שבט סופר חלק א קנב

מהן כשרות דאפשר שבהמות שהמוח נמס כמים הרוב טרפות ועכ"פ פלגא ופלגא הוי ומנ"ל לומר שהיא מהמיעוט שנתקלקל המוח ואפ"ה הם כשרים ושמא נתקלקל עד שנטרפת על ידי זה שהרי בע"כ אינו מן הרוב שאין להם מים כלל ומה לי אם היא מהמיעוט שיש מים במוח וכשרה או מן המיעוט שיש מים במוח וטריפה ומצייר כגון שיש כאן מאה בהמות וששים אין בהם מים במוח כלל ועשרים יש להם מים במוח ומקיפים ועשרים שאין המוח מקיפים פשיטא שאין לצרף אלו שאין להם מים כלל לאלו שיש להם מים במוח שאלולי מים במוח לא היה צריכין לדון עליהם כלל על הכשרות ורק מחמת המים אנו באנו לדון עליו וא"כ צריכין לידע שהרוב מאותן שיש להם מים במוח כשירות וזה באמת אינו והביא כמה ראיות לדברי הת"ש והעתקתי דבריו בקיצור יען כי אין הספר מצוי לכל אבל גם לפי הסבר דבריו קשה תמיהתי דא"כ בכל ריעותא נצטרך לבדוק ג"כ אחר כל י"ח טריפות כיון דרוב בהמות אין להם ריעותא דמעשה טריפות כלל וא"א להצטרף רוב בהמות לבהמה זו שנולד ריעותא דטריפות וכיון דיצאה מהרוב דלמא באמת מהמיעוט טריפות הוא וצ"ע לעת הפנאי כי לא ידעתי כעת חילוק בין חשש טריפה לאותו אבר לשאר איברים לפי דברי ת"ש

ואציע לפניך גרגיר קטן בדברי רש"י שהבאת בסוגיא דרוב שכתב רש"י הא דסמכינן ארוב היכי דאפשר היינו משום הלמ"מ או דילפינן מאחרי רבים להטות וליכא חילוק בין רובא דאיתא קמן או ליתא קמן ובשעה"מ הל' טומאת מת הביא קושי' בשם ספר עץ חיים על דברי מהרי"ט שכתב ליישב קושית הראשונים על הרמב"ם דספק מה"ת להקל א"כ האיך ילפינן רוב מפסח ופרה אדומה דילמא מצד ספק נמי מותר מה"ת והעלה המהרי"ט דזה מקרי אפשר לברר איסורא וכה"ג גם הרמב"ם מודה דספק מה"ת אסור וכיון דגוף הטריפות אפשר לברר אע"ג דלא יכול לשבור עצם בפסח מחמת איסורא מ"מ אפשר מיקרי ומה"ט דחי התלמודא רק על ילפותא דר' אשי דילמא במקום נקב קשחיט דלמא היכי דלא אפשר שאני משמע דשאר ילפותות אפשר מקרי יע"ש ותמה עליו בספר הנ"ל דא"כ אמאי הוצרך רש"י לומר דאזלינן בתר רובא היכא דאפשר הלמ"מ הוא והא אפשר למילף מפרה אדומה דהא לדברי מהרי"ט אפשר הוי אף דצריך לשרפו שלימה ונדחק בשעה"מ דהרמב"ם באמת לא סבר כרש"י בזו יע"ש

, ולדידי נראה לומר לפי מה שכתב הרשב"א בחידושיו חולין דף ט' דנאבדה הריאה מותר והביא ראיה מש"ס ביצה כ"ה דאין הפשט ונתוח לקצבים וכתב דאפילו ר"מ דחייש למיעוטא מודה לזה מדלא פליגו רק בקטן וקטנה וטעמא משום דאמרינן לר"מ היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר ואע"ג דבחולין אפשר למבדק כיון דלגבי פסח וקדשים לא אפשר סמכינן ארובא אף בחולין כן דלחצאין לא שרי לן רחמנא יע"ש

והפלתי בסי' ל"ט מקשה על מתניתין דמסוכנת דמתיר ר"ע ביו"ט לשחוט אם יכול לאכול כזית מבית טביחתה דהא ר"ע חייש ורק בדלא אפשר אמרינן לר"מ דסמכינן ארוב וכיון דאפשר למבדק א"כ אמאי מותר לאכול בלי בדיקה אף במקום הפסד והניח בצ"ע ובמח"כ נעלם ממנו דברי הרשב"א אלו שהבאתי כיון דלא אפשר משום במקום נקב קשחיט לא שרי לן רחמנא לחצאין ואזלינן בתר רוב בטריפות אף במקום שאפשר לבדוק וא"כ י"ל מה"ט כתב רש"י דא"א למילף רוב כלל אף מפרה אדומה כיון דעכ"פ לא. אפשר משום דלמא במקום נקב קשחיט מה"ט אזלינן בתר רובא גם במקום דאפשר בשאר טרפות כיון דע"כ צריכין לסמוך על הרוב בלא אפשר אבל בס"ד דלא ידעינן עוד ממקום נקב קשחיט שפיר כתב מהרי"ט דמיקרי אפשר כיון דעיקר הטריפות אפשר לברר וכה"ג ספק מה"ת להחמיר וע"כ דאזלינן בתר רוב וא"ש וכתבתי בחפזון וה' ירים קרנך בכבוד הכ"ד פ"ב עש"ק לסדר שמיני תרמ"ט ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה טז

שלום וכ"ט לתלמידי המופלג מורג חרוץ ברק השנון אוצר בלום יפ"ת כש"ת מו"ה משה דוד ראטה נ"י לאי"ט

ראיתי דבריך ואודות האוזת ותרנגולים שיש להם נוצות בראשם שקורין ''שעפליך,, כבר הלכו בו נמושות בכל ספרי גדולי אחרונים וראש המדברים בשו"ת צ"ל ע"א שפתח בכח דהתירא ועיין בפר"ח סי' נ' ובת"ש סי' ל"ד שהחמיר ועיין ג"כ בפלתי סי' ל' ובשו"ת חנוך בית יהודא שהביא בשם כמה גדולים שהקילו ועיין בנוב"י קמ"א סי' ה' שהאריך ג"כ ועיין בח"ס יו"ד סי' נ"ה שמחלק בין עוף היבשה כגון תרנגולים ובין עוף המים וכן הת"ש נוטה להקל בתרנגולים ולהחמיר באוזת וכ"ש בר אוזת שקורין ענטען דהוי ודאי עוף המים כמ"ש הרשב"א בחדושי חולין נ"ו ע"א וכל אחד מי שרוצה להקל או להחמיר ימצא כמבוקשו בספרן של אחרונים אלו

ומתחילה יש לדון על הנקב אם טריפה מצד חסרון גלגולת דאסור לכמה פוסקים אף בלא נקיבת הקרום וכן שיטת רש"י בהא דר"נ כסלע כיתר מכסלע דלענין חסרון גלגולת ועיין ברשב"א על מתניתין דאלו כשרות בבהמה שהאריך בזה ואנן נקטינן דטריפה אף בלא חסרון קרום כמבואר בש"ע סי' ל' ובעוף משערינן לפי קטנן א"כ בנקב קטן יש לחוש שמא יש שיעור לפי שיעור חסרון כסלע בבהמה ועיין בפלתי סי' ל' שמתמה דאם שיעור חסרון בבהמה כסלע א"כ למה באדם דקטן מבהמה נמי צריך חסרון כסלע וכבר הרגיש הת"ש בזה וכתב דצ"ל דאדם דאית ליה מזלא צריך חסרון כבהמה גדולה אלא שעדיין יש להתיר אי אמרינן דוקא כדי שינטל מהחי וימות דהוי ניטלה ביד דוקא טריפה ולא מתולדה בהאי אוזין דראינן שהוא מתולדה וכן בחסרון חולי' דטריפה וכבר האריכו בזה הש"ך וט"ז בסי' נ"ד וכן בפלתי שם שמצדד ג"כ דוקא בניטלה ולא מתולדה וכן פסק הרמ"א בסי' נ"ד וא"כ משמע גם בחסרון גולגולת כן וכן משמע לכאורה מדברי תה"ד סי' קמ"ו דשווים המה חסרון חולי' וחסרון גולגולת אלא דהת"ש סי' ל' האריך דתה"ד לא מתיר רק חסרון חולי' בתולדה ולא חסרון גולגולת יע"ש ובאמת יש להביא קצת ראיה לדבריו מדהביא הרמ"א בסי' נ"ד דבחסרון בתולדה כשר ודוקא נעקרה ולא כתב ג"כ גבי חסרון גולגולת בסי' ל' משמע דשאני גולגולת משדרה ועיין ב"ח סי' נ"ד שכתב ומחלק בין ניטל ונעקרה דוקא בניטל סבר הרשב"א דליכא חילוק בין ניטלה לחסורה מתולדה אבל בנעקרה וודאי דוקא ניטלה ולא חסורה וגם הרשב"א מודה להרמב"ם בזה וחסרון חולי' היינו נעקרה יע"ש באריכות ופר"ח בסי' כ"ט כתב איפכא דוקא היכא דנאמר ניטלה סבר הרמב"ם דאין חסורה בכלל כדיהיב הרמב"ם טעמא דא"כ למה מנה נטולה וחסורה לשתים אבל בנעקרה ושבורה גם הרמב"ם מודה להרשב"א דגם חסורה אסור ועיין בנוב"י סי' ה' שדבריו נוטים להב"ח ולא הביאו ועיין בח"ס שכתב ג"כ דוקא ניטלה כסלע אבל חסרון בתולדה כשירה מדקתני כמה חסרון וקאמר כדי שינטל בזה גם הרשב"א מודה כיון דמתחיל בחסרון וסיים כדי שינטל מן החי ובמחכ"ת יש להשיב על זה לפי מה שכתב תוס' עירובין דף ז' הא דקאמר ב"ה כדי שינטל מן החי דהא גם לב"ש דאמר מלא מקדח אינו חי דמשו"ה טרפה הוא ותירצו כדי נטילה ביד הוי שיעור כסלע מצומצם דמודה ב"ש בנטולה ביד רק ב"ש ע"י חולי ורקבון צריך שיעור יותר ע"ז קאמר ב"ה דשיעור ע"י חולי הוא ג"כ כשיעור ליטול ביד ועיין במהרש"א ומהר"ם לובלין שם פירש דברי תוס' וא"כ צריך לשנות ולנקוט כדי שינטל דמשום זה דן ב"ה ומחולק על ב"ש בחסרון ע"י חולה אלא השתא דאתית להכי בודאי יש מקום לדברי הפלתי סי' נ"ד שהוכיח מזה דוקא חסרון אח"כ ולא מתולדה דהא ודאי דאינו כאיב בתולדה כמו אח"כ ע"י חולי ורקבון וניטל ביד והיכי מדמי ב"ה ליטול ביד לחסרון בתולדה אלא ודאי דוקא בחסרון אח"כ ודברי פלתי מגומגמים קצת וזה כוונתו שם ותמוה לי