שבט סופר חלק א קנח

מדרוסה קשה דדוחק שלא אכל בשרא רק כשסגר הבהמה שלא יבוא עליה הדורס. ולכאורה י"ל דמה"ט לא חיישינן לדרוסה ממש משום דהוי מיעוט' דתליא במעשה וכה"ג גם ר"מ לא חייש ובאמת צ"ע על הא דדייק מהא דמכה אביו ואמו דלמא לאו אבוה הוא לפי מה שכתבו תוס' ר"פ בתרא דיבמות בד"ה ר"מ וכו' דרוב נשים מתעברות ויולדות לא הוי רובא דתליא במעשה משום דממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו אבל ביאת זנות שפיר הוי תליא במעשה וא"כ מה"ט אמרינן רוב בעילות אחר הבעל אבל היכי דגם המיעוט לא תליא במעשה מנ"ל דאזלינן בתר רוב וצ"ל או דרב מרי דדייק ממכה אביו ואמו סבר כרבא בבכורות דלא מחלק בין תלוי' במעשה או לא או הא דמחלקינן בין רוב לרוב זה דוקא לאחר שאזלינן בתר רוב אבל אי חיישינן למיעוט גם היכא דהמיעוט תליא במעשה חיישינן למיעוט אלא שי"ל לפי מה שכבר העיר בראש יוסף בסוגיא דרוב די"ל הא דלא אזלינן בתר רוב דתליא במעשה זה דוקא מדרבנן אבל מה"ת אין חילוק וא"כ שפיר יליף רב מרי דאזלינן מה"ת בתר רוב ואי משום דהמיעוט תליא במעשה מה"ת ליכא חילוק אבל לר"מ דכתב תוס' דלא חייש למיעוט רק מדרבנן ומש"ה לא מקשה לר"מ מבשר תאוה רק מפסח וקדשים וא"כ שפיר י"ל הא דחייש מדרבנן למיעוט זה דוקא אם הרוב וגם המיעוט לא תליא במעשה או שניהם תליא במעשה אבל אי הרוב לא תליא במעשה והמיעוט תליא במעשא גם ר"מ לא מחמיר מדרבנן לחוש למיעוטא וא"כ לא יכול תוס' לומר דקושי' הש"ס האיך אכיל בשרא הוי משום דרוסה ממש כיון דתליא. במעשה מנ"ל להקשות לר"מ דלמא כה"ג לא חייש ועיין

ואיידי דאיירי אכתוב לך מה שאמרתי לחדודי לפרש הא דקאמר הש"ס דף מ"ג ע"ב ורבה נמי לחדודי דאביי הוא דבעי וצ"ל מה חידוד יש בזה והלא לא זכר רק מה ששמע מרבו דושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים וגם לישב הדקדוק דלא קאמר אביי רק ושט אין לו בדיקה אלא מבפנים ולא נקט תחילת דבריו של רבה דושט אין לו בדיקה מבחוץ וזה שנים רבות שאמרתי בזה ולאחר שיצא לאור עולם תורת אבא בכ"ס מצאתיו ביו"ד סי' כ"א אות י"ב ונהניתי שכונתי לדעתו הגדולה

ואמרתי עוד לפרש על שני אופנים ובפשוט י"ל דלכאורה יש להקשות לפי מה שהעלה הרא"ש בתירץ הראשון הא דמהני בדיקת פנים בדרוסה ולא חיישינן דלמא הדרוסה עוד מבחוץ היינו משום דהקילו בספק דרוסה ובת"ש מסביר משום דבלא"ה רוב הוא דאין הדרוסה שולט בסימנים משום דקשין אצל דרוסה וגם ספק דרוסה הוא ומשום הכי לא חיישינן ולפ"ז יש להקשות מאי קאמר אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה אלא וכו' לפי מה שכבר כתב בראש יוסף ופלתי הא דאמר למאי נ"מ לספק דרוסה לאו דברי רבה היא רק סתם גמרא קאמר הנ"מ וא"כ מנ"ל לאביי להקשות דלמא דוקא בודאי דרוסה אין לושט בדיקה מבחוץ אבל בספק דרוסה דהוי בלא"ה ספק וגם רוב דאין דרוסה מזיק לסימנים כה"ג עכ"פ סמכינן ודי בבדיקת חוץ ולא צריך לברר ולבדוק אף מבפנים ומעשה דאתי קמיה דרבה הוי בספק דרוסה ומשו"ה בדק בחוץ אלא לפי מה שכתב הרא"ש א"ש דהא לתירץ זה בודאי דרוסה באמת לא מהני אף בדיקת פנים ואי על ודאי דרוסה קאמר רבה דאין לו בדיקה מבחוץ האיך קאמר אלא מבפנים דהא לא מהני בדיקת פנים דלמא עדיין הארס מבחוץ וע"כ בספק דרוסה קאמר רבה דינו דאין לו בדיקה מבחוץ ושפיר מקשה אביי וזה מוכח מדקאמר רבה ''אלא מבפנים,, משמע דמהני בדיקה עכ"פ מבפנים וע"כ בספק דרוסה קאי אבל אי לא הוי אמר רק אין לו בדיקה מבחוץ שפיר היה יכול לומר דרבה לא קאי רק לודאי דרוסה ומדאין לו בדיקה מבחוץ ממילא גם מבפנים לא מהני וזה היה מדייק אביי בקושיתו דהא מר הוא דאמר דאין לו בדיקה אלא מבפנים וע"כ בספק דרוסה קאי והא דאין לו בדיקה מבחוץ אף בספק דרוסה אמר ושפיר מקשה דמר הוא דאמר אין לו בדיקה אלא מבפנים והאיך בדק מבחוץ אף אי ספק דרוסה הוי וזה הוי חדודו דאביי אי ידע לדייק בדברי רבה וא"ש

ועוד אמרתי על דרך זה לפי מה שכתב הר"ן לתרץ על קושיי תוס' דף כ"ח לרש"י דסבר דגם לענין נקב אין לושט בדיקה מבחוץ אמאי קאמר נ"מ לספק דרוסה ולא לספק נקב ותירץ דרבותא קמ"ל דלא מיבעי נקב דהוא קטן ובקל יכול לכנוס בו טיפת דם לסתום הנקב בודאי אין לו בדיקה אלא אפילו דרוסה שהוא רחב הו"א דיש בדיקה מבחוץ קמ"ל דאף לענין דרוסה אין לו בדיקה מבחוץ יע"ש

ולפי"ז יש להקשות מנ"ל באמת לומר לרבה דנ"מ לספק דרוסה כיון דסתם גמרא קאמר הנ"מ דלמא רבה לא קאמר רק לענין נקב אבל לא בדרוסה ומנ"ל לאביי להקשות והא מר הוא דאמר דלמא לענין נקב אמר אבל לא בדרוסה דרחב ויש לישב בדברי הפלתי דדייק מדברי רבה עצמו מדקאמר אלא מבפנים ומאי קמ"ל אי בנקב קאי דפשיטא דיש בדיקה ובפנים וע"כ דקמ"ל דהו"א כרא"ש מדלא מהני בדיקת חוץ ממילא חיישינן דלמא הארס מבחוץ עדיין ולא מהני גם מבפנים וחידוש זה קאמר דאפ"ה יש לו בדיקה מבפנים דלא חיישינן בדרוסה דלמא במקום דרוסה קשחיט כשיטת רש"י ומישב בזה קושית תוס' דלא קאמר נ"מ לענין נקב דמדבריו של רבה מוכח דלענין דרוסה אמר עיקר דינו יע"ש וא"כ א"ש דקאמר הש"ס דנ"מ לספק דרוסה דאף בדרוסה מוכח מדברי רבה דאין לו בדיקה וכ"ש בנקב וא"ש דמקשה אביי רק מהא דאין לו בדיקה אלא מבפנים דמזה מוכח דגם אצל דרוסה אמר דאין לו בדיקה אבל מהא דושט אין לו בדיקה מבחוץ היה אפשר לומר באמת דוקא לענין נקב וכסברת הר"ן וזה הוא חדודי דאביי אם יבין מתוך דבריו דגם לענין דרוסה אמר דאין לו בדיקה וא"ש ועוד יש להאריך ולא כתבתי לך רק מה שנוגע לחדודי ושלום לך מנאי ש"ב פה מרחץ מאריענבאד תרמ"ח לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יט

שלום וברכה לתלמידי הרב המופלג בתורה מורג חרוץ וותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה משה לינק רב בקהל נעמעש סאלאק והגליל יע"א

אחדש"ה קבלתי מכתבך וגם התנצלותו ונאמנים לי דבריך ומה ששאלת ממני אודות מה שמצא באיזה כפרים בגליל שלו כי הני טבחי נוחרים תיישים כדי למכור הבשר לנכרים ולאחר שהוכיח אותם על ככה עכו ואמרו יוען כי אין השוחט באתרם ואם ישלחו אחריו להוליכו על עגלה ולשלם לו שכר טרחא יעלה הוצאות יתר מהריוח ורק בזאת יאותו אם יתן מע"כ רשות להעופות שוחט לשחוט דקות ולא לבדוק אחר הריאה ובשביל הוצאות מעט שצריכין לשלם להשוחט שכר טרחא לא שבקי' היתרא ומע"כ לבו נקפו להתיר להם יען כי ראה מה שכתב בתשובות חו"י סי' קע"ח שנשאל כעין זה ולא רצה להתיר לשחוט אפילו לשוחט שבקי בשחיטה ובדיקות גסות רק שלא נטל עוד קבלה וכתב שטוב יותר לנחור ע"י נכרי ולמכור לנכרים

והנה לפי דעתי פשוט יותר מביעי בכותחא דח"ו לא התיר הח"י לנחור ע"י נכרי וימכור אותם לנכרים והעסק והריווח של ישראל דכה"ג בודאי לא התיר מלבד דפסקינן דאף בשאר איסורין יש אמירה לנכרי לחומרא בכה"ג דתליא באיסור סחורה לא שייך כלל אי יש שליחות לנכרי או אמירה לנכרי וכמ"ש בח"ס חלק שישי סי' כ"ד שסיים לאחר שפילפל בדיני אמירה לנכרי בשאר איסורים בסוף התשובה אך לפע"ד מה יושיענו כל זה בסחורה דנבילות וטריפות דאסרי' רחמנא שלא יהיה ישראל עוסק בהם או חכמים אסרוה א"כ מה לי מכירה או מתנה או עשיות שליחות או שותפות הכל הוא בכלל עשיות סחורה והאמירה לנכרי גופי' הוא סחורה ועסק ואסור וזה פשוט וברור בלי ספק ואין כאן מקום לאמירה לנכרי כלל יע"ש ודבריו הקדושים קלורין לעינים והאמת אתו והחו"י שם לא התיר רק באופן שיש היתר גמור בלי קבלת