שבט סופר חלק א קנד

שהוא בודק לנשיכת חולדה אלמא לא מטריף בעצם לחודיה וצ"ע דהא כתב תוס' הא דלא פריך מרב ושמואל דלעיל דאמרי מכניס ידו לפנים משום דמקשה יותר ממעשה רב וא"כ לאיזה צורך כתב רש"י דראה שבדקו לנשיכת חולדה ולא קאמר סתם דבדקו לעוף שניקב העצם ובהו"א דכל עוף דינו כעוף המים ואי ניקב בתולדה טריפה בעוף המים גם בעוף היבשה כן בניקב העצם ולמאי מדייק רש"י דבדקו נשיכת חולדה אלא דרש"י סבר דוקא נשברה ולא ניקב ואי ראה בנקיבת עצם דילמא הוי מתולדה או מחולי דנמי י"ל דכשר ונשברה דקאמר לוי דוקא וא"כ לא היה מקשה מלוי כלום ע"כ מדייק רש"י דנשיכת חולדה ומשו"ה שפיר מקשה מלוי אבל אי ראה ניקב לא היה קשה מלוי וממילא כדמתרץ דלוי בעוף המים נמי דוקא בנשברה ומוכח מרש"י דוקא נשברה ולא ניקב בתולדה ורש"י לשיטתו דפירש דטעמא משום דלא קאי קרום ודוקא בנשבר יש חשש דניקב הקרום לבסוף ולא בתולדה וראיתי בח"ס שם שהביא ראיה מרשב"א דכתב דטעמא דניטל הכבד משום חסר המרה ומה"ט גם חסר הכבד טרפה ומוכח דאף בחסרון מתחילת ברייתו אמרינן סופו ליטול ולינקב ותפס לעיקר דטעמא דרשב"א משום דסוף המרה לינטל דלא כמשמע מב"ח ופר"ח ופלתי שכולם סברו בכונת הרשב"א משום דניטל הכבד ניטל ג"כ המרה וכן הבין בפרמ"ג ות"ש בדברי הרשב"א כדברי קדוש זקני ז"ל דטעמא דרשב"א אע"ג דתלוי' המרה בגידין מ"מ סופו להנטל המרה אבל מ"ש בח"ס דגם בשני כבדים הטעם דסוף המרה לינטל ע"ז כבר העיר בפרמ"ג בסי' א' דלפי מה שכתב המ"ב בשני כיסין דכשר משום דשני רואין לא אמרינן א"כ גם בשני כבדין א"א לומר משום דסוף המרה לינטל דהוי שני רואין וע"כ דאמרינן בשני כבדין כאלו ניטל שניהם לגמרי עם הגידין וממילא חסרה המרה ג"כ אבל מ"מ מחסר הכבד יש ראייה ולפמ"ש הפלתי סי' מ"א דבחסר הכבד א"א שיהיה סופונת שתלויה בו המרה גם בחסורה צ"ל ע"כ דלאו משום דסופו לינטל הוא ולשון הרשב"א בת"ה משמע כאשר פירשו הב"ח ופר"ח ופלתי שכתב על הרמב"ם ועוד קשיא לי שהכבד אחד מן הנטולין ואם נבראת הבהמה בלא כבד גם היא חסרת המרה וכל עצמנו לא אסרנו בניטלה אלא מחמת חסרון המרה. לשון זה משמע דממילא היא חסרת המרה ולא משום סופו לינטל והא דסבר הרשב"א בפשיטות דטעם משום חסרה המרה עד דמקשה על הרמב"ם היינו משום דסבר כיון דלא טרפה למתניתין רק בלא נשתייר כלום ובודאי בשיור כל דהוא מהכבד לא הדרי בריא והוי כאלו אינו וע"כ טעמא דמתניתין דבעינן שיור כל דהוא היינו כדי שיהיה מקום שתלויה בו המרה וביותר קשה לי דאי טעמא דרשב"א כמ"ש בחתם סופר ופרי מגדים אם כן מאי זה שמדייק הרשב"א לסתור דברי הרמב"ם דהא טעמא דהרמב"ם דנטלה דוקא משום דנטל אח"כ ביד או ע"י חולי מכאיב יותר מחסר מתחילת מברייתו ומה"ט כתב אבל היכא דתני חסורה כ"ש ניטל טריפה משום דכאיב לבהמה יותר ואם באבר שנטרף מחמת עצמו סבר הרמב"ם לחלק וכ"ש שיש לחלק כן באבר שנטרף מטעם דסופו לנקוב וא"כ מאי מקשה הרשב"א על הרמב"ם מכבד דמוכח מניטל הכבד דגם בחסר טריפה דלהרמב"ם בודאי גם בחסר הכבד כשר דהא עדיף עוד יותר משאר נטולין דאינו טריפה מחמת עצמו והא זה גופא מחלוקת בין הרמב"ם והרשב"א אי גם בחסורת טרפה היכי דקתני ניטלה מטעם דכאיב יותר וכ"ש דכשר לרמב"ם חסורה הכבד אי הטעם משום דסופו לינטל וע"כ דהרשב"א אתי' עלה משום בחסרון הכבד ממילא חסרה המרה בודאי כמ"ש הפלתי ובזה גם הרמב"ם מודה דהא חסרון המרה גם לרמב"ם טרפה ושפיר מקשה מחסרה הכבד על הרמב"ם ועיין

ועוד כתב שם בח"ס דאף אם מטיל בצים וירבה ימים כחול מ"מ אין ראיה כיון דהטעם משום דסוף הקרום לינקוב אפילו אחר כמה שנים כבר נטרף היום ובאמת היש"ש הובא בת"ש ובפרמ"ג סי' ל' שכתב בנשבר הגף ובנפחת גלגולת מהני שיחיה י"ב חודש משום דחכמים על הרוב דברו שסופו לינקב הקרום בנחבסה משמע דגם בטרפות משום דסוף לינקב נמי אינו יכול לחיות י"ב חודש ולענין לידה עיין בפלתי סי' מ"ה שהאריך אלא דהח"ס מגיה בדברי יש"ש שספק ניקב הקרום גם בנחסרה עיין בתשובה סי' נ"ב בד"ה ועכ"פ וכו'

אלא דלפי דבריו בודאי קשה דא"כ מאי מקשה בש"ס ולחשוב נמי נחבסה גולגלת דאף אי אמרינן דחשוב נמי מה שהוא משום סופו לנקוב אבל אי החשש משום דכבר ניפסק הקרום בודאי א"א לחשוב לטרפות בפני עצמו כיון דכבר ניקב הקרום ועוד דלא דמי כלל לשאר טרפות דחשיב דהוי ודאי טרפה משא"כ בנחבסה הוי רק ספק משא"כ אי אמרינן דטעמא משום דסוף הקרום לפסוק כיון דרוב הוא כן והרוב הוא כודאי שפיר פריך ולחשוב נמי נחבסה ועיין בת"ש סי' ל' דגם לגרסא שלפנינו ביש"ש הקשה דלא דמי לשאר טרפות אבל זה אינו קושי' כ"כ כיון דדרך רחוקה הוא שלא ינקוב הקרום אבל אי אמרינן משום ספק דכבר ניקב הקרום בודאי קשה מאי מקשה ולחשוב נמי נחבסה ובפלתי סי' ל' רצה לדייק דחסרון בתולדה כשר לפי השיטות דמשערין לפי ערך שור גדול א"כ בנברא חסר היה אז בן יומו ומטריף בחסרון כל דהו וכי יחזור הטריפה לכשרותו כשיגדל יע"ש ואינו ראיה דוודאי גם בעגל בן יומו לפי שיעור סלע בשור גדול לא מטריף בכל דהו רק בפחות מסלע כערך שליש או רביע סלע וא"כ י"ל שפיר כשנברא לא היה חסר כשיעור דמוקמינן בחזקת כשרות רק אח"כ כשנעשה שור גדול היה מתגדל והולך החסרון עד כסלע דזה דרך הטבע כשיתגדל האבר מתגדל ומתרחב ג"כ החסרון ועיין בת"ש שכתב דמה"ט אין ראיה מלידה דהחסרון פחות מכשיעור די"ל דבתולדתו לא היה כשיעור ואחר כן נתרחב עד שישנו כשיעור והראנו פנים מסבירות לדברי האוסר והמתיר ויש לנו לנהוג כמ"ש בח"ס להחמיר בעוף המים וכבר הורה רבן של ישראל שממנו יצאה הוראה לעולם וכאשר כתב שבכמה קהילות קדושות נוהגין כן

שוב ראיתי בספר כנפי יונה שגם הוא האריך וכתב ג"כ בפשיטות דהטעם בעוף המים משום דסוף הקרום לנקב ולא שייך רק בנשבר ולא אם ניקב מתחלת ברייתו ועיין בת"ש סי' כ"ט שכתב ג"כ דהרשב"א סבר כסברא זו לשיטתו דכל שניטל טריפה גם חסר וליכא חילוק בין נטולה לחסורה והקשה בפר"ח מתוס' בכורות דף מ' שכתבו דמתניתין דשמוטת ירך איירי ג"כ לר' מתנא דמטרף אף בלא עיכול ניבי' שנברא כך ומוכח דשאני נטולה מחסורה וכתב תחילה דבוקא דאטמא דשף מדוכתי לאו לנטולי דמי' כמ"ש בש"ס חולין דף נ"ד ורשב"א לא אמר כלל שלו רק בניטל ולא בפסוקה ושבורה וכבר הארכנו לעיל בזה ועוד תירץ דטעמא דרב מתנא דמטריף אף בלא עיכול ניבי' משום דסבר דסוף הניבי' להתעכל והיינו דוקא בלקותא שסופם אח"כ להתעכל גם ניבי' משא"כ בנברא כך לאו לקותא הוא ואין סוף כיבי' להתעכל משא"כ שאר נטולי דטרפות מחמת עצמן יע"ש

חזינן דגם הת"ש סבר דיש חילוק בין טריפות מחמת עצמן או מחמת שסופו לינקב או לינטל דלא שייך בתחילת, ברייתה ודוק בדברי הת"ש בסי' מ"א דלא כתב דהרשב"א מטריף בניטל הכבד אף דתלוי' עדיין בסמפונות משום דסוף המרה לינטל מחמת הכבד דזה לא שייך בחסרון הכבד בתולדה כמ"ש בסי' כ"ט והרשב"א אוסר מה"ט גם בחסורה כבד אלא דכתב דטעמא דרשב"א כיון דאין המרה תלוי' רק בסמפונות מקרי כבר חסרה המרה דאין זה דבק טוב והוי כאלו מונחת ומוטלת בבטן הבהמה אבל סופו לינטל לא שייך בחסורה כיון דאינו לקותא וזה דלא כהבנת הפרמ"ג וח"ס בדברי הרשב"א ויש להביא ראיה דטעמא דרב מתנא דמטריף אף בלא עיכול ניבי' היינו משום דסוף הניבי' להתעכל ולא משום דשמוטת ירך בעצמו טריפה מהא דתוס' דף נ"ז ע"א בד"ה שמוטת ירך שכתבו דע"כ בעיכול כיבי' דאי בלא עיכול א"כ ר' יוחנן דמטריף בעוף וסבר אלו טרפות אתי למעוטי דרב מתנא א"כ בבהמה נמי טרפה מהא דתני לוי ולא חשיב ליה גבי יתר עליהן עוף וליכא מאן דפליג על לוי מדאקשינן לעיל מיניה על רב ושמואל יע"ש. ואגב