שבט סופר חלק א קנט

ריוח לישראל מהתישים ואין לישראל שייכות בו וכמו שמבואר בח"ס יו"ד בכמה תשובות דרך ההיתר אבל בדרך סחורה בודאי לא התיר החו"י בשביל שלא להיות נראה כדבר זר אם ישחוט השוחט בלי נטילת קבלה דמה דבר זר ומראית עין וחששות רחוקות אצל איסור סחורה דלרוב הפוסקים הוא מה"ת ובנידון דידן שעושים הקצבים איסור גמור שנוחרים בעצמם ואפילו לא ע"י נכרים ועיקר כוונתם רק בשביל למכור הבשר ולא בשביל העור דשווי' טפי וכנידון דט"ז וכה"ג גם הט"ז מודה דאסור בפרט שכל האחרונים הסכימו למ"ב נגד הט"ז ודחו ראיותיו וא"כ יותר טוב אם ישחוט העופות שוחט שלהם מאחר שבקי בשחיטה ופגימות ורק לא למד דיני בדיקות בהמה בודאי אין בו חשש משום אסור סחורה דהא כל בדיקת הריאה הוא רק חומרות הגאונים ואפילו איסור דרבנן ליכא ורוב טרפות הריאה שלנו הוא רק מצד חומרות

, ועיין בשאגת ארי' הל' יו"ט סי' ס"ד שחקר לענין שחיטה ביו"ט מאחר דשכיחי טריפות בריאה ואפילו ליקח טריפה מטבח שנזדמן לו הקילו משום דרוב טרפות המה בריאה מחמת סירכות וכ"ש שיש להתיר בלי בדיקה כלל לסחור בהם וכדי לצאת ידי פסק החו"י מלבד מה שכתבתי שהוא איירי באופן שהטבח יעשה אותו בדרך היתר ג"כ י"ל דיותר יש חשש תקלה אם ישחוט שוחט דבקי בשחיטה ובדיקות ורק שלא נטל קבלה דזה לא משמע לאינשי איסורא כ"כ ושפיר יש לחוש שיקילו לאכול משחיטתו אבל כגון זה שישחוט מי שלא למד כלל דיני בדיקה ולא שחט כל ימיו רק עופות וזה ידוע ושכיח בכל מקומות אין חשש תקלה כ"כ כמו שלא חסר לו רק הקבלה וטוב להזהיר על הטבח שלא יהיה מקילין בו לבדוק בעצמם ויזהיר ג"כ על השוחט שלא יבדוק כלל ואם יעלה בידו שיעשה הטבח ע"ד היתר גמור כמו שכתוב בח"ס שם למכור הבהמות לנכרי במכירה גמורה בכסף ומשיכה והגוי מה שירצה יעשה אע"ג שיודע שהגוי ינחור וימכרנו לנכרים בשלו הוא עושה והישראל יכול למכור לו ביותר וביוקר באופן שלא יהיה לו כל הריוח וכתב שם וזה נ"ל יותר נכון מכל מה שנאמר בזה ומהיות טוב כדי לצאת ג"כ לדברי חו"י כנראין פשטן של הדברים ולא נצטרך לחלוקים אבל קשה להאמין שיעשו כן מאחר שנוחרים בעצמם ע"כ כדי להציל אותם מאיסור דאורייתא לדעתי המיקל לא הפסיד בפרט באזהרה להטבח והשוחט ואם לא ישמעו לדבריו יעבור אותם מאומנתם וה' יצילנו משגיאות וכחכמתו יעשה הכ"ד רבו החותם בברכת כל טוב ויהא רעוא דתירים ראשו בכבוד ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כ

שלום וכ"ט לכבוד ידידי התורני והרכני המופלג בתורה ויראת ה' טהורה חרוץ ברק השנון הקצין היקר כהן שדעתו יפה כש"ת מו"ה יונתן בנימין כ"ץ נ"י בק"ק קלויזעגבורג יע"א

אחדש"ה מכתבו קבלתי בעת שטרידנא טובא בשיעורים דיומא תמידין כסדרן ולא באתי עד עתה להכריע במה שנחלקו שני לומדים בפירוש דברי התוס' חולין דף כ' ע"א ד"ה לא אמרן וכו' דהקשה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מהא דרבינא דאמר במנחות דף מ"ה דדריש קרא דיחזקאל דנבילה וטריפה לא יאכל הכהנים דסד"א הואיל דאישתרי מליקה גבייהו אישתרי נמי נבילה דהא ליכא לאותו מ"ד נבילה במליקה וכתבו דנבילה לאו דוקא אלא דקרא נקט נבילה אגב טריפה, ורצה אחד לומר דקו' התוס' אפילו למ"ד יש שחיטה לעוף מ"מ בודאי לא הותר רק ע"י נחירה ולא במתה מאליה וא"כ ג"כ לא א"ש לשון נבילה דמשמע אפילו מתה מאליה ומה שהביאו ללמדן זה לפרש כן דברי התוס' דלא כפשוטו הוא משום דאל"כ מאי מקשה תוס' דלמא רבינא סבר כמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת

כל עין רואה יראה דא"א לומר כן בדברי תוס' ואין לו מקום ושחר להעמיד דוחק זה בדבריהם כיון דאיצטרך קרא שפיר למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ודאי הא דאזהיר יחזקאל על נבילה ע"י נחירה אזהיר מה שהוא באמת נבילה להאי תנא ואין בו שום טעם לומר להאי תנא דנבילה לאו דוקא ועוד שאר הוכחות מלשון תוס' ואין מן הצורך להאריך לסתור פשט זה וגם בלא"ה לא קשה דקושי' תוס' דמאי יענה רבינא להא תנא דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת וע"כ דאלי' עתיד לדורשה כר"י א"כ אמאי נאיד מר"י דהא דרשה דרבינא בלא"ה לא אתי שפיר כמ"ש תוס' שם דשאני מליקה דמצותו בכך וזה פשוט

וקושי' זו שהביא בשם ספר לב אריה לא ראיתיו ולא נמצא במחיצתי ואף שאין משיבין את הארי אחר מותו בקושי' זו ודאי יש להשיב עליו דלא קשה מידי והנה לכאורה לדברי תוס' צריכין אנו לומר ג"כ דרבינא סבר דלא מחזיר סימנים אחורי עורף דאל"כ אלא כמ"ד דמחזיר א"כ טריפה נמי לא הוי וכמ"ש תוס' נזיר כ"ט לר"ל דסבר כמ"ד מחזיר סימנים אחורי עורף ולא הוי טריפה, ולפ"ז לר"ל דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת וגם מחזיר ע"כ סבר כר"י דאלי' עתיד לדורשה ולרבינא דדריש כן וע"כ משום טריפה צ"ל דתנא דסבר דאין שחיטה לעוף ע"כ סבר דלא מחזיר ובני ר' חייא דף י"ט ע"ב דסברו מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי עורף ע"כ סברו כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה דאל"כ טריפה נמי לא הוי

אלא לפ"ז לכאורה יש להקשות דגם למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת לא א"ש דממ"נ או דנבילה או דטריפה לאו דוקא לפי מה שכבר חקר הנוב"י קכ"א אי איסור נבילה חל על איסור אבמ"ה או טמאה כמו דחל על איסור חלב וכתב דלא חל משום דטומאה לא הוי איסור מוסיף ומשו"ה לא חל איסור נבילה על איסור יוה"כ ועיין באריכות בשו"ת אבא בכ"ס יו"ד סי' כ"א אות ג' וא"כ לדברי הנוב"י ממ"נ אי סבר מחזיר סימנים אחורי עורף ליכא איסור טריפה רק נבילה ואי סבר דלא מחזיר אחורי עורף רק חותך שדרה ומפרקת ואח"כ חותך וכן פסקינן להלכתא דלא מחזיר וא"כ איכא איסור טריפה דוקא ואיסור נבילה לא חל אח"כ על איסור טריפה דכבר חל מחיים ולא פקע אף אחר מיתה ואע"ג דהוי נבילה לטמאות מ"מ מאי אתי יחזקאל לאשמעינן דלא יאכלו נבילה וטריפה דהא רק חדא איסור הוא או נבילה או טריפה וע"כ גם למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת טריפה או נבילה לאו דוקא מזה מוכח דגם התוס' כאן אזלי לשיטתם חולין דף ל"ב ד"ה ורמינהו דמוכח מדבריהם דבנקובת הוושט לאחר שחיטה חייב משום טריפה וגם משום נבילה וכמו שהאריך בכ"ס שם

וביותר נ"ל לומר דרבינא סבר כמ"ד אף מחזיר סימנים אחורי עורף וא"כ א"ש דאי מחזיר איכא איסור נבילה ולא טריפה ואי לא מחזיר איכא איסור טריפה ולא נבילה אי אמרת דלא חל איסור נבילה על טריפה וממילא צריך קרא דיחזקאל לאסור תרוייהו לכהנים למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ויש לישב קושי' התוס' במנחות שם דהקשו לרבינא דשאני מליקה דמצותו בכך כמ"ש דף ה' ולפמ"ש א"ש דרש"י פירוש שם דמצותו בכך משום דשאני שבת דא"א בענין אחר וכן בכלאים א"א בע"א א"כ במליקה דאפשר בענין אחר להחזיר סימנים אחורי עורף למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה וליכא איסור ואפי"ה אם ירצה שלא להחזיר רשאי אע"ג דתרוייהו כמצותו נינהו מ"מ לא שייך פירכא דמצותו בכך כמו בדף ה' דא"א כלל בענין אחר משא"כ הכא שפיר ה"א כיון דהתירה תורה שלא להחזיר אע"ג דיכול להחזיר ע"כ דנבילה או טריפה הותר לגמרי וגם למ"ד יש שחיטה לעוף אתי שפיר דרשת רבינא כיון דיכול להחזיר וליכא איסור טריפה רק נבילה ואפ"ה מותר למלוק אף בלא החזרת סימנים ואיכא איסור טריפה ונבילה כשיטת תוס' ממילא הוי אמינא דליכא איסור טריפה או נבילה דהא חזינן דלא הקפידה תורה אי יעבור על שתיהם וליכא קושי' דמצותו בכך שאני כמו שכתבתי ונכון

ולפ"ז י"ל הא דלא רצה לומר ר"י כרבינא ואמר אלי' עתיד לדורשה משום דסבר מחזיר דוקא וא"כ לא יכול