שבט סופר חלק א קנו

שתמה מאד דתחילה אמר מאן דבדיק בידא למאן דבדיק במחטא עד מתי אתה מכלה וכו' ואח"כ אמר ליה עד מתי אתה מאכיל טרפות דאם לדעתו מאכיל טרפות מיד כשהיה רואה דבדק ביד היה לו לומר שהוא מאכיל טרפות להצילו מאיסור ומכשול אחרים ואיך שתיק ליה עד דאמר לי' אתה מכלה ממון דהא אכילת איסור חמור מכילוי ממון ויש לומר ולתרץ לפי מה שהרגיש במהר"ם שיף על הא דאמר זעירי דאין בדיקה לחולדה מפני ששינה דקות ועקומות דאין יכול לפחות העצם הגלגולת כמו מ"ד דבמסמר דא"כ ודאי יקרע הקרום יע"ש וא"כ יש לומר דמאן דבדק בידא באמת היה עושה כן דהיה חותך העצם ובודק בקרום ואין העצם מפסיק עוד וממילא ליכא מאכיל טרפות דלא שייך עוד שינה עקומות והעצם מפסיק כמ"ש רש"י אלא משום דאמר למאן דבדיק במחטא עד מתי אתה מכלה ממון ואי גם הוא היה חותך ופוחת העצם בודאי גם בזה שייך מכלה ממון דיקרע הקרום ע"י חתיכת העצם כמש"כ במהר"ם שיף וע"כ באמת לא היה חותך העצם ומשו"ה שאמר ליה דהוא מכלה ממון וממילא שפיר השיב לו אח"כ כיון דמוכח מדבריך דאין אתה חותך העצם עד מתי אתה מאכיל טרפות דהא שינה עקומות והעצם סותם וא"ש

והפלתי כתב דצ"ל ע"כ מאן דבדק בידא שהיה חותך העצם דאל"כ הא שיניה עקומות ולא יחלקו במציאות שיני החולדה אם הם עקומות או לא יע"ש וצ"ל דליכא בזה משום מכלה ממון דלא כמהר"ם שיף משום דבודאי היה בקיאים לחתוך העצם מבלי לנגוע ולנקוב הקרום וביותר מזה מצינו בש"ס דף נ"ד ע"א רב פפה בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי וכתב רש"י מכין בחץ מלמעלה ומכוונים שאין החץ נכנס ויורדת למטה מהכליות לחלל וכ"ש שהיו יכולין לזהור לחתוך העצם ולא לנגוע בהקרום כלל משא"כ בבדיקת מסמר ומחט שצריך להיות חד ועוקץ כדי שירגיש בהנקב וצריך לנגוע בהקרום עצמו ולראות אם יחגור בקרום בודאי יש חשש קרום שינקוב הקרום ע"י המחט ונ"ל ליישב גם לפי דברי הפלתי בשנקדים דתוס' כתבו דר"י סבר אף במסמר דליכא משום מכלה ממונן של ישראל וגם על זה קשה וכי יחלקו במציאות וגם משמע הא דבדק במסמר מודה דאיכא משום מכלה אלא דא"ל דא"א בכל זאת בבדיקה אחרת משום דבידא הוא מאכיל טרפות אבל ר"י דסבר דגם בידא מהני וע"כ דסבר דלא שייך מאכיל נבילות בבדיקת ידא א"כ למה בדיק ג"כ במסמר דלא יחלוק במציאות ונ"ל דיש לומר דטעמא דר"י דבדק אף במסמר משום דגם בבדיקת יד שייך מכלה ממון דהנה רש"י כתב על הא דאם מבצבץ טרפה משום ניקב הקרום משמע דסבר רש"י דלא הוי ודאי טרפה אף דמבצבץ והיינו משום דסבר רש"י לפי מה דמסקינן דאי עילאי אינקב אף תתאה דרכיך מפקע פקע גם למ"ד עד דאינקב תתאי יש לומר כן דמפקע פקע התתאה דלא יחלקו במציאות או פקע ע"י דרכיך או לא ושפיר כתב רש"י דהוי רק ספק טרפה דהא דאף דמבצבץ דלמא לא אינקב רק עילאי ותתאי מפקע פקע והפלתי כתב דע"כ מ"ד אף תתאי לא סבר דרכיך ופקע דא"כ מאי אמר למאן דבדיק במחטא אתה מכלה ממון דהא גם הוא מכלה ממון דלמא לא היה ניקב תתאי ופקע חגב דוחקיה ורוככי' ולדידי לא קשה די"ל באמת מאן דאמר למאן דבדיק במסמר שהוא מכלה סבר באמת כמ"ד עילאי בלא תתאי טרפה וממילא ליכא מכלה ממון דהא בעילאי לחוד טריפה ואי לא נקבו שניהם בודאי לא שייך מפקע פקע דרק בתחתון דרכיך אמרינן כן וא"כ י"ל ר"י דבדק אף במסמר סבר דגם בידא שייך מכלה משום שמא לא ניקב תתאי ואגב דרכיך פקע ע"י בדיקה וליכא חילוק בין ידא למסמר דבשניהם שייך מכלה ממון משו"ה בדק בשניהם ביד ובמסמר ולפי דברינו אלו יש לישב תמיהת אבא מאוה"ג ז"ל די"ל מאן דבדק במסמר סבר דבידא הוי מאכיל טרפות לא משום דשיני חולדה עקומות די"ל כמ"ש הפלתי שהיה חותך העצם אלא אף שהיה חותך העצם מ"מ סבר הא דאמרינן אגב רוככי' מפקע פקע לאו ודאי הוא ואין לסמוך על זה להתיר טרפות רק ספק הוא משו"ה אמר אתה מאכיל טרפות אף אם היה חותך העצם אלא זה ניחא אי אמרינן דעילאי לחוד טריפה שפיר יש חשש דלמא לא יפקע קרום תתאי אגב רוככיה אבל אי אמרינן דתרתי בעינן עילאי ותתאי בודאי אין שייך מאכיל טרפות רק אדרבה מכלה ממון הוא דלמא לא נקבו שניהם וע"י הבדיקה שדוחק באצבעו יפקע התחתון וא"כ מיד לא היה יכול לומר אתה מאכיל טריפות די"ל אי משום ששיני חולדה עקומות שהיה חותך העצם ואי משום דלמא לא יפקע התחתון ועילאי אינקב דלמא סבר מאן דבדיק בידא עד שינקבו שניהם אלא דא"כ דסבר עד שינקבו שניהם הדרי הקושיא דגם אתה מכלה ממון של ישראל וע"כ מוכח מדאמר למאן דבדק במסמר אתה מכלה דבבדיקת ידא לא שייך מכלה ומוכח ממילא דסבר קרמא עילאי לחוד טרפה א"כ קשה עליך אתה מאכיל טרפות אבל מקודם דאמר ליה, אתה מכלה לא היה יכול להקשות אתא מאכיל טרפות דלמא סבר קרמא עילאי ותתאי וא"ש נכון ע"ד פלפול ואסתגר בזה חותם בברכה רבך חפץ בהצלחתךף. פה פ"ב יום ד' לסדר וארא תר"נ לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יז

שלום וברכה לכבוד הרב המופלג הוותיק בע"פ מורג חרוץ ערוגת הבושם כש"ת מו"ה עמרם יעקב הכהן נ"י רב דק"ק לעווענץ יע"א

קבלתי מכתבו וגם ההמסס ובה"כ אשר שדר לן לראות בעין השאלה יען כי השוחט במקומו מפקפק על הוראתו ואיזה אנשים במקומו מזדנזין עי"ז ורצים אחר הקטטה ורע עלי המעשה כי הוצרך מע"כ לכך ויש לקנוס השוחט אשר החציף נגד הרב לפקפק על הוראתו כי אין לשוחט לדבר מאומה במה שנוגע לשאלת חכם כי אין להם רק במה שנכתב לפניהם לחק ולא יעבור בספרים של שחיטות ובדיקות וחוץ מזה הכל אצליהם שאלות חכם ואין להם רשות להורות ולדון כלל וראוי לקנסו על זה אם לא ירצה למחול על זה כבודו והנדון הוא כי יש על הבה"כ כפתור יבלת גדולה ונמצא ג"כ מסמר בפרש והשוחט אמר שלא בדק אחר הסרכת אם נסרך ביה"כ לחצר הכבד והקצב לאחר שבא הבשר במקולין שלו בא ואמר שמצא סירכא בבה"כ

והנה בגוף הדין אם. נסרך הבה"כ בחצר הכבד ונמצא מחט כבר הלכו בו נמושות בספרן של גדולי אחרונים לפרש דברי הרמ"א בסי' מ"א אם דוקא בתחוב בו טרפה או אפילו בנמצא וראש המדברים בשו"ת צ"צ ופר"ח מסכים עמו להתיר בנמצא על הפרש וכבר תפסו עליי בשו"ת פנים מאירות ובבאר יעקב ועוד תשובות וראיתי אריכות גדול בזה בשו"ת מאמר מרדכי מסי' כ"ב עד סי' ל"ג כמה גאונים גדולים במדינת אשכנז זה אוסר וזה מתיר בנמצא על הפרש מזה נשתרבב המנהג גם כן בקהילות מהם מתירים בנמצא ומהם אוסרים ופה מחמירים עיין בח"ס יו"ד סי' ל"ג וסי' מ"ה ויש קצת לעיין שכתב בתשובה מ"ה ביש מחט תחוב אף שלא כנגד הסירכא לית דין ולית דיין להכשיר אבל בנמצא תחוב אפילו ,,בפלידרליך'' של בה"כ אף שדעתו נוטה להטריף מ"מ אין למנוע במקום שנוהגים להתיר ובאמת מכל הפוסקים משמע שיותר יש להטריף בנמצא מתחוב שלא כנגד הסירכא כי טעם של צ"צ שעיקר דבריו בנוים בנמצא כשר דא"כ יהיה תחוב בצד אחר יותר טוב מנמצא דהא בתחוב צריך להיות נגד קורט הדם דוקא כמבואר בב"י סי' מ"ח ובש"ע שם ובנמצא יהיה אסור ומה"ט מקיל ג"כ בנוב"י בנמצא ועיין בדגול מרבבה סי' מ"ח וע"ז השיבו הפמ"א ובאר יעקב ועוד פוסקים דנמצא באמת גרוע מתחוב שלא כנגד הסרכא משום דבתחוב צריכין לומר שיצא ממקום שיש הסרכא ונתחב אח"כ למקום אחר זה לא אמרינן להחזיק המחט ממקום למקום משא"כ בנמצא וכבר הרעש בזה בדגול מרבבה ומשמע מדבריהם שבתחוב שלא כנגד הסרכא באמת מותר רק בנמצא יש להחמיר ומדברי קדוש זקני זצ"ל נראה שאוסר בודאי בתחוב שלא כנגד הסרכא ומניח המנהג להתיר בנמצא ולקיים