שבט סופר חלק א קעז

על הת"ק בנכרי שניסך יינו של חבירו דאי לא תימא הני תרתי מימרא דר"י למה לי כיון דסבר דהמשתחוה לבהמת חבירו ועושה מעשה אסרה להדיוט וכ"ש במשתחוה לקרקע שלו דהא לא נקט בקרקע של חבירו כמו דאמר עולא המשתחוה לבהמת חבירו אלא ודאי דרב דימי אמר ר"י באמת סבר דלא יכול לאסור להדיוט רק בשלו אבל בשל חבירו אין אוסר אף במעשה

אלא שראיתי בריטב"א ע"ז נ"ד שכתב דמשו"ה הביא בשמעתא מדהמשתחוה לקרקע עולם לומר דאף קרקע שאינו שלו נאסר ע"י שחפר בו בורות שיחין ומערות וצ"ל הא דאשמעינן ר"י תרתי היינו כמו שמבואר הש"ס בע"ז מ"ו ע"א גבי אבני הר שנדלדלו דבהר י"ל דחשיב יותר משום דמחובר ובבהמה י"ל משום שהמה בעלי חיים משו"ה אינו נאסר דאין בו תפיסת ידי אדם וכן בעי רמי בר חמא אי מחובר נאסר לגבוה וא"כ משו"ה צריך ר"י לאשמעינן בבעלי חיים ובמחובר דא"א למילף אחד מחבירו ועיקר ילפותא דר"ה דאדם אוסר הוא מכלי אחז ולרש"י שם בע"ז אף להדיוט אסור בכלי אחז מדלא פרקינהו להדיוט ולתוס' דוקא לגבוה והוכיח ר"ה דאם לגבוה אסור בשימוש בעלמא להדיוט אוסר עכ"פ במעשה בגופו ור"נ דלא יליף מכלי אחז ללישנא דטעמא דר"נ משום לצעורי אבל א"א א"ש משום דאחז ישראל מומר הוי ולא שייך לצעורי וגם בלא"ה לא שייך לצעורי לגבוה אבל ללישנא קמא דר"נ סבר דאא"א לתוס' י"ל דסבר באמת דוקא לגבוה אבל לא להדיוט וגם לגבוה לא אסור רק משום קנסא כדמוכח בע"ז שם דהוכיח דקנסו לבית חוניו משמע דלא הוי בכלי אחז רק קנס דרבנן ומשו"ה מקשה ר"נ שפיר לר"ה מברייתא דשלש חטאות אע"ג דגם הוא סבר דלגבוה אסור אבל רק מדרבנן אבל מ"מ חייב משום שחוטי חוץ כיון דראוי לפנים מדאורייתא ולשיטת רש"י דילפינן מאחז אף להדיוט ולא שייך קנס ע"כ דר"נ סבר כאשר ס"ד דהכנו היינו דאטבלונהו הקדשנו דאקדשינהו ולא שהקדשנו אחרים תחתיהם או דסבר דלא מוכח מדאסרו הכלים גם להדיוט דאדם אוסר להדיוט לפי מה שכבר העיר הר"ן בחדושיו לרש"י היכי מוכח דאדם אוסר מכלי אחז אף להדיוט דלמא דוקא לגבוה אבל להדיוט לא יכול לאסור ומ"מ כלי אחז אסרו להדיוט מה"ט דקאמר הש"ס בע"ז נ"ב ע"ב כיון דאשתמש לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי להדיוט ומה"ט לא פרקינהו לכלי אחז וכתב הר"ן דצ"ל דסוגי' חלוקות הן ולמאן דיליף אדם אוסר מכלי אחז לא סבר האי סברא דלאו אורח ארעא לאשתמושי להדיוט וסוגי' דבית חוניו אזלי למ"ד אין אדם אוסר דאי אדם אוסר ליכא ראיה דקנסו מכלי אחז ומשו"ה צריך לאסוקי דלאו אורח ארעא אבל אי אדם אוסר א"ש בלא"ה ולא אמרינן ג"כ הדרש דבאו הפריצים וחללוה רק דשיקצו אבני מזבח משום דאדם אוסר ולא צריך לאסוקי ג"כ לסברת דלאו אורח ארעא והא דקאמר דלא יליף מאבנים ששיקצו היינו קודם דילפינן מכלי אחז אבל לאחר דילפינן לא צריכין לסבר' זו עוד וא"ש וא"כ י"ל דר"נ סבר הסברא דבאו בה הפריצים דלדידי' מוכח דהא שקצו אבני מזבח וסבר דלאו אורח ארעא ומשו"ה נאסרו כלי אחז גם להדיוט אבל ר"ה לית ליה הסברא דלאו אורח ארעא ומשו"ה יליף שפיר מדאסרו להדיוט בכלי אחז ולא פרקינהו ע"כ דאדם אוסר גם להדיוט וא"ש גם לשיטת רש"י דלא יליף ר"נ מכלי אחז ולא צריכין לומר דר"נ דרש הא דהקדשנו דלא כר' ובפרט כי משמעות הקרא דהקדשנו אחרים תחתיהם כאשר כתב ג"כ הר"ן בחדושיו דהקדשנו אחרים תחתיהם משמע דאי בהני דאטבלינהו לא הי' צריכין הקדש מחדש ומאי והקדשנו ע"כ דהקדישו אחרים תחתיהם וגם ר"נ יכול לסבור אף לשיטת רש"י דמוכח דנאסרו הכלים גם להדיוט ואפ"ה לא מוכח דאדם אוסר ובארתי הכל לפרש פלוגתא ר"ה ור"נ ועיין

ושיטת ר"ח דלא פליג ר"נ על ר"ה רק במעשה זוטא אבל במעשה רבה גם ר"נ מודה ורש"י ורא"ש הקשו דא"כ מאי מקשה על ר"נ ממתניתין דמנסך דהוי מעשה רבה ונדבר לקמן מזה והנה גם לרא"ש צ"ע דסבר דמנסך מעשה רבה א"כ להלכתא דפסקינן כר"נ לצעורי וגם ר"נ סבר דאדם אוסר כת"ק דנכרי שניסך מנ"ל באמת דמעשה זוטא אוסר דלמא מעשה רבה דוקא כיון דריב"ב וריב"ב סברו דאף בניסוך אין אדם אוסר מנ"ל לעשות פלוגתא כ"כ ולומר דת"ק סבר דאף מעשה זוטא ולכאורה י"ל דמוכח ממתניתין דשנים אוחזין בסכין דלא הקשה הרא"ש על ר"ח ג"כ דמאי מקשה ממתניתין זו ועכצ"ל כאשר נאמר בחדושי הר"ן חולין כיון דבשותפות שחטו ודאי לא מקרי רק מעשה זוטא ומשו"ה לא קשה רק ממנסך א"כ שפיר כתב הרא"ש דאף דפסקינן כר"נ וכת"ק מ"מ מוכח גם במעשה זוטא אלא שראיתי קונטרס אבא מאוה"ג שהוסיף להקשות דהא להרא"ש דסבר דשייך גם בשותפות לצעורי א"כ י"ל דבאמת מתניתין בשותפות ורק משום לצעורי מתרץ בישראל מומר אבל בלא שותפות באמת לא יכול לאסור רק במעשה רבה ונ"ל לומר דהוכיח הרא"ש מת"ק דגם בזוטא אוסר דנ"ל דודאי הא דסובר הרא"ש דמנסך הוא מעשה רבה אע"ג דמצד הסברא י"ל בהיפך דהא לא ניכר שום שינוי ביין שניסך (ולא יהיה עדיף משימש דכלי אחז שכתבו התוס' דלא מקרי מעשה לאסור להדיוט) וצ"ל דהרא"ש ורש"י סברי דע"י הגבהה מקרי מנסך מעשה רבה כמ"ש תוס' דהרבותא דרבוצה דאע"ג דלא הרביצה, ולא עשה מעשה גדול כ"כ אסרה וכן מפרשו התוס' בע"ז נ"ד ע"א דהגבהה הוא מעשה רבה וא"כ מה"ט סברו רש"י והרא"ש דניסוך הוי מעשה רבה ע"י הגבהה ומתניתין ע"כ בהגבהה איירי ושפיר הקשו אבל בלא הגבהה בודאי לא הוי רק מעשה זוטא וכיון דת"ק נקט סתם נכרי שניסך יינו של ישראל שיכול להיות גם כן בלא הגבהה וע"י שכשוך לחוד מוכח דאפילו מעשה זוטא אוסר של חבירו

ויותר יש לומר לפי מה שכתב הרא"ש בע"ז דף ס' ע"א בסי' י"ג דתימא הוא לומר דבהורקה לא הוי יין נסך ממש לאסור בהנאה כמו בשכשוך כי עיקר ניסוך בפנים היה דרך הורקה וכן בניסוך דע"ז אמר בגיטין מדאגביה קניא מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך אלמא עיקר ניסוך בהגבהה והורקה ושמא איכא למימר דהיינו דוקא בפני ע"ז אבל שלא לפני ע"ז אין דרך לשפוך אלא לשכשך יע"ש וכיון דברייתא איירי שלא בפני ע"ז דדרכם רק לשכשך ולא להגביה ולהוריק א"כ מוכח שפיר מת"ק דאף מעשה זוטא ומשו"ה פסק הרא"ש וכן להלכתא דגם מעשה זוטא אוסר ובזה אתיא שפיר כמין חומר הא דנקט הברייתא שלא בפני ע"ז וכתב רש"י רבותא אשמעינן ולפי דברינו הרבותא א"ש דאף שלא בפני ע"ז דלא הוי רק שכשוך ומקרי בלא הגבהה רק מעשה זוטא אפ"ה אוסר הת"ק ודו"ק ברש"י שפירש רש"י בד"ה שניסוך ששכשך ידו לתוכו ומאי ביקש רש"י בזה דהא יש ניסוך ג"כ ע"י הגבהה והורקה כמו דאיירי מתניתין דגיטין אלא משום דרש"י סובר כרא"ש דבלא בפני ע"ז דרכו לשכשך לחוד וזה הרבותא ג"כ דנקט שלא בפני ע"ז דאף במעשה זוטא אוסר ועיין ברשב"א גיטין בהיזק שאינו ניכר הא דלא אוקמי שמואל באגביה וניסוך היינו משום דקתני סתם מנסך ולא קאמר הגביהו ונסכו ורב דיליף קנסא מקנסא ולא יכול לומר מערב צריך לדחוק דע"כ מתניתין באגביה איירי והברייתא דתני סתם נכרי שניסוך בלא הגבהה איירי והוי מעשה זוטא

ולכאורה י"ל דמשו"ה פירש רש"י שכשך ידו לתוכו משום דרש"י לשיטתו דבאגביה קניא ונעשית שלו וכיון דריב"ב וריב"ב פליגו ואמרו לאו כל כמינך שתאסר ייני לאונסי דאא"א ע"כ בלא הגבהה איירי אלא שכבר הקשו תוס' על רש"י דהגבהה לחוד לא הוי קנין להיות שלו לאסור רק לאונסין וע"כ צ"ל כמש"כ הר"ן בחדושיו לחולין דרש"י לרבותא כתב לא מבעי בהגבהה והרביצה דקנאה עכ"פ קצת לענין אונסין או כמו שכתבתי אני ישוב לרש"י אבל מכל מקום מודה רש"י דהגבהה אינו קנין להיות שלו לגמרי לאסור דזה מוכרח מקושי' הש"ס ממתניתין דמנסך ועדיין לא היה מוכרח רש"י לפרש בשכשך נכרי דמשמע דהברייתא איירי בשכשך דוקא ועוד דיכול להיות שהגביה שלא ע"מ לקנותו