שבט סופר חלק א יז

תשובה א

שלום וכ"ט לידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי כהן שדעתו יפה כש"ת מו"ה משה ליב כ"ץ נ"י חד מב"ד צדק דק"ק ניראלסבורג יע"א

אמרתי לקיים מילי דאבוהו' רבן של ישראל מחצי השגותיו אשר ירה עליו, בתשו' כ"ו בכתב סופר במה שתמה על מה שיצא לחלק בברכת שהחיינו אם מברך על דבר שספק הוא אם תקנו על זה ברכת שהחיינו, או שרצה לברך על דבר שתקנו בוודאי כמו פדיון הבן רק שספק עתה אם מחויב בפדיון יע"ש. ומתמה מעלתו נ"י דהא אי סמכינן על הב"ח בסי' כ"ט שכ' שיכול לברך ברכת שהחיינו על ספק כדמשמע מבעל העיטור סי' תל"ג ומדברי הטור שלא השיג על בעה"ט שם ובסי' כ"ט משיג שאין יכול לברך על הספק וע"כ צריכי' אנו לומר כמו שהסביר הב"ח כיון שתקנו ברכה זו על הנאתו א"כ גם מצד הספק יכול לברך כיון שהוא בעצמו יודע שהוא נהנה, ואי לא סמכינן על הב"ח בזה גם בספק אם מחויב במצוה זו נמי אינו יכול לברך ברכת שהחיינו כמו שהחמיר בח"ס יו"ד רצ"ט ובח"ל קי"ח שאין לברך על הספק

והנה חילוקו של אבא מאוה"ג ז"ל נכון מאוד הוא ופשיטא הוא לפי שיטת כמה ראשונים שפסקו דיכול לברך על ספק דאורייתא כמו אנדרוגכיס או שאר ספיקות כמו שהביא הר"ן שיטת רבינו יונה שפסק שיכול לברך על ספק דאורייתא ותלי' בפלוגתא דאביי ורבא בש"ס שבת כ"ג ע"א אי ספק דדבריהם לא בעי ברוכי כמו בוודאי או כדמשני רבא רוב ע"ה מעשרין הן וכמה ראשונים כ' וכן פסקינן להלכתא דאין לברך על ספק מצוה דאורייתא דרבא לא פליג אאביי רק כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן דה"א דדמאי הוי מצוה וחוב וודאי מדרבנן ומשו"ה צריך רבא ליתן טעם אחר בדמאי, אבל בספק דאורייתא מודה דלא בעי ברוכי, ור"י סבר דאביי ורבא פליגי והלכה כרבא, ולשיטות אלו דיכול לברך על הפדיון אם מסופק אם מחויב בפדיון מכ"ש שיכול לברך נמי שהחיינו לפי מה שהסביר הר"ן דשאני ספק מצוה דאורייתא כיון שמ"מ מחויב מצוה זו לעשותה מצד ספק הוי כוודאי מצוה, וממילא מחויב נמי לברך ומכ"ש ברכ' שהחיינו דהא הוי כוודאי מצוה, ואפי' לפי שיטת הראשונים וכמו שפסק הרי"ף ורמב"ם בכמה מקומות דלא מברכינן על ספק דאורייתא מ"מ יכול לברך ברכת שהחיינו דשאני דדווקא ברכה שמברך ואומר אשר קדשנו במצותיו וציונו, וא"כ י"ל דלא מברך וציונו כיון דלא הוי רק ספק מצוה ושמא אינו מחויב אבל ברכת שהחיינו שלא אמר וציונו רק שתקנו ברכה זו אם בא לידו המצוה לעשות, א"כ כיון שמחויב לעשותה מצד ספק נמי יכול לברך אבל אם מסופק אם תקנו על דבר זה ברכת שהחיינו אי מקרי הנאה או לא י"ל דלא יכול לברך והחילוק רב ביניהם כמו שמחלק בכ"ס שם והב"ח פסק דיכול לברך שהחיינו על ספק והאלי' רבה רצה לעשות סמוכי' לשיטת הב"ח מהגמרא ברכות דף ס' דאמרינן כחא דהתירא עדיף, והא דברכו' דאין מברכין מצד ספק משום לא תשא אדרבא הא דיכול לברך עדיף לאשמועינן לפי האי טעמא שכ' רש"י שכח דהתירא עדיף משום מאן דאסר יכול להחמיר בלא זה, אבל בברכ' דא"א להחמיר ולברך אדרבא לאשמועי' דיכול לברך עדיף ולפי מה שמחלק הב"ח בברכ' שהחיינו דיכול לברך על ספק ניחא ועיין בח"ס סי' נ"ה. ובצל"ח בסוגי' שם מביא ג"כ ראי' זו לשיט' הב"ח. והנה ראיתי בפר"ח סי' ס"ו שכבר מקשה קושי' זו בש"ס שם ותי' דאף בשאר ברכות נמי הא דלא צריך לברך קולא הוא, דהא דעובר על לא תשא רק מדרבנן כשיט' תוס' ר"ה דף ל"א ועיין במג"א סימן רט"ו א"כ מצד ספק היה יכול לברך כמו בשאר ספיקא דרבנן ולא צריך לברך משום ספיקא דברכות לקולא ומשו"ה אמר כחא דהתירא עדיף יעיי"ש שמביא שיטת ר"י ורי"ף בברכות דף י"ב דר"י פסק בהאבעי' בפתח על דעת לברך אחמרא וסיים בשכרא לחומרא משום דאבעי' דלא אפשטא, והרי"ף פסק לקולא משום ספק ברכו' להקל, חזינן הא דלא מברך מקרי קולא ולא חומרא שלא לעבור על לא תשא, וצ"ל דלא תשא רק מדרבנן ודלא כהרר"י מנוח הובא בכ"מ בפ"ב מה' ק"ש דספק ברכות להקל משום חומרא דלא תשא

ועיין במהרש"ל ומהרש"א פסחים ק"ב שכתב מהרש"ל שם דספק ברכות לחומרא משום לא תשא, והא דיכול לברך כחא דהתירא הוא והמהרש"א הודה לו רק מחלק בין ברכת הנהנין לשאר ברכת המצות משום דאסור להנות בלא ברכה, ולדברי מהרש"א ליכא ראי' מתוס' דף י"ג דשאני התם דמשום הכי פסק ר"י לחומרא משום דהוי ברכת הנהנין וצריך להחמיר בברכה, ועיין במג"א סי' כ"ט סק"ג שמקשה על שיטת ר"י דהא ספק ברכות להקל ולפי דברי מהרש"א א"ש, וכן מוכח מדברי התוס' ברכות דף מ"ט שכ' תוס' בשם ר"י דיש להחמיר בשתיה לברך אפילו בפחות מלא לוגמיו וע"כ בברכת הנהנין שאני משום דאסור להנות אבל בשאר ברכת המצות מודה ר"י דספק ברכות להקל כמו שאמרי' בספק קרא ק"ש דלא צריך לברך, ועיין בפנ"י שם שרצה לומר לדברי הר"י דגם כל ספק דרבנן להחמיר בברכה דלא הוי טרחא וקשה מסוגיא דספק קרא ק"ש ונדחק מאוד, ויצא לחדש דלא עבר על לא תשא משום ספק כיון שלא מברך בחנם רק משום ספיקא, ובאמת מתוס' ר"ה ל"ג ע"א מוכח להיפך שמכריח תוס' דלא תשא רק דרבנן דאל"כ האיך ספק אמר אמת ויציב חוזר וקורא אע"ג דהוי ספיקא דאורייתא דהא הוי בספק לא תשא ולפי דברי פנ"י לא הוי לא תשא כיון שחוזר וקורא משום ספיקא דאורייתא ולחומרא ומכ"ש בספק דרבנן דפסקינן לקולא בוודאי יש לחוש על לא תשא אלא לשיטת הרמב"ם דסובר דלאו לא תשא דאורייתא מוכח דמשום ספק אינו עובר על לא תשא כמ"ש בפנ"י אלא שאינו מוכרח דהרמב"ם סובר דלא תשא בברכה שאינה צריכה דאורייתא כמ"ש באלי' רבה שם והוי רק אסמכתא

ויש ליתן טעם לשיטת ר"י שפסק בברכת הנהנין דספיקא להחמיר משום דהאי ספיקא חמירה דגמ' פ' כיצד מברכין יליף ברכה של לפניו מהברכה דלאחריו מק"ו והוי כעין דאורייתא ועיין בפנ"י שם, ואף אם הוא רק דרבנן כמו שאר ברכת המצות דהוי חובה מ"מ י"ל דצריך לברך דהא באמת מצד הדין יכול לברך כמ"ש הפר"ח דלא תשא רק דרבנן וספיקא לקולא אבל מ"מ ספק ברכות להקל ולא יברך משום דבזה עובר רק בשב ואל תעשה ואי מברך הוי קום ועשה ושוא"ת עדיף ומשו"ה לא יברך כלל, ועיין בפנ"י ברכות כ"א ע"א בספק קרא ועיין גם כן בט"ז ה' ציצית סי' ח' שכ' דהחמירו יותר משום לא תשא ומשו"ה צריך לבדוק טליתו קודם ולא חשו שמא ילבש טלית בלא ציצית, ועיין במחצית השקל שם שצריכים לומר לדברי טו"ז אפילו לשיטת תוס' דלא תשא רק דרבנן וטלית בלא ציצית מבטל עשה דאורייתא מ"מ מבטל מצוה דאוריי' רק בשוא"ת ושמא עובר על לא תשא בקום ועשה אף על גב דהוי רק דרבנן ומכ"ש בברכה דהוי רק דרבנן וזה רק בברכת המצות דהוי רק שוא"ת אם לא יברך אבל בברכת הנהנין דהוי נמי קום ועשה שנהנה בלא ברכה יותר מסתבר שצריך לברך ומשו"ה פסק הר"י לחומרא בדף י"ג ועיין מג"א סי' ר"ט שמקשה על ר"י דספק ברכות להקל ומתרץ דברי הר"י בדוחק משום מצ"כ יעיי"ש ומה יענה לדברי ר"י בתוס' דף מ"ט שכ' דיש להחמיר בשתיה ולברך ולדברי מג"א אדרבא חומרא הוא שלא לברך אפי' בברכת הנהנין וצ"ע.