שבט סופר חלק א קסד

הדבר כן בודאי יש להקל למכור לנכרי או בהפסד להתיר עכ"פ לעצמו לאחר ששהה יב"ח ואם יש ספק בדבר ימכור לנכרי ויעשה אופן המכירה כמ"ש בח"ס יו"ד סי' ס"א וס"ב להרהין אצל הגוי במשכנתא או למכרו אם לא יתן הדמים אחר י"ב חודש בטל המקח למפרע ועל החלב שיחלוב אח"כ הגוי נ"ל דאין איסור מכירה כלל דהא החלב עדיין אינו בעולם ובמג"א סי' תס"ז סק"ד כ' דדגן שנפל למים קודם ששהה שיעור חימוץ מותר למכור לנכרי וכתב במקור חיים אע"ג דודאי יתחמץ אחר שישהה ואיכא למיחש שמא יחזור וימכרנו לישראל מ"מ כיון דכל הטעם דלא ימכור לנכרי כתב תוס' בחולין צ"ה דמדינא לא היה לנו לחוש שמא ימכרנו לישראל דאזלינן בתר רובא ולא אסור רק משום מבטל איסור לכתחילה וסבר המג"א קודם שנעשה איסור מותר לבטל ולא דמי לחמץ קודם זמן איסורו דשמו עליו יע"ש והארכתי בזה בתשובה אחרת וא"כ כ"ש היכא דהחלב עדיין אינו בעולם בודאי מותר למכור הפרה לנכרי וגם הישראל יכול לקנות החלב מגוי אם מבטל הגוי החלב תחילה כמבואר בח"ס שם ע"כ לדינא יען כי לא נודע לנו בבירור היטב שאומנים בקיאין בזה ולא דמי לסירוס תרנגולים ולהקזה דצואר בהמה שיותר יכול ליזהר בזה שלא יגע בבני מעיים וסימנים משא"כ אם תוחב המחט במקום שאין עינים שולטות כ"כ ועיין בב"י סי' מ"ח שמיישב הרמב"ם דסבר דנקרע רוב חיצונה אף ברוב לא מפולש משום דנקרע משמע גם בסכין ואז יש חשש משום ניקב הכרס משמע בנקרע בסכין יש חשש קרוב לנקובת הכרס ע"כ לאחר יב"ח יש להקל ולמכור לנכרי נ"ל דשרי ומהיות טוב יש לעשות כמו שהבאתי בשם ח"ס וגם החלב שנחלב כבר מותר למכור לנכרי באין ישראל רואה ולחלב שנחלב אח"כ בודאי אין לחוש משום שמא ימכרנו כמ"ש וכתבתי רק מה שנוגע לדינא בלא פלפול והנני הדש"ת יום ג' לסדר ויקהל תרמ"ה ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כד

שלום וכ"ט לכבוד הרב הגאון המופלג חו"ב בע"פ יפ"ת כש"ת מו"ה שלמה מעהר נ"י אב"ד דק"ק בראיולוב יע"א במדינת מאלדאיי

מכתבו קבלתי מגלה עפה מזה ומזה כתובה בדברי תורה אודות הנידון שבא לפניו עגל שנולד אצל נכרי וקנהו ישראל מאתו ושהה אצל ישראל שבעה ימים ואינו יכול לילך רק לעמוד במקומו והנכרי אמר אחר המכירה דלסיבת שנולד ביום קרה נגלדו הרגלים וזאת עצרוה מלכת ויש לנו לדון לפי מה שהחמיר בת"ש סי' פ"ו ביש ריעותא בעגל שנולד כל שאינו יכול לילך כל שבעה ימים בריעותא כה"ג אף ר' נחמן מודה ומסביר בזה שיטת מהרש"ל בפירוש הרא"ש בביצה בעגל שנולד ושהה שבעה ימים צריך שיפרוס ע"ג קרקע ולאו דוקא שלא ידעינן שכלו לו חדשיו אלא אף בכלו לו חדשיו ולא הלך לאחר שנולד איזה ימים יש להחמיר דריעותא גדולה אין להתירו אף בדיעבד אי הנכרי נאמן על זה שנגלדו רגליה מפני הקור ויפה מצדד הדר"ג נ"י להתיר ולא מבעי בנידון דידן שכבר מכר הנכרי בודאי אינו נאמן בליכא רגלים לדבר שלא הלך מקודם דהא לא מחזיקינן ריעותא בלא ראינו שנפלה אף שלא עמד כלל כמבואר בראשונים ברשב"א ור"ן וגם בצולעות תלינן בשגרוכא ואי לא אמר לנו הנכרי כלל שהגלידו רגליה לא היינו חוששין כלל ועיין בט"ז סי' ל"ב בשם רבינו טוביה מווינא ורק ברגלים לדבר יש להאמין לנכרי כמ"ש בט"ז בסי' מ"ח בשו"ת מהר"ם לובלין בס"ק י"ט דהוי כעין גלוי מלתא בעלמא כמ"ש הרשב"א אלא אף באמר הנכרי קודם שמכרו לישראל דהוי כמעיד בשלו ועיין בש"ך קכ"ז מ"מ אמרינן הפה שאסור הפה שהתיר כמו שכתב הט"ז שם אלא שהנה"כ שם שפיר כתב דמהר"ם לובלין כתב דנאמן לאסור ולא להתיר מפני שלא פיו של נכרי אסרו דהא עומד אצל הבהמה ומתעסק בהוצאות הפרש ומסמר בידו ולא הוי רק גלוי מלתא בעלמא ונאמן לאסור אבל לא להתיר וכן הסכים בפרמ"ג אבל לאחר שגמר המלאכה לא נאמן בבהמת ישראל ואף בבהמה שלו נאמן ג"כ להתיר משום הפה שאסור הוא הפה שהתיר וממילא כאן דלא הוי גלוי מלתא דתלינן בשגרונא וכדומה דשכיח ורק אי ידעינן בבירור שלא הלך הולד כל ז' ימים אז חושש הת"ש להחמיר אבל מסתמא אמרינן דכבר הלך א"כ אף אם נאמן הנכרי בשלו מ"מ נאמן נמי שמחמת הקור הגלידו רגליה מכח הפה שאסור הוא הפה שהתיר וכ"ש בנידון דידן שכבר מכר הנכרי וגם גוף הדבר לחוש כה"ג הוא חומרא דת"ש ואף אם באנו לחוש לדבריו שכבר הורה זקן אך לענין נאמנות בודאי יש להקל וזה פשוט וברור

ומה שהאריך בפלפול לישב דברי הרא"ש ועיקר דבריו בנוים לפרש דברי תוס' שכתבו דר"נ איירי בלא הלך משום דבלא"ה אזלינן בתר רוב ועיין במהרש"א ובבכור שור לפרש דברי תוס' וכתב הא דלא קאמר תוס' דאי בהלך בלא"ה אין חשש דהא הליכה מהני אף בנפולה גמורה ויצא לחדש לפי מה שמבואר בסי' נ"ח דצריך הילוך יפה כמו שהלכה קודם שנפלה וא"כ בעגל שנולד שהלך א"א לידע זאת ואין הליכה מוציאו מחשש ריסוק דבית רחם אם אין לנו הוכחה זו במח"כ לא נראין לי דבריו כלל וגם שאר דבריו שכתב וחידש מכח פלפולו ואין פנאי לנצח בדבר שאין נפקותא לדינא דדוקא היכא דאיכא ריעותא לפנינו שהיא צולעת ואינו הולכת הילוך יפה והאו"ה מחמיר עוד יותר אפילו אינו צולעת כלל רק אינו הולכת כמקדם אז יש לחוש אבל בעגל שנולד כיון שהולכת כדרך העגל שנולד מנ"ל לומר שאין הילוך זה מוצא מידי חשש ריסוק איברים דהא זה תחילת הליכה הוא ואין ריעותא לפנינו בהליכה

ונ"ל אף לפי מה שהחמיר הב"ח שצריך דוקא עמדה מעצמה וגם הלכה כמשמעות לשון הרשב"א דצריך עומדת מעצמה והולכת עיין בש"ך נ"ח ס"ק ו' ובט"ז סק"ז היינו דוקא כיון דחזינן ריעותא שלא יכלה לעמוד מעצמה ולילך רק בהעמידהו אחרים אבל ביש ספק ולא ידעינן אי העמידהו אחרים או עצמה לא חיישינן שמא העתידהו אחרים כיון שאין ריעותא לפנינו וכיון שהלכה אמרינן מסתמא ג"כ עמדה מעצמה וקצת ראיה נ"ל מהא דעוף שנחבט במים דאי שט מלמטה למעלה לא חיישינן והא איירי אף שלא נפלה במים על גבה או על צדה רק שנקשרו כנפיה ונחבטה במים ואח"כ שטה מהני משום דשט הוי כהליכה והא צריך להיות עמדה ג"כ עם הליכה לשיטה זו ע"כ כיון דליכא ריעותא דלא יכולה לעמוד מהני הליכה לחוד ומתחילה רציתי לומר שזה יכול להיות שיטת הי"א שהביא הר"ן דאי הלך החוטרא אפלגא דשדרה דחיישינן משום ריסוק דלא מהני הליכה וצריך בדיקה עיין בסי' ל"ב די"א אלו סוברים דוקא בעמדה והלכה כיון שהיא בריאה וחזקה כ"כ שיכולה לעמוד מעצמה ולילך אז דוקא מהני הליכה שזה עדות שלא נתרסקה ולא נפסקו אחד מאיבריה וזה דוקא בנפולה שצריכה לעמוד ויש לנו ג"כ הוכחה מחמת עמידה שיכולה לעמוד מעצמה ויש לה כח ועוצם כ"כ בודאי בבריאותא הוא ולא שלט ולא הזיק בה הנפילה כלל כמ"ש הראשונים אבל בהכה על שדרה דיש חשש ג"כ משום ריסוק ופסיקת החוט וכיון שכבר עומדת דהא אינו נופלת לארץ מחמת החוטרא אין ההילוך לחוד מועיל שלא יצטרך בדיקה דהליכה לחוד בלי שצריכה להעמיד את עצמה מן הארץ אין ראיה כ"כ שהיא בחזקה ובבריאותה כבראשונה כאשר החוש מעיד ורגיל להיות אם מעמידין אותו יכול ג"כ להלוך משא"כ להעמיד את עצמו מן הארץ ולילך שזה צריך התחזקות יותר

ואם כלים דברינו מיושב ג"כ הקושיא שהקשו הפלתי והדג"מ על י"א אלו מש"ס ר"פ כל הזבחים דלא מוקי בנפולה כה"ג שהכה בחוטרא על השדרה ולא מהני הליכה לפמ"ש אבא מאוה"ג בכ"ס יו"ד לישב קושית הש"ך סק"ו על הב"ח דס"ל דוקא עומד מעצמו א"כ אמאי לא מוקי בזבחים כה"ג שהעמידוה אחרים דלא מהני הליכה וכתב די"ל כמו שמהני עמדה והלכה כן מהני ג"כ שהה מעל"ע והלכה דעמדה