שבט סופר חלק א קעד

לומר דנפשוט מכאן נראה ונדחה היינו מה"ט כיון דלא שייך לומר משום דהוי בידו דהא לא מהני ועל ר"י ל"ק די"ל דסבר כאביי דמהני ולא נפשוט כלל אפי' דחוי מעיקרא או כמו שכ' הרשב"א דלפי האמת נפשוט בעי דר"י וזה הכל לרבא אבל הרמב"ם שפסק בכמה מקומות כאביי דאי עביד מהני עיין בלח"מ בפ"ו מהל' בכורות ומשנה למלך בפ"ג מהל' גירושין ובשער המלך שם שהוכיחו מכמה הלכות דהרמב"ם פסק כאביי א"כ הוי בידו ממש דלא כתוס' דמחלק בין דחוי מעיקרא לנראה ונדחה משום דהוי באיסור דמאן פליג וכבר תמה פ"י על זה וזה טעמא דרמב"ם דאפילו בנראה ונדחה נמי כשר כן י"ל ע"ד פלפול התלמידים

ובזה אשים קנצי למילין והנני ידידו הדש"ת פ"ב יע"א אור ליום א' לס' משפטים תרל"ט לפ"ק. ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה ל

שוכ"ט לכבוד מר דודי הרב הגאון הגדול חריף ובקי בחדרי תורה ע"ה צדיק כביר שלשלת היוחסין מפורסם בקצוי ארץ כקש"ת מו"ה שמעון סופר נ"י אב"ד דק"ק קראקא יע"א

נתכבדתי ביקרת מכתב קדשו ואשר בדק לן מר דודי נ"י בדברי החתם סופר יו"ד סימן כ"ט שמתמה שם על הג' מו"ה בונם איגר ז"ל שהקשה ממתני' דהניחו זקן או חולה גיטין כ"ח ע"א דמהני חזקת חי נגד חזקת איסור לשוק במקום זקוקה ליבם ולא מקשה ביותר מחזקת א"א כפשוטה ודבר זה אין לו שחר דהא ממ"נ מותרת מצד אשת איש וברא מזכה אבא ליישב דבריו עפ"י מ"ש תוס' גיטין ע' ע"ב בד"ה התם דעתא צלותא וכו' וא"כ בגט שכ"מ צריך להיות שפוי בדעתו עד לאחר הנתינה וא"כ לולי חזקת חי יש לחוש שמא נטרפה דעתו קודם נתינה. ועדיין חי והגט לא מהני משום שנטרפה דעתו וע"כ חזקת חי שהוא כמו שהיה בשעת כתיבה מהני גם נגד חזקת א"א אלו דבריו הקדושים

ואמת נכון הדבר ובדברי דודי נ"י ישבתי קושי' באר שבע על הראב"ד הובא ברא"ש פ' אלו טרפות שמדייק מהא דאמר כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש היינו דחוזר לעפרו מדלא קאמר אינו חי ומשו"ה הני תמרי דכדא לאחר י"ב חודש שרי ומתמה עליו ממתני' דהניחו זקן או חולה דהא קאמר בחזקת שהוא קיים ואנו דנין רק אם חי ועיין בח"ס יו"ד סי' ע"ז ולפי דבריו שצריכין אנו לדון לא לבד אם הוא חי רק ג"כ אם לא נטרפה דעתו בשעת נתינה וצריכין לאוקמי בחזקה שהוא שפוי בדעתו כמו בשעת כתיבה א"כ א"ש דנקט בחזק' קיים ולא בחזקת חי כי בחי לחוד לא סגי רק צריך ג"כ שיהיה קיים במעמדו ובדעתו כמו בשעת כתיבה ויש ראיה ממתניתין לדבריו משא"כ הראב"ד דייק שפיר מדלא נקט חי רק קיום משמע שאינו קיים כלל. אולם לא על הח"ס לבד התלונה רק היה יכול להקשות ג"כ על תוס' יומא נ"ה ע"ב ד"ה והא תנן וכו' שכ' הא דרבה שמחלק בין הגיע לגבורות קאי רק על רישא דמתניתין משום חומרא דא"א ומאי חומרא דא"א שייך כאן דהא ממ"נ מותרת משום א"א

וראיתי בתוס' רע"א ז"ל על משניות שהרגיש בזה ומתרץ די"ל התוס' לאו דוקא קאמר א"א רק איסור יבמה נמי הוי כחומר א"א כמו שסובר המרדכי דהוי דבר שבערוה וראיה מתוס' סוף פ"ק דב"מ ולאחר החיפוש בחי' רע"א על גיטין מצאתי שמיישב דברי תוס' שכ' משום חומר א"א ע"ד שמיישב מר דודי נ"י דברי אבי זקני הח"ס זצ"ל אלא שמדחה שם דהוי חשש רחוק משום דהוי ס"ס שמא אינו חולה כ"כ שנטרפה דעתו ושמא כבר מת

אלא שמתמה שם על דברי התוס' דהא יש לחלק דברישא אף דאיכא חזקת חי מ"מ איתרע ע"י זקן וגוסס ומשו"ה אזלינן בתר חזקת איסור יבמה לשוק משא"כ בסיפא דיש חזקת היתר מוקמינן אחזקת חי גם בזקן וגוסס ובדברים אלו י"ל קו' תוס' בד"ה תרומה אפשר וכי לא היה יודע המתרץ מתניתין דתרומה ואיכא לאקשויי תרומה אתרומה וכן על אביי נמי יש להקשות אמאי לא הקשה מיד מתרומה אתרומה ועל דברי פ"י שיצא ליישב כל זה נמי יש לדקדק דכ' דלא מצינו שיש חילוק בין ב' חזקות לחזקה א' דבאמת מצינו כן לענין יוחסין דחמירא ברוב א' והכשירו בתרי רובא אלא שיש לומר דודאי בהגיע לגבורות כבר איתרע חזקת חי קצת וגם אביי מודה לזה אלא דחזקת חי הוי חזקה דאתי' מכח רובא ומשו"ה אזלינן בתרה אף בחזקת איסור יבמה לשוק דנמי איתרע מכח הגט וחזקה דאתיא מכח רוב עדיף משא"כ חזקת היתר לתרומה כמ"ש בפ"י ומשו"ה מקשה רק מא"א על תרומה וזה לרבה דסבר דוקא בלא הגיע לגבורות א"כ לא היה להקשות מתרומה דמתניתין משום די"ל משום חזקת היתר וע"ז מתרץ שפיר משום דאפשר ולא אפשר אבל לדידן דאפי' בהגיע לגבורות א"כ איתרע חזקת חי וע"ז מקש' מהא דהרי זה גיטך דאיירי אפילו בלא הגיע לגבורות וא"כ לא איתרע חזקת חי כלל ואפ"ה אסורה א"כ גם במתניתין אע"ג דחזקת היתר לתרומה לא איתרע מ"מ חזקת חי איתרע דהא אפילו בהגיע לגבורות איירי ודמי להדדי וקושיא מתרומה לתרומה לא קשיא לרבה רק לדידן וא"ש

והנה מה דמשמע מדברי תו' רע"א ז"ל דגם חילוק דגוסס לא קאי להתוס' רק ארישא לא כן כתב במל"מ בפ"ד דפסולי מוקדשין דכ' בפשיטות משום דרוב גוססין למיתה גם בתרומה אסורה ומקשה שם על הרמב"ם דלא הביא חילוק דגוסס בפ"ד דפסולי מוקדשין ואי דסמך על ה' גירושין גם בה' תרומות לא היה לו להביא וכן הקשה בלח"מ פ"ו מגירושין ובאמת בפשוט י"ל דלא היה לו לסמוך על ה' גירושין די"ל דשאני התם משום דיש חזקת איסור יבמה לשוק משא"כ בתרומה דיש חזקת היתר לתרומה ומשו"ה הביא בה' תרומות משא"כ בפ"ד דפסולי מוקדשין סמך על ה' תרומות וזה פשוט

ועוד יש ליישב לפמ"ש הבאתי ראי' לדברי מל"מ דגוסס קאי גם על אינך דמתניתין ולא על הרישא לבד לפי מה שכבר העיר היש"ש בגיטין למאי צריך למימר אבל גוסס לא משום דרוב גוססין למיתה דהא כיון דאמר בחולה משום דרוב חולים לחיים א"כ אפילו גוסס לא הוי רוב נמי לא הוי בחזקת חי אלא אי אתרומות ואחטאת נמי קאי חילוקו של רבה א"ש דרוב חולים לחיים נקט משום רישא דהוי חזקת איסור לשוק ומשו"ה קאמר רוב דעדיף מחזקה ובגוסס אי הוי ספק הוי מוקמינן בחזקת היתר דתרומה וחזקה דראוי' להביא חטאת ומשו"ה קאמר דוקא רוב גוססין למיתה ומוכח כדברי מל"מ והיש"ש רצה להכריח מכח זה דנקט רוב גוססין למיתה דרצה לאשמעינן דאפילו לקולא סמכינן על רוב זה ובשו"ת מהר"ם פסק דחייב להתאבל אם הניחו גוסס לאחר ב' או ג' ימים וכן מותרת לשוק והא דכ' הטור שמא מת וכן רמב"ם דנקט בגוסס ספק מגורשת היינו אתוך יום או יומים דעדיין לא אמרינן ודאי מת יע"ש ומדברי הרמב"ם פ"י מהל' תרומות ה"ג לא משמע כן שכ' הניחו בעלה גוסס במדינה אחרת בין שהיתה כהנת אשת ישראל או ישראלי' אשת כהן לא תאכל שרוב גוססין למיתה ואי גם להקל סמכינן על רוב זה א"כ בכהנת אשת ישראל אמאי אסורה ולא אמרינן שודאי מת ויהי' מתרת לאחר ג' ימים אלא ודאי דלא סמכינן להקל והטעם י"ל אע"ג דהוי רוב מ"מ יש נגד רוב זה ב' חזקות חזקת חי וגם חזקת איסור לתרומה וכשיטת הריב"ש ורוב לא עדיף מב' חזקות והוי ספק השקול ומשו"ה בין כהנת שנשאת לישראל ובין ישראלית שנישאת לכהן שניהם אסורים ומהאי טעמא י"ל לשי' הרמב"ם דאין חייב להתאבל דהוי נמי חזקת חי וחזקת שאינו אבל עיין בבכור שור מ"ק או אולי רק בתרומה החמיר הרמב"ם משום דאפשר אבל עכ"פ חידש הרמב"ם כאן דלא סמכינן להקל על רוב גוססין