שבט סופר חלק א קעה

א"כ ל"ק קו' הלח"מ דמשו"ה כתב הרמב"ם דין גוסס בה' תרומה דנקט דין חדש מה דלא ידעינן עוד מה' גירושין כנ"ל

ויען כי אמרתי קצת דברי הלכה עם דברי דודי הג' נ"י אציע ג"כ לפניו דברי אגדה מ"ש בס' השבוע עם דברי קדשו ליישב מדרש פליאה שראיתי בס' ישמח משה בשעה שנכנסו שני פולמסין דנורא לתוך חוטמיהן של נדב ואביהו ענו שרפי קודש ואמרו השיבנו ה' אליך ונשובה ותמוה ונ"ל כי הקרא אמר בקרבתם לפני ה' כי עיקר החטא של נדב ואביהו היה כאשר אמר ויראו את אלקי ישראל ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו שהיו נכנסים לפנים ממדרגתם אשר הוגבל להם כאשר הובא במדרש על פסוק ויעל משה ואהרן נדב ואביהו שהיה לכל אחד מהם תחום וגבול בפני עצמם עד היכן יכולים לעלות אבל נדב ואביהו מתוך שהיו משתוקקין להשיג יותר ע"כ פרצו הגבול ויעפילו לעלות ונכנסו לפנים ממחיצתם מתוך תשוקתם וזה היה אש זרה כי לא ניתן להם רשות לזה וזה הוא בקרבתם לפני ה' ולא אמר בהקריבם כי החטא היה שקרבו ביותר וראו מה שלא היה ברשותם לראות

ושמעתי מפי דודי הגאון נ"י לפרש דברי ש"ס ברכות י"ג ע"ב א"ל רב לר' חייא לא חזינן ליה לרבי דמקבל עליו מלכות שמים א"ל בר פחתו בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים היינו באמת אצל רבי אשר זקף עשר אצבעותיו שלא נהנה כלום מעשרו והגיע למדרגה גדולה כזו שנקרא רבינו הקדוש עבודת השם לא היה אצלו עול כי כבר לבו חלל בקרבו אלא שזה שהיה צריך להעצים את עינו שלא לכנוס לפנים ממחיצתו מה שלא ניתנה רשות לעין לראות זה היה אצל רבי עול וע"ז קאמר בשעה שמעביר ידיו על פניו שלא לראות אז היה מקבל עליו עול מלכות שמים והדברים מתוקים וגם העונש שנכנסו שני פולמסין של נורא בחוטמיהן וגופן היה קיים ונשמתם נשרפת היה מורה על זה כי ח"ו לא חטאו בגופם כי היה מזוכך ונקי מכל רק בנשמתם חטאו על כן היה גופם קיים ורק נשמתם נשרפת ואיוב אמר גם במלאכיו ישים תהלה וכבר פירשו כי לא שייך חטא אצל מלאכים אשר אין להם יצה"ר רק אם ירצו להיות הולך בהשגתם כי גם במלאכים יש מדרגות שונות בהשגתם וכבר ביאר הרמב"ם מדרגות המלאכים בפ"ב מה' יסה"ת ה' ז' וזה הוא התהלה אשר ישים במלאכיו ע"כ כאשר ראו שנענשו נדב ואביהו על חטאם ונשמתם נשרפת וגופם קיים ע"כ מיד ענו ואמרו השיבנו ד' אליך ונשובה כי גם אצלם אף שאינם גוף ישנו חטא בנשמתם ודברי המדרש מפורשים היטב וה' יחדש ימינו כקדם ומאד אשמח אם ישמחני בתשובתו הרמה כחפץ ב"א הדש"ת באהבה ברוב קידה פ"ב יע"א יום ו' עש"ק לסדר אחרי תרל"ח ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ל

שוכ"ט ושמחת החג לכבוד תלמידי רב חביבי הרבני המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ברק השנון וותיק מלא עתיק מוכתר במעלות בנש"ק כש"ת מו"ה נח צבי נ"י אוללמאנן בעיר פעסט

במכתבי הקודם הבטחתי כשיהיה לי איזהו רגעים פנוים מטרדתי לעיין בהערה אשר הצעת לפני ואף שעתה הכל טרודים בהכנת החג וד' מינים בכל זאת לא רציתי לאחר לקיים הבטחתי ולשמחך כי ידעתי כי ערבים עליך דברינו מעת שיצקת מים על ידינו משך כמה שנים

והנה עמדת על דברי הרמ"א סי' כ"ח מי ששחט פעם ראשונה יברך שהחינו על הכסוי ולא על השחיטה משום דמזיק לבריה והקשית הא בסי' רמ"ה פסק הרמ"א דאף בבן הבכור לא יברך שהחינו על המילה ורק אם גם מצות פדיון הבן עליו אז יברך שהחינו בשעת מילה ולפמ"ש הש"ך סי' כ"ח דטעמא דרמ"א משום דנתחנך למצוה תחילה כמו שפירש רש"י במנחות ע"ה על הא דמי שמקריב מנחות בירושלים אומר שהחינו משום שנתחנך במצוה א"כ גם במילה בבנו הבכור למה לא יברך אלו דבריך

והנה אף די"ל דמהא לא קשיא די"ל דרמ"א איירי שכבר מל האב פעם אחד במילת בן אחר וכבר נתחנך במצות מילה ועל החינוך מצוה כבר בירך שהחינו ויען כי יש כמה פוסקים שעל כל מילה מברך שהחיינו כמו שאר מצות דאתי' מזמן לזמן וע"ז מכריע הרמ"א דאם מל האב בנו הבכור שנתחייב בפדיון יברך בשעת מילה כדי לצאת ידי כל הפוסקים ולא יברך על הפדיון מ"מ מסתימת לשון הרמ"א משמע דגם בפעם ראשון לא מברך האב ברכת שהחינו והש"ך סי' כ"ח הקשה על הרמ"א מציצית ותפילין וכן ממזוזה ועיין בת"ש שמתרץ קושי' הש"ך על הרמ"א ותירוצו אינו עולה יפה רק על ציצית תפילין ומזוזה אבל עדיין קשה ממילה דמשמע דלא מברך גם בראשונה ועיין בכרתי סי' כ"ח שמחלק ג"כ בין מצוה דחובת גברא הוא אז אינו מברך משא"כ בכיסוי דאי בעי לא שחיט ולא מיענש רק אז מברך ולפי תירוצו ל"ק ג"כ ממילה אלא גם תירוצו יש מן הדוחק קצת

ולכאורה עלה בדעתי לומר דמשו"ה לא יברך על המילה משום צערא דינוקא וכמו שכתב הרמ"א דלא יברך על השחיטה אף בפעם ראשונה משום דמזיק לבריה ולכן לא יברך ג"כ על המילה אלא דזה ליתא דא"כ אף במחוייב בפדיון אמאי יברך בשעת מילה כיון דעכ"פ השתא איכא צערא דינוקא ויש לחלק קצת ומוכח ג"כ מרמ"א דלית ליה טעמא דרוקח דלא יברך על המילה משום ספק נפל דא"כ גם בבנו כשמחוייב בפדיון לא יברך וע"כ הכריע הרמ"א כסברת התוס' בפ' יש בכור משום דפדיון לא שכיח ומילה שכיח ומשו"ה אם יתחייב בפדיון יברך בשעת המילה ויפטור בברכה זו גם הפדיון וא"כ בודאי קשה אמאי לא יברך אם מל פעם ראשונה כמו בכסוי ואין לנו מנוס רק לומר דהרמ"א חש לטעמא דהגהות מיימנו דמשו"ה אינו מברך שהחינו במילה משום דלאם יש ג"כ שמחה וכל היכא דאיכא לאחרינא ג"כ שמחה מברך הטוב והמטיב משא"כ בפדיון דאינה רק שמחת מצוה והיא אינו חייבת בפדיון אבל במילה איכא שמחה כוס הברית יע"ש בפ' ג' מהל' מילה וצ"ל הא דבאמת אינו מברך הטוב והמטיב בשעת מילה היינו משום דכבר בירך בשעת לידת זכר ולא נכון לברך בתוך ח' ימים ברכה אחת משא"כ אם מחוייב בפדיון דמברך שהחינו יברך ברכה זו על המלה ואף אם אחר מל י"ל דסבר הרמ"א כיון דעיקר המצוה על האב למול בנו אף במל פעם ראשונה לא יברך משא"כ בכיסוי דהחיוב על מי ששוחט דשפך וכיסה מי ששפך יכסה ומה"ט באמת י"א דאם אחר מל שאין שם ברכת שהחינו לא האב ולא המל כן יש ליישב דברי הרמ"א וצ"ע

והנה מדיהיב הרוקח טעמא דלא מברך שהחינו על המילה משום ספק נפל והובא ג"כ ברא"ש בפ' יש בכור יש להביא ראייה נגד הב"ח בסי' כ"ב וסי' תל"ג שרצה לחדש דברכת שהחיינו משום דרשות הוא יכול לברך ג"כ על הספק ולא אמרינן ספק ברכות להקל ועיין בא"ר סי' כ"ב שעשה סמוכים להב"ח מברכות דף ס' וצל"ח שם כיון מדעתו לדבר הא"ר ולסברת הב"ח ובתשובה אחת הארכתי בזה ומדברי ראשונים אלו משמע דאף ברכת שהחינו לא יברך על הספק ואע"ג דרוב לאו נפלים אפ"ה החמירו שלא יברך וכ"ש בספק ועיין בח"ס יו"ד רמ"ז שמתרץ דברי הרוקח דהא מברכינן על המילה וברכת להכניסו וכתב דאין לנו להכניס את עצמינו לספק ברכת הרשות ולפי דברי הב"ח איפכא כיון דברכת שהחיינו רשות אדרבה יכול לברך אם ירצה אפילו על הספק וע"כ מוכח מרוקח דלא כב"ח ודברי קדוש זקני לא זכיתי להבינם שכתב דברכת שהחינו רשות וציין על ש"ס עירובין ומג"א סי' רכ"ג ובאמת לא כתבו כן רק על ברכת שהחינו שמברך על הנאה שיש לו מהחפץ הנאת גופיות כמו מנא חדתא וכמו קנה כלים או נולד בן זכר שכל אלו רשות אבל ברכת מצוה כמו מילה ופדיון הוי ודאי חובה כמו ברכת