממערב ואח"כ פריך על רב מאי טעמא לא אמר מערב והא כיון דרב סבר כר"י דמשעת הגבהה הוא דקנה א"כ עדיף לפרש מנסך ממש וי"ל ע"פ דברי הרשב"א שכתב דע"כ גם שמואל מודה להא דרב ירמי' וליכא למימר דפליגו אי הגבהה צורך ניסוך דהא בכתובות מוכח דהגבהה לאו צורך אכילה אלא דשמואל לא רצה לאוקמי מתניתין בשהגביהו דוקא משום דמנסך סתם קתני במתניתין דמשמע אף בלא הגבהה דלא קתני הגביהו ונסכו וא"כ א"ש דמתחילה מקשה על שמואל דלא אמר מנסך ממש אבל לאחר שצריך למכסך ממש בשהגביה תחילה ולא משמע ממתניתין כן דלא קתני הגביהו ונסכו שפיר מקשה על רב דלא קאמר יותר מערב וע"ז משני דסבר קנסא מקנסא ילפינן וא"א לומר מערב וא"ש

ונ"ל דודאי במנסך יש להעמיס ג"כ מגע יותר ממערב דטעמא דמגע נכרי או ישראל מומר אוסר ואסור היין אף בהנאה הוא משום לתא דיין נסך ממש דמשום בנותיהן לחוד לא היה אסור רק בשתיה אבל משום דיש חשש ג"כ שמא ניסכו אסרו אף בהנאה כמבואר ברמב"ן ור"ן ע"ז וא"כ כיון דמגע משום חשש ניסוך ממש הוא יש לומר יותר מגע אבל זה דוקא אי לא היה צריכין לאוקמי בישראל מומר אבל מאחר שגם אוקימתא דישראל מומר אינו מורווח ועיין בב"י יו"ד סי' ד' שכתב דדחיק לאוקמי מתניתין בישראל מומר דלא ציית דינא א"כ יותר יש לומר מערב דאיירי ג"כ בישראל כשר אלא אי יכולין לאוקמי מתניתין במנסך ממש בלי שום דוחק כלל ע"כ מתניתין דחיק ואוקמי אנפשי' בישראל מומר אבל מאחר דא"א לאוקמי לומר במנסך ממש רק מגע דדמי למנסך וא"א לאוקמי ג"כ אלא במומר יותר יש לומר מערב דאיירי בישראל דציית דינא וא"כ לא קשה קושי' פנ"י דהא דלא אוקמי במגע ומומר הוא מטעמא שכתבתי אבל הגמרא הקשה שפיר מפני מה לא אמר מנסך ממש וא"ש

ונבוא לתרץ קושי' השניה דהנה המהרש"א בחולין שם כתב על הא שכתבו תוס' דהיה יכול לומר שנגע בו פירושו דה"מ לאוקמי כשהיה כבר מומר כמה זימנן דבפעם אחד לא היה אוסר בנגיעה כמו שאין שחיטתו אסורה אלא בשוחט לשם אחד מכל אלו אבל בלא"ה לא הוי מומר לע"ז לאסור שחיטתו וכמ"ש תוס' פ"ק במתניתין בשוחט בשבת יע"ש וא"כ הא דמוקי בישראל מומר מתניתין דשנים אוחזים בסכין היינו שאינו רגיל בכך רק שכבר עבד פעם אחד או ב' ע"ז ולא שייך עוד לצעורי אע"ג דלא נעשה עוד מומר ממש לאסור שחיטתו או מגעו ביין וא"כ לא קשה קוש' פנ"י על תוס' דהיכי יכול לומר הרי שלך לפניך דהא נאסר בשביל נגיעת מומר הא ליתא דמשום לצעורי די לאוקמי במומר בפעם אחד ולא בהרבה פעמים משא"כ בשביל נגיעה לא נאסר היין רק בכמה זימנן ושפיר כתב תוס' לשמואל דיכול לומר הרי שלך לפניך אע"ג דאוקמינן מתניתין בישראל מומר

אלא דעדיין קשה כיון דכל טעמא דשמואל משום הרי שלך לפניך א"כ קשה לוקמי במומר כמה זימנן דמה לי אי פעם אחת או שמה פעמים לענין אוקימתא דמתניתין אין בזה דוחק יותר מזה בפרט דיכול לומר מנסך ממש בודאי יותר לאוקמי אף במומר כמה פעמים מלומר מערב אלא דגם זה לא קשה דהא כיון דסבר שמואל קנסא מקנסא לא ילפינן א"כ אף דאיירי בישראל מומר כמה פעמים ואוסר אף בנגיעה לחוד וכבר נאסר בנגיעה קודם שנסכו מ"מ יכול לומר הרי שלך לפניך כיון די"ל במתניתין דמנסך ממש וקנסא מקנסא לא ילפינן מנ"ל דצריך לשלם אם נגע ביין וקנסו גם נגיעה ואדרבה דמסתבר דבנגיעה לא קנסו כלל דהא הטעם משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך וכבר כתב תוס' בע"ז דאם נגע להכעיס לא נאסר היין בנגיעה, וא"כ אף במומר כמה פעמים יכול לומר הרי שלך לפניך ואין לומר דלוקמי במנסך וכיון דאמרינן קילבד"מ וא"א לאוקמי אלא במומר דאוסר במגע ממילא נשמע ממתניתין דקנסו ג"כ במגע דזה דרך עיקש שיסמוך מתניתין ע"ז דנקט מנסך ממש דנשמע מיני ג"כ קנסא אחריתא מה שלא נזכר כלל דקנסו עליו משא"כ לרב דילפינן נן קנסא מקנסא וידעינן ממטמא ומערב דכ"ש דקנסו על מגע ועיקר רבותא דמתניתין דלא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה שפיר יש לאוקמי במומר ממש והשתא דאתית להכי יש לפרש תירץ תוס' במורווח דבאמת תוס' נדחק בטעמא דרב דהא סברת שמואל הוא נכונה כיון דיכול לומר הרי שלך לפניך א"א לחייבו על הגבה' אבל לדברינו א"ש דבאמת רב מוקי מתניתין במומר הרבה פעמים ואוסר בנגיעה וממילא לא יכול לומר הרי שלך לפניך ומתניתין בע"כ במומר איירי משא"כ לשמואל וא"ש וקצרתי

ואציע לפניך יען כי נפשך חשקה לזה מה שהעלתי זה שנים בקונטרס להזשא"נ לפרש הא דירושלמי גיטין חיילי' דר"י ממתניתין המטמע והמדמע והמנסך ובפני משה נדחק דהראיה כיון דקתני שוגג תחילה משמע דהוא פשוט יותר דשוגג פטור ולחזקיה אדרבה מזיד חייב ושוגג הוא חידוש דפטור יע"ש ולדעתי נראה לפי מה שאמרינן בש"ס חולין דמתניתין ע"כ בישראל מומר או באתרי וכבר הקשה בפנ"י א"כ האיך נאמן שניסך ואף למ"ד אדם אוסר אינו נאמן ולא שייך כדי שיודיע וברשב"א הביא בשם הראב"ד ראי' דע"א נאמן משום דאמרינן כדי שיודיע והא אינו נאמן ובקדושין כתב הרשב"א דאולי נאמן עליו כבי תרי ובפנ"י כתב דשוגג יש לאוקמי בישראל כשר ולא אמרינן לצעורי דאין משים עצמו רשע ולפי דבריו צ"ל דמזיד שניסך בפני עדים כאשר העלה שם וזה בודאי דוחק דמזיד איירי בעדים ושוגג שלא בעדים דהא בעדים לא שייך כדי שיודיע וגם לרשב"א בנאמן כבי תרי ודאי רחוק לומר דמי שניסך לע"ז יהיה נאמן עליו כבי תרי אבל לר"י א"ש די"ל דמתניתין בעדים ושוגג פטור משום דלא קנסו ואדרבה עיקר תקנת שלא יהא כל אחד ואחד הולך הוא אי מזיק בעדים דשלא בעדים יכול לומר שוגג הייתי ולחזקיה איפכא דפטור דשוגג הוא דוקא שלא בעדים ושפיר כתב הירושלמי דחילי' דר"י ממתניתין דמנסך הוא מנסך ממש א"כ לחזקיה לא א"ש דלדידי ע"כ צ"ל מנסך דאין לנו צריכותא דלחזקיה דיני הוא וע"כ קמ"ל במנסך דלא אמרינן קילבד"מ וא"כ לחזקיה אינו דומה שוגג דמנסך למזיד דזה בישראל כשר ושלא בעדים דוקא ומזיד בישראל מומר ובעדים משא"כ לר"י שוגג ומזיד בחד גונא איירי וא"ש כמו מטמא ומערב דאיירי בין במזיד ובין בשוגג אף לחזקיה שלא בעדים אי אמרינן דע"א נאמן או כרשב"א דמהימן ליה משא"כ מנסך וזה שדייק הירושלמי ג"כ המטמא והמדמע ומנסך דתלתא בחדא גונא איירי ואף דירושלמי מביא ראיה לר"י ור"י סבר אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא אמרינן לצעורי ולא צריכין לאוקמי במומר מ"מ כיון שהוא אומר שהוא מזיד ולא אמרינן לצעורי א"כ לפי דבריו רשע הוא ואינו נאמן רק דפליגו אף אי אמר לפני עדים ששוחט לע"ז אי לצעורי או לא אבל שלא בפני עדים בודאי אינו נאמן ששחט לע"ז במזיד וגם שיאמין לו כתרי לא שייך וא"ש ויש להאריך עוד ואכ"מ וה' ירום קרנך ורישך הכ"ד פה פ"ב יום ב' לסדר תולדות תרנ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לד

הש"ך בסי' פ"ג סקי"א חולק על העט"ז בשני ראשים כדים או חדים אף דאדם הוחזק בכשרות אינו נאמן דודאי משקר בבירור וכן כתב הש"ך סי' פ"ו סק"א בסימני