שבט סופר חלק א קסו

יוסף ובשעה"מ מהל' טומאת מת ולפי דבריו היה יכול להביא ראיה להרמב"ם מקושי' מהרש"א אלא דלפי דבריו דהרמב"ם סבר דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ לא ידעתי מה הועיל דהא אף אי ס"ד מה"ת לקולא מ"מ מדרבנן לחומרא וקשה לפי האמת אמאי לא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה וניחוש דלמא במקום נקב קשחיט וגם אמאי לא חיישינן לבדוק מכל שאר טריפות ועיין במהרש"א בבכורות ס"פ שני שעמד שם על דברי תוס' שהקשו אמאי סמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ותירצו משום דהוי מיעוטא דמיעוטא ואמאי לא הקשו האיך אכלינן בשרא דלמא במקום נקב קשחיט ותירץ דנקובת הושט הוי רק טריפה וכבר עמד על דברי מהרש"א אלו בפרמ"ג סימן ל"ג והניח בצ"ע ולהרמב"ם דפסק נקובת הושט הוי נבילה א"כ קשה נימא סמוך מיעוט לחזקה ואפילו לא חיישינן דלמא במקום נקב קשחיט משום דלא אפשר מ"מ היה צריך בדיקה עכ"פ וכן הקשה במשמרת הבית דבהוי אמינא דלא ידע עוד משום דלא אפשר היה יכול להקשות ג"כ אנן האיך אכלינן בשרא דנימא סמוך מיעוטא ובאמת לפי רש"י והרי"ף דבהמה בחייה בחזקת איסור אבמ"ה ואמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ גם על כל שאר טרפות קשה דעכ"פ נבדוק אחר כל הטריפות ואין לנו מנוס רק לומר דרש"י סבר כמו הרשב"א במשמרת דלא אמרינן סמוך מיעוט היכא דעוסק ובא לסלק החזקה או דלא אמרינן רק היכא דהמיעוט מגרע הרוב כמו מיעוט מפילות דעומד נגד הרוב דמתעברות ויולדות אבל לא אם המיעוט עומד נגד הרוב יע"ש וא"כ ליתא לדבריו

אלא עיקר דבריו, מה שכתב דמשו"ה לא אמרינן דספק מה"ת לקולא בטריפות אי לא אזלינן בתר רוב משום דהרמב"ם סבר דמחזיקין מאיסור אבמ"ה לאיסור טריפה כבר קדמו בזה בספר טורי אבן באבני מלואים שלו על מס' חגיגה דמתרץ כן דברי הרמב"ם דסבר כרש"י דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ מצד ספק אסור דהא אזלינן בתר חזקה אף דלא ידעינן דאזלינן בתר רוב כמ"ש תוס' דרק מפרה אדומה ידעינן דרוב עדיף מחזקה יע"ש

אלא דגם דברי ט"א צ"ע קצת דהא לר"מ דחייש למיעוטא ולא אזיל בתר רוב סבר דגם בחזקת איסור מ"מ לא הוי ודאי ולא אמרינן כיון דחייש למיעוט הוי כספק וע"י חזקא הוי כודאי זה לא אמרינן כמו שמבואר מדברי הש"ס חולין דף פ"ו ועיין בפלתי בסי' ק"י בבית הספק אלא אף עם חזקה לא הוי רק כספק וא"כ עדיין קשה אף דהרמב"ם סבר דלא אמרינן ס"ד לקולא במקום חזקה מ"מ נגד רוב אף בהו"א דלא ידע דאזלינן בתר רוב מ"מ לא גרע כמו לר"מ לפי האמת דחייש למיעוט ולא אזיל בתר רוב מ"מ לא הוי גם במיעוט עם חזקה רק ספק ועדיין קשה קושי' הראשונים האיך יליף מטריפה דאזלינן בתר רוב דאף דמחזקינן מאיסור לאיסור לא הוי רק ספק וצ"ל דלא אמרינן דגם המיעוט עם החזקה לא הוי לר"מ רק פלגא היינו לפי האמת דסברו רבנן דאזלינן בתר רוב וגם לר"מ עכ"פ מוכח בדלא אפשר דסמכינן על הרוב אבל בהו"א דלא סמכינן על הרוב כלל במקום חזקה הוי כודאי איסור ועיין בתשובת אבא בכ"ס יו"ד סי' ע"ג שכתב דרש"י נמי לא סבר דמחזיקין מאיסור אבמ"ה רק לאיסור נבילה אבל לא לענין טרפה ומסביר לפי דברי הרשב"א יבמות ל"א ע"ב ודלא כט"א וש"ש עיין בשמעתתא פרק ו' ופרק ט' שהאריך בזה ובכ"ס שם יצא לתרץ קושית השואל על החוות דעת שמתרץ דברי הרמב"ם מקו' הראשונים דלא קשה משום דלא דברה תורה רק על הודאי וא"כ במצות עשה צריך לקיים העשה בודאי ולא בספק וכן בל"ת לא אסרה התורה רק הודאי ולא הספק וכמו שאמרינן בש"ס סוטה דף כ"ט דאמר רב גידל והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל אבל ספק לא יאכל חזינן דמשמעותא דקרא הוא על הודאי ולא על הספק ומוכח דשאני בין קום ועשה דצריך לקיים לודאי ובין שב ואל תעשה דהזהיר קרא רק על הודאי ולא על הספק יע"ש והקשה השואל א"כ מאי קאמר וכי תימא דבדיק ליה דאסור דהא כתיב ועצם לא תשברו בו דהא כיון דספק הוא מותר לשבור דבו בכשר ודאי ולא בספק פסול ותירץ בכ"ס דודאי אע"ג דלא ידעינן מקרא דאזלינן בתר רוב להקל מ"מ מצד הסברא יש לתלות יותר ברוב וא"כ עכ"פ ספק שקול לא הוי וכה"ג לא אמרינן דהתורה התירה הספק יע"ש

ולדידי בנו תמוה דדבר זה מבואר בדברי תוס' חולין דף פ"ו בד"ה סמוך מיעוטא וכו' דהקשו דלמה צריך לר"מ לטהר העיסה משום סמוך מיעוט לחזקת טהרה דעיסה כיון דר"מ דחייש למיעוט מצד ספק טהור ואי גמרינן ספק טומאה לטהר מסוטה לא קשה דמ"מ לא הוי כפלגא ופלגא כמו בסוטה כיון דעכ"פ רוב יש אבל אי ילפינן מדרב גידל אשר יגע בכל טמא ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק יאכל גם במיעוט נגד רוב מותר יע"ש וא"כ מבואר בתוס' היכא דדברה על הודאי גם במיעוט נגד הרוב מותר לר"מ מצד ספק וממילא גם בהו"א דלא אזלינן בתר רוב ולא דברה התורה רק על הודאי בל"ת גם ברוב נגד מיעוט מותר והדרא קושית השואל ואין להאריך

ומה שכתב מעכ"ת האיך יליף מפסח וכדומה דלמא הלאו דטריפה לא נאמר כלל אצל קדשים כמו שכתב רש"י בכתובות בסוגיא דלאחותו דטומאת כהנים לא נאמר אצל מת מצוה לא הבנתי דהא ילפינן מן הבקר להוציא את הטרפה וצ"ל דלמא דוקא בטרפה ידוע אבל בפסח וכדומה דלמא התירה תורה ולא נאמרה בכה"ג הלאו דטריפה משום דלא משכחת בענין אחר דהא א"א למבדק והא באמת זה תירץ הש"ס ודלמא היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר ואף דלא אזלינן בתר רוב מ"מ התירה התורה בפסח וכדומה ומאי חידש מע"כ יותר מדברי הש"ס ואיידי דאיירי הנה השעה"מ בהל' שחיטה הקשה להרמב"ם דיליף טריפה בקרבנות מהקריבהו נא לפחתיך וכתב הכ"מ משום דסבר דדרשא דקרא דמן הבקר אסמכתא הוא א"כ איך יליף מרישא של עולה רוב דהא רק מדרבנן הוא והניח בצ"ע ובח"ס יו"ד סי' ע"ב כתב דה"מ לשנוי' בקיצור דרמב"ם ס"ל דלא ממעטינן מן הבקר רק דרוסה דסבר הרמב"ם דאין לך מפורש טרפות בקרא רק דרוסה והשאר הלל"מ ולא מתסרי לגבוה אלא משום הקרבהו ואתי שפיר ש"ס דחולין דדרוסה שאמרו מכפא דמוחא עד אטמא ודלמא נדרסה יע"ש

ולדידי נראה הא דלא רצה השעה"מ לתרץ כן משום דא"כ דכל החשש משום דרוסה א"כ איך יליף רוב דהא הוי מיעוטא דמיעוטא והא דיליף משום דלמא ניקב קרום של מוח או משום דלמא במקום נקב קשחיט כבר כתב בח"ס סי' כ"ד משום דכל החששות טרפות חד הוא ולמיעוט אחד יחשב רק פעם נטרפה בזה ופעם ע"י טרפה אחרת אבל אי ליכא חשש לשאר טרפות כלל רק משום טרפה אחת הוי מיעוטא דמיעוטא ומתרץ בזה קושי' הרשב"א דלא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה לדידן דלמא ניקב הושט משום דלפי האמת דאזלינן בתר רוב רק משום ניקב יש לחוש משום חזקת אינו זבוח תו הוי החשש דניקב הושט מיעוטא דמיעוטא יע"ש וכן כתב ג"כ בתשובות ר"ע איגר סי' קצ"ח וא"כ להרמב"ם נמי דליכא למיחש משום שאר טרפות בקרבן רק משום דרוסה לחוד תו הוי מיעוט דמיעוטא ומנ"ל דאזלינן בתר רוב במיעוט לחוד ומה"ט לא רצה שעה"מ לתרץ בקיצור כן ובלא"ה נמי י"ל משום דא"א למילף מדרוסה דהוי נמי חזקת הגוף שלא נדרסה ובתר חזקה אזלינן אף דלא ידעינן רוב אלא דזה תליא אי דרוסת האם מזיק לולד ועיין בראש יוסף וכבר כתבתי בתשובה אחרת די"ל דדרוסה הוי מיעוט דתליא במעשה והארכתי

עוד הביא לנו הא דש"ס זבחים דף כ"ט ע"א דר' ינא אמר המחשב בקדשים לוקה וקאמר דסבר כר' יהודא דלאו שאין בו מעשה לוקין והקשה ממתניתין דכהנים שפגלו דמזידין חייבין דהא אינו לוקה ומשלם ודחיק ליה לומר דר"י מחולק על המתניתין לא הבנתי דבריו דהא קאמר דר' ינאי סבר כר"י דלוקין ומתניתין סבר ע"כ דלאו שאין בו אין