שבט סופר חלק א קעט

לחוד להיות שלו רק לענין אונסין ולפי"ז יש ליישב קושי' תוס' שהקשו באית ליה שותפות היינו מערב דתוס' כתבו בגיטין דמקשה על חזקיה ממתניתין דגזל חמץ ועבר עליו הפסח מטבע ונפסל אי אמרינן שמיה היזק אמאי יכול לומר הרי שלך לפניך ובתוס' שם הקשו האיך מדמה מזיק בידים לחמץ שנאסר ממילא וכן מטבע שנפסל ממילא וכתבו דלחזקי' דשמיה היזק א"כ הוי שינוי הניכר וקנאה מצד שינוי מעשה א"כ לחזקיה הוא בשינוי מעשה כמו בבהמה ע"י הגבה' אלא אי אמרינן דאין אדם אוסר ממילא לא הוי שינוי מעשה דהא לא יכול לאסור היין אבל באית ליה שותפות כיון דס"ס היין אסור מכח מעורב א"כ הוי ביין שינוי מעשה כיון דשמיה היזק וממילא יכול לאסור גם חלק חבירו דהא קנאה ע"י הגבהה ושינוי מעשה ולאו היינו מדמע דהא אוסר היין עצמו ולר"י דלא שמיה היזק בלא"ה יש לנו צריכותא כמו שכתבתי דהו"א דלא קנסו משום שאוסר גם את שלו ואי אמרינן כתוס' בב"ק דלא שייך קנס בשותפות א"כ צריך לומר דכל קושי' הש"ס והתירץ בשותפות אתיא רק לחזקיה כמ"ש בפלתי וא"ש תירוץ שלי ממ"נ וזה א"ש ללישנא קמא אבל ללישנא דלצעורי כבר כתבתי אע"ג דלא אמרינן לצעורי בשותפות מ"מ אינו עובד רק בחלקו לחוד ולא בחלק חבירו אלא דנאסר משום מערב א"כ הדרי קושי' תוס' דהיינו מדמע ומשו"ה לא יכול לשנות בשותפות ללישנא דצעורי ולא קשה קושי' תוס' על רש"י וכיון דלא יכול לתרץ במנסך בשותפות מתרץ ג"כ מתניתין דשנים אוחזין בישראל מומרים ושיטת הסמ"ע דוקא בבהמה אמרינן לצעורי בשותפות אבל לא ביין כיון דלאו חלקו היין והקשו הש"ך דהא כל הטעם דאמרינן לצעורי בשוטפות משום דמקשה עוד הפעם א"כ לסמ"ע ג"כ קשה מאי מקשה ממנסך דהא כבר אוקמי בשותפות ולדברינו א"ש דבמנסך לא היה יכול לאוקמי בשותפות ללישנא דלצעורי דקשה לחזקיה היינו מערב ומיושב הכל בעזה"י

ונראה לי דפלוגת' אי אמרינן בשותפות לצעורי תליא בתרי טעמי דיהיב לנו הת"ש דאי הטעם משום דאין דרך לעבוד אלא בשלו א"כ י"ל בשותפות לא אמרינן לצעורי דהא עובד בשלו אבל אי הטעם משום חזקת כשרות גם בשותפות אוקמינן על חזקת כשרות וכל כונתו רק לצעורי לחברי' והרמב"ם כתב דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואמרינן לצעורי קמכוין וכבר הרגיש הסמ"ע בחו"מ וכן הת"ש דדבריו סותרין לכאורה דאין אדם אוסר משמע דלא יכול לאסור ואח"כ כתב דלצעורי משמע דיכול לאסור רק אמרינן לצעורי ופירשו דכונת הרמב"ם דאין אדם אוסר היינו שאין דרכו לאסור שאינו שלו דאינו עובד אלא בשלו וכיון דהרמב"ם סבר האי טעמא משו"ה כתב דבשותפות לא אמרינן לצעורי אבל הרא"ש ותוס' סברו דטטמא משום חזקת כשרות משו"ה גם בשותפות אמרינן לצעורי ובהני טעמא תליא ג"כ הפלוגת' דשנים אוחזין ואחד שוחט לשם קדשים דסבר הרמב"ם ג"כ דאיירי בשותפות דוקא ומהרא"ש משמע דאף בלא שותפות עיין בב"י סי' ה' דהסברא דאין אדם עובד אלא בשלו שייך ג"כ בשוחט לשם קדשים דאין דרך להקדיש לגבוה ולשחוט לקדשים במה שאינו שלו וע"כ סבר הרמב"ם דוקא בשותפות נאסר בשוחט לשם קדשים משא"כ לרא"ש דטעמא משום חזקת כשרות אע"ג דעושה איסור בשוחט לחוץ לשם קדשים מ"מ י"ל דטעה וסבר דעושה מצוה ממילא אף בלא שותפות יכול לאסור בשוחט לקדשים דלא שייך לצעורי ואין לנו הכרח לומר כן כיון דלמצוה קמכוין

ובזה א"ש הא דנקט הרמב"ם בה' שחיטה שותפות ולא ישראל מומר ובה' חובל ומזיק כתב תרוייהו שותפות ומותר ואי דסמיך במומר על חובל ומזיק גם בשותפות היה לו לסמוך ואי דלא סמיך הי' לו להביא ג"כ הא דמומר בה' שחיטה. וראיתי שמצדד ע"ז בקונטרס אבא מאו"הגז"ל, ולדידי לא קשה דהא הרמב"ם כולל כל דברים הפוסלים בשחיטה בהדדי ע"ז ולשם קדשים ומשו"ה לא יכול לומר דבישראל מומר אוסר דלא שייך בשוחט לשם קדשים משא"כ שותפות ומשו"ה הביא הא דישראל מומר בחובל ומזיק דאיירי רק במנסך לע"ז וממילא נלמד גם לענין שוחט לע"ז והא דלא סמך ג"כ על שותפות דהו"א בקדשים לא צריך לשותפות כסברת הרא"ש כיון דמצוה קעביד או מפני מראית עין קמ"ל דגם בקדשים אינו אוסר רק בשותפות ולסברת הרמב"ם דגם בקדשים שייך לצעורי א"כ מוכח דבשותפות לא אמרינן לצעורי דהא על מתניתין דשנים אוחזין ואחד לשם קדשים א"א לאוקמי בישראל מומר וע"כ בשותפות והא דלא מתרץ גם על מתני' דשנים אוחזין ואחד לשם ע"ז כן צ"ל כמו שכתב הב"י דרצה לאשמעינן חידוש דין דגם בישראל מומר לא אמרינן לצעורי' וראיתי שעמדו על דברי תוס' שהקשו על רש"י אמאי חזר והקשה קושיא שכבר תירוץ דמצינו בכמה מקומות בש"ס דמק' אולי יאמר תירץ אחר וללמוד ממנו דין חדש ונ"ל דתוס' סברו דזה אינו רק אם התירוץ האחרון עכ"פ מורווח כמו תירוץ הראשון אבל אם תירוץ השני אינו מורווח בודאי לא היה לו להקשות עוד הפעם מה שכבר תירוץ במורווח ורש"י כתב דתירוץ דישראל מומר אתיא רק כת"ק דהא ריב"ב וריב"ב סברו דאף בנכרי אינו אוסר אבל התירוץ בשותפות אתיא לכ"ע ואי אמרינן גם בשותפות דלא לצעורי קמכוין א"כ מאי חזר והקשה דיותר מורווח לאוקמי מתניתין בשותפות דאתיא לכ"ע מלתרץ בישראל מומר דלא אתיא כת"ק ומשו"ה שפיר הקשה תוס' וא"ש

והנה הסמ"ע מחלק בין בהמה דאמרינן גם בשותפות לצעורי משא"כ במנסך דלא אמרינן דאי לצעורי היה לו לחלק יינו ולנסך של חבירו לחוד ובזה ישבתי קו' הפלא"ה שהביא בנו בחידושיו בסוף הספר בשם אביו ז"ל בסוגיא דהיזק שא"נ דאמרינן לחזקיה דלא שייך לפטורי גם במזיד כדי שיודיעו דהשתא לאזוקי קמכוין ואודיע לא מודע לו דהא ע"כ במנסך לא אמרינן לצעורי דא"כ לא נאסר היין ושייך כדי שיודיע ולסמ"ע א"ש דמוכח דלא נתכוין לצעורי לבד כי אם נתכוין ג"כ להזיק חבירו דכמו שיש לנו הכרח דע"כ לא כיון לצעורי לחוד משום דא"כ היה לו לחלק היין כן יש לנו הכרח ג"כ דע"כ נתכוין להזיק חבירו דאי לנסך לבד א"כ היה לו לחלק את היין ולנסך את שלו ולמה לו לאסור גם כן חלק חבירו וע"כ דלתרווייהו נתכוין לנסך וגם להזיק לחבירו ובודאי יודיע לחבירו וא"ש והא דמשני הש"ס בישראל מומר היינו לר"י דלא שייך בשותפות קנסא כמש"כ בפלת"י דמה"ט צריך לתרץ בישראל מומר אבל לחזקיה באמת יש לומר דמתניתין בשותפות ובזה מיושב שפיר קושי' מהר"ם שיק ופנ"י בגיטין הם שתמהו על הא דמשני ר"נ דפליגו ר"י ור"מ אי קנסינן שוגג אטו מזיד ולא משני דכ"ע סברו קנסו שוגג אטו מזיד ורק פליגו בכדי שיודיע ולפי דברינו א"ש דהא במנסך ג"כ שייך כדי שיודיע דאי לצעורי לא נאסר היין וע"כ צריך לאוקמי לחזקיה בשותפות אבל לר"י דלא שייך בשותפות קנסא ומתניתין בישראל מומר ע"כ צריך לומר דלא סבר טעמא דכדי שיודיע דא"כ קשה במזיד נמי לפטור ור"נ דרצה לאוקמי הני תנאי כהלכתא כר"י דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק לא יכול לומר דכ"ע קנסו שוגג אטו מזיד ובשוגג פטור לר"י משום כדי שיודיע דא"כ קשה במזיד נמי ואתי שפיר

הנה הפוסקים והראשונים כתבו דהלכתא דאדם אוסר ע"י מעשה ואף ע"י מעשה זוטא כמבואר ברמב"ם וש"ע ואי יכול לאסור ג"כ דבר של רבים ע"י מעשה מצאתי דפליגו בזה הראב"ד והרמב"ן הובא בריטב"א ע"ז דף נ"ג ע"ב שהקש' מאי מביא ר"א ראי' להא דשמואל ישראל שזקף לבינה ובא נכרי והשתחוה דאסרה מהא דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש דהא א"י ירושה הוא להם מאבותיהם ואא"א וע"כ מדפלחו לעגל גלי דעתייהו דניחא להו דלמא אסרו על ידי מעשה ותירץ הראב"ד כיון דשל רבים הוא לא יכול לאסור אף ע"י מעשה והרמב"ן חולק דגם של רבים יכול לאסור יע"ש והר"ן כתב דר"א סבר דאא"א אף ע"י מעשה כריב"ב וריב"ב יע"ש ובזה ישבתי דברי הרמב"ם בפ"ח מה' עכו"ם הל' ב' מים שעקרן הגל והשתחוה להן לא אסרן נטלן בידו והשתחווה להן אסרן אבני הר שנדלדלו ועבדן במקומן מותרות שהרי אין בהן תפיסת ידי אדם ולהראב"ד בהשגות כתב ואם מים של רבים הם אינן נאסרים ובשל יחיד אע"פ שעקרן הגל אסורים דפלוגתא דר"י ובני