שבט סופר חלק א קמו

דסמכינן בכל טרפה מספק אבל באמת ראיתי בפנים בפר"ח שמקשה דלמה צריך ריב"י לדחוק מעשה נסים, דע"כ לדידי' ע"כ מסברא אית לי' ניקב מרה טרפה דהא אפי' אי אמרינן מעשה נסים מ"מ לא מוכח להיפוך דטריפה וע"כ דסבר מצד הסבר' או בקבלה וא"כ שפיר יותר הי' לו לדחות משום דילמא מן המיעוט היה ועפ"ז הי' גם מקום לומר לישב ע"פ דרכו של אאמ"ו זצ"ל קושי' מהרש"א דאמר ר"י הלכה כריב"י דהא הוא סבר בכל מקום הלכה כסתם משנה, אלא באמת מדלא מהדר ריב"י מהא דאיוב דילמא מן המיעוט הי' כסברת היש"ש דמיעוט טרפות חיות וע"כ מוכח מריב"י דסבר כתשו' רשב"א דכל הטריפות אינו חיים ואפי' מיעוט ליכא וזה לא מוכח ממתני' ורק נשמע מריב"י וזה דלא ידעינן מסתם מתני' משו"ה אמר הלכה כריב"י ועיין

ומה שהעלה בכ"ס לתרץ קושי' זו משום דגם למ"ד טרפה חיה מ"מ מתנוו' והולכת עד שימות כמ"ש תוספת בזבחים דהורג טרפה פטור גם למ"ד טרפה חיה מה"ט דסופו למות, כונתי בזה לדעתו הקדושה בחידושי לחולין ואח"כ מצאתי כבר זו בפלתי שם דמה"ט גם אם מעוט חיות מ"מ א"ש הראי' לאיוב משום דסופו למות וכתיב רק את נפשו שמור, ובכ"ס הסביר הדבר בטוב טעם ומדייק בלישנ' ועדיין איוב קיים, וכשאני לעצמי תרצתי הקושי' הא דפירש רש"י גם לפי האמת דמדלית מרה, לפי מה שכבר העיר בתב"ש לפי מה שכתב הרשב"א דטעמא דנטלה הכבד משום דסוף המרה לנטל וכ' דמסוגי' דש"ס כאן משמע דחשיבי מרה ונטלה הכבד לתרתי מדצריך לומר דאפיק מרה יע"ש וא"כ י"ל דמשו"ה צריך רש"י לומר דמדלית למרה דאי גם המרה בכלל נקובה מכ"ש נטולה וגם נטולה הכבד בכלל וחסר חדא מי"ח טרפות דהא כל הטעם משום המרה והוי בכלל טרפות המרה. ומה שכ' בראש יוסף וכן בפרמ"ג סי' מ"א ציין עליו לדחות ראי' תב"ש, דבריו קשים להולמן דמתוס' ד"ה ואמר רב יהודא וכו' משמע דמ"מ כחדא חשיב והא דלא מתרץ כן כדמקשה ממרה דחשיב נטלה הכבד ומרה כחדא יש לתרץ לפי מה שכ' בתב"ש באותו סימן די"ל דטעמא דרשב"א תליא אי צריך כזית במקום מרה או במקום חיותא ולמ"ד במקום מרה הטעם משום דסוף המרה לנטל משא"כ למ"ד במקום חיותא, וא"כ משום דרצה לתרץ גם למ"ד במקום חיותא מתרץ דאפיק מרה אבל רש"י פירש לפי האמת גם למ"ד במקום מרה ומשו"ה ע"כ דמדלית למרה דאל"ה חסר חד נטלה הכבד כנ"ל

ואיידי דאיירי בדברי התוס' אימא בי' מלתא זוטא על הא דהרגישו המפרשים על הא דהקשו בתוס' דא"כ אמאי לא פריך נמי והאיכ' גולגולת דבלא זה הא דהקדימו תחלה היה יכול תוס' להקשות כן ועיי' בראש יוסף וצריך להבין הקישור והמשך דברי התוס'. ונ"ל דהא ר"י מסמיך על קרא בין החיה דטרפה חיה ומנה י"ח טרפות וא"כ י"ל דלא מנה ר"י רק אלו טרפות דחיות כאשר נראה מקרא דבין החיה הנאכלת דחיות יותר מי"ב חודש אבל אלו טריפות דלא יכולי' לחיות ומתות מיד אלו לא באו בין המנויים. ועיין בכ"מ בפ"י מהל' שחיטה ה' ט' טעם שהשמיט הרמב"ם ניטל הלב ועיי' בפלתי סי' מ' וא"כ בגולגולת שקאמר ב"ה כדי שינטל מן החי וימות משמע שימות מיד ולא יכול לחיות ועיי' בפלתי אלא שתוס' הקשו בעירובין ד' ט' מאי קמ"ל ר' יודא דהוי טרפה דהא ב"ה בפירוש קאמר כדי שינטל מן החי וימות ופשיטא דטרפה ותירצו משום דיותר יכול' הבהמה לחיות אם יש חסרון ע"י רקבון או חולי משינטל ביד והו"א לענין טריפות אם ע"י חולי או רקבון חסר כשיעור שינטל לא הוי עוד טרפה קמ"ל ר"י דגם בחסר כדי שינטל הוי טרפה ועיי' במפרשי תוספת וצ"ב באמת מנ"ל לר' יודא דטרפה נמי הוי כשיעור שינטל אפילו בחסרון ע"י חולי וכן הרגיש במהר"ם שי"ף חולין ובביאורו שם, וצ"ל דסבר ר"י כיון שע"י נטילה תמות מיד בודאי גם ע"י חסרון מחמת חולי סופו למות ולא הדרא בריא והוי כשאר טריפות ולמ"ד טרפה חי' יכולה לחיות יותר מי"ב חדשים ומשו"ה מקדים תוס' דר"י ממתני' יליף וקשה דמאי קמ"ל פשיטא דטרפה אלא משום דהו"א דלא נטרפה כלל ע"י חולי ורק בנטילה תמות וע"י חולי הוי כשאר טריפות ואז שפיר מקשה בתוס' דלחשוב נמי חסרון גלגולת וא"ש

ועל שאר הערות שכתבת אין לי פנאי כעת לעיין בדברי ר"ת שמחלק בין טריפות אדם ובהמה ושלשה נביאים הח"ס סי' נ"ב הפלתי סי' מ"א והתב"ש סי' ל"א מתנבאים בסגנון א' לתרץ הקושי' מאיוב. ומה שמתמה בכ"ס שם מירושלמי יבמות הרגיש בח"ס באותו תשובה ומה שתמהת ע"ז לא יהי' אצלך לתמי' לאחר שיצקת מים כמה שנים על ידי אאמ"ו זצ"ל וראיתי בעיניך טרדותיו וטרחותיו אין לשער, וכמה פעמים אמר שנקל לו יותר לחדש מדעתו מליקח פנאי לחפש בספרי אחרונים כי הי' צריך להיות סופר מהיר מאוד במלאכת שמים, ובדעתי היה להדפיס כזאת בראש הספר למען לא יתמהו הרואים אם ימצאו בו דברים שנאמרו כבר בספרי אחרונים שלא הי' מספיק הזמן לעיין בהם, אבל נשכח הדבר, והנני חותם בחפזון רבך החפץ בהצלחתך ואחריתך ישגא. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה י

שוכ"ט לכבוד הרב המופלג בתורה ויראה מורג חרוץ ובקי בע"פ כש"ת מו"ה אבא חייא הירש נ"י דיין ומורה בק"ק סערעד יע"א

את מכתבו עם אגורת כסף קדשים לשלוח לא"י קבלתי ובקרוב יקבל כתב קבלה על השילוח ובשולי המכתב הציע לפנינו תמיהתו על דברי הש"ך סי' ל"ה ס"ק י"ז שרצה לתרץ פסקי הרמ"א בהגהות שפסק להתיר יתירת מקמא כשיטת הגאונים ולאסור תרתי ורדות דהא רש"י כתב דמשו"ה יתרת ורדא טריפה משום דהוי יתרת דביני ביני וכיון דיתרת ביני דיני כשר גם תרתי ורדות אין טעם להטריף והעלה הש"ך דהרמ"ה הבין כמו מרדכי והגהמי"י שדעת הרמב"ם להטריף בתרי ורדות אע"ג דהרמב"ם מתיר ביתרת קמא ויהיב טעמא בש"ך דיתרת בצורת ורדא לאו אורחייהו בהכי יע"ש וע"ז תמה דהאיך אפשר לומר כן בשיטת הרמב"ם דגם חסר ורדא כשר דטעמא דלאו אורחייהו היינו משום דאז הוי יתר כנטול הורדא דמי ולהרמב"ם דסבר דיתר כנטול היינו כחסר ולא כנקוב א"כ א"א להטריף כלל יתרת ורדא, במח"כ לא דייק יפה בדברי הש"ך בזה והחליף דברי הט"ז בס"ק ד' עם דברי הש"ך דרחוקים זה מזה לענין דינא דט"ז סבר דטעמא דאוסר הרמ"א שתי ורדות משום דכל יתר כחסר ומצא מזה קולא דאם אינם שניהם במקום אחד כשר והש"ך לא ניחא לי' בזה דמשמע מדברי הרמ"א דאף בכל מקום תרי ורדות טריפה וגם מכח קושי' הפלתי' דהא בין לפירש רש"י ובין לרבינו אפרים יהי' כשרה והפלתי' כתב לתרץ לפי שיטת הרמב"ן דיתר כנטול אותו יתר ממקומו והוי כנקוב ובט"ז לא מטעם זה אוסר ועיין בפרמ"ג מה שנדחק בדברי ט"ז. ובאמת שראיתי שרוצים איזה מאחרונים להעמיס בדברי הש"ך כן דאוסר ג"כ שתי ורדות משום דהוי כנטול היתר וכנקוב ולא משמע כן והעיקר כמ"ש הב"ח בהבנת המרדכי בדברי הרמב"ם דדוקא יתר בצורת אונא סבר הרמב"ם דכשר משום דאורחייהו בהכי משא"כ יתר ורדא דלאו אורחייהו מודה הרמב"ם דטריפה משום דלאו אורחייהו בכך וטריפה משום יתרת מקמא דלאו אורחייהו, וזה כונת דברי הש"ך ועיין בפרמ"ג שם ולא כמו שעלה בדעתו ועיין גם כן בת"ש שקשה על ט"ז דאי יתרת מקמא כשר אם כן אורחייהו בכך ושוב לא מקרי יתרת לומר דהוי כנטול וחסר ועל כן הסכים לדברי הש"ך דמשום יתרת מקמא הוא דטריפה ביתר ורדא ולא מכשיר הרמב"ם יתרת מקמא רק שלא בצורת ורדא דשכיח, ובזה עלה ג"כ כהוגן לתרץ קושי' הפלתי' על הרמב"ם דאי יתרת מקמא כשר א"כ מאי ס"ד דרב אשי למטרף ומאי מתרץ דכל הני חיוי ברייתא הכי אית להו ונדחק כיון דחיוי ברייתא אית להו יתרת חוץ מה' אונות משו"ה מכשיר הרמב"ם כל יתרת מקמא, ולדברי הש"ך א"ש דרב אשי רצה למוריף משום דמצא ורדא וסבר דלאו אורחייהו בכך משא"כ שאר יתרת וע"ז השיב דכל הני חיוי ברייתא אית להו הכי ודוקא חד ורדא אבל תרי דלאו אורחייהו באמת טריפה מצד יתרת דביני וביני

שוב מצאתי שכן פירש הב"ח דברי הש"ס להרמב"ם לפי הבנת המרדכי דאוסר הרמב"ם בתרי ורדות וגם מה