שבט סופר חלק א קסא

מקרי מקום ידוע או לא דהא בלא"ה מותר מצד ס"ס אלא דלכתחילה עכ"פ צריך לבדוק משום דאפשר לברורי אבל לאחר שבדקנו מבפנים ולא חזינן אף אי אנן לא בקיאין מ"מ מותר מצד ס"ס ודברי הרמ"א כפשוטן ואי דהש"ך רצה לומר אפילו בנתחב הקוץ מבחוץ מזה לא איירי הרמ"א כלל ואדרבה לפירוש התב"ש יש דוחק לפרש לשון אפילו לחצאין ולפי דברי הפרמ"ג א"ש דברי הרמ"א כפשוטן בניקב החיצון כשר מצד ס"ס ומה לו להש"ך בכל האריכות אי מהני בדיקה מבפנים כיון דכל הבדיקה הוא רק משום דאיכא לברורי ואין להכשיר רק במקום שנראה מכה מבחוץ דידעינן דבא על ידי חולי אם לא בהפסד מרובה ותערובות דיש להקל ולסמוך על הש"ך לאחר שבדק היטב מבפנים אף שאינו ניכר הלקותא מבחוץ

וראיתי בכתב סופר יו"ד סי' כ"א אות ט"ו וט"ז שיצא ג"כ להקל בניקב החיצון והאריך שם וגם אני בנו אוחז בדרכו בקודש אבל לא מטעמי' כי עיקר דבריו בנוים לפי הנחה דהא דשכיח שינקוב לחוץ או דקוץ שכיח טפי לא הוי רוב גמור רק כמו רוב רצון שכתב תוס' כתובות כיון דלא הוי רק רוב מדרבנן מצרף לס"ס אף דיש בספק השני רוב כזה נגד המיעוט ובאמת לא הבנתי למה יהיה רחוק לומר דשכיח שמנקב לחוץ לא יהיה רוב גמור וכן כתב הש"ך בכללי ס"ס פי' ל"ג דכל היכא דשכיח איסור יותר מהיתר לא מקרי ס"ס ואין זה ספק כלל אלא כשאיסור והיתר שווים משמע כל דשכיח צד אחד יותר ליכא ס"ס ומנ"ל לומר דשכיח דקוץ לא אתיא בזה הכלל ונ"ל שיש לצדד וטעם אחר דמקרי ס"ס אע"ג דיש רוב נגד ספק השני דהנה בנוב"י תנינא יו"ד סי' קי"ח כתב הא דכתב תוס' היכא דספק השני אינו שוה לא הוי ס"ס זה דוקא בליכא חזקה נגד הרוב אבל אם יש חזקה עם המיעוט אף דיש רוב דאורייתא בספק השני מ"מ לא אמרינן דחזקה נגד הרוב כמאן דליתא להיות ספק שאינו שקול אלא דהוי כמו רוב רצון כיון דלא הוי רוב גמור מצרף לס"ס כן הוא אם נגד הרוב חזקה לא הוי עוד רוב גמור ותוס' לא כתבו רק בס"ס באונס או אינו תחתיו דליכא חזקא כלל דהא נגד חזקת היתר עומדת חזקת הגוף שיהיה הספק תחתיו או אינו תחתיו ספק שקול וכיון דכבר צריכינן החזקת היתר לעמוד נגד חזקת הגוף שוב לא מהני לעמוד ג"כ נגד הרוב רצון ומשו"ה לולי דרוב רצון אינו רוב גמור לא הוי ס"ס אבל ביש ג"כ חזקת היתר נגד הרוב אף נגד רוב גמור מהני להיות ס"ס דהוי כרוב גרוע יע"ש וכן כתב סברא זו בחדושי הפלא"ה בכתובות שם א"כ ה"נ בקוץ דכתב התב"ש דבקוץ כ"ע מודו אף לפוסקים דלא אמרינן בריעותא מחיים בהמה בחייה בחזקת היתר עומדת מ"מ בקוץ ודרוסה דיש חזקת הגוף דלא נדרסה ולא נתחב הקוץ מתולדה בודאי הוי חזקת היתר ומצאתי שכן כתב בחדושי פנ"י בס"פ המדיר דתוס' לא הקשו רק על קוץ ודרוסה דנוקמי בחזקת היתר אבל לא בשאר ריעותא דאפשר בתולדה ולא היתה מבוררת כלל וא"כ אף דשכיח יותר שינקוב הקוץ לחוץ מ"מ יש חזקת היתר דבהמה והוי ספק השקול אלא דהנוב"י שדי ביה נרגא ורוצה להוכיח דאפילו בסיועת חזקה לא מהני ס"ס במה דלא שכיח מהא דהקשי תוס' שם אכתי באשת כהן או באשת ישראל שקבל אביה פחות מג' שנים יש ס"ס דלמא מוכת עץ דשכיח הוא ומשמע דאי מוכת עץ לא שכיח לא הוי ס"ס והא באשת ישראל אכתי איכא ס"ס ספק מוכת עץ או בעולה ובאונס ויש ג"כ חזקת היתר אלא ודאי היכא דלא שכיח לא מהני חזקת היתר יע"ש ולדידי אין הוכחה מזה דהא כבר כתבו תוס' דספק אונס נמי לא שקול אלא דמ"מ מצרפינן לס"ס משום דלא הוי רק רוב מדרבנן אבל לזה עכ"פ צריך להיות ספק אחד שקול ממש אבל אי מוכת עץ שכיח אע"ג דיש חזקת היתר נגד השכיח מ"מ לא הוי ספק השקול רק רוב גרוע כמו רוב רצון והיכי דאצל שני הספקות יש רוב דרבנן גרועה מודה תוס' דלא הוי ס"ס ומשו"ה הוצרך תוס' לומר דמוכח עץ שכיח והוי ספק השקול ממש וממילא בספק השני ספק אונס מצרפינן לס"ס משום דלא הוי רק בחד ספק רוב גרוע רוב רצון אבל היכי דספק אחד שוה ממש ובספק השני רוב גמור נגד מיעוט וחזקה יש לצרף לס"ס אע"ג דהוי רוב גמור אלא דלכאורה יש להוכיח מדברי תוס' דגם אי משני צדדים רוב גרוע נמי מצרף לס"ס לפי מה שכבר הקשה בהפלא"ה שם למאי צריך תוס' להקשות מצד ס"ס ולא בפשוט דלמא מוכת עץ או לא ויש חזקת היתר ותירץ דאף דשכיח מוכת עץ מ"מ לא הוי רק כספק אונס דלא מהני חזקה היתר משום דאונס לא שכיח אע"ג דרוב רצון לא הוי רק רוב דרבנן מ"מ מהני נגד חזקת היתר כן ה"נ מוכת עץ לא שכיח ורוב בעולות אבל לא הוי רק רוב מדרבנן ולענין ס"ס מצטרף כמ"ש תוס' לענין ס"ס דלמא תחתיו או אונס יע"ש וממילא מהא מוכח מתוס' דגם היכא דיש לנו נגד שני ספיקות רוב דרבנן נמי מהני ס"ס ודלא כמ"ש בכ"ס שם דפשיטא ליה דלא הוי ס"ס כה"ג אף ברוב גרוע דרבנן

ובאמת צ"ע מנ"ל לתוס' להקשות דלמא כה"ג לא אמרינן ס"ס היכא דאין שני ספיקות שקולים, אף ע"י רוב דרבנן כי מסתבר דכה"ג לא הוי ס"ס וצ"ל דתוס' סברו כיון דלא הוי רק רוב דרבנן וגם יש לנו חזקת היתר כה"ג בודאי הוי ספק השקול כיון דגם ברוב גמור נגד חזקה הוי רוב גרוע היכי דבלא"ה הוי רק רוב גרוע ויש ג"כ חזקה הוי כספק השקול ממש ושפיר הקשה תוס' וזה דוקא ברוב גרוע אבל אם יש רוב ממש ושכיח לא מהני אם יש חזקת היתר נגד הרוב דאורייתא משום דגם ספק השני אינו, שוה ע"י רוב דרבנן ומשו"ה הוצרך דאין לומר דמוכת עץ לא שכיח היינו דלא שכיח והוי רוב גמור דאז באמת לא הוי ס"ס אף דיש חזקת היתר כיון דגם בספק אונס יש רוב דרבנן וליתא להוכחת הנוב"י והדרינן להסברא היכי דיש חזקה נגד הרוב בספק אחד אמרינן ס"ס וא"כ גם בקוץ יש לומר כן אלא דלזה א"ש מה שכתב בכ"ס כיון דגם בספק השני יש ג"כ רוב כמ"ש הפלתי ויש לנו שני טעמים של נקה"כ והפלתי משום דשכיח שינקוב לחוץ וגם רוב ע"י קוץ לא הוי ס"ס וזה דוקא בפנים אבל בחוץ דלא שייך טעמא דפלתי דרוב ע"י קוץ רק הטעם של נקה"כ דשכיח שינקוב לחוץ ואף אי גם מבחוץ אמרינן מחמת דוחק ניקב מעבר לעבר מ"מ כיון דיש חזקת היתר בקוץ הוי ס"ס אף דהוי רוב גמור ולא צריכין אנו להקדמת הכ"ס דרוב זה לא הוי רק רוב גרוע אבל מ"מ אין להקל לאחר שהבאתי שמרוב הפוסקים גדולי אחרונים מוכח דגם בניקב החיצון אסור אם לא שידוע וניכר שניקב ע"י חולי ואסתגר בזה והנני הדש"ת טרוד מאד פה פ"ב יום ג' לסדר שמות תרמ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כב

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חרוץ ובקי יפ"ת בע"פ כש"ת מו"ה יששכר בער נ"י רב בק"ק יאקע יע"א

מכתבו קבלתי בעת שהייתי טרידנא טובא בלימוד השיעורין ולא באתי עד עתה אל המנוחה לעיין במעט צרי ששדר לן לישב דברי העט"ז שהובא בש"ך סי' נ"ז ס"ק ו' שמסביר וכ' הטעם דלא חשינן אי לא ידעינן אי שתקו או איהי שתק ואינהו מקרקרין כשיט' הרשב"א משום דהוי ספק ספיקא דלמא שתקו או צווחו כולם ודלמא לא דרס ותמה הש"ך דלא שמע ס"ס כזו דכל הספק דלמא לא דרס ומחלק בין ספק על או לא על בנמצא צפורן בגבו של אחד מהם יע"ש וכאשר נראה מדברי הש"ך התמיה' הוא דהוי שם אונס חד ובפרי מגדים כ' משום ס"ס מתהפך ולא זכר משם אונס חד ומעלתו נ"י רצה לומר על דברי העטרת זקנים דבר שכליי לפי מה שכתב בתרומת הדשן דלא מקרי שם אונס חד אם ספק אחד מתיר יותר מחבירו עיין בש"ך ק"י בדיני ס"ס כלל י"א והכי נמי דאם אמרינן שמהם שתקו א"כ בצמקה הריאה לית לה בדיקה לפי מה שכ' הרמ"א סי' ל"ז דלא סמכינן על בדיקה אבל אי אמרינן דילמא איהו שתק ואינהו קמקרקרין א"כ כמו ארי שרדף אחר הבהמה שכתב הרמ"א בכה"ג יש בדיקה בצמקה הריאה משום דסמכינן על שיטת