שבט סופר חלק א קנג

שלא הביאו דברי חדושי הר"ן ר"פ דאלו טרפות שהקשה מהא דנדה דף כ"ד דאמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה אפילו כל שהוא דאמר רב גידל אמר ר"י המפלת את שגולגלתו אטומה טהורה אלמא דשיעור שינטל מהחי וימות הוא כ"ש ולא כסלע ותירץ די"ל תחלת ברייתא שאני א"נ דכל שהוא שיש לו שיעור הוא לאפוקי משיעורין גדולים שנחלקו בהם מלמטה אמר הכי וכן מצינו בכמה מקומות כ"ש שיש לו שיעור עכ"ל משמע מדברי הר"ן בתירץ ראשון דאדרבה מתחילת ברייתא גרע ואפילו בחסרון כ"ש טרפה ובתירץן שני עכ"פ כסלע אף בתולדה וזה דלא ככל אלו הפוסקים דמכשירין חסרון בתולדה וראיתי אח"כ בת"ש בסי' ל' שהביא ג"כ מש"ס הנ"ל דטריפה מתולדה ולא הביא שכבר קדמו בחדושי הר"ן ולפוסקים דלא מטריף חסרון גולגלת כלל כתב שצ"ל עם הקרום דוקא כמ"ש תוס' בחולין ובסי' כ"ט כתב דמה"ט לא מנה הרמב"ם חסרון גולגלת בכלל חסורה משום דמשמע מש"ס נדה דלא יכול לחיות כלל אף בכ"ש דהכי קים להו דגרע טפי נברא כך משום רכותו דמוח וע"כ הא דאמר רב יהודא וכן לטרפה כסלע היינו בניטל אח"כ יע"ש וזה כתירץ הראשון של חדושי הר"ן דאף בכ"ש טריפה בנברא כך וצ"ל לדעת כל הפוסקים דמכשירים בנברא כך דסברי כמ"ש הר"ן ורשב"א נדה דהתם לאו משום טריפות אתינן עלה רק משום דלא נברא כצורת בני אדם ואטום לאו היינו חסר כמ"ש רש"י אלא אטומה שלא נולד ונברא כדרך החיים יע"ש ומה"ט לא קשה נמי מה שהקשה בת"ש דמשמע מסוגיא דנדה דאף בנברא חסר טריפה דלא כרמב"ם ועיין בח"ס סי' נ"ב בד"ה ובלאה"נ וכו' שהרגיש בזה

וכל זה בעוף היבשה שאין לדון רק על חסרון גלגולת אבל בעוף המים יש לדון ג"כ אף בנקב לחוד מהא דתני לוי נשבר העצם אף שלא ניקב קרום של מוח וכבר כתב הרמב"ם דכל היכא דניקב טרפה אף חסרון בתולדה טרפה ולא נחלקו הרמב"ם ורשב"א רק בטריפות ניטל והאריך בו בצ"צ ונוב"י חקר אי הטעם משום דניקב עצם הוא טרפות מחמת עצמו בעוף המים אז אין לחלק בין חסרון בתולדה או נשבר העצם וניקב אח"כ אבל אי טעם טריפות משום ניקב קרום של מוח אח"כ י"ל דוקא בנשברה או ע"י חולי ולא בתולדה יע"ש וכן כתב הצ"צ די"ל הא דנקובים טרפה אף בחסרון מתולדה זה דוקא אי מחמת עצמו ולא אי ניקב ערפה משום דסוף לנקוב הקרום וכדומה יע"ש

והנה מרש"י שכתב בד"ה וקרומו רך הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום משמע דהטעם משום דסופו לנקוב הקרום ולא טריפות מחמת עצמו אלא שהנוב"י הביא ראיה מתוס' שכתבו דמשו"ה לא חשיב לוי נמי ניטול צומת הגידין דבעוף דשיתסר חוטי הוי ואי פסק חד מינייהו טרפה משא"כ בבהמה משמע דהטעם בעוף משום דסופו לפסוק כולן א"כ גם נשבר העצם לא חשוב אי הטעם משום דסופו לפסוק הקרום יע"ש

והנה הלחם משנה בפ"י מהל' שחיטה הלכה י"א הקשה ג"כ קושי' תוס' מהא דצומת הגידין ותירץ דלא תני לוי רק טרפות חדש נוסף על הבהמה משא"כ צומת הגידין דאינו טרפותו חדש רק חומר הוא בעוף שטריפה אף בחוט אחד וא"כ לא קשה לרש"י דאף דטריפה משום דסוף הקרום לנקוב י"ל דמ"מ טרפות חדש הוא דאף בנשבר העצם שהוא אבר אחר טרפה משא"כ בצומת הגידין שהוא באותו אבר רק חמור דאף בחוט אחד טרפה אם נפסק וזה מקרי רק חמור דהא בתרוייהו נפסק כבר רק בהמה צריך תלתא ובעוף סגי באחד ומה"ט כתב הלחם משנה דלא כתב הרמב"ם רק דשתי טרפות יש בעוף יתר על הבהמה ניקב העצם בעוף המים ושנשתנה מראה מיעיו משום דטרפות חדש הוא אע"ג דנחמרו ודאי משום דסופו לנקוב מ"מ חדש הוא דאמרינן סופו לנקוב בעוף ולא בבהמה משא"כ בצומת הגידין דכבר נפסק ג"כ בעוף אלא דחמור אף באחד וזה לא מקרי חדש דא"כ י"ל גם בעוף המים דהטעם משום דסופו לנקוב והא דלא תני לוי נחמרו בני מעיים לשיטת דלא שייך נחמרו רק בעוף ולא בבהמה מתרץ הכסף משנה שם משום דלא תני לוי רק מה שאינו במשנה אבל נפלה לאור דלא הוזכר טרפות זה אלא בעוף לא איצטריכא ליה וכן כתב בלחם משנה

ולכאורה יש להקשות מהא דפריך הש"ס על שמואל ורב דבדק בידא מהא דתני לוי יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"ג שלא ניקב הקרום וצ"ל לכאורה דהא במתניתין קתני הכתה חולדה על ראשה במקום שעושה אותה טרפה היינו נקיבת הקרום וא"כ האיך ס"ד דבכל עוף טרף לוי אף בנקיבת עצם לחוד וצ"ל ע"כ דסבר בהו"א זו דמקום שעושה אותה טרפה היינו נגד המקום שעושה אותה טרפה היינו נגד הקרומים ולא בכל הראש ורש"י במתניתין פירש לפי האמת דטרפה דוקא בעוף המים וא"כ בהו"א זו מאי קמ"ל לוי דהא בבהמה גבי אלו כשרות נפחתה הגלגולת מפורש דניקב העצם לחוד כשר ואי מתניתין דאלו טרפות בעוף בכל עוף איירי כס"ד דמקשן א"כ קשה לדידי' למאי תני לוי דהא לא איצטריכא דתני במתניתין ויש לתרץ דוקא בנחמרו שתני מפורש במתניתין דטרפה בעוף לא צריך לוי לאשמעינן מאי דתני במתניתין אבל בניקב העצם אף אי בכל עוף איירי לוי וכן ע"כ מתניתין כן מ"מ חידוש רב אתי לוי לאשמעינן דהא באמת יש לפרש מתניתין כמו למסקנא דמקום שעושה טרפה היינו נקובת קרום ממש ומשו"ה תני לוי יתר עליהן עוף דטרפה בלא נקיבת קרום והפשט במתניתין נגד מקום שעושה טרפה אף שלא ניקב עדיין הקרום וא"ש

ויש להביא ראיה דטרפות מחמת עצמו הוא ולא משום נקיבת הקרום מהא דאמר א"ל ההוא בעוף של מים הואיל ואין לו קרום אין לו קרום ס"ד אלא הואיל וקרומו רך ותמוה מפני מה לא אמר ליה מיד הואיל וקרומו רך ומאי השיב לו תחילה מאי דאינו אלא די"ל דרצה לומר בזה דטעמא דנקב העצם הוא מחמת עצמו ולא משום דסופו לנקוב הקרום ע"כ אמר לו בלשון דאין לו קרום דאין הקרום מעלה ומוריד בעוף המים ונחשב כאלו אין לו קרום כלל וטרפה מחמת נשבר העצם לחוד דהמוח אין לו מגין כלל מהקרום בלא עצם ועיקר הוא העצם לחוד ועיין בת"ש שכתב די"ל מדתני לוי נשבר העצם משמע דוקא נשבר ולא בתולדה אלא הרמב"ם כתב ניקב במקום נשבר אלמא דס"ל היינו נשבר היינו ניקב ודין אחד להם ובנקובים כבר הוכיח הצ"צ דליכא חילוק בין ניקב אח"כ ובין מתולדתו יע"ש וזה יש לדחות דהא הרמב"ם מנה ניקב עצם הגלגולת בכלל שבורה ולא אצל שאר נקובים משמע מטעם דשברוה אתי' עלה וכמו בשבורה דוקא אח"כ ולא בתולדה כן ניקב דוקא אח"כ ולא בתולדה והא דלא כתב הרמב"ם נשבר י"ל דרצה לאשמעינן דאף בניקב מחמת חולי טרפה ולא בנשבר בכח דוקא כמו שצידד ג"כ הנוב"י די"ל דאפילו ע"י חולי כשר אבל בניקב מתולדה בודאי כשר מדחשיב בין השבורות ולא בין שאר נקובים ולוי לא נקיט ניקב משום דאז היה אמרינן דגם ניקב מתולדה טרפה כמו בשאר נקובים ומשו"ה נקט נשברה דאינו דומה לשאר נקובים בזה אבל באמת גם בניקב מחולי אח"כ טריפה אבל לא מתולדה והנוב"י רצה עוד לדייק מדקתני במתניתין נשכה חולדה על ראשו ולא קתני ניקב קרום של מוח כמו בטרפות דבהמה לאשמעינן דגם בעוף דוקא ניקב קרום של מוח אלא דאי קתני הכי אין בזה רבותא דאף בעוף המים כשר אבל נשברה הו"א דגם בעוף יבשה טרפה קמ"ל נשברה ג"כ דוקא במקום שעושה טרפה עם נקיבת הקרום יע"ש

ולא הבנתי דבריו דודאי רבותא יש בנשברה דנמי כשר בלי נקובת הקרום ואי הוי תני ניקב הו"א דוקא ניקב בתולדה כשר ובעוף המים אף ניקב בתולדה טרפה אבל מנ"ל דבשל עוף המים ניקב כשר דלמא רבותא דעוף יבשה קמ"ל דאפילו נשברה כשר אבל בעוף של מים אפילו ניקב טריפה ויש להביא ראיה מרש"י דוקא בהכתה ונשברה טרפה ולא בניקב דהש"ס פריך על שמואל ורב דבדק בידא מהא דתני לוי ופירש רש"י בד"ה מר אמר אתה אמרת לי שראית שמואל