שבט סופר חלק א קעח

עיין ברשב"א גיטין שם ואין לומר ג"כ משום דרש"י סבר דבהגבהה דהוי מעשה רבה גם ריב"ב וריב"ב אוסרין חדא דרש"י הוכיח מהא דמתניתין דמנסך דאף במעשה רבה אינו נאסר למ"ד אא"א דבר שאינו שלו וגם א"א לומר דריב"ב סבר במעשה רבה דאוסר דקאמר דלאו כל כמינך לאסור יין לאונסו משמע כל זמן שאינו שלו יכול לומר לו לאו כל כמינך אף במעשה רבה ע"כ הנכון כמ"ש מדנקט לפני ע"ז מסתמא בשכשך איירי ולאשמעינן דאפילו במעשה זוטא בלא הגבהה אוסר ועיין

והנה הרא"ש הביא פלוגתא דרש"י ור"ח אי ר"נ מו"ה במעשה רבה וכבר תמה ביש"ש ופלתי כיון דלהלכתא פסק הרא"ש כלישנא דצעורי ור"נ ג"כ מודה לר"ה לענין דאדם אוסר שאינו שלו במעשה זוטא א"כ למאי נ"מ הביא הרא"ש הפלוגתא ונ"ל ליישב דכתב הרא"ש וכן הביא הש"ע שני דיעות דגם בשותפות לצעורי קמכוין ושיטת הרמב"ם דלא אמרינן לצעורי והש"ך הקשה על זה דא"כ עדיין קשה מדפריך ממנסך דיש לאוקמי בשותפות דמה"ט הוכיח תוס' ורא"ש דאמרינן לצעורי אף בשותפות ונ"ל לתרץ דתוס' הקשו מאי משני באית ליה שותפות דא"כ קשה מנסך היינו מערב ותירצו דמ"מ קמ"ל אע"ג דחייב מיתה לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה ואי לא תני מדמע הו"א בדבר מועט לא קנסו יע"ש

ולכאורה תמוה מאי קס"ד דתוס' להקשות דהא אמרינן בש"ס גיטין מפורש דבניסוך הרבותא דלא אמרינן קלבד"מ ומה לי אם נאסר יין של חבירו מצד מערב כיון דס"ס חיוב מיתה ג"כ על הניסוך ונ"ל דהנה בכתובות דף ל' ע"ב אמר רב אשי בזר שאכל תרומה משלו וקרע שיראין של חבירו וכתב רש"י דסבר רב אשי דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור והיינו דלא כרבא בסנהדרין דף י' דאמר פלוני בא על בת פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה ממון לבת שרצו להפסיד לה כתובה ונפשות לזה שאומרים שבא עליה ועיין בתוס' שם וא"כ לרבא דסבר דחייב בממון לזה ונפשות לזה אם כן גם במנסך בשותפות הוי ממון לזה ונפשות לזה דחייב מיתה משום שניסך יין שלו וחייב בתשלומין בשביל מערב בחלק חבירו ואע"ג דחייב מיתה. ג"כ על חלק חבירו דאף דאין אדם אוסר מ"מ חייב מיתה משום עובד ע"ז מידי דהוי עובד להר דלא נאסר וחייב מיתה מ"מ מקרי נפשות לזה וממון לזה כיון דחייב מיתה ג"כ על חלק שלו כמו בפלוני בא על בת פלוני אע"ג דנפשות לזה הוא ג"כ בשביל הבת כיון דהחיוב מיתה בא ג"כ בשביל פלוני משלם ממון לבת משום נפשות לזה וממון לזה ועיין בפנ"י כתובות שם וא"כ לרבא חייב ושפיר הקשו בקושיתם דהיינו מערב וקים לן בדרבה מיניה לא שייך דהוי נפשות לזה וממון לזה ובתירוצם צ"ל דחזרו דמ"מ שייך קים ליה בדרבה מיניה בלתי הגבהה תחילה כמו שאחלקו והוכיחו בכתובות שם כר"ת דמחלק דוקא גבי עדים זוממין אית ליה לרבא דממון לזה ונפשות לזה חייב משום דבעינן שיתקיים הזמה כלפי כל אחד אבל בעלמא מודה רבא דנפשות לזה וממון לזה פטור כרב אשי ועיין

והנה קושית תוס' יש ליישב דהיינו מדמע לפי שיטת ר"ח דסבר דבמעשה רבה כ"ע מודה דאוסר ומאי דפריך ממנסך צ"ל כמ"ש הרא"ש כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמה היזק לא חשוב מעשה גמור וזה לר"י דוקא וא"כ שפיר יש לאוקמי בשותפות ומ"מ לא קשה היינו מדמע דשפיר יש צריכותא לפי מה שכתב תוס' ב"ק דף ק' ד"ה חייב באחריותו דלא שייך במסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו קנס שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו משום דבעל הכרם נמי מפסיד יע"ש אבל לר"ח דסבר דקושי' הש"ס לר"י דוקא דלא שמיה היזק ומשו"ה לא הוי מעשה רבה ע"כ לית ליה כתוס' דגם בשותפות קנסו משום לא פלוג וא"כ שפיר יש צריכותא דאף דמנסך היינו מדמע אי אוקמינן בשותפות כיון דאוסר ג"כ שלו א"כ הו"א דלא שייך קנס ובמזיד נמי יהיה פטור קמ"ל דחייב ואי תני מנסך משום דהוי הפסד מרובה משא"כ מדמע דהפסד מועט ואי תנא מדמע הו"א ודוקא בהא קנס משא"כ במנסך דאינו אוסר רק בשותפות הו"א דלא שייך קנס כיון דצריך לאסור ג"כ את שלו ומאי דלא קאמר בגיטין כן היינו משום דרצה לומר הצריכותא כדמוקמינן בישראל מומר ולחזקיה בלא"ה לא קשה קושיא תוס' דהיינו מדמע לשיטת ר"ח כיון דסבר שמיה היזק א"כ הוי גמר מעשה ולא צריכין לתרץ באית ליה שותפות ולאו היינו מדמע וא"כ מיושב נמי קושי' תוס' על רש"י הא דלא משני בשותפות כיון דלא אמרינן לצעורי דהא כתב הת"ש דטעמא לצעורי היינו משום דאין אדם עובד בשאינו שלו משא"כ באית ליה שותפות לא שייך לצעורי כיון דיש לו חלק ועובד בשלו ונ"ב אף דלא אמרינן לצעורי בשותפות לא אמרינן דמסתמא עובד ג"כ בחלק חבירו דהא אין דרך לעבוד אלא בשלו ולא אמרינן רק דעובד בחלקו לחוד ומ"מ כל היין אסור משום מערב וא"כ מה"ט לא יכול לתרץ על מתניתין דמנסך בשותפות דא"כ קשה לחזקיה היינו מדמע דאף דלר"י י"ל הצריכותא כמו שכתבתי אבל הש"ס רצה לתרץ גם לחזקיה וליכא צריכותא לחזקיה רק דקמ"ל במנסך דלא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה וא"כ קשה היינו מדמע וקים ליה בדרבה מיניה לא שייך כמו שסברו התוס' ע"כ בקושיתם דהוי נפשות לזה וממון לזה ודלא כר"ת וכיון דלא יכול לתרץ על מנסך בשותפות דא"כ היינו מערב לחזקיה י"ל דגם על מתניתין דשנים אוחזין לא משני בשותפות כיון דע"כ מתניתין דמנסך בישראל מומר כמו שכתב בת"ש לתרץ דברי הסמ"ע מקושית הש"ך וא"כ י"ל באמת בשותפות לא אמרינן לצעורי אבל אי לא אמרינן כר"ח אלא דגם במעשה רבה סבר ר"נ אא"א א"כ קשה גם לחזקיה ממתניתין דמנסך אף ללישנא דאין אדם אוסר כלל ואפ"ה בשותפות מתרץ מתניתין וקשה היינו מערב היינו מדמע ולחזקיה ליכא צריכותא רק משום קים ליה בדרבה מיניה וצריך לומר ע"כ כתירץ תוס' דגם בשותפות יש לומר קים ליה בדרבה מיניה אע"ג דאינו חייב רק משום מערב וא"כ הדרי הקושיא אמאי לא משני גם ללישנא דצעורי בשותפות וע"כ משום דגם בשותפות אמרינן לצעורי ושפיר הביא הרא"ש הא דחולק רש"י ור"ח אי ר"נ מודה במעשה רבה דיש נפקותא בזה אי מוכח דגם בשותפות אמרינן לצעורי או לא וכיון דהרא"ש הסכים לרש"י דאף בגמר מעשה סבר ר"נ ללשנא קמא דאינו אוסר ומשו"ה פסק דגם בשותפות שייך לצעורי מכח קושי' דא"כ מאי הדר ומקשי כיון דכבר אוקמי בשותפות וא"ש ע"ד פלפול ועיין

ולשיטת רש"י דסבר דגם בגמר מעשה סבר ר"נ ללישנא קמא דאין אדם אוסר א"כ קשה לכאורה קושית תוס' אמאי חזר והקשה קושיות שכבר תירץ ונ"ל בשנישב תחילה הא שכתב לא מיבעי הגביה והרביצה שקנאה ונעשית שלו וכבר הקשו תוס' קושי' חמורות דהא לא קני רק לענין אונסין דגזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש ועוד דא"כ מאי מקשה ממנסך דהא מכי אגביה קניה אבל בשנדייק השפת יתר ברש"י שכתב שקנאה ונעשית שלו דהא כיון שקנאה בודאי שלו הוא ולא הוי לרש"י לומר רק קנאה או נעשית שלו ע"כ נ"ל דטעמא דרש"י דלא קנאה משום הגבהה לחוד דזה מודה רש"י דהוי רק לענין אונסין אלא כיון דגזלן קונה בשינוי מעשה א"כ כיון דשחט סימן אחד או חצי סימן סבר רש"י בודאי אין לך שנוי מעשה גדול מזה ובלא הגבהה שנעשה עליו גזלן לא קני שינוי מעשה כידוע דלא הוי רק מזיק בעלמא ורק בגזלן דקונה בהגבהה לענין אונסין קונה בשינוי מעשה לגמרי שהוא שלו וזה שדייק רש"י דקנאה ע"י הגבהה עכ"פ לענין אונסין ונעשית שלו אח"כ ע"י שינוי מעשה דשחט סימן ויש לרש"י ראיה לזה מהא דמקשה בב"ק ע"א ע"ב לר"מ כיון דשחט בו פורתא אסרה ואידך לאו דמרי' קטבח והקשו הראשונים שם דלמא ר"מ סבר כמ"ד אא"א דבר שאינו שלו ונדחקו דמקשה להלכתא דאדם אוסר ולמה שכתבתי א"ש כיון דשחט פורתא א"כ קונה ע"י שנוי מעשה מיד קודם גמר שחיטה דלענין דו"ה לא מחייב עד גמר שחיטה כמו שאמרו בש"ס שם דטבחו כולו בעינן וא"כ לכ"ע אדם אוסר כיון שקנאה ע"י שינוי מעשה והגבהה וא"כ לא קשה קושי' תוס' מהא דפריך ממנסך דשם לא הוי שינוי מעשה ומודה רש"י דלא קנאה בהגבהה