שבט סופר חלק א קסג

ובאמת בגוף דברי הש"ך שתמה על העט"ז אני נבוך כי מדברי ד"מ בתירוצו על הרשב"א נראה שלאו מדין ס"ס אתי' עלה רק כיון שיש עוד ספק שמא נכנס אע"ג דיש רק חד ספק להתיר מ"מ לא צריך ס"ס גמור רק שמצוי יותר לתלות בכותל כיון שבארי נמי יש ספק אי נכנס וכ"כ ביש"ש כיון שיש ספק אם נכנס קרוב הדבר שלא דרס אע"ג דלא הוי ס"ס גמור דהא בספק דרוסה הוי ליה לאוקמי אחזקה רק משום דרגלים לדבר יש כיון שאינהו מקרקרין כמ"ש הרשב"א לעיל דף מ"ו ע"ב אבל כיון דלא ידעינן שהיו מקרקרין וליכא רגלים לדבר ומצוי יותר לתלות דלא דרס תולי' במצוי יותר וכן הלבוש לא אתי' עלה מצד ס"ס גמור רק מצד מצוי כמו שפי' בד"מ ויש"ש דברי הרשב"א ולא צריכין אנו כאן ס"ס גמור כמו שרצה הש"ך להסביר דברי הד"מ דמכח זה צריכין אנו להתחיל אם נכנס תחלה ועיין ויען כי דיני ס"ס רחבים מנו ים וקשה לפלפל בזה לא עיינתי רק מפני כבודו ומעלתו נ"י ימחול לעיין ואם יש אתו להשיב יודיעני בקרוב והנני ידידו הנאמן הכותב בחפזון פ"ב ו' עש"ק לסדר פנחס תרמ"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כג

שלום וברכה לכבוד הרבני המופלג בתורה בע"פ יפ"ת מו"ה זאב איסור סאללאמאן נ"י בק"ק נאדאש במדינת זיעבענבירגען יע"א

מכתבו קבלתי בעת שטרידנא טובא בחזרתי לביתי לטובה ובלתי ספק אין רב במקומו אשר עליו להורות כי אין דרכי להשיב במקום שיש רב אשר עליו מילי דמתא ונפשו בשאלתו אודות פרה אשר קנה בקיץ העבר מנכרי ואצלו ילדה עגל ואח"כ שמע בבירור שקודם לכן דקרוה להוציא ממנה הרוח מחמת שנפחה מרוב מאכל עשבים ושאל מה דינו של החלב לאחר י"ב חודש וגם אי מותר למכור אותה לנכרי

הנה מדברי הגה"ה בטור סי' מ"ח מוכח לכאורה דאין תקנה רק לנקב הכרס כדי שתצא הרוח והכרס ולא די אם דוקרים עד סמוך לכרס ואם הדבר כן יש לעיין אי מהני שיהוי י"ב חודש כי הש"ך בסי' נ"ז העלה דבספק פלוגתא מהני י"ב חודש כמו בכל ספק טריפה ומסכים בזה עם דברי מהרש"ל שכתב כן ביש"ש ועיין בח"ס חו"מ סי' ל"ה שכתב בפשיטות דלא לבד דבהמה זו שחיתה כשירה בספק פלוגתא רק דמעידה גם על חברתה ומטהרת עצמה ומטהרת חברתה ועל הכלל יצא להתיר והב"ח והת"ש כתבו על הג"ה זו שארי לי מארי' שרוצה להוכיח דעיקר כפוסקים דכרס הפנימי הוא מפרעתא דהא כתב הרשב"א דבודאי טריפה לא מהני יב"ח וכ"כ המהר"ם א"כ אין להוכיח דהלכה כרבה בר רב הונא יע"ש וצ"ל דהב"ח והת"ש סברו כיון דרוב הפוסקים סוברים כר"י בר חנינא דכל הכרס כרס הפנימי הוי כודאי טריפה ואין ראיה מיב"ח דלא מהני בודאי טרפה ועיין בפרמ"ג בסי' נ"ז שכתב דוקא בספק דפלוגתא דרבוותאי אבל ברוב הפוסקים נגד מיעוט לא מהני יב"ח דמשום דאזל בתר רוב דאינם חיות יב"ח ניזל בתר רוב הפוסקים דסברו דהוי טרפה ולא מהני שיהוי י"ב חודש כן צריך להסביר דברי הב"ח דלא יהיה תמיה עליו מדברי מהרש"ל עד שכתב על דברי הגה"ה דשארי לי מאריה והפרמ"ג בשפתי דעת כתב דרוב הפוסקים סברו להחמיר כר"י בר חנינא וממילא אין הכרעה מדחי יב"ח אלא שראיתי בפ"ת שכתב דמשמע מכל הפוסקים דלא הוי ודאי טריפה רק ספק טריפה דרק לחומרא פסקו כר"י בר חנינא כמו בכל ספק טריפה דמה"ת להחמיר רק מלשון הרמב"ם משמע דהוי ודאי טריפה וכיון דרוב הפוסקים רק משום ספק לחומרא פסקו דטריפה בכל הכרס ממילא מהני שיהוי יב"ח כמו בכל ספק פלוגתא אלא דקשה להקל ולסמוך על זה מאחר דהב"ח ורא"ש מחמירין דלא מהני יב"ח, וראיתי בבינת אדם בסי' כ"ו דמיקל כאן אף בניקבו הכרס בודאי נגד הצלעות אם חיתה י"ב או עיברה וילדה וטעמו כיון דהוי ספק פלוגתא מהני יב"ח יע"ש ומדבריו משמע דאף אם רוב פוסקים להחמיר מהני שיהוי יב"ח ואני כבר הבאתי דלא מהני ברוב הפוסקים כדמוכח מדברי הב"ח ות"ש אבל מ"מ יש להקל בזה משום דגם רוב הפוסקים רק מפני ספק פסקו לחומרא ואלו היה ראה דברי הב"ח והת"ש אולי לא היה מיקל בפשיטות מ"מ נ"ל בהפסד מרובה יש להקל בשיהוי יב"ח מטעמא שכתבת

ועכשיו באנו לדון אם מותר למכור לנכרי והנה להשהות פשיטא דאסור כמו שפסק הרמ"א בסי' נ"ז דאף בחדא חיישינן לתקלה וגם למכור אסור שמא יחזור וימכרנו לישראל ורק בספק פלוגתא מיקל הרמ"א בשם תה"ד אבל כתב הש"ך דלא בכל ספק פלוגתא רק היכא דיש עוד כמה צדדים להתיר ואם ידעינן בודאי שניקב הכרס ע"י הדקירה להוציא הרוח אין להקל למכור לנכרי ועיין בנוב"י תנינא רצ"ג ביו"ד שמצדד להקל בתרי דרבנן ואני כתבתי בגליון שם עיין בר"ן ס"פ כל הצלמים דמשמע דבגד שנארג בעצי עו"ז וכן פה שנאפה לא הוי רק דרבנן ומשו"ה מהני פדיון לר"א ובכל זאת אם נתערב באחרים לא מהני מכירה לנכרי שמא יחזור וימכרנה לישראל כמו שהביא תוס' שם בשם הירושלמי וצריך לומר משום דאין לעשות ס"ס או ספק דרבנן בידים כמו שהביא המג"א סי' תס"ז בשם מהרי"ט והבאתי ראיה לזה מכמה מקומות וכיון דלרוב הפוסקים עכ"פ ספק בטריפה הוי אין למכור לנכרי, והנה בספק אם צריך לנקב הכרס דוקא יש לצדד להתיר מכח ס"ס דילמא לא ניקב הכרס כלל ודילמא הלכה דמפרעתא דוקא אלא דכבר כתב הש"ך בסי' ק"י סי' ל"ג דוקא היכא דאיסור והיתר שווין אז יש להתיר מס"ס אבל היכי דרוב לאיסור לא הוי ספק השקול ולא מצטרף לס"ס וכתב במנחת יעקב במחודשים דגם בספק דרבוותאי אי רוב הפוסקים לחומרא אין לעשות ס"ס אלא דכבר כתבתי בשם פרי תואר דגם לרוב הפוסקים דטריפה ניקב בכל הכרס לא הוי רק משום ספק א"כ שפיר יש להקל מכח ס"ס דילמא לא ניקב הכרס כלל ודלמא לא הוי טריפה אלא אם לא נזהר שלא ינקב הכרס י"ל דשכיח יותר שינקב הכרס ג"כ דלא רמי' עלי' ולא אדעתי' שלא ינקב הכרס ועיין בח"ס יו"ד סי' קכ"ב דאפילו אם אמר אח"כ ברי לי שלא נגעתי לא מהני כיון דמעיקרא לא רמי' עליה וקרוב לודאי ושם הנידון בתחוב המחט תחת כנף העוף כדי להצבות מקומו שיהיה נראה כעבה מחמת שומן שיש לחוש לשמא ניקבה הריאה בין הצלעות

אלא דהיכא דיש אומנים על זה נאסר שמעתי הבקיאים לדקור בין הצלעות ונזהרו שלא ינקבו הכרס יש לסמוך על זה וכמו שכתב בפרמ"ג סי' מ"ו בתרנגולים המסורסים דאין חיישינן שמא ניקבו הבני מעיים משום דבקי באומנתו שלא יפגע בבני מעיים ועיין בח"ס יו"ד סימן כ"א ע"ד הקזה שעושים בצואר הבהמה שאין לחוש משום נקיבת הסימנים משום דלא מרעא אומנתו וזהיר שלא ינקב הסימנים והא דמחמיר בסי' קכ"ב צ"ל דהתם כל או"א תוחב המחט תחת הכנף ולא זהיר כלל דהא כל התכלית שיראה עב ושמן ע"י המכה הנפוחה ועושים כן קודם המכירה ומה להם ליזהר דאדרבה כל שקודם המכירה יותר עדיף שלא תתרפא המכה ותהיה נפוחה סמוך למכירה משא"כ המסרסים לתרנגולים עושים כן כדי לשבחה ולפטמה למכור לאחר זמן אז בודאי נזהרים שלא ינקבו הבני מעיים שתוכל למות עי"כ וכן אלו האומנים המוציאים הרוח מבהמה שנפחה כריסה כוונתם להציל הבהמה שתחי' בודאי נזהרים שלא ינקבו הכרס וצריך דרישה וחקירה אם אפשר אף בלא נקיבת הכרס ויען כי שכיח הוא ורוב הבהמות הנדקרים להוציא מהם הרוח חיים לפנינו ויולדת ג"כ ש"מ דאפשר בלא נקיבת כרס והאומנים בקיאים בזה ובזמן הגה"ה ובארצות המערב עדיין לא היו בקיאין באומנות זם כאשר נראה מדבריו כי במדינתינו אינם עושים כאשר עושים בארצות המערב שקורעין הכרס ומוציאים הפרש ושמעתי כי האומנים תופסים בהמחט השיעור שיתחוב בבהמה שלא יכניסו המחט יותר מדאי שלא לנקב הכרס ואם