שבט סופר חלק א קמד

דחק עלי להשיבו כי נוגע לאפרושי מאיסורא ע"כ הנני להשיב ע"ד המנהג רע והמכשלה אשר נוהגים במקומו הקצבים שמניחים עוד הבשר למעלה מצלע י"ג לחלק הפנים וכן שמע מקהלה גדולה ולא ידע מנין להם המנהג גרוע הזה

הנה ראיתי בתשובת שיבת ציון מהגאון מו"ה שמואל לאנדא ז"ל שמביא ג"כ שהמכשלה זאת בכמה מקומות ומצוה להזהיר על זה ושם בס' כ"ז האריך לבאר את דברי אביו בנוב"י תנינא יו"ד ל"א שכתב שיניח לחלק פנים רק י"א צלעות אבל הבשר בין צלע י"א לצלע י"ב אסור, ותמוה לי כי בח"ס סי' ס"ח כתב כי אותו הגאון ז"ל אוסר הבשר בין צלע י"ב לצלע י"ג וכן הובא בספר אוהל יצחק שאסור הבשר בין י"ב לי"ג והלא בנוב"י כתב בפירוש שאסור ג"כ הבשר בין י"א לי"ב ומכ"ש בין י"ב לצלע י"ג, ובח"ס כתב זאת בשם הגאון הנ"ל ובאמת גרם זה שלא היה נדפס אז ס' שיבת ציון כי שם כתב ליישב דברי אביו בסימן ל"א ואלמלא ראה את דבריו שם לא הי' כתב בח"ס שאוסר הבשר הנ"ל כי שם מבאר את דברי אביו ז"ל כי מונה את הצלעות הגדולים שיש בהם מוח ולא שני צלעות אצל החזה כי זה אין שמם צלעות רק חזה כמו שהובא בש"ך סי' נ"ד וא"כ גם הנוב"י מתיר ליקח עד הצלע י"א היינו מהגדולות לבד שני צלעות אצל החזה וזה ג"כ כמנהג שכתב בח"ס להתיר גם כן הבשר שבין צלע י"ב לי"ג אם מתחילים למנות גם שני צלעות אצל החזה והכל עולה לחשבון אחת ומסיים שם באותו תשובה במקום שאין מנקרין צריך למנות לחלק פנים רק י"א צלעות גדולות ולא יותר וממילא לדידן שהמנהג שהטבחים מונים ג"כ שני צלעות אצל החזה יכול ליקח גם הבשר בין צלע י"ב לי"ג ולא יותר וכן היה נוהגים בפראג ליקח עד צלע י"ג עם שני צלעות אצל החזה בכלל

והנה בתשובה שם כתב שיצא להם המנהג רע להניח עוד למעלה מי"ג לחלק הפנים מדברי משאת בנימין שכ' שנוהגים ליקח י"ב צלעות לחלק הפנים ולהניח צלע אחת לאחוריים והטועים סוברים כי כוונתו שחושב הי"ב צלעות מלבד שני צלעות אצל החזה ולפ"ז היו לוקחים גם צלע קטנה אחת מצלעות קטנות אשר עוד למטה מי"א צלעות הגדולות, וזה טעות כי המשאת בנימין הי' מונה גם שני צלעות אלו אצל החזה ולפ"ז היה מניחים לחלק הפנים עד צלע י"ג ורק הצלע י"ג עצמו כתב שם שחומרא הוא מה שמניחים לחלק אחוריים, ובספר כנפי יונה מיישב המנהג על נכון כי יש לגזור אם יקחו גם הצלע י"ג אז יש לחוש שיחתכו עם הצלע גם קצת הבשר למטה מהפלע ושם בוודאי אסור כי יש שם חלב שתותי מתנא ע"כ מניחים גם הצלע י"ג שלא יבואו לאיסור חלב וטעם הגון ונכון הוא, ומכל הדברים האלאוווכח מוכח שהבשר למטה וצלע י"ג בוודאי אסור ואדרבה החמירו אפילו להניח הצלע י"ג בשביל אותו הבשר ואין מי שמתיר זה אבל הבשר שבין צלע י"ב לי"ג אין מי שאוסר וכבר בררנו שגם הגאון מו"ה שמואל לאנדא ז"ל מתיר בלי פקפוק ורק בעל אוהל יצחק מחמיר בבשר זה ולא ידעתי מאין יצא לו זה כי אם הי' סובר כפשוטה בדברי נוב"י שחשב למנין גם שני צלעות אצל החזה היה לו לאסור גם הבשר שבין י"א לי"ב

ולפי דברי אאמ"ו ז"ל בח"ס מיושב מנהג פראג שהי' מניחים לחלק פנים רק י"א צלעות עם הצלעות אצל החזה ויהיב טעם לשבח וכן נראה כדבריו הקדושים כי לפי מה שמיישב בנו את דברי אביו א"כ הי' לוקחים גם הצלע י"א רק הבשר בין י"א לי"ב הי' מניחים ולפי מה שכתב משאת בנימין הובא בש"ך ס"ד המנהג להניח הצלע י"ג לאחוריים וכן מוכח במ"ב שם שמנהג זה הי' בכל מקומות והי' לוקחים עד צלע י"ג לבד והי' מניחים האחת לאחוריים א"כ האיך כתב שם במקום שאין מנקרים יקחו לפנים י"א צלעות דהא הצלע י"א אשר לפי החשבון עם שני צלעות החזה הוא הצלע י"ג ג"כ המנהג להניח לאחוריים, אבל לפי אאמוז"ל בח"ס שפיר כי הי' מניחים לפנים י"א צלעות עם שני צלעות החזה משום דשם אין ניקר כלל ואפילו השלי"ם כבר פסק שם

והנה לפי אלו הטועים בדברי משאת בנימין ומקילים ליקח גם הבשר למטה מצלע י"ג ביותר הי' יכולים להקל לפי טעותם ליקח עוד למטה מי"ד צלעות כי המ"ב כתב שלוקחים י"ב צלעות ומניחים רק צלע אחת א"כ אם כוונתו לבד משני צלעות שבחזה הי' יכולים ליקח גם הבשר בין צלע י"ד לט"ו אבל באמת כבר כתב בשיבת ציון שטועים בזה כי כוונתו עם שני צלעות שבחזה ולפי דעתי מוכרח בדברי מ"ב כי כתב ומניחים צלע א' לאחוריים, ולפמ"ש הש"ך בסי' נ"ד בשם הרשב"א שיש עוד ג' צלעות קטנות א"כ הי' מניחים לאחוריים ב' צלעות כיון שלא הי' לוקחים רק י"ב היינו י"א צלעות גדולות וגם א' מן הקטנות א"כ נשארו ב' לאחוריים, אלא ודאי ברור שכונתו כמש"כ בשיבת ציון שמונה עם צלעות שבחזה וכיון שלוקחים י"ב הי' נשאר רק אחת מצלעות גדולות והקטנות לא נכללו בחשבון. וזו ראיה ברור' לפי דעתי. ועיין בפרמ"ג סי' נ"ד מה שמתמה על הש"ך שם

בהא נחתינן כי אין מי שמתיר הבשר למטה מצלע י"ג וגם הצלע י"ג מניחים פה קהלתינו לחלק אחוריים, וחותכים הבשר בין י"ב לי"ג עד סמוך לעצם י"ג וכפי מה שהחמיר במ"ב ובכנפי יונה וגם ביתרת צלע נוהגים פה להחמיר שלא ליקח רק י"ב צלעות עם הבשר והכל עפ"י תקנת הגאונים אשר הי' יושבים פה על מדין, וכבר כ' הג' מו"ה שמואל לאנדא ז"ל בספרו שראוי' להזהיר ולפרסם המכשלה שיש באיזהו קהלות קטנות שנוהגים ליקח עוד למעלה מצלע י"ג, ויישר כחו וחילו אם יבטל המנהג הרע, ואז יאכלו ענוים וישבעו, דברי הכותב בחפזון. פרעסבורג יום ד' לס' וישלח תרל"ח לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ח

שוכ"ט לאהובי אחי הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים מורג חרוץ בעל פיפיות ז"ר יפ"ת מעוז ומגדול שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה שלמה סופר נ"י רב בק"ק דערעטשקע יע"א (כעת הוא הגאון אבדק"ק בערענסאס יע"א)

מכתבך קבלתי ע"נ וקשה עלי עתה שימי הפסח הבע"ל ממשמשים ובאים לעיין בדברים אחרים בפרט מה מה שצריך חיפוש ודרישה בספרים ופוסקים שונים ואין הזמן מספיק לזה בכל זאת לעשות רצונך הצצתי בין הפרקים לעיין בדבריך אודות בועות השכיחים ורגילים במעי עופות והאיך לנהוג בבדיקת אלו בועות ועיניך שפיר חזי בספרן של אחרונים מה שדברו בדין בועת וסירכא בשאר איברים והנה עיקר דין בועות וסרכות נמצא בש"ס בריאה בהמה ובריאה של עוף כתב ברשב"ץ אם נמצא סרכה טריפה מהא דתני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וכבר האריך בפ"ת בסימן ל"ט והביא בשם הר"ן פא"ט בהא דאמר אמימר הנך ביעי דספק טריפה וז"ל ואיכא מ"ד דכי אמרינן בביצת ספק טרפה שאסורה בטרפות שידוע שנולד קודם זמן השחיטה כמו סירכא וכיוצא עי"ש ואף שבהגהות מרדכי כתב דלא שייך בריאת העוף טרפת של סירכא כתב בכנה"ג שכונתו דלא שייך בדיקה משום דלא מצוי כמו בבהמה ועיין בפרמ"ג סימן ל"ח בשפתי דעת שהביא ראי' מרמב"ם בפ' י"א מהל' שחיטה שכתב מעולם לא שמענו מי שבדק בעוף אלא אם נולד לו חשש הא בשנולד שוה לבהמה יע"ש ובאמת ביותר הי' לפרמ"ג להביא ראי' מרמב"ם פ"י שם שמנה בהל' ט' כל שבעים טרפות וכ' וכל שאפשר בהן שימצא בעוף באיברים המצוין לעוף ולבהמה דינו בבהמה ועוף אחד הוא חוץ מטרפות שבכולי' ושבטחול ושבאונות הריאה מפני שעוף אין לו חיתוך האונות וכו' משמע עריפות סירכא בודאי טריפה גם בעוף.