שבט סופר חלק א קסה

ושהה כהדדי נינהו א"כ עדיין אפשר להשהותה מעל"ע ולבדקה בהילוך וכן העיר כבר על זה בפרמ"ג בשפתי דעת סק"ו וא"כ גם בהכה באבר אחד י"ל דמודו הי"מ דמהני שהה והליכה לפי מה שהסברתי דטעמא דיש אומרים משום דאין לנו הוכחה דעמידה אלא דכבר כתבתי דלא נראה כן מסברא דדוקא ביש ריעותא לפנינו דלא יכולה להעמיד את עצמה לא מהני הליכה משא"כ היכי דלא נפלה כלל רק שהכה אותו על אבר אף דחיישינן משום ריסוק ג"כ מ"מ מהני הליכה לחוד דאין ריעותא דעמדה לפנינו וגם גוף דברי קדוש אבא זצ"ל צ"ע כי אין הדמיון במחכ"ת עולה יפה לדעתי העניה דבודאי אי היינו צריכין עמידה להוציא לנו מחשש ריסוק איברים והליכה שלא יצטרך בדיקה משאר טרפות בודאי יש לומר דגם שהה מעל"ע מהני כמו עמדה והלכה מעצמה אבל בודאי זה אינו דגם הב"ח מודה דהליכה לחוד בודאי מוציא ג"כ מחשש ריסוק איברים כמו עמדה לחוד דמ"מ לא גרע הליכה אף בהעמידוה אחרים מעמדה לחוד בלא הליכה אלא דשיטת הרשב"א לפי מה שהבין הב"ח הסברא כך הוא לפי מה שכבר העיר הר"ן אע"ג דשאר טרפות הולכות מ"מ אי איתא דנטרפה מחמת החבט לא היתה יכולה להלוך וכיון שהולכת כדרכה בודאי בחזקת בריאה הוא וזה דוקא אם יכולה לעמוד מעצמה ולהלוך אז הליכה סימן מובהק דבחזקת בריאה הוא אבל לא כשהעמידוה אחרים כמו שהסברתי וכיון שאין אנו צריכין העמדה בהליכה להוציא מחזקת ריסוק רק לאות ולראיה שהיא בריאה עד שלא נטרף אבר בודאי אין לדמות שהתה מעל"ע לעמדה מעצמה והלכה ועיין. ונ"ל לרב ירמי' בר אחא אמר רב דסבר עקרה רגלה להלוך אע"פ שלא הלכה וסבר דלא צריך הליכה יפה א"כ בודאי גם בהעמידה אחרים והלכה יפה י"ל דמהני דודאי לא גרע הליכה בהעמידוה אחרים מעקרה רגלה להלוך אע"ג דלא הלכה ולא יכול הש"ס זבחים לאוקמי כה"ג בהעמידוה אחרים אי גם עקרה רגלה להלוך מהני ומזה יהיה ראייה לשיטת בעה"ט וסמ"ק והרא"ש דפסקו כרב ירמי' בר אחא משום דאתי לפרש הא דרב ולא פליגו על ר' יהודא אמר רב אבל לפי מה שהעלה המהרי"ק בב"י לפרש דברי הכל בו בשם ר"י וסמ"ק דחילוקים יש בדבר דהא דעקרה רגלה להלוך מהני דלא בעי בדיקה אם יכולה להלוך אם לאו דמסתמא כיון דראינו דעקרה רגלה להלוך אית לן למימר דראויה היא להלוך אבל אם אנו רואים בעין דלא יכולה לילך לא מהני בלא בדיקה יע"ש וא"כ כיון שכל הטעם דמהני עקרה רגלה להלוך משום דלא מחזקינן ריעותא ואמרינן מסתמא ראוי' היא להלוך י"ל שפיר אף אם מהני עקרה להלוך מ"מ אם לא יכולה לעמוד מעצמה לא מהני דהא חזינן ריעותא דלא יכולה לעמוד לפנינו

אלא דצריך לי עיון על חילוק של מהרי"ק דמלשון של אמוראים לא משמע הכי דקאמרו פשטה ידה לעמוד אע"פ שלא עמדה עקרה ידה להלוך אע"פ שלא הלכה וכן אמר רב חסדא ננערה לעמוד אע"פ שלא עמדה לכאורה שפת יתר הוא הא דמסיימו אע"פ שלא עמדה ולא הלכה כיון דאמר תחילה פשטה ידה לעמוד ידעינן ממילא שלא עמדה ממש קאמר והול"ל בקיצור אף בפשטה ידה סגי אלא שבדיוק אתי לאשמעינן בפשטה ידה לעמוד או רגלה להלוך אע"פ שראינו שלא יכולה לעמוד או להלוך אח"כ מ"מ מהני דכמו למ"ד בהילוך יפה דמהני אף שלא יכולה אח"כ להלוך כן לדידהו מהני אף בפשטה ועקרה אף שלא יכולה להלוך אח"כ ובזה א"ש הא דפסק הרמ"א היכי דהלכה ד' אמות אע"ג דלא יכולה להלוך אח"כ דינה כשאר מסוכנת ולמד מדברי מהרי"ק והמעיין בדברי מהרי"ק בפנים יראה שעל דיוק קל בנה יסודתו דמצא גרסא והלכתא וכו' הלכה אפילו בדיקה לית לה ומדייק מדקאמר תמיד צריכה בדיקה ולא צריכה בדיקה והדר קאמר בדיקה לית לה היינו משום דמעיקרא דלא צריך בדיקה בלא הלכה פחות מד"א דמסתמא יכולה לילך אבל בהלכה ד' אמות קאמר לית לה דהיינו דלא הוי כנפולה כלל כאלו לא נפלה אלו דבריו שם מלבד במח"כ דיוק קלוש גם רוב ראשונים לא היה להם הגרסא כלל וגם בש"ס שלנו שנדפס הגרסא קאמר באמת אפילו בדיקה אינו צריכה ולא לית לה ומהרי"ק כתב שמצא הנוסחא שהביא בשני ספרים ועיין בפרי תואר שכתב שצ"ע רב לדינו של הרשב"א שהתיר במצא שינוי באיברים לאחר שהלכה דהא איכא מ"ד דסבר דגם בהלכה צריכה בדיקה אף דקיי"ל דלא צריך בדיקה מ"מ מנ"ל להקל כ"כ אף בנמצא שינוי באיברים וא"כ ה"נ יש לעיין מנ"ל להקל בפשיטות באיסור דאורייתא בשלא היתה יכולה להלוך רק ד' אמות ולפמ"ש א"ש לקיים פסק הרמ"א דמוכרח מהש"ס מדקאמר ר' ירמיה בר אבא ורב חסדא וסיימו אע"ג דלא עמדה והלכה משמע אף דיש ריעותא אח"כ מ"מ מותר לדידהו אף בשנער לעמוד או עקרה לבד וכ"ש למ"ד דהליכה בעינן דמהני אע"ג דלא יכולה להלוך אח"כ דבודאי אין לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ דלמ"ד עקרה מהני אע"ג דלא יכולה לילך אח"כ ולמ"ד הלכה בעינן צריך ג"כ שלא יהיה ריעותא גם אחר הילוכה יפה ומה"ט כתב הרשב"א ג"כ דאף בנמצא שינוי מהני כיון דחזינן מהש"ס דלא מזיק ריעותא אחר הילוכה כלום כן מדמה שינוי דאיברים לשינוי דלא יכולה לילך אח"כ כלל ולפי"ז מיושב נמי שפיר קושית הש"ך על הב"ח מש"ס זבחים לפי מה שכבר כתבתי אי מהני עקרה רגלה להלוך אע"ג דחזינן דלא יכולה לילך אח"כ בודאי מסתברא דמהני ג"כ הליכה ע"י העמדת אחרים דלא גרע הליכה ממש לאחר העמדת אחרים מעקרה רגלה להלוך לפי מה שבארתי הטעם דצריך העמדת עצמה משום דהעמדת עצמה ראיה על ההליכה משא"כ בהעמדת אחרים בנקל יכולה לילך אח"כ ואינו ראייה שחוזרת לבריאותה לגמרי אבל אי סגי בהליכה מעוטת דעקרה רגלה אע"ג דלא יכולה לילך כלל בודאי אין זה ראייה יותר לבריאותה והליכה ע"י העמדת אחרים אדרבה עוד גרע הרבה יותר כאשר החוש מעיד וא"כ שפיר משני הש"ס דמשו"ה לא מוקי כר"ל משום דסברו הלכה אינה צריכה בדיקה וסברו ג"כ דמהני גם עקרה רגלה ונקט הלכה סתם דמשום דאז מהני אף בהעמדת אחרים וממילא אין להקשות מאי טעמא דלא מוקמי כר"ל בנפולה משום דסברו כרב ירמיה או רב חסדא וממילא גם בהעמדת אחרים מהני הליכה ממש ונכון ואסתגר בזה והנני ידידו הדש"ת וטובו פ"ב מרחשון תרל"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כה

שלום לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב יפ"ת בע"פ כש"ת מו"ה משה קנאבעל נ"י בקהל קעוועשד בעהמ"ח ספר אבני שוהם

אחדש"ה מכתבו הטהור הגיעני והציע לפני כמה דברים לעיין בו ראשית דבר מה שכתב על הא דהקשו הראשונים על הרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא מהא דיליף דאזלינן בתר רוב בש"ס חולין י"א מרישא של עולה דלמא טרפה דהא ס"ד לקולא וכשר הקרבן ומע"כ כתב דאדרבה מסוגי' זו ראי' דהא אי אמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור כרש"י דבהמה בחייה בחזקת אבמ"ה עומדת א"כ גם לענין טרפה מחזיקין מאיסור אבמ"ה לאיסור טרפה וא"כ קשה לפי האמת דהא פסקינן דסמוך מיעוטא לחזקה ולרוב ראשונים אף לרבנן ואף מה"ת ועיין בשעה"מ בהל' יבום וחליצה וא"כ אף אי אזלינן בתר רוב קשה דלסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא ואסור עדיין מצד ספק וע"כ ראיה לשיטת הרמב"ם דספק מותר מה"ת ושפיר כשר ברישא של עולה וכתב דאולי מקום הניחו לו מן השמים בזה

וכאשר ראיתי כן תמהתי דנעלם ממנו דברי המהרש"א בסוגיא שם שהקשה על פרה אדומה דיליף רוב דהא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה א"כ אף אי אמרינן רוב מ"מ קשה מפרה אדומה משום סמוך מיעוט לחזקה דחזקת טמא דאדם וכתב דצ"ל או דסמוך מיעוטא לחזקה הוי רק חומרא דרבנן או כמו שכתב בתירץ שני דהוי טרפות מיעוטא דמיעוטא יע"ש וכבר תמהו על תירץ שני של מהרש"א בראש