שבט סופר חלק א קמט

דבר זה כבר נמצא בפרי תואר סימן ל"ז שהעלה אם לא נשאר הבשר המקיף לאחר המישמוש טרפה והוא כתב דינו בלא היה גם קודם נפיחה חוט בשר מקיף ואין לדייק מדבריו דדוקא אם גם קודם הנפיחה לא היה בשר מקיף אז טרפה אם לא נשאר בשר המקיף לאחר המישמוש אבל אם הי' קודם הנפיחה חוט בשר רק ע"י הנפיחה אזיל בשר המקיף אז כשר גם אם לאחר המשמוש אין עוד בשר המקיף דהוא לשיטתו אזיל דמכשיר אם הי' חוט בשר מקיף אף אם כשנפחה לא היה מקיף כלל כיון דאינו רק חומרת הגאונים לא צריך רק גילוי מלתא בעלמא דיש בשר מקיף אף דבכל מקום אזלינן בריאה לאחר נפיחה מ"מ לא מצינו דבה"מ צריך גם לאחר נפיחה ומשו"ה נקט דינו בלא היה בשר מקיף כלל אבל לפי מה שהחמיר בת"ש וכן משמע משו"ת מהרי"ט דצריך גם לאחר נפיחה בשר מקיף יש לאסור לכאורה אם לא עמד בשר המקיף לאחר המישמוש אף אם היה בשר מקיף קודם שנפחה הריאה אלא דיש לצדד להקל לפי מה שהסביר בת"ש הא דמהני המישמוש היינו משום דלאחר מיתת הבהמה נדעך ונתכווץ הבשר ועי"כ אין בשר מקיף הבועה והבועה נתגלה יותר ע"י הנפיחה וא"כ ע"י המישמוש מרכך ומחליק הבשר אבל אם סליק את ידו אז נשארה בטבעה שנדעך ונתכוון הבשר כאשר הי' למקדם וזה החוש מעיד אלא דאם לא היה חוט בשר כלל רק ע"י משמוש בודאי אין לנו לסמוך על זו לחוד כיון דאין לנו ראיי' רק אם עומד גם לאחר המישמוש אבל אם כבר היה חוט בשר קודם שנפחוה אז יש לנו הוכחה דהיה בשר מקיף בודאי יש לתלות הא דחזר לאחר שסילק הבודק את ידו היינו משום דנדעך ונתכוון הבשר בודאי ועיין בספר פרי תבואה דמסביר ג"כ דברי המהרי"ט כן שכתב עליו התב"ש דאם מישמוש לא מהני משום דבידי שמים לא היה חוט מקיף א"כ מה לי אם היה חוט בשר מקיף קודם הנפיחה או לא וכתב משום דיש לומר הא דליכא בשר מקיף לאחר הנפיחה משום דלא היה נפוחה כ"כ בחייה אבל אם אין לנו הוכחה אמרינן דגם בחייה היתה נפוחה כ"כ אבל אם יש בשר מקיף קודם הנפיחה אמרינן הא דליכא בשר מקיף לאחר הנפיחה רק ע"י מישמוש היינו משום דלא היתה נפוחה בחייה כאשר נפחה הבודק ולכמה דברים מקלינן אם כבר היה בשר מקיף אף אם ע"י נפיחה אינו מקיף ואם לא היה בשר מקיף כלל וכן כתב בפרי תואר באם לא היה מקיף כלל רק לאחר המישמוש צריך דוקא מראה ריאה אבל בהיה חוט מקיף לא צריך מראה ריאה דוקא וכן אם שהה מלבדוק רק לאחר שעות דיש לתלות בודאי דנדעך וכתכווץ הבשר ומשו"ה ליכא חוט מקיף נמי יש להקל אם היה חוט מקיף קודם הנפיחה עיין בפרי תבואה וכיון דהפרי תואר בלא"ה מיקל דדי אם היה חוט מקיף קודם הנפיחה וכבר כתב מהרי"ן חביב כיון דלא מפורש בש"ס בועה בשיפולי שומעין לדברי המקיל כה"ג אם לאחר המישמוש היה בשר מקיף רק דאינו עומד וגם קודם הנפיחה היה בשר מקיף כיון דלא מצינו מפורש לאיסור המקיל לא הפסיד ובפרט אם לא בדק מיד רק לאחר הזמן שבודאי יש לומר שנתכווץ הבשר וכבר מצדד בפרי תבואה שם להכשיר אף אם ליכא בשר מקיף כלל וכתב לפי ראות עיני המורה אם נשתנית הריאה ע"י המקום והזמן יש להתיר בהפסד מרובה אבל כנדון שלפנינו יש להתיר לאחר שהות אף בלא הפסד מרובה ואם בדק הריאה כרגיל על אתר לאחר השחיטה גם בלא הפסד מרובה יש לצדד להקל אבל המחמיר שלא לצורך גדול תבוא עליו ברכה ועיין

ונ"ל לומר אף שהט"ז והש"ך וכן בת"ש תפסו לעיקר כהרמ"א בתשובה דתרי טינרא דסמיכי דכשרה דוקא באין בו לחלוחית כלל אבל ביש בו קצת לח הוי כבועה דלא כמהרש"ל והחמיר בת"ש דאם לא בדק מחזקינן לה בבועא וטרפה אבל כה"ג בטינרא בשיפולי דמכשיר ברמ"א בודאי אין צריך בדיקה וטעמא דידי דכבר התעורר בפרי תואר כיון דטינרא היה מתחלה בועא מליא מוגלא כמ"ש דזה החלוק בין טינרא ובין אטום א"כ האיך מכשרינן תרי טינרי דסמיכי אהדדי דהא מתחילה כבר היתה טרפה ועיין בפרמ"ג במשבצות שכתב והסביר דלא לבד לטעם הרשב"א יש להכשיר משום דאי כבר נקבה הבועא בודאי לא היתה חוזרת ומתרפאות אלא אף לרש"י משום חשש נקב יש לומר דאי נעשה מבועא טינרא זה הוכחה דגם מתחילה לא היה נקב וא"כ תרי בועות דסמיכי לכאורה רק ספק טרפה יע"ש וכן כתב גם הר"ן ג"כ לענין סרכא כסדרן לשיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב לא הוי טרפה דחוזר לכשרות משום דאם הנקב מתחילה היה ראוי להעלות סרכא איגלאי מלתא דלמפרע נקב זה לא היה טרפה כיון דראוי להעלות סרכא כסדרן והדרי בריא ומה"ט כתב דנקב בריאה רק ספק טרפה משום דלא ידעינן אי ראוי להעלות סרכא או לא יע"ש ואף שבפרמ"ג שם דייק מרש"י דהוי ודאי טריפה בתרי בועות דסמיכי מ"מ אם חזינן דהוי טינרא רק שנשאר בו קצת לחלוחות בודאי יש סברא לומר דיתהפך הכל לטינרא כיון דכבר ראינו דמוגלא בבועא זו נתקשה בסלע יש לתלות שגם קצת הלח שבו יתהפך ועיין בח"ס יו"ד סי' ל"ח שתמה על הר"ן דא"כ למה צריך בדיקה בסרכא כסדרן דאף אם לא נסתם עוד לגמרי מ"מ כיון שכבר חזינן דנקב זה ראוי להעלות סרכא בודאי יסתים אח"כ לגמרי ונ"ל די"ל דהיינו טעמא דבעל העיטור שהביא הב"י סי' ל"ט דמכשיר בסרכא כסדרן אף בנפחוה ומבצבץ ותמה עליו הב"י דהא ניקב לפנינו ולהר"ן א"ש כיון דחזינן כבר סרכא בנקב בודאי לבסוף יסתום לגמרי אלא דמלשון בעל העיטור שכתב כחלב טהור שסותם משמע דעיקר סתימא הוא האונא הסמוכה ולא צריך לסרכא כלל וזה ודאי תמוה דהא מלשון הש"ס משמע דוקא בנסרך כשר כסדרן אבל בלא סרכא אין האונא מגין כמו שפירש רש"י

ונ"ל שיש לפרש דבריו דסבר דעיקר הסתימה לא הוי הסרכא דזה הוי קרום מחמת מכה ולא הוי סתימא מעיקרא רק סבר הבעל העיטור כמ"ש הרשב"א במשמרת הבית הא דנקיב האונא ודופן סותמתה דכשר דוקא בסביך ולא הוי טריפה חוזר לכשרות משום דעיקר הסתימה הוא הדופן אלא חשינן שמא ברוב הימים יתפרק הדופן אבל בנסרך וסביך בדופן תו אין מתפרקין ועיין בפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט וזה ג"כ סברת הבעל העיטור דבאמת עיקר הסתימה האונא שסמוכה אלא דיש לחוש שיתפרק האונא ולא יהיה שוכבת על חברתה בחוזק אבל את נסרכה שוב שוכבת תמיד עליה ואף אם אין הסרכא ממלא את כל הנקב מ"מ כיון שלא יכול האונא להתפרק שוב האונא סותם וזה שכתב כמו תרבא דסותם נקב להורות דאין עיקר הסתימה הסרכא דאז בודאי יש להטריף אם אין כל הנקב נסתם ע"י הסרכא אבל עיקר הסתימה האונא רק שלא תתפרק ולזה מהני סרכא אף שלא סותם הנקב וא"ש נכון

ולפי מה שכתבנו דאם כבר נעשה טינרא רק יש קצת לח בתוכו בודאי יש סברא לומר שיתהפך אף דא"א להקל מטעם זה בתרי בועות דסמיכי כיון דמפורש בש"ס לאיסור אבל בועא בשיפולי דוקילן כמה קולות כה"ג בטינרא עם קצת לח בודאי יש להקל ועוד דהא כל הטעם משום דמחזי כתרי בועות ומצד מראית עין כה"ג דמחזי כטינרא מבחוץ תו ליכא מראית עין ואף שהטעמים שכתבתי נכונים מ"מ שלא לצורך לא נכון לבי ובטוח להקל כיון שלא מצאתי מפורש אבל לא בדק ומתחזי מבחוץ כטינרא בודאי אין לאסור וגם לכתחילה לצורך לא צריך לבדוק לפי דעתי וכדאי המהרש"ל לסמוך עליו עכ"פ בבועא בשיפולי בצירוף טעמים שכתבתי ולא מצאתי מי שדיבר מזה והנני ידידו הדש"ת פ"ב אור ליום ד' לסדר בא תרמ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יד

שלום וכ"ט לב"א תלמידי המופלג חו"ש מו"ה משה דייטש יושב עה"ת בקלויז דק"ק אלטונא יע"א

מכתבך קבלתי ע"נ ושמחתי לשמוע משלום תורתך ועל מה שעוררת בדברי הרמב"ם בפ"ז מהל' שחיטה