שבט סופר חלק א קמז

שמדייק שם הב"ח מהטור דמדייק מהרא"ש דאוסר ורדא משמאל דסבר כבעל עיטור דיתרת מקמא טריפה דע"כ לית לי' לחלק בין יתרת ורדא או שאר יתרת גם אני עמדתי ע"ז בעזה"י. ויש לדחות מכמה טעמים וגם הא דרצה מע"כ לפרש דברי המרדכי דקאמר דהרמב"ם פוסק כרש"י לא לענין דתרי ורדות טריפה רק לענין חסר ורדא משום דמפרש בש"ס כרש"י דלא כרבינו אפרים, המעיין במרדכי בפנים יראה דדוחק לפרש כן כי לא נזכר שם מחסר ורדא כלום רק הביא שיטת רש"י דאוסר בשתי ורדות ורבינו אפרים מתיר וע"ז מסיים והרמב"ם פוסק כרש"י משמע דעל איסור שתי ורדות קאי

ראיתי אח"כ בפ"ת שמדחה כן דברי ספר תורת יקותיאל שרצה לומר כן וספר הזה אינו תחת ידי לעיין בו, ויען כי הפ"ת האריך בדינים אלו לארכו ולרחבו. כדרכו בקודש וכמעט לא הניח לחדש דבר בענינים אלו לרוחב ועוצם פלפולו והוא רב הכמות ורב האיכות ע"כ הקצרתי, וד' ישפות שלומו וטובו, כותב בחפזון, פרעסבורג, אור ליום ד' ויקהל תרמ"ג לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יא

שוכ"ט לכבוד הרבני המופלג מורג חרוץ ובקי בע"פ כש"ת מו"ה אהרן וואלף נ"י דיין בק"ק אשוויצין במדינת גאליציען

את מכתבו קבלתי ואודות מה שביקש ממנו לחוות לו דעתי בעובדא שבא לפניו בריאה שנפחוה יותר מדאי בכח גדול וחזק וניכר ונראה לאחר הנפיחה מראה פסולה כפי שנתבאר בסי' ל"ח ואח"כ נפחוה כדרכה ולא נראה עוד המראה והיה נראה בעיניו בפשוט להכשיר כמבואר בפרמ"ג במשבצות סי' ל"ח ס"ק א' אך שלבו נוקפו אח"כ יען כי עיקר ומקור הדין של הפרמ"ג מדברי הט"ז וש"ך סי' ל"ו על דברי הגהות הרמ"א סעי' ב' אם נפחוה יותר מדאי ונקרע דמעשה בכל יום דמכשירין משום דתלינן להקל שלא היתה הבהמה נפוחה כ"כ בחייה וא"כ גם כן במראה תלינן להקל משום דבהמה בחזקת היתר עומדת ומעלתו כתב דלא דמי בנקרע ע"י נפיחה יש לנו הוכחה דלא היתה נפוחה כ"כ בחיי' משום דחזינן לפנינו דלא נקרעה משא"כ במראה וכדומה יש לחוש שפיר דלמא באמת היה גם בחייה המראה פסולה עכ"ד, מה שכתב דמזה למד הפרמ"ג דינו להכשיר גם במראה לא נכון דיבר כי בפרמ"ג לא נזכר כלל מהיכן למד דין זה רק דעיקר טעמו כמו דמעשים בכל יום דמכשירין בנקרע ע"י נפיחה משום דתלינן להקל דלא היתה נפוחה משום דרוב בהמות כשרים כן י"ל ג"כ לענין מראה, ובט"ז לא נזכר שם כלל סברת דמשו"ה כשר בנקרע משום דחזינן דלא נקרע בחיי' רק עיקר טעמו של הט"ז מדינו של תשובות הרשב"א הובא בש"ע סי' ל"ט סעיף ה' אם נסתפק אם הוא בגב או בחיתוך וכשנופחים הרבה נראה שהוא בחיתוך וכשאין נופחין הרבה נראה הסרכה שהיא בחוץ כשרה משום חזקת היתר ומזה הוציא הט"ז דה"ה איפכא נמי להקל אמרינן דלא היתה נפוחה ועיין בת"ש סי' ל"ו דכל צד להקל וממילא שפיר כתב ג"כ הפרמ"ג דגם במראה כשר כיון דתלינן להקל בסרכה וכן בבועה בשיפולי בהגה' רמ"א סי' ל"ז סעי' ד' ובט"ז וש"ך כתב ג"כ כפרמ"ג ואין תמיה על הפרמ"ג רק על דינו של רמ"א קשה דהא חזינן דבאמת לא נקרעה בחיי הבהמה וע"כ ראי' דלא היתה נפוחה כ"כ אלא שכבר מתרץ זה הת"ש בשמ"ח ויהיב תרי טעמא משום דתלינן שיש חולה ועי"כ לא היתה נפוחה כראוי מחמת החולי ולא נסתר הקרום או שבאמת נקרע הקרום רק עלה בו קרום מחמת מכה וטעם השני כתב ג"כ בלבו"ש ובל"ח כתב כיון דע"י נפיחה נקרע ודאי דחולשת ודקות הקרומים הוא וכאלו ניקבה דכל ריאה בבהמה נפוחה וסופו לינקב יע"ש

, אבל מטעם אחר לא נ"ל להקל כדברי הפמ"ג דדבריו אתי שפיר לפי ש"ך וט"ז בסי' ל"ו דעיקר הטעם בנפחוה ונקרע וכן בסי' ל"ט ול"ז הוי משום דתלינן להקל דבהמה בחזקת היתר קיימא ואתי שפיר גם כן דינו אלא שהפלתי ותב"ש כתבו טעמא אחרינא לחלק בין נפחוה, ונקרע ובין בועא וסרכא דודאי אמרינן דבהמה היתה נפוחה בחייה כמו שהיא עתה נפוחה ע"י אדם אף אם נפחה בכח ובחוזק ואפ"ה יש להכשיר בנקרע משום דבחיי' הקרום חזק וקיים ולא נקרע ע"י נפיחה כזו משא"כ לאחר מיתה שנחלשה הקרומים ע"י שיצא כח החיות מהקרומים ובטבע נחלשה ותלינן שעי"כ נקרע עכשיו לאחר מיתה ע"י נפיחה וכן נראה לת"ש עיקר, ולפ"ז בנפחוה כ"כ וכן הרבה אף יותר מדאי ונראה בו מראה פסולה טריפה כיון דאמרינן גם בחיי' הבהמה היתה נפוחה כ"כ וכן ראיתי בשו"ת פנ"י סי' ר"א שמחלק דאינו דומה כח הנפיחה של אדם שמחמת חוזק הנפוח שכופחין בו בכח תלינן שנקרע הקרום משא"כ בחיי' שלא נקרע מחמת הרוח כיון שהרוח שבתוכה הוא מטבע הבעל חי והחילוק של תב"ש ופנ"י שניהם נכונים וממילא ליכא להתיר בשינו מראה כמ"ש הפרמ"ג בפשיטות להקל ולא הזכירו שדין זה תלוי' בהטעמים שכתבו להכשיר בנקרע ע"י נפיחה ועיין

ומה שכתב ליישב דברי הב"ח שלא הביא רמ"א דינו של בדיקות ישינים בנקרע ע"י נפיחה וט"ז כתב שנעלם ממנו שהביאו בסי' ל"ו ומשו"ה רצה לומר לישב דברי הב"ח שסבר דרמ"א קאי וסובב והולך על המחבר בנגלד קרום העליון דוקא אז יטריף בנקרע ע"י נפיחה ויען שבדיקות ישינים כתב בין שנקרע במקום הבועא ובין בשאר ריאה וכיון דרמ"א הולך על בנגלד קרום העליון וא"כ לא הביא הא דכתב בב"י גם בשאר ריאה דמשמע גם בכל ריאה אף בלא נגלד והנה מה שרצה לומר דרמ"א קאי על נקלף קרום העליון כן מצאתי בשו"ת פנ"י לישב דברי הרמ"א כן שיש לומר דקאי על היכי דנגלד קרום העליון וכן הש"ך תירץ בב' תירוצים דהרמ"א איירי במקום יבש או בריעותא אחרת דטריפה מכח ממ"נ ובאמת לתירוצים אלו קשה דהא כתב בבדיקות גם בשאר ריאה וראיתי בספר בית אפרים שהרגיש בזה וכתב שצריך לדחוק שיש כאן ט"ס שמ"ש בשאר ריאה צ"ל בשאר ריעותא אבל פשטות לשון הרמ"א לא משמע כן דסתם ולא פירש דאיירי במקום ריעותא רק כדי לתרץ דברי הרמ"א נדחקו דבהכי איירי, אבל לתמוה איפכא כמו שרצה להעמיס בדברי הב"ח שלא הביא הרמ"א הא דכתב בבדיקות דגם בשאר ריאה כן ולתמוה כן על הרמ"א בודאי אין מקום לומר כיון דפשטות דברי הרמ"א משמע דאיירי בכל ענין אף דליכא ריעותא כלל

בהא נחתינן מאי דפשיטא לי' לפרמ"ג להכשיר במראה פסולה ע"י נפיחה יותר מדאי צ"ע טובא להכשיר לפי מה שכתבו הת"ש ופלתי ושו"ת פנ"י ואין להתיר רק בהפסד מרובה ושאר צדדי היתר שוב ראיתי בספר פרי תבואה שהאריך והרחיב הדיבור בכמה מקומות וגם הוא כתב להטריף במראה פסולה ע"י חוזק נפיחה ואף בהפסד מרובה לא התיר בפירוש, מ"מ נ"ל מי שסומך בהפסד מרובה על דברי הפרמ"ג ולבושי שרד שהתירו בפשיטות ודבריהם בנויות על דברי הש"ך וט"ז שנקטו לעיקר דברי הרשב"א בתשובה דתלינן בכל צד להקל שמא היתה נפוחה או לא היתה נפוחה כ"כ אין מזניחן אותו, וה' ידרוש שלומו וטובו פרעסבורג, אור ליום ד' לסדר מקץ תרמ"ב לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יב

שוכ"ט ושפעת ברכות לכבוד ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים מלא וגדוש מורג חרוץ בע"פ וותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה אבא חייא הירש נ"י דיין מצוין בק"ק סערעד

מכתבו הגיעני בעת שהייתי טרידנא טובא בנסיון הגדול להעביר כל צאן קדשים תחת כור הבחינה וב"ה אשר לא עזב חסדו ואמיתו מאתנו שלא ניגע לריק כי ב"ה כולם אהובים וברורים ויודעים את התורה שגורה ושנונה