שבט סופר חלק א קס

לדרוש כרבינא דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ליכא לא נבילה ולא טריפה' ואף למ"ד יש שחיטה איכא נבילה ולא טריפה וצריך לומר גם לדידיה לאו דוקא ע"כ אמר אליה עתיד לדורשה וא"ש ועיין בח"ס או"ח סי' ר"ח מה שכתב בזה

ועל דברי מהרם מלובלין חולין דף כ"ח על תוס' ד"ה רבי היא וכו' שיצא לחדש דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ליכא איסור טריפה ג"כ דחתיכת שדרה ומפרקת עם סימנים כולה חדא נחירה ותמוהים מאד דבריו דא"כ קשה קושי' תוס' למאי צריך קרא לרבינא למ"ד אין שחיטה לעוף דהא גם איסור טריפה ליכא כבר כתבתי יישוב על זה בתשובה אחרת זה איזהו שנים ואין הזמן מספיק להכפיל הדברים ולא כתבתי זאת רק לשעשע קצת עם מעכ"ת במעט צרי דשדר לן והיה זה לו שלום מנאי ידידו הדש"ת פה פ"ב יע"א ו' לסדר יתרו תרמ"ה לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כא

שלום וכ"ט לתלמידי הרב המופלג חרוץ ברק השנון יד"ג כש"ת מו"ה מאיר ראזענבערג נ"י רב דק"ק קאוואגרעש יע"א

אחדש"ה הנני בברכת מז"ט שנתקבלת לישב על הוראה בקהל עדת ישורון וה' ירים רישך וקרנך בכבוד והמעשה שבא לפניך בושט שנמצא על עור החיצון נקב וסביב מראה לובן ונשתנה העור ומחזי כלקותא ובפנים אין רושם כלל ושלם מבלי ריעותא והיית מצדד להקל

לא אאריך בפלפול רק במה שנוגע לעיקר הדין הנה הרמ"ח כתב סי' ל"ב כ' אם לא ידוע אם מחמת חולי או קוץ אפילו לא ניקב רק הפנימי טרפה ונחלקו הפוסקים בלשון אפילו הט"ז הביא הא דאו"ה דכ"ש אם ניקב החיצון והב"ח הביאו משום דבחיצון יש להטריף משום דרוב הכבלעין דרך הושט ובודאי ניקב הפנימי והחיצון והב"ח תפס דהא יש לתלות דלמא מהצואר נכנס בושט וע"ז כתב בפלתי כיון דהעור שלם בודאי יש לתלות יותר דרך הושט יע"ש והנה באו"ה לא כתב דינו רק אם נמצא קוץ בעור החיצון אבל אם נמצא נקב לחוד מזה לא איירי כלל אלא שהב"ח וט"ז רצו לישב לשון אפילו בזה וכבר כתב הת"ש דהא הרמ"א בקורקבין מכשיר בסי' מ"ט ונ"א בניקב עור החיצון של קורקבן ולא אמרינן דרוב נבלעין דרך הושט וא"א להעמיס כן ברמ"א ומלשון הב"ח משמע דגם בנמצא קוץ בחיצון חולק על האו"ה משום דלא נמצא ריעותא בושט מבפנים וכונתו אף דבמחט בחלל הגוף אמרינן דרוב נבלעין דרך הושט משום דשם א"א לבדוק בכל בני מעיים משא"כ כאן דאין לנו רק נגד הנקב שמבחוץ ואי חזינן דעור שלם מבפנים ולא ריעותא יש לתלות מבחוץ כמו מבפנים ולפי מה שהאריך התב"ש ופרמ"ג בסי' מ"ט ונ"א יש ללמוד מדבריהם בעור שלם וקוץ תחוב מבחוץ טרפה ודאי הוא משום דרוב נבלעין דרך הושט כיון דהעור שלם מבחוץ ואי ריעותא בהעור מבחוץ תלינן בקוץ וליכא ס"ס דלמא ע"י חולי ואי העור שלם ונמצא נקב מבחוץ אז תולין בודאי שנעשה ע"י חולי רק אם ליתא העור לפנינו אז יש לצדד משום ס"ס דלמא ע"י חולי או ע"י קוץ מבחוץ וא"כ גם כאן בנדון שלך אי העור שלם מבחוץ לא צריכין לס"ס ורק בליכא להעור אז יש לצדד משום ס"ס ומלתא דתמוה על דברי הח"ס ביו"ד סי' צ"ג שכתב על פקפוק השואל שם על דברי שבות יעקב דלא אמרינן דרוב נבלעין דרך הושט רק במחט שאשתכח בכבדא או בקנה שהספק אי דרך הושט או הקנה אז אמרינן דרך הושט אבל בנמצא בחלל הגוף יש לתלות דרך החלל הגוף כמו בושט וכתב ואין זה צריך לפנים

ובאמת מדברי הסמ"ג שהביא הפרמ"ג סי' מ"ט וכן מדברי האו"ה כאן מוכח דגם במחט שנמצא בחלל הגוף נמי אמרינן דרוב נבלעין דרך הושט ובפרמ"ג הביא הא דשבות יעקב וכתב דצ"ל דאיירי דנמצא רושם בעור החיצון או דאין העור לפנינו ואולי כונת הח"ס ג"כ דוקא כה"ג דאין העור לפנינו דאז הוי ספק השקול אבל אי העור שלם לפנינו בודאי לאו ספק השקול הוא דהא אי היה אתי מבחוץ בודאי היה ניכר בעור משא"כ אי אתי דרך הושט דא"א לבדוק כל חלל הגוף ביותר יש לתלות בושט והנה מש"ך ס"ק ז' משמע דגם בנקב בעור החיצון אסור אע"ג דהוי ס"ס כמו בניקב הפנימי רק דהכשיר בהחיצון משום דיש לפנימי בדיקה במקום ידוע וכיון דחזינן הנקב בהחיצון ולא צריכין להחזיק ריעותא דלמא ניקב גם במק"א הוי כנגדו בפנימי מקום ידוע וגם לרמ"א מהני בדיקה אבל התב"ש סובר דכונת הש"ך דוקא אם נתחב הקוץ לפנינו אז מהני בדיקה משא"כ בניקב החיצון או אפילו קוץ נתחב שלא לפנינו לא הוי מקום ידוע משום דיש לחוש שניקב גם במקום אחר וצ"ל לדבריו דהש"ך לצדדים נקט הפירש ברמ"א ולא משמע כן מלשון הש"ך כי פירש של התב"ש דחוק כמובן וכן מסתימת הראשונים שכתבו דבמקום ידוע יש לושט בדיקה מבחוץ אם תחוב בו קוץ משמע דלא חיישינן דלמא ניקב ג"כ במקום אחר ועין בש"ך ס"ק כ"א בהג"ה וגם שם נדחק הת"ש

והנה עיקר מה שהקשה הת"ש הוא מהא דסי' ל"ד שכתב הרמ"א דאם יש לתלות דניקב הגרגרת ע"י קוץ טרפה משום דחיישינן דלמא ניקב הושט ואין לו בדיקה חזינן דגם ע"י קוץ לא הוי מקום ידוע ובאמת יש לחלק קצת דהתם כיון דהקוץ בהגרגרת והושט מתפשט וגמדא א"כ יש לחוש שפיר דלמא ניקב הקוץ בכל הושט ולא דוקא נגד מקום נקב של הקנה דהא כל הושט הולך מלמעלה למטה משא"כ אם תחוב הקוץ בושט לא חיישינן דלמא ניקב תחילה במקום אחר ואח"כ נתחב במקום זה דאמרינן כאן נמצא תחוב גם מתחילה ולא היה נוקב במקום אחר כמו בנמצאת בושט דלא חיישינן דלמא ניקב כבר הושט והאוכלין ומשקין הי' דוחקין הקוץ לחוץ כי לא מחזקינן ריעותא רק באותו מקום שנמצא כמו שכתב הש"ך דרמ"א לא חייש להא דרבנו ירוחם ועיין בסי' נ"א שיש פוסקים מכשירים אם נמצא מחט תחוב בלב אף שלא ראינו נתחב לפנינו וגם אינו תחובה עתה בדופן תלינן דנקבה מיד ללב ולא חיישינן שמא נקבה תחילה במק"א וכ"ש כאן דלא חיישינן שמא ניקב הקוץ תחילה מקום אחר בושט ומדברי הש"ך כפשוטן מוכח ממילא דגם בניקב החיצון ליכא ס"ס ולא הותר רק ע"י בדיקת של הפנימי ולא הוי ס"ס אף דלא שייך דאוכלין ומשקין דחקוה אם ניקב מבחוץ ע"י קוץ מ"מ כבר כתב הב"ח דגם בקוץ בחיצון י"ל דאגב דוחק התחיבה מסתמא ניקב גם הפנימי ואדרבה כתב דכה"ג גם עולא מודה כיון דנדחק בכח משא"כ מבפנים הוי דרך אכילה לא חיישינן שניקב לחוץ וכן בפלתי מצדד להחמיר בושט אף מבחוץ דליכא ס"ס משום דהוי ספק בשחיטה וכן הפר"ח מחמיר אף בניקב החיצון וכן משמע מדברי הרמ"א בסי' ל"ד שכתב דוקא בידוע מחמת חולי משמע אבל בספק אסור ופרמ"ג הרגיש בזה וכתב דלאו דוקא בידוע אלא ספק נמי וכן כתב הת"ש בפשט דברי הרמ"א דלא נקט רק לעיקר הדין בניקב הפנימי אבל לדידן דלא בקיאין גם בניקב החיצון טרפה וכיון דכל הני פוסקים מחמירין כאשר הוכחנו ורק הפרמ"ג מצדד להקל קשה להקל באיסור דאורייתא ובפרט בושט דהוי נבילה ובחזקת איסור לכמה אחרונים אבל בנדון שלך דניכר מבחוץ דמחמת מכה וחולי הוא יש להקל ואע"ג דלא נראה רק שאצל מקום הנקב מראה לובן והר"ן ומהרש"ל כתבו דלובן מבחוץ לא הוי לקותא והפנים מאירות כתב דאצל אוזת שמלעיטין פעמים מחמת ליבון השמנונית מ"מ זה יכול המורה להכיר אם רק שינוי מראה הוא או לקותא מחמת חולי ובפרט אם יש נקב בודאי תלינן הלובן מחמת המכה אבל אם הוא רק צלקת כמו גידין לבנים וקשים כבר כתב בפנים מאירות דזה ניכר ונראה דקרום מחמת מכה הוא ואין להתיר רק בנראה וניכר שבא הנקב החיצון מחמת חולי אבל בלא"ה אין להקל בניקב החיצון לבד אף שלא נראה ריעותא מבפנים דבאמת פירש הפרמ"ג בש"ך ג"כ דחוק דאי טעמא דש"ך משום ס"ס לא היה צריך הש"ך לאריכות כ"כ אי זה