שבט סופר חלק א קעב

ליתן טעם לפי דבריו הא דאמרינן דאבוהון דכולהו דם וגילתה תורה בדם דוקא שלא יהיה מצות בזוית עליו משום דהוי אמינא בכסוי לא שייך זה דהא בלא"ה היא בקרקע ובעפר קמ"ל קרא בכסוי כ"ש בשאר מצות ובזה יש ליישב קצת קושי' תוס' בשבת כ"ב בד"ה אבוהון דלא יליף כולהו מעצי סוכה דנפקי מקרא יע"ש והנה משמע מש"ס שבת שם דכ"ע סברי דרשא דשפך וכסה דמקשה שם על שמואל ולית מאן דפליג על דרשא זו דלא כמו שרצה מעלתו לומר דרבא פליג משום וסבר דילפינן משפך וכסה מי ששפך יכסה וכבר האריך בכה"ג דתרוייהו דרשות מוכרחים מקרא יע"ש ושם מפלפל אי בכל איסורי הנאה אע"ג דמצות לאו ליהנות נתנו מ"מ לכתחילה אסור משום דמאיס והביא דברי מהר"ם די בוטין בתשובה דלכתחילה אסור דהא כתב הרמב"ם בפ"א מהלכת שופר דשופר של עולה בדיעבד יצא משמע לכתחילה אסור ובכה"ג תמה עליו דהא מכסין בעפר עיר הנדחת לכתחילה משמע ואי לכתחילה מודה רבא דאסור אמאי נאיד מאוקימתא דזעירי ל"נ אלא לעפר עפרה דהא ע"כ ר' זעירא בהכי איירי ובאמת היה לו לתמוה ג"כ מדברי הרמב"ם שכתב באותו הלכה הנודר הנאה משופר מותר לתקוע בה משמע אפילו לכתחילה מותר ועיין בט"א בר"ה שכתב די"ל הא דאמר רבא יצא לאו דוקא ואפילו לכתחילה מותר אבל דברי הרמב"ם צ"ע למה נקט בשופר של עולה יצא ובנודר הנאה אפילו לכתחילה אם לא שנדחק ולומר לפי מה שכתב הרשב"א ביבמות טעם דאסור לכתחילה לחלוץ משום דמחזי כנהנה א"כ י"ל דוקא באיסורי הנאה דאסור לכ"ע כמו בע"ז ועולה משא"כ בנודר הנאה דמותר לכ"ע רק לדידיה לא מחזי כנהנה כ"כ ולא מאיס נמי כיון דמותר לכ"ע אלא דקשה מעפר עיר הנדחת דמשמע אפילו לכתחילה ואין לנו רק חילוק תוס' דשאני כסוי ועיין באחרונים בשעה"מ ואבני מילואים סי כ"ח שהאריכו בזה

ולישב השמטות הפוסקים דלא הביאו הא דמכסין בעפר הנידחת יש לומר לפי מה שהאריכו בסוגי' דמצוה לאו להנות נתנו אי יש הנאת הגוף בהדי מצוה אסור א"כ כיון דאסור לשחוט אם אין לו עפר מוכן לכסות הוי בהדי מצות כסוי הנאת הגוף דהא נהנה שיכול לאכול בשר ע"י שמכסה בעפר ע"נ ועיין בא"מ סימן כ"ח שרצה לומר ג"כ דמה"ט אסור לקדש באיסורי הנאה כיון דאיכא הנאת גוף בהדי מצוה וא"כ גם בעפר נדחת כן כיון דכסוי צורך שחיטה וא"א לשחוט בלא כסוי ואפילו אית ליה עפר אחריתא נמי כמו דאין מערבין לדבר רשות בא"ה אע"ג דיש בית אחר דמ"מ נהנה באותו דבר וי"ל דרבא סבר דאפילו כי איכא הנאת גוף בהדי מצוה נמי שרי ומשו"ה סבר מכסין בעפר עיר הנידחת אבל לפי מה שמתרץ סתם גמרא בנדרים דף ט"ו באומר הנאת תשמישי עליך מוכח ע"כ דהנאת גוף בהדי מצוה אסור כמש"כ הר"ן שם א"כ גם בעפר ע"נ אין מכסין משום שיש הנאת הנאת הגוף בהדי מצוה כסוי ורבא מוקי מתניתין בנדרים באומר גופה לתשמישי עלי ועיין ברשב"א שם ובפלתי סימן יו"ד רצה לומר טעם להשמטת הריף דלא הביא הא דשוחט בסכין של ע"ז משום דשחיטה הוי מצוה ולאו להנות נתנו ולפי מה שכתבתי תליא בשיטת ראשונים אי הנאת הגוף בהדי מצוה שרי והא דאסור רבא בנודר הנאה מן מעין לטבול בימות החמה כבר הביא בשעה"מ בשם מאירי משום דיש לחוש שיהנה אף לאחר שעברה המצוה יע"ש

אלא שבתי וראיתי שליתא דהא מסוגי' דעירובין ל"א מוכח נגד זה דהא אמרינן שם דכ"ע מודה דאין מערבין לדבר הרשות אע"ג דבידו לילך מ"מ כיון דמצד איסור לא יכול לילך אסור לערוב באיסור הנאה כיון דהוי דבר רשות וא"כ בכסוי נמי כן כיון דהוי רשות לשחוט ולאכול אסור אם לא בשחיטה דמצוה ומה"ט דחוים נמי דברי הפלתי ושפיר קאמר לולא דמסתפינא

ושוב יצא מעלתו לפלפל בענין דחוי וליישב קו' תוס' ר"פ כסוי דם ד"ה שחט חי' וכו' דכתבו תימא לגרר ולכסי' וכתב משום דדחה בידים בשחט בהמה על דם חיה משא"כ בדם הניתז על הסכין ומתחילה לא הבנתי דבריו דלא שייך דחוי אלא אם נתכסה הדם בעפר כמו כסהו הרוח אבל דם בהמה דלא הוי כסוי כלל לא תדחה הדם ממצות כסוי ושוב ראיתי שמצדד בת"ש לומר דגם בדברים שאין מכסין בו הדם נדחה הדם וכתב בכונת קו' תוס' דלא הוי דחוי כלל משום דבידו לגרור ובאמת הא יכול תוס' להקשות על הא דכסהו הרוח במתניתין יעיי"ש

ודבריו במח"כ תמוהים דהא כתב תוס' בסוכה ל"ג ע"א בפירוש דזה לא הוי בידו כיון שכבר מכוסה בעפר אין מצוה עוד שיגלה ויכסה בעפר ומשו"ה הוי דחוי דלא נתחייב להוציאו מן הדחוי כיון שכבר נתכסה בעפר אבל אם הוא כיסה בדברים שאין מכסין בו בודאי יש לומר דמחויב להוציאו מן הדחוי כיון שלא נתכסה בעפר ושפיר מקשה תוס' ולגרר ולכסי' כיון דהמצוה עליו שיכסה הדם בעפר וכיון שבידו אפילו דחוי בידים לא הוי דחוי כמו שמבואר בתוס' סוכה שם בהא דהפריש קרבן והמיר דתו אע"ג דהוי דחוי בידים כמו שאמרינן בש"ס זבחים ומ"מ כתב תוס' דצ"ל דזה לא הוי בידו וצריך לחלק בדברים ובזבחים כתב תוס' משום דאין בדעתו לחזור לא הוי בידו יע"ש ובפרט לפי מה שכ' הרא"ש סוף פרק אלו מגלחין דגם כסוי הוי בידו בודאי קשה קו' תוס' דלגרור ולכסה כמו בכסהו הרוח אלא שדברי הרא"ש תמוהין ובחידושי אאמו"ז בח"ס על פרק לולב הגזול הרבה לתמוה עליו דא"כ דהוי בידו מאי מקשה דלפשוט מרב פפא דאין דחוי דהא בכסוי הוי בידו וכן קשה בע"ז דרצה לפשוט מדרב פפא וכן הקשה בספר קרבן נתנאל אלא דמוסיף בח"ס להקשות דא"ת דעכשיו לא סבר החילוק בין בידו ואין בידו וכמ"ש בפ"י דכל הסוגיא בסוכה אזיל לרבא דלא מחלק בין בידו דלא כרב אשי אלא דא"כ קשי' קו' תוס' אמאי לא פשוט ר' ירמיה ממתניתין דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי וסברת בידו ע"כ לא סבר עכשיו ומסיים דצריך נגר ובר נגר לפרש דברי הרא"ש ועיין בשו"ת אאמוז"ל בכ"ס קכ"א פלפול ארוך ונעים

ולענ"ד נראה דעל גוף סברת הרא"ש חולק תוס' דזה לא הוי בידו משום דאין מצוה לגלות הדם ולכסות כמו בקרבן והדס ולולב דצריך לקיים המצוה ולסלק הדחוי ונ"ל דהרא"ש הוכיח דינו דגם זה הוי בידו מהא דהביא ש"ס שם ע"ב פלוגתא דת"ק דאין ממעטין ומסיק דפליגו באית ליה הושענה אחריתא דלא מחזי כמתקן מנא וע"כ בהושענה כשירה דאי בפסולה אכתי מחזא כמתקן ועיין בפ"י שכתב דע"כ מתניתין נמי באית ליה הושענה אחריתא כשירה דאל"ה לת"ק נמי מותר למעט דלא העמידו דבריהם במקום מצוה וא"כ כיון דאית ליה הושענה כשירה דומה לכסוי דם דהא יכול לצאת בהושנה כשירה ואדרבה גרע מכסוי דעכ"פ מצוה עושה אם מגלה ומכסה, ומזה הוכיח הרא"ש למאי דמסקינן דע"כ באית ליה הושענה כשירה פליגו רבנן וראב"ש מוכח דאף כה"ג דאינו מחויב ומצוה לתקן הדחוי מ"מ הוי בידו כיון שיכול לתקן ולא קשה מאי מקשה דתפשוט מרב פפא דהא בכסוי שאני דהוי בידו דהא בהוי אמינא עד דלא ידע דפליגו באית ליה הושענה אחריתא סבר באמת דכסוי לא הוי בידו כיון שאינו מחויב לגלות ולכסותו אבל למאי דמסיק דפליגו באית ליה הושענה כשירה ואפילו כה"ג סבר תנא דמתניתין דאם מיעטן כשר וע"כ דגם זה הוי בידו ושפיר כתב הרא"ש דלפי האמת אין ראיה מכסוי דשאני התם דהוי בידו ונכון

אלא שעדיין יש לפקפק דהא הרא"ש כתב דבקטן יש דחוי אע"ג דהוי דחוי מעיקרא ובדחוי מעיקרא נפשוט ממתניתין וצ"ל דרא"ש מחלק ג"כ כמ"ש בתוס' דאין ראיה ממתניתין משום דהוי בידו ואפ"ה כתב הרא"ש בנראה ונדחה דפסול וצ"ל משום דהוי בידו רק באיסור ולענין דחוי מעיקרא דקיל מהני בידו כזה משא"כ לענין נראה ונדחה ועיין בר"ן וא"כ עדיין מנ"ל לרא"ש דבכסוי מהני בידו גרוע אע"ג דאינו מחויב דהא ממתניתין אע"ג דאיירי באית ליה הושענה אחרית'