שבט סופר חלק א קנז

דבריו הקדושים צריכים לומר כי באמת כתב הפר"ח דאף אם יש לצדד להקל אף בושט בנמצא קוץ וקורט דם בחוץ עיין בש"ך ל"ג מ"מ בהמסס ובה"כ מאחר שהעיד הרמ"א שיש לבדוק בנסרכא לטרפש בכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט וכבר העידו כל האחרונים שאחד מן האלף שלא יהיה כן א"כ זה הוכחה שמחמת המחט בא הסרכא וחמור מקורט דה מבחוץ ומה"ט גם בתחוב יש להחמיר אף שלא כנגד הסירכא דהא הרוב מעיד על הנקב ע"י המחט ופעמים נמצא שביל בבה"כ שניכר שמן המחט הוא וגם יכול להיות שנקוב המחט בשפוע בבה"כ מנקב לנקב עד הסירכא ע"כ בתחוב שיש ריעותא לפנינו ויכול להיות שהלך ונקוב המחט בשיפוע ע"כ אין להכשיר בסרכא משא"כ בנמצא דאין ריעותא של נקובה לפנינו יש להכשיר במקומות המתירין וזה החומרא לתלות שנקוב בשיפוע אמרינן דוקא בסרכא משא"כ קורט דם כן הוא סברת זקני זצ"ל להכריע וכן מצאתי בספר פרי תבואה שמצדד ג"כ להחמיר בתחוב אף שלא כנגד הסרכא אבל הוא מחמיר ג"כ בנמצא

והייתי נסתפק אם לא נסרכא לחצר הכבד רק נמצא על בה"כ סרכא תלוי' ונמצא מחט תחוב מה דינו לפי מה שכתב הרא"ש דסרכא תלוי' כשר אף לשיטות הסוברים דאין סרכא בלא נקב משום דאי מחמת נקב קאתי היתה נסרכת למקום אחר א"כ יש הוכחה דודאי לא נקב המחט לחוץ דא"כ היתה נסרכת למקום אחר ויש לנו הוכחה להיפך והרמ"א וכל הפוסקים לא דברו רק בסרכא דבוקה ולא בתלויה ולפענ"ד נראה להחמיר גם בתלוי' דהא לכמה פוסקים לשיטת רש"י כמו שכתב הר"ן סרכא תלויה טרפה וכן כתב הרשב"א דלשיטות דאין סרכא בלא נקב לא ידע טעם בין דבוקה לתלויה ולהרמב"ם עכ"פ צריך בדיקה ובתרתי לריעותא בסרכא תלוי' יוצאה מהבועה טרפה וכן ביש מכה בדופן נגד הסרכא תלוי' כמבואר כל זה בסי' ל"ט וכבר העיר הפרי תואר למה יהיה טרפה דהא אם היה נקב צריך להיות דבוק במקום אחר להרא"ש וכתב כיון דיש ריעותא תלינן שכבר היה נדבק ונתפרק משם א"כ ה"נ במחט י"ל כיון דהמחט ריעותא לפנינו תלינן שכבר היה נסרכא למק"א ונתפרק משם אבל מ"מ נ"ל כה"ג יש להקל בלא בדק דהא בשו"ת חוט השני מקיל אף בסרכא דבוקה אם לא בדק ואף שפמ"א מחמיר וכן הנוב"י כתב שצריך עכ"פ בדיקה מ"מ זה דוקא בדבוקה שבלא"ה יש אוסרים בסרכא אף בשאר איברים משום דבשאר איברים לכ"ע אין סרכא בלא נקב כמש"כ בתה"ד וביש"ש ואף לדידן דמכשירין מ"מ ביש ריעותא בלא"ה שתחוב מחט יש להחמיר שהסרכא מורה על הנקב ע"י מחט וגם הטעם משום דרוב פעמים אם נסרכא ממש נמצא מחט בכרס כעדות הרמ"א ומה"ט יש לאסור אף בלא בדק אבל בסרכא תלויה דלא נמצא כן רוב פעמים בלא בדק יש להקל וכן בנמצא יש להקל לעת הצורך אף במקומות שנוהגין איסור בסרכא די"ל דלא נהגו חומרא רק בסרכא מטעמא דפנים מאירות כיון דנמצא כן על הרוב אין לך עדות יותר מרוב אך בשאר ריעותא כמו יבלת או סרכא תלוי' כה"ג לא החמירו על עצמן ואף שהת"ש סוף סי' ל"ט כתב דבכל ריעותא בסירכא ובועא צריך בדיקה ויש להחמיר בלא בדיקה מ"מ בסרכא תלוי' יש להקל דהא אף בריאה פסק בש"ע ל"ט דאין צריך בדיקה דאף דהט"ז והת"ש כתבו לבדוק מ"מ זה דוקא בריאה אבל בשאר איברים בודאי יש להקל בסרכא תלויה ועיין בפ"ת שמקיל ג"כ בסרכא דעוברת ע"י משמוש ומיעוך בשאר איברים בלא בדק אף דבריאה החמיר הת"ש בלי בדיקה אף בעוברת ע"י משמוש מ"מ בשאר איברים יש להקל וכ"ש בסירכא תלויה דיש להקל ועיין בפרמ"ג סי' מ"ב במשבצות א' שמקיל ג"כ בשאר ריעותות בלא בדק ויש להקל ג"כ בסרכא תלוי' דיש לנו הוכחה ג"כ מדלא נסרכא למק"א אבל בתחוב אין להקל כלל לדעתי אם הוא נגד הסרכא עכ"פ ובנדון שלפנינו דנמצא כפתור מבחוץ דהוי כקורט דם עיין בפרמ"ג סי' מ"ח במשבצות סק"א בשם שער אפרים דיבלת הוי סי' דניקב אלא דנמצא המסמר על הפרש וכבר כתבתי דאף המחמירין בנמצא זה דוקא בנסרכא הבה"כ משום דיש לנו עדות דניקב ע"י המחט ומזה בא הסרכא משום דהרוב מעיד עליו משא"כ בשאר ריעותות אם בדק הבשר תחתיו וראה שהבשר יפה ושלם ואין שביל ניכר בבה"כ וכ"ש בנתחב במקום אחר רחוק מהכפתור דיש להקל דלא גרע מקורט דם ורק בסרכא מחמיר הח"ס מטעמא שכתב שם כי הנסיון הוא עד נאמן יותר מכ' הסברות אבל מאחר שהקצב אומר שמצא ג"כ סרכות בבה"כ בודאי אין לנו מקום להקל ואין כאן הכחשה כי השוחט אמר שלא בדק אחר הסרכא אף שבקל כשחותכין חצר הכבד ובדק הריאה נרגשים הסרכות מ"מ יכול להיות שלא הרגיש כי לא היה עליו מלתא דרמיא ובודאי יש להזהיר השוחט ע"ז ג"כ כי שכיח סרכות בבהמות המפוטמים בבה"כ ג"כ וכיון דפוגע בחצר הכבד תחילה הוי קצת כמעלים עין מן האיסור וכיון דנמצא ג"כ כפתור יש לחוש שהיתה הסירכא בכפתור והקצב לא השגיח על זה וכה"ג אפילו במקומות שמקילין בנמצא אף בהפ"מ יש להחמיר ועיין בח"ס סי' ל"ג ושפיר הורה מע"כ להחמיר ולהשוחט יש לגעור ולהזהירו שיהיה זהיר וחרד יותר באומנתו ולהתרות אותו, ולא כתבתי רק מה שנוגע לעיקר הדין וסמכתי על מי שבקי בטרפות שלא לציין כל המקומות והנני הטרוד מאוד פ"ב חדש אדר שני תרמ"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יח

שלום לכבוד ש"ב הרבני המופלג בתורה ויראה מורג חרוץ ברק השנון כש"ת מו"ה יוסף לעהמאן נ"י כעת במרחץ וועמלוי יע"א

אחדש"ה מכתבך קבלתי פה ויען כי אני טרוד לעסוק ברפואות על פי פקודת הרופאים ע"כ קשה לי לעיין ולהאריך בכל זאת לכבודך פניתי מעט זמן לשום עיני על דבריך שהצעת בשולי מכתבך ותמהת על דברי מהרש"א בחולין דף כ"ח שהקשה על הא דתירץ תוס' על קושית הר' אלחנן לריב"א דיש לנקב בדיקה מבחוץ צ"ל הא דמקשה הש"ס לר"מ האיך אכיל בשרא היינו משום דא"א לבדוק תחילה משום דיש חולי שיאדים כמו דרוסה ותמה המהרש"א למה לא מתרץ תוס' דחיישינן לדרוסה עצמה ועיין בראש יוסף שם ובסוגי' דרוב שהאריך לפרש כונת מהרש"א אע"ג דבדרוסה ממש יש חזקת הגוף שלא נדרסה ובחזקה ורוב גם ר"מ לא חייש מ"מ כונתו לפי מה שכתב הט"ז דטיפת האם מזיק ג"כ לולד וממילא ליכא חזקת הגוף לולד שלא נדרס יע"ש ותמהת דהא בלא"ה א"א לומר מצד דרוסה דהא אי שמרה מדרוסה א"א לחוש שנדרסה ואף אי החשש מצד האם דהא לזה מהני י"ב חודש וידעינן ע"כ שלא נדרסה וחזקה שלא נתבררה לא הוי אצל הולד דהא שמרה שלא יבוא הדורס וממילא הוי חזקה שנתבררה אצל הולד וחזקת הגוף ממש ורוב ומשו"ה צ"ל תוס' משום חולי שיאדים כמו דרוסה וזה לא נתברר אלו דבריך ויפה דברת

ויש לישב קצת דברי מהרש"א לפי מה שכבר העיר בפלת בסי' ל"ג בסופו על דברי הט"ז שיצא בכח דהיתרא באוזת שמלעיטים דבחולה אף ששלטה ג"כ במקצת החיצון לא חיישינן ולא כמשמעות תוס' דיש בדיקה בחיצון רק אם נראה שלא שלטה חולי כלל בחיצון ועיין בפלתי שכתב דאי ע"י חולי יש היכר א"כ גם לרש"י קשה מאי פריך איך אכיל בשרא ר"מ והא היה יכול לשמור שלא תאכל קוצים וממילא אין לחוש ויכול לבדוק גם לרש"י בחוץ ודברי פלתי שהוכיח דע"כ גם משום חשש חולי חיישינן מגומגמים כמובן למעיין בדבריו וגם דבריו בס"ק י"א מה שמפלפל בדברי הריב"א מחשש הבריא ונרפא והביא הא דמקשה לר"מ האיך אכיל בשרא דמקשה רב כהנא לשיטתו אין לו מובן דהא לר"מ דחייש למיעוטא בודאי גם לספק דרוסה חיישינן יע"ש וי"ל דמהרש"א סבר באמת מדמקשה תוס' לריב"א והא גם לרש"י קשה מאי מקשה דלמא שמר הבהמה שלא תאכל קוצים וע"כ דנראה לתוס' לדוחק שלא אכל ר"מ בשרא רק כה"ג ששמר אותה וסגר אותה שלא תאכל דבר שאין בו קוץ וא"כ גם