שבט סופר חלק א קע

יפת תואר דשאני נכרים דלאו בני כיבוש נינהו וה"נ שאני נכרים דלאו בני שחיטה נינהו דהא לא דמי דשאני יפת תואר דלא מותרת רק למי שכבשה משא"כ השחיטה דמתרת השחיטה לכל לאכול גם לנכרי מותר משום מא"מ ושחיטת נכרי באמת אינו מתרת לו לאכול כמו אם הוא כובש יפת תואר ואז לא עלה בזכרוני דברי הר"ן בהלכות בפרק שני שכ' כן לתרץ קוש' תוס' בתוך דבריו שכ' הכא בשחיטת ישראל מגו דאשתרו לישראל אשתרו נמי לדידהו ועיין במעדני יו"ט שכונתו בזה לתרץ קושי' תוס' מיפת תואר דטעמא דהכא מגו דאשתרי לישראל אשתרי נמי לדידהו יע"ש

ובח"ס בתשובה י"ט הרבה לצדד הא דנוהגין למכור הבני מעיים מעוף שנתנבלה בשחיטה וגם בהגהות אאמו"ז ר"ע איגר זצ"ל על יו"ד סי' כ"ז האריך בפלפול ויצא להתיר מכח ס"ס לפ"מ שמוכח מדברי הרא"ש בפ"ב דחולין בשם ר"ת דאיבעי בשהה במיעוט סימנים היינו במיעוט קמא דושט ואע"ג דמטרפה הושט דלמא לא פסלה שהייה אלא במידי דמנבלה בי' כגון אחר רוב סימן ומוכח מדבריו דנקובת הושט הוי רק טריפה וא"כ יש לדון דהוי ס"ס דלמא כהרא"ש דלא הוי רק טריפה ואמרינן מא"מ בנטרפה דהא עכ"פ השחיטה מועלת לטהר מידי נבילה כמ"ש בת"ח ושאר אחרונים ודלמא לא אמרינן כלל כמאן דמנחי בדיקולא אלו דבריו בקיצור ובאמת מה שהביא ראיה מדברי הרא"ש דנקובת הושט טריפה וכתב עליו שזה ראיה שאין עליה תשובה אני מצאתי תשובה לזה בדרישה סי' ל"ג שכ' דאין מדברי הרא"ש ראיה די"ל דכונת הרא"ש דלמא לא פסול שהייה רק במידי דמנבלה ומתה מיד אבל לא בשהה במיעוט קמא יע"ש אבל ראה זה מצאתי מפורש בתוספתא פ"ב שחט מיעוטו של ושט ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט שניהם או שניקב ושט ואח"כ שחט שניהם טריפה ושחיטתה מטהרת מוכח בהדיא דנקובת הושט רק טריפה ולא נבילה אבל מ"מ קשה לעשות מזה ס"ס כיון דכל הפוסקים סברו דנקובת הושט הוי נבילה וכן עדיין לא הועלנו בזה רק באלו האוזת פטומות דשכיח נקובת הושט אבל לא באלו שמסתכנות ע"י הלעטה ונוחרים הסימנים כמ"ש בח"ס סי' י"ט דהוי ודאי נבילה וביותר יש לומר לצרף לס"ס לפמ"ש בחידושי הר"ן הא דנקט רש"י דאין מוזמנים בשביל קנה ולא בשביל שאר בני מעיים כאשר הקשו משום דלא אמרינן כמאן דמנחי בדיקולא רק בריאה ולא בשאר בני מעיים דאין לנו אלא מה שמנו חכמים וע"כ כתב דאין מחוור לי לומר גם בלב כמאן דמנחי בדיקולא או ששאר בני מעיים החיות תלוי' בושט לבד וכיון דריאה דעוף אינו ראוי' לכלום ע"כ מקילין למכור הבני מעיים

אלא שתמהתי על הר"ן שר"ל כן דמה"ט נקט רש"י דוקא ריאה דהא רש"י כתב מפורש לעיל מזה בד"ה אבל בבני מעיים לא דחיותא דבני מעיים בושט תלוי' ונקט ריאה משום דדרך הקנה לשחוט תחילה, שוב מצאתי שכבר הרגיש בזה בראש יוסף ומלתא דתמיה ראיתי בפלתי סי' כ"ז שכתב דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת יהיה מפרכסת אסור וזו לא שמענו ונדחק כיון דתיקנו שחיטה גם מפרכסת התירו משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ולא הבנתי דהא כ' תוס' חולין דף כ' מפורש דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ ודאי נחירה בסימנים בעי דאל"כ לא משכחת נבילות עוף טהור וכיון דבעוף צריך עכ"פ נחירה בסימנים הוי כמו שחיטה לדידן דבשחיטה תליא מלתא ה"נ למ"ד אין שחיטה לעוף מ"מ בנחירה תליא מלתא ולא במיתה והא דנקט ראב"י נכרי דבנחירה תליא מלתא כבר כתב הראש יוסף דלאו דוקא רק במיתה דנכרי לא צריך אפילו נחירה ול"ק כלום

ובשו"ת אמונת שמואל סי' י"ד מאריך בהיתר למכור בהמה לנכרי באבר מדולדל ויש לפלפל ולפקפק על התירים שלו וכעת אין הזמן מספיק וכבר הארכתי בכל זה בתשובה אחרת וכעת אסתגר בזה ברב ברכות ושלום כחפץ ש"ב ידידו פרעסבורג מש"ק תשא ראש תרמ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כח

שלום לתלמידי הרבני המופלג בתורה ויראה חו"ש מו"ה ישראל חיים ברוין שי' בק"ק נייטרא יע"א

אחדש"ה מכתבך קבלתי ושמחתי לדעת משלום תורתך ועל מה שעלה ספק בלבך בשחיטת ציפרים ויונים שהביא הש"ך בסי' א' שלא ישחוט אותם גם מומחה ואתמחי בשחיטה רק שישחוט עוף אחר עמו או שישחוט שתי צפרים דלא שכיח שיתנבל שניהם אם אין לו לשחוט עוף אחר או הרבה או אם הוא יו"ט שכתב בכרתי סי' י"ט שלא ישחוט עוף אחר שלא לצורך שלא להרבות בשחיטה ביו"ט אי הדין כמו באתילד ריעותא שכתב הרמ"א סי' י"ט שיברך אח"כ או דשאני התם דאתיליד ריעותא וגרע מצפרים קטנים

הנה בסי' כ"ה כתב הש"ך הא דלא יכסה ויברך עד לאחר שיבדוק הריאה ובשחיטה מברך קודם היינו משום דלא אפשר בשחיטה דצריך לברך קודם לעשייתן ובודאי טריפות הריאה שכיח דלדידן בנאבדה טריפה ואפ"ה לא מחמירין בשחיטה לברך אח"כ רק בכיסוי משום דאפשר ובודאי לא שכיח יותר שיקלקל השחיטה בצפרים מטריפות הריאה ואפ"ה מברך קודם בשחיטת חי' ועכצ"ל משום דרוב בהמות כשרות הן וה"נ בשחיטה אמרינן כן דרוב שוחטין כהוגן ואע"ג דקשה לשחוט יותר צפרים משאר עופות מ"מ לא שכיח כ"כ כטריפות הריאה ואפ"ה מברכין קודם שחיטה ולא חיישינן משום הריאה וע"כ צ"ל היכי דאתילד ריעותא לפנינו גרע יותר מחשש דשכיח ובירושלמי הובא בש"ך סי' י"ט פליג ר"י סבר דמברך קודם שחיטה ור' יוסי בר נהוראי סבר דחיישינן שמא תתכבל בשחיטה ואנן פסקינן כר"י כמו בש"ס פסחים דף ז' ע"ב דלא חיישינן בשחיטה שמא תתקלקל ולכאורה צ"ע דהא בדף ט' חולין יש פלוגתא בלא בדק בסימנים אי מטמא במשא כנבילה או דאסורה רק באכילה דחיישינן דלא שחט הרוב ואמאי מברך מקודם ולא חיישינן שלא ישחוט הרוב ולפי מה שכתב תוס' דאמרינן רוב שוחטין כהוגן ורק מדרבנן החמירו ופליגי אי החמירו גם לענין טומאה או דאסורה באכילה לחוד י"ל כיון דהחשש ברכה לבטלה רק מדרבנן לא החמירו בברכה שיברך אח"כ אבל הרמב"ם דפסק דהוי נבילה ממש מדאורייתא ועיין בת"ש שהאריך בזה בודאי צ"ע אמאי מברך מקודם כיון דאם לא בדק אי שחט הרוב הוי ודאי נבילה ובפרי תואר סי' כ"ח כתב דאם לא בדק אחר הסימנים יכסה כיון דהוי נבילה עכ"פ מדרבנן והוא לשיטתו בסי' כ"ה דגם הרמב"ם סבר רק מדרבנן הוי נבילה אבל לפי מה שכתבו דמהרמב"ם משמע דהוי נבילה ולוקין ולהרמב"ם כתבו דאף בכיסוי פטור בלא בדק בודאי צ"ע למה יברך ולא חיישינן שלא ישחוט הרוב וגם לא תשא דאורייתא להרמב"ם וצ"ל לפי מה שכתב הרשב"א דמה"ט במומר לתואבון כשר בבודק סכין ולא חיישינן שמא לא שחט הרוב משום דבודק מסתמא אי שחט רוב ואי לא שחט שוחט אח"כ וכתב הראש יוסף אף לדידן דשיהוי מועטת נמי פוסל ובפרט בעוף דהוי שיעור שיהוי מועט צריך לומר דלא מסלק הסכין עד שרואה בשעת שחיטה ששחט הרוב יע"ש וא"כ מה"ט יכול נמי לברך קודם שחיטה דמסתמא רואה ובודק בשעת שחיטה אי שחט הרוב או לא ואין לחוש כלל שלא ישחוט הרוב ולחלדה ודרסה בלא"ה אין חשש ואף דיש חשש משום שמוטה וצריך לבדוק אחריו כמבואר בסי' כ"ה בש"ך שם מ"מ בדיעבד לא חיישינן לשמוטה ורק אם לא בדק בסימנים בשעת שחיטה אז הוי נבילה אבל מ"מ יכול לברך דהא יכול לזהור ולבדוק בשעת שחיטה שישחוט הרוב ובאלו צפרים קטנים אף שלא אתמחי עליהן ויכול לבוא לידי קלקול מאיזה צד כבר כתבתי דלא חמיר משכיח טריפות דריאה וכיון דלא אתיילד ריעותא ממש לא חיישינן ועוד ראיתי בפר"ח סי' א'. שהביא הא דיש"ש בצפרים או בני יונה ומסיים וכל זה אינו מעיקר הדין רק חומרא בעלמא ונכון לזהור בו יע"ש ומשום חומרא וזהירות בודאי לא יעקור הברכה ממקומה ויברך עובר לעשייתן אף באין לו עוף אחר או ביו"ט.