שבט סופר חלק א קפג

משום דקרא קראו שחיטה כמ"ש בנוב"י דכתיב זובח לאלקים יחרם או דלא שייך אי עביד לא מהני בע"ז מטעם שמצאתי בח"ס יו"ד סי' ו' דאפילו שבר מקל לע"ז הוי כעין זביחה כמבואר בע"ז א"כ לא נתקל האיסור ועוד יש לנו דברים אבל אין הזמן מספיק להאריך בפלפולא הכ"ד חותם באהבה פה פ"ב ג' מרחשון תרנ"ג ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לג

שלום וכ"ט לתלמידי הרב המופלג מורג חרוץ ובקי יפ"ת וותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה אייזיק פרישמאן נ"י רב דק"ק וואכטערליטץ יע"א

מכתבך עם מעות א"י קבלתי ע"נ ושלחת לי ג"כ דברי פלפולא בסוגיא דרבוצה וראיתי דבריך ונאמרים כשורה אבל כאשר נראה העלמת עינך מדברי הפלתי ושם תמצא התירוצים שכתבת לישב דברי הרא"ה וגם דברי הט"ז שהקשה עליהם הש"ך וגם מה שהארכת בדיני מיגו אי נאמן שלא לצעורי היכי דיש לו מיגו והבאת בשם מהר"ם מינץ דאף דאין אדם משים עצמו רשע היכי דיש לו מיגו נאמן וזה דלא כש"ך סי' צ"ב בדיני מגו לא הבנתי דאנן פסקינן כרבא דמוקי מתניתין כתובות דף י"ט דאנוסים היינו היינו מחמת נפשות דוקא אבל באנוסים מחמת ממון אף בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אינם נאמנים דלא כרב"ח וכן פסקינן להלכתא בחו"מ סי' מ"ו רק באיסור דרבנן יש שיטות אי אמרינן דנאמן להשים עצמו רשע במגו וזה פלפול בתשובת פני משה עם מהר"א ששון וברש"י מפרש במתניתין פסולי עדים היינו משחק בקובי' והרא"ה כתב דרש"י סבר דבדרבנן נאמן לעשות עצמו רשע במגו ועיין בש"מ שהקשה על רש"י וכתב דרש"י חזר אח"כ ובמתניתין לא נחית עוד לפלוגתא דרמב"ח ורבא ולקמן בד"ה בשלמא פסולי עדות חזר רש"י וכתב קרובים או עבדים ועכשיו משוחררים ועיין בתומים סי' מ"ו וגם אני הארכתי בקונטרס אבל באיסור דאורייתא בודאי לא מהימן אף במגו וכל פלפולך בנוי' בזה שמהימן במגו ונפל עוזר וכשל עזור וראיתי במהרם מינץ שחקר מטעם פלגינן דיבורא וזה תליא בכמה תירוצים בתוס' שם בכתובות שחילקו כמה חילוקים ולא עיינת ג"כ בפלתי בסוף סי' ד' שחקר בשוגג אי נאמן מצד מגו היכי דהוי בידו אבל לא במזיד והפלתי הוכיח שם דלא מהימן אף במגו בשוגג דאם לא כן מאי מקשה מב' אוחזין בסכין דלמא בשוגג דלא ידע שהוא של חבירו או דלא ידע דנאסר או דשגג בע"ז דלא שייך לצעורי דהא סבר דשלו הוא או שלא נאסר וכן במתניתין דהמנסך יש להקשות כן מאי פריך ממזיד דלמא מזיד איירי שיודע שהוא של חברו ונאסר בניסוך אבל שגג בע"ז דאומר מותר דהא הכל תליא אי היה שוגג או במזיד בההיזק או לא ועיין ברש"י חולין שמפרש שוגג דלא ידע שהוא של חבירו או דלא ידע דנאסר אבל אם שגג רק בע"ז מזיד הוא לענין תשלומין וא"כ גם מתניתין דמנסך יש לאוקמי כה"ג וע"כ כפלתי דאינו נאמן לומר שהוא שוגג. אלא שדבריו תמוהים דהא יכול להיות שיש עדים והמה יודעים שהוא שוגג וצ"ל ע"כ דדוחק ליה לאוקמי מתניתין דב' אוחזין דוקא בשוגג או מתניתין דמנסך הא דמזיד שהוא מזיד דוקא לענין מזיק ולא לענין ע"ז ועיין בכ"ס יו"ד סי' ו' שהביא שם מה שאמרתי בילדותי לישב דברי רש"י דלא מיבעי אם הגביה והרביצה מקושי' תוס' דהגבהה לא קניא וגם מאי מקשה ממנסך ובאמת מה שכתב בכ"ס שם לחלק דלא שייך לומר מתוך שנאמן להפסיד שכרו רק אם בכל אופן יהיה צריך לשלם היינו כיון שעכ"פ הוא מודה שלא עבד לשמן מפסיד שכרו משא"כ לשלם ההפסד דלא צריך לשלם אם הבעלים אינם מאמינים לו דבריו קלורין לעינם

ומצאתי אח"כ בחות דעת שכן כתב בסי' קכ"ז והוכיח זה דאל"כ אף בעושה בחנם אם אומר שנתנסך אמאי לא מהימן וכן בספר תורה בגוילין כיון שלא עיבד לשמן חייב לשלם דמי הגוילין וע"כ משום דלא מהימן רק אם לא יהי' מאמינים לו הבעלים ג"כ מפסיד שכרו משא"כ לענין תשלומי ההיזק דאין צריך לשלם רק אם מאמין לו לא שייך לומר מתוך דהא אינו משלם לו רק אם היין אסור יע"ש ובכ"ס האריך וממתיק יותר אבל מ"מ יש לקיים את אשר דברתי אז בישוב רש"י דלא צריכין כלל למתוך שנאמן רק בפשוט אם צריך לשלם דמי היין או הבהמה לא שייך לצעורי דהא משלם לו עכ"פ דמי ההיזק ואף שמ"מ לא יכול לשתות היין שלו או שאוסר עליו הבהמה מ"מ אין לומר משום זה לצעורי קמכוין עד שלא נאמין לו אפילו אמר בפירש לפני עדים ששוחט לע"ז כיון דשילם לו ההיזק מה ששוה היין והבהמה וא"כ ממ"נ אי לא יאמין לו בודאי לא שייך לצעורי ואי יאמין לו צריך לשלם וג"כ לא שייך לצעורי ומשו"ה בהגבה' דצריך לשלם ולא שייך קלבד"מ לא שייך לצעורי משא"כ בלא הגביה דלא צריך לשלם שייך לצעורי אם יאמין לו והקושי' ממתניתין משוגג דאינו נאמן ג"כ משום לצעורי כמ"ש בפלתי ואע"ג דמשכחת בעדים דידעו מ"מ משמע ליה מתניתין בכל גונא בפרט לחזקיה דהמטמא והמדמע ע"כ שלא בעדים איירי דאל"כ לא שייך כדי שיודיע כמש"כ המהרם שיף ובפנ"י גיטין ואף דמנסך לא צריכין לטעמא דכדי שיודיע דכיון דשוגג לא קנאה בהגבה' דלא נתכוין לגזלו מ"מ מסתמא איירי ג"כ שלא בעדים דומי' דהמטמא והמדמע כן יש לקיים דברי מה שאמרתי מאז

והנה מה שכתבתי בפשיטות וכן משמע משאר אחרונים היכי דאומר מותר לא שייך לצעורי וכן כתב בפנ"י בפירש בגיטין דבשוגג איירי אף בישראל כשר כיון דלא שייך אין אדם משים עצמו רשע זה לפי הסברה דכתב התב"ש משום דאוקמינן הישראל בחזקת כשרות דודאי לא עביד ע"ז וממילא באומר מותר לא אמרינן לצעורי אבל לאידך סברה דטעמא משום דאין אדם עובד ע"ז אלא בשלו א"כ אפילו באומר מותר יש לומר לצעורי דהא חזקה אין אדם עובד אלא בשלו והוא ידע שהוא של חבירו ונאסר עי"כ י"ל לצעורי

אלא דראיתי דזה ליתא דא"כ גם בישראל מומר מ"ט לא אמרינן לצעורי ודוחק לומר כיון דמומר הוא עובד אף בשאינו שלו אלא ודאי דלולי חזקת כשרות לא אמרינן ג"כ דאין דרך לעבוד בשלו אלא דסברה זו דחזקת כשרות לחוד לא מהני דהא שמעו עדים שאמר בפירש לע"ז ומנ"ל לומר לצעורי קמכוין ובפרט דהוי דברים שבלב והוא אומר בפירש שלא לצעורי אבל משום דאין דרך לעבוד אלא בשלו אמרינן דלמא לא עבד ע"ז ואוקמינן אחזקת כשרות ולא הוי דברים שבלב ג"כ כיון דאין דרך לעבוד הוי כמו דברים שבלב באומדנא דמוכח דלא הוי דברים שבלב אבל בלא חזקת כשרות לא מהני הסברא דאין דרך לעבוד בשלו לחוד ומשו"ה מומר דאין לו חזקת כשרות לא אמרינן דאין דרך לעבוד בשלו ומה"ט גם בשוגג לע"ז לא אמרינן כן והא דלא מוקמינן מתניתין כן צ"ל משום דדחיק ליה לאוקמי מתניתין דוקא כה"ג ועיין ברשב"א גיטין שכתב דמשמע ליה מתניתין בהתרו בו וקיבל התראה מדאמר שמואל מנסך קילב"מ ולא אמר כיון באלו אתרי ביה פטור בלא אתרי נמי פטור וע"כ דמשמע ליה מתניתין באתרי ועיין בפנ"י גיטין שהאריך שם דלר"י דטעמא כדי שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ע"כ מתניתין בישראל מומר איירי ולא באתרי וקיבל התראה ומכח זה הניח בתמיה שתי קושי' מאי מקשה כלל על שמואל מ"ט לא אמר מנסך דהא כתב תוס' חולין למאי דאוקי בישראל מומר היה יכול שמואל לומר מנסך היינו מגע וע"כ צ"ל הא דלא אוקמי באמת כן משום דלא משמע ליה מתניתין בישראל מומר א"כ מה"ט אמר מערב ולא מנסך משום דלא רצה לאוקמי מתניתין במומר וגם הרבה לתמוה על מה שכתב תוס' הא דלא סבר שמואל כר' ירמי' דבשעת הגבה הוא דקנה משום דעדיין יכול לומר הרי שלך לפניך דהא כיון דמנסך ממש ע"כ במומר איירי ואוסר היין במגע לא יכול לומר הרי שלך לפניך ורצה לדחוק דאולי סברו תוס' דשמואל כרב הונא סבר דאדם אוסר ולא צריך לישראל. מומר והנה מלבד שזה דוחק לתוס' א"א