שבט סופר חלק א קסח

ותי' התוס' דוחק כמובן לומר כן בקרא דנקט נבילה אגב טריפה ונ"ל לומר לפמ"ש תוס' דף כ"ח ע"א בד"ה תיהני ליה סכין וכו' הך פירכא ליתא לר' יוסי דאמר בזבחים דף ס"ט גבי מלק ונמצאת טריפה דאין מליקה מטהרת מידי נבילה דדוקא שחיטה מטהרת ולא מליקה אלא לר"מ פריך דסבר דמליקה נמי מטהרת וא"כ אף דאין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ טריפה שנמלקה הוי נבילה דדיו לבוא מן הדין להיות כנידון דעיקר דילפינן דטריפה שנשחטה לא הוי נבילה אתי' רק מבהמה ומה בהמה בשחיטה אף עוף אבל לא מליקה וא"כ י"ל דמ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת סבר להלכתא כר' יוסי דאין מליקה מטהר טריפה וכן פסק הרמב"ם פ"ב מהלכות אבות הטומאה ושפיר אתי' תירץ דרבינא גם למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת ולר"מ דסבר דגם במליקה מטהרת סבר דיש שחיטה לעוף מה"ת כדמסיק דתנאי פליגי ואתי' דרשא דרבינא ככ"ע כן היה נ"ל לפום רהיטא

אלא שבתי וראיתי שזה ליתא דכל הפלוגתא אי מליקה מטהרת מידי נבילה בטרפה שנשחטה זה דווקא לענין טומאה דהוי ילפינן טריפה ששחטה משחיטת בהמה טמאה דמטמאה אע"ג דשחטה אי לאו דכתיבה מן הבהמה מקצת מטמאה מקצת אינה מטמאה ואיזהו זו טריפה ששחטה עיין חולין ע"ד ע"א או לתנא דלא פריך מינא דאמיה בלא"ה לא ילפינן מבהמה טמאה משום דאין במינה שחוטה משא"כ טריפה כדתנן במתניתין שם ע"ב ע"ב אבל לענין נבילה בודאי לא צריכין לילפותא כיון דשחט הסימנין וכן בעוף למ"ד דדי בנחירה לחוד ליכא איסור נבילה כלל ופלוגתא דר"מ ור"י ור' יוסי הוא דוקא לענין טומאה אבל לא לענין איסור נבילה כיון ששחטה כראוי, אלא שהרווחנו בזה להמתיק יותר תי' תוס' דנקט נבילה אגב טריפה ולפמ"ש דלפי האמת נבילה הוא לענין טומאה א"כ כל מליקה בעוף הוי טריפה וגם נבילה שמטמאה כיון דאין מליקת העוף מטהר טריפה ושפיר ג"כ שם נבילה עלה ועיין

והנה במהר"ם לובלין דף כ"ח יצא לחדש על קושי' העולם בש"ס נזיר דף כ"ט והוא קושית תוס' שם בד"ה משו"ה וכו' דאכתי קשה והא קאכיל כהן טריפה דכי תבר שדרה ומפרקת הוי טריפה ויצא לחדש דבאמת לא הוי טריפה דכיון דמולק מן העוף וחותך הסימנים הכל בבת אחת כולה חדא נחירה מקרי

וראיתי בספ' דרוש וחידוש מאאמו"ז הג' רע"א שמתמה על דבריו מדברי תוס' דף כ' שמתרץ למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת דמ"מ טריפה הוי ולפי דבריו אפילו טריפה נמי לא הוי והדרא קושי' תוס' והניח בצע"ג ולפי חומר הקושי' היה נ"ל לומר דזה תליא בפלוגתא דתנאי בחולין כ"ז מהיכא ילפינן שחיטה מן הצואר ר"א דיליף מעוף דשחיטה מן הצואר וממעט ממול ערפו דוקא ראשו של זה ממול עורף ולא ראשו של אחר וא"כ מהכא ממועט כל שחיטה וכן נחירה בעוף למ"ד דאין שחיטה מה"ת ונחירה במקום שחיטה דהוי דוקא מן הצאור ולא מעורף ודוקא בחטאת ועולת העוף התיר קרא מול עורף ולא בעוף חולין וליכא למימר כולה חדא נחירה היא דמיעטה תורה בפי' אבל להנהו מ"ד דילפי שחיטה מן הצאור מוזבחת או משחט כמ"ש תוס' שם בד"ה ותו שהייה וכו' דזה ילפינן אי מן העורף אי מן הגרון משחט או מוזבחת א"כ שפיר י"ל זה דוקא בבהמה דכתיב ביה ושחט או וזבחת אבל למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת אלא הוקש עוף לבהמה ובשפיכה בעלמא סגי שפיר י"ל דבעוף אפילו מן העורף כשר ואין לנו מיעוט דפסול מן העורף ולפ"ז יש לקיים דברי מהר"מ די"ל סבר כהנהו מ"ד דילפינן שחיטה מן הצאור מושחט או מוזבחת וכשר בעוף אפילו מן העורף אבל רבינא סבר כר"א דממעטינן ממול ערפו ולא ראשו של אחר א"כ דוקא בחטאת ועולה אבל לא בחולין ושפיר הוי טריפה דכי תבר שדרה ומפרקת לאו חדא שחיטה מקרי יעיי"ש

ועוד יש לי הרהורי דברים בענינים אלו אבל עת לקצר מפני טרדות שונות ולא באתי רק לשעשע במה שנוגע לדרוש בקרא דיחזקאל וה' ישפות שלומו רב שלום עליו ויברכהו בשמחת החג הבע"ל כחפץ ידידו הדש"ת באהבה כותב בחפזון פ"ב יום ד' לסדר שמיני תרל"ה לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה כז

שוכ"ט לכבוד אהובי ש"ב הרב המופלג מלא פלג מורג חרוץ בע"פ ז"ר יפ"ת כש"ת מו"ה משה גלאזנער נ"י אב"ד דק"ק ק"ב יע"א

את מכתבו קבלתי ע"נ ויען שאינו נוגע רק לפלפולא והיה נחוצים לפני כמה ענינים שונים ע"כ לא הייתי ממהר להשיב ועתה באתי על מה שקרא תמה במה שראה בשו"ת אבא בכ"ס יו"ד סי' י"ז שיצא להציל את דברי קדוש זקנינו בעל ח"ס סי' י"ח שרצה לקיים ולהצדיק מנהגן של ישראל למכור בני מעיים מעוף שנתנבלה בשחיטה דלא שייך מא"מ ואסורין לב"נ משום אבמ"ה וכתב משום דרוב פעמים לא נשחטו רק רובם של סימנים ולא כולם והוי אבר מדולדל דאין בו אלא מצות פרוש מדרבנן לרוב הפוסקים והרבו תמהו ע"ז דהא קיי"ל מיתה עושה ניפול והוי אבמ"ה ובכ"ס מקיים מילי דאבוהון משום די"ל דרק לישראל נאמרה מיתה עושה ניפול ולא לב"נ ומפלפל בזה

ומע"כ תמה על גוף הדבר דהאיך אפשר לומר כן דהא אפילו אי נשחטה כל הסימנים לגמרי בכ"ז הבני מעיים מעורים בכרכשתא וגם הקנה והריאה מעורים בבהמה עכ"פ כחוט השערה וע"כ הא דאין מזמנים לראב"י משום דמיתה עושה ניפול ובאמת כאשר ראיתי דבריו תמהתי כן כי כן החוש מעיד שכך הוא ולא כנפל לגמרי מן הבהמה הוא אפילו אמרינן כמאן דמנחי בדיקולא דמיא וכ"כ הרשב"א בת"ה ולאחר שחפשתי בספרים ראיתי בספר כנפי יונה סי' נ"ה שעמד ע"ז ותמה על הרשב"א והר"ן שכתבו דאבר המדולדל רק לישראל אסור ולא לב"נ דלא כסמ"ק ושאר פוסקים עיין בש"ך סי' נ"ה דהא ראב"י אוסר לזמן נכרי על בני מעיים והא לא גרע מאבר המדולדל דאף שנשחט לגמרי מ"מ ידוע דהריאה היא מדולדלה בגוף הבהמה בהרבה מקימות בטרפש ובערוגה הדבוקה בשדרה והגרגרת עצמו כולו מחובר ומדולדל ולגבי דלדול דאמ"ה סגי אפילו דבק בשער אחד עד שיפול לגמרי ואף דלא קיימ"ל כראב"י מ"מ לאו מהאי טעמא הוא אלא משום מי איכא מידי אבל מצד דלדול נאסר וע"כ דאבר מדולדל אסור לב"נ אלו דבריו

חזינן דגם הוא כתב אע"ג דכמנחי בדיקולא דמיא ונשחטו לגמרי הסימנים מ"מ הבני מעיים עדיין דבוקים בגוף אלא שמה שמקשה על הרשב"א דבריו תמוהים דהא כיון דאמרינן מיתה עושה ניפול א"כ לראב"י דל"א מא"מ משו"ה אסור לזמן נכרי על ב"מ דהא כשתמות הבהמה עושה ניפול משא"כ הרשב"א אזיל לדידן דאמרינן מא"מ ושחיטה אינו עושה ניפול ואפי"ה אבר המדולדל אסור משום מצות פרוש שפיר כתב הרשב"א כיון דלא הוי רק מדרבנן משו"ה לנכרי מותר ומה"ט כתב נמי הרשב"א דאם נתנבלה בשחיטה או ששחט נכרי אסורין הב"מ לנכרים ומשמע דאפילו עדיין מדולדלים ולכנפי יונה בודאי כן הוא ע"כ משום דמיתה עושה ניפול ולא קשה על הרשב"א כלום

ואנכי תמהתי האיך אפשר לומר דלא אמרינן מיתה עושה ניפול בנכרי דהא גמרא מפורשת היא בס"פ עור ורוטב קכ"ט ע"ב דמסיק הא דאמר ר"י דר"ש סבר מכל מאכל אשר יאכל אוכל אשר אתה יכול להאכילה לאחרים קרוי אוכל שיקבל טומאת אוכלין, קאי על סיפא דמתניתין מתה הבהמה הבשר צריך הכשר ור"ש מטהר משום דאין יכול להאכילה לאחרים ואי אמרת מיתה אין עושה ניפול