שבט סופר חלק א קמה

וראיתי בתשוב' חינוך בית יהודא סימן ל' שחקר על בועא שנמצא בריאה של עוף מעבר לעבר וכ' דטריפה מהא דתני לוי כל טריפה וכו' ולא הביא מהא דהרמב"ם וגם מהגהות מרדכי שכ' בפירוש דבועא בשיפולי הריאה של עוף טריפה ועיקר הטעם מהא דתני לוי כמו שכתב ברשב"ץ ואע"ג דלא נמנו סרכות ובועות במתני' רק בדברי רבא והב"ח בסימן מ"ג הובא בט"ז ס"ק ט' כתב דלא אמר לוי האי כללא רק בטרפות שמנו במתניתן ולא מה שאמרו אמוראים ומה"ט הכשיר הרמב"ם בטחול וכליות של עוף לא דמי דניקב הטחול אי לקתה בכולי' לא נתני כלל במתני' אבל סרכא ובועא כתב רש"י בר"פ א"ט דכל הני טרפות דריאה בכלל ניקבה הריאה או שחסרה דתני במתני' משא"כ ניקב הטחול או לקתה בכולי' ותמוה על ב"ח וט"ז שלא הביאו דברי כ"מ בפ"י מהל' שחיטה שמתרץ נמי כן דברי הרמב"ם מהא דתני לוי ומה שהקשה הט"ז מהא דבי רב פפא מחו בכליותא קטלוה אתא לקמי' דרב אבא אמר להו וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים והא ודאי על כל מה שמנו אמוראים ג"כ קאי ומנ"ל לחלק לפרש בהא דתני לוי בענין אחר לא קשה על הכ"מ והב"ח שכבר נשמר הב"ח בדבריו ודייק מדלא נקט לוי בפשוט כל מה שטרפה בבהמה טרפה בעוף ונקט דוקא כהאי לשנא כל מה שמנו חכמים אלא ע"כ דבא להוציא אלו שלא מנו במתני' אע"ג דאיתנהו בבהמה כשר בעוף משא"כ בהא דר' אבא שאין לנו הוכחה לומר שרצה להוציא דברי האמוראים ובלשונו שאמר אין לך וכו' בודאי הכל בכלל מנו חכמים וכן משמע מדיוק לשון הרמב"ם שם כתי' הכ"מ יע"ש

וזה דוקא בבועא וסרכא בריאה של עוף דמשמע מכל הפוסקים שטרפה ואין חילוק בין ריאה של בהמה לעוף רק שעוף דלא שכיח לא צריך לבדוק אחריו אבל בסרכא ובועה בשאר אברים שנקיבתו במשהו כבר הביא ב"י בכמה מקומות שאין דין בועא וסרכא רק בריאה ולא בשאר אברים דלא נמצא בש"ס רק בריאה וכמה פוסקים חולקים ע"ז דאין חילוק ומבואר הכל בפוסקים ראשונים ואחרונים ולדינא העלה ב"י והרמ"א בסי' ל"ו ובסי' מ"ו דאין סרכא ובועא רק בריאה ובת"ש סי' ל"ט מחמיר כדברי המטרפין וכן בפר"ח העלה להחמיר אפילו בהפסד מרובה ובפרמ"ג מכריע להקל אם לא בדק בדיעבד אבל לכתחילה בודאי צריך בדיקה כמו בכל ריעות' ועיין בנוב"י תנינא סימן כ"ב וכוונתו דוקא לכתחילה שהרי כתב בתשובה אחרת הא דכתב הרמ"א אם נסרך בה"כ בטרפש הכבד בודאי שיש מחט היינו קרוב לודאי כמו שכ' הרמ"א בת"ח ובדיעבד אם לא בדק טרפה ואם גם בשאר איברים כן א"כ מאי חילוק יש בין בה"כ לשאר איברים אלא ודאי שכונתו דוקא לכתחלה אבל לא בדק כשירה כמו שהכריע בפמ"ג בכמה מקומות ויש לי מקום עיון בדברי הת"ש דבסרכא נקט להחמיר כדברי הפוסקים דלא מהני בדיקה אף בשאר איברים ובסימן ל"ז סעי' כ' כתב לא מצינו בועא מטרפת רק בריאה אבל בשאר איברים אע"פ שנקובתן במשהו אין טרפות שייך בהם דהא מלשון הפוסקים שהביא ב"י משמע דסרכא ובועא שווין דאלו תרתי נקטו בלישנייהו ולכאורה למאן דאוסר בסרכא בשאר איברים גם בבועה אוסר וכן משמע מדברי הרמ"א בד"מ ל"ז שכתב על הא דהביא ב"י בשם או"ח וז"ל אבל אני מצאתי בבד"י בועה אחד שעל סמפון אצל הגרגרת טרפה וציין על הא דסימן מ' לענין סירכא וכתב דה"ה לענין בועה משמע דלשיטת האוסרין גם בבועה אוסרין ומנ"ל לת"ש לחלק בין סירכא לבועה וצ"ל דהכריע מסברת עצמו כמו שכ' בסי' ל"ט שסרכא תלוי או שכנקקת במיעוך כשר כמו בריאה וכ' בס"ק צ"ז אע"ג די"ל בשאר אברים גם סרכא תלוי טרפה מ"מ מפני שכמה פוסקים מתירין לגמרי' בשאר איברים וגם באוסרים לא מצינו רק סרכא דבוקה יש להקל בו א"כ גם בבועה י"ל כיון דהא דפסק כהאוסרין משום דמשמע מראב"י ור"ן ורש"ל ותה"ד דאוסרין ושם לא נאמר רק מסרכא אבל לא בבועה וכיון שלא מצינו בפי' לאסור יש לסמוך על המתירין

ומצאתי אח"כ בכה"ג ל"ט שמסתפק ג"כ אי לאוסרין גם בבועות כן כיון שלא נזכר בדבריהם רק סרכא והא דבד"י שהביא בד"מ יש לומר ג"כ דקאי על סמפון שבאונא העליונה משום ששם סמפון אצל הגרגרת ומש"ה הקיל בת"ש בבועה בדקין אבל מ"מ בדיקה בעי ואפילו בדיעבד מעכב אם יש בועות הרבה אע"פ שאינן סמיכין אהדדי כמו שכ' הש"ך הבדיקה אם לא נתמסמס הבשר ורק אם הבשר שלם ויפה תחתיו כשרה ואפי' לא נתמסמס כל הבשר רק יש שנוי מראה בעבר האחר נמי טרפה אע"ג דלא פסקינן כת"ש דאוסר כל שנוי מראה משום דאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו עיין בפרמ"ג ובנב"י קמא סי' י"ג זה דוקא אם לא נתמסמס כלל אבל אם כבר לקוי הבשר ובמקצתו שנוי מראה העלה בנוב"י וגם בפרמ"ג סימן מ"ו להחמיר שזה מעיד שיש לקותא וצריך להיות הבשר בריא ויפה תחת הבועות או בעבר האחר אבל אם הבועה בולטת לחוץ ובפנים אין לזה בדיקה כלל כי עור הבועה א"א לבדוק ואע"ג דחזינן שהיא שלימה מ"מ א"א להכיר בעור הבועה אם היא יפה ובריא וכן משמע מלשון הש"ך אם הבשר שתחתיו יפה ושלם וכ"ש בנידן דידן שהי' נראה בפנים נקב והבועה בולט לחוץ שאין בדיקה אחרת ואין להשגיח על עור הבועה שיש בו מוגלא וכן כתב בשו"ת אמרי אש סי' כ"א ומלתא בטעמא משום דבריאה אורחא לגדל בין עור לבשר משא"כ בדקין ומשו"ה בריאה בבועה אחת אפילו בדיקה לא צריך משא"כ בדקין ואין לזוז מדבריו להלכה למעשה. כתבתי כל זה בחפזון אחיך הדש"ת וד' ירום ראשך וקרנך במהרה. פרעסבורג יום ה' לסדר ויקהל פקודי תרל"ט לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ט

שלום וכ"ט ושפעת ברכות לכבוד תלמידי חביבי הרבני המופלג בתורה ויראה מורג חרוץ ברק השנון בע"פ יפ"ת כש"ת מו"ה ישעיה פירסם שי' יושב באוהל התורה בשבת תחכמוני ק"ק א"ש יע"א (כעת הגאון רב בשיפשוהל בוויען יע"א)

מכתבך הנעים לי קבלתי זה ימים ומפני הטרדות שונות הרגילות בעתים הללו ימי החג ביותר וגם עתה תחלת הזמן עת האסיף העדרים והתחלת לימוד סוגי' עמוקה שאנו עסוקי' בה כעת. וכל זאת מנכעוני לעשות כרצונך ורצוני לשום עין בקורת על ד"ת מגילה עפה שהצעת לפני אבל בכל זאת אהבה דוחקת אותי להפנות איזה רגעים להשיב על דבריך מה שתרצת קושי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בכ"ס יו"ד סי' כ"ב על הא דאמר אפיק מרה דהא ר"י סבר טרפה חיה וכל הוכחה דניקב מרה כשר מהא דאיוב דאמר ישפוך לארץ מרירתו ועדיין איוב קיים ולר' ישמעאל דסבר טרפה חיה לא מוכח משם ותירץ דר"י סבר דמצד הסברא ניקב המרה כשרה והאריך שם ליישב קו' מהרש"א בפלפול נאה. והנה גוף הקושי' והתירוץ כבר נאמר בס' ראש יוסף במקומו יע"ש וכן מוכרחים לומר על הא דאמר ומתרץ ו"כ מקודם דר"י סבר כר"ש בן אלעזר דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלם כשרה אע"ג דרשב"א טעמא קאמר משום דיכולה ליכוות ולחיות ולר"י לא שייך הוכחה זו כדמקשה והא ר"י טרפה חיה קאמר וע"כ צ"ל שסבר ר"י מסברא דלא נאמרה טרפות זו מסני כלל ועיין במהר"ם שם וכן במרה יש לומר כן

ונפש תלמידי שי' רצה לומר לפי מה שהעלה הפלתי סי' כ"ט דגם ר"י סבר טרפה אינו חיה רק דמיעוט יכולין לחיות כשיטת היש"ש באמת ומשו"ה אין לסמוך על ספק טרפה על שהוי י"ב חודש משום דר"י סבר דחיישינן למיעוטא א"כ גם לר"י יש להוכיח מאיוב דמנ"ל לאיוב להוציא את עצמו מן הרוב ולומר שישפוך וכו'. הנה מלבד שדבריך לא נכונים דלר"י דחייש למיעוע בודאי אין ראי' כלל גם הי' בהעלמת עין ממך דברי פלתי בסי' נ"ז ס"ק יו"ד שהקשה להיפך אף לדידן דלא וחיישינן למיעוטא דמ"מ מנ"ל להביא ראיה מאיוב להיפוך דכשר דילמא מהמיעוט הי' והנה באמת כאשר הובא הקושי' בפלתי בשם פר"ח יש לפקפק מנ"ל לומר דילמא איוב מן המיעוט כיון דבכל מקום אזלינן בתר רוב ובודאי יש הוכחה דניקב המרה כשר כמו דסמכינן