שבט סופר חלק א קמג

דין נפולה ואמאי נקט דווקא בהכה נגד הריאה, ובאמת לא ידענא חילוק מ"ש אם נפלה הבהמה או עוף או שהכה נגד הריאה כיון שהצלעות מגינות אם נפלה אע"ג שיש לחוש ג"כ על הריאה כמו בבהמה דחיישינן או שהכה כנגד אותו מקום לחוד ושאני בהכה על שדרה כולה דאין הכאה בכח כ"כ אם הולך המקל על כל השדרה כמו אפסקי' אבל בנפולה אין חילוק והא דנקט הש"ך דינו דווקא בהכה נגד הריאה לחוד משום דקאמר טריפה ואין לו בדיקה וזה דווקא אם יש לחוש על אבר אחד לחוד כמו שסברו י"מ שבר"ן אבל אם נפלה מהני אם הלכה משא"כ אם הכה נגד הצלעות ושפיר כתב הפרמ"ג דסבר הש"ך כמרדכי ועיין בדג"מ שם שכתב דמשמע אפילו הלכה נמי לא מהני והיינו משום דנקט הש"ך דינו בהכה נגד הריאה לחוד ולא בנפולה וע"כ דרצה לשלול דאפילו בהלכה לא מהני דטריפה וזה פשוט בדברי הש"ך

ומע"כ נ"י מעורר על מה שכתוב בח"ס יו"ד נ"ב בפר שהשיגוהו הרודפים ע"י שירו בקנה שריפה שקורין שראטט שיש לחוש משום נחמרו בני מעיים, ובתשובת שב יעקב כ"ה לא זכר מזה מאומה, והוא תמה על שניהם שלא זכרו שיש לחוש נמי משום ריסוק אברים כיון שבא בכח לבהמה כי כח היורה מרחוק חמיץ וחזק ויפה ושפיר קמתמה ואני חקרתי ג"כ בהאי מעשה דבי יוסף רישבא חולין נ"ד ע"א דמחו בכולי' וכן בגידי דנשיא וקטלי ואמרי וכי להוסיף על הטריפות יש ורש"י פי' שם בחץ או במקל וגם זה בכח שירה בחץ או במקל עד שקטלי להבהמה ואמאי לא חששו משום ריסוק אברים דטריפה בצומת הגידין וכן בכולי' לשיטת הרמב"ם דמטריף ריסוק בטחול וכוליא ומסתמא דש"ס דאמרו וכי להוסיף על הטריפות משמע שלא חששו כלום ולא היתה צריכי' בדיקה וכן כתב הרשב"א והרא"ש בניקב הכליות דכשר אפילו הגיע למקום חריץ והביאו ראי' מכאן דלא דקדקו ובדקו אם הגיע למקום חריץ רק אמרו שאין טריפות כלל בזה

וראיתי בהגהת אשר"י בסוגיא דנפולה שכתב על האי מעשה דהוי מחו דווקא במקל אבל בחץ לא דאיכא למיחש לריסוק צומת הגידין וכן לניקב הכליות יעיי"ש משמע דחייש בחץ משום ריסוק משום דאתיא בכח והא דלא כתב כן נמי בכליות י"ל שסבר מהרי"ח דלא נטרף בכליות ריסוק כמו שמסתפק הראב"ד בזה, אלא שצ"ע דא"כ במקל נמי יש לחוש דמ"ש לענין ריסוק כיון שהכה בכח במקל עד דקטלי להו בוודאי יש לחוש לריסוק ג"כ כמו במחו על השדרה, ועיינתי ביש"ש שהביא הא דמהרי"ח וכתב דבאמת מש"ס משמע דאף בחץ איירי כמו שפירש רש"י רק שמהרי"ח לדינא קאמר דבחץ אין אנן בקיאין אבל באמת היו בודקים בזמן הש"ס גם בחץ ומדבריו שם נראה דמהרי"ח לא אתיא עלה רק משום דילמא נפסקו צומת הגידים אבל כבר כתבתי דמוכח סתמא דהש"ס דלא היה צריך בדיקה כלל ולמה אין לחוש משום ריסוק ואפי' הלכה נמי לא מהני, ובת"ש סימן נ"ד כתב לתרץ דברי הש"ך שכתב דבמכת חרב טריפה בכליות אם הכה בכח והפר"ח תמה על הש"ך מש"ס דמחו בחץ בכולי' ואפ"ה לא דקדקו אם הגיע לחריץ דהכא מיירי בנחת ולא בכח ולפי דבריו דע"כ בנחת איירי בחץ א"ש, אבל לפי תירץ השני שם די"ל דבמקל לבד איירי ואפי' בכח קשה מריסוק אברים דיש לחוש נמי אם לא שנדחק דבאמת בדקו משאר חששות רק דאפ"ה היו חוששים משום נחתך הכליות וע"ז אמרו דאין להוסיף על הטריפות כלל ובזה אין מקום חשש אפילו הגיע למקום חריץ כמו שצריכים אנו לומר למהרי"ח שחייש משום פסוקת צומת הגידין ועיין

אבל מתשו' ח"ס ושב יעקב משמע דלא חיישינן משום ריסוק דהא אנן לא בקיאין בבדיקת ריסוק ואפילו הלכה לא מהני כמ"ש הש"ך בריאה ובאמת בט"ז סי' ל"א כ' דמ"מ מהני אם מחו אפסקי' אם בדק ולא נפסק החוט וב"ח כתב דאנן לא בקיאין בבדיקה ודג"מ ותב"ש כתבו דמ"מ יש לסמוך על הבדיקה כיון שבלא"ה הר"ן מתיר ומשמע מט"ז שם דאין לבדוק רק משום פסוקת החוט דהא משום ריסוק בוודאי לא בקיאין אנן אפילו באבר אחד וטעם הדבר די"מ אלו דסברו דהלכה ל"מ באבר אחד רק שיצאנו מחשש ריסוק אבל משום פסוקת האבר אכתי יש לחוש דהא גם בשאר טריפות יכולה לילך ורק בנפלה מהני הליכה נמי לענין פסיקת האברים משא"כ באבר אחד ומשום הכי סמכינן עכ"פ בהלכה לענין פסיקת האבר ובש"ך כאן משמע דלא סמכינן נמי באבר אחד בבדיקא אפילו הלכה ועיין בפרמ"ג סי' ל"א שכבר הרגיש בזה מ"מ כל האחרונים פסקו דסמכינן בהלכה בבדיקה עכ"פ א"כ משו"ה לא חששו בשב יעקב וח"ס משום ריסוק כיון שהבהמה הלכה דע"כ מיירי דלא נפלה ע"י הקנה השריפה לארץ דאם כן הוי נפלה ע"י אחרים שלא מדעת דחיישינן שינן אפילו פחות מי' טפחים וכמו שחילק הש"ך בין נפלה ע"י אחרים מדעת או שלא מדעת יע"ש, וכיון דהלכה עכ"פ ד' אמות אין לחוש בשביל ריסוק אברים עוד ורק משום פסוקה ובשביל זה בלא"ה צריכים לבדוק אפי' משום ניקב כמו שכתוב בשב יעקב אבל לשחוט מיד קודם שראינו שהלכה באמת יש לחוש משום ריסוק אברים ומ"מ תמוה שלא הזכירו ולא עוררו מזה

ואני מוסיף שיש לחוש עוד משום חרותה שצמקה הריאת וחילי' ידי מהאי שראיתי בס' פרי תבואה על הלכות ריאה וכן בתשובת בית אפרים יו"ד כ"ו שמזהיר שלא לשחוט בהמה לפני בהמה אחרת משום שזה פחד ע"י אדם כמו שכתב הרי"ף ורמב"ם ויש לחוש לצמקה ריאה ואע"ג שכ' בת"ש שאין לתלות רק אם חזינן שנתרעה הבהמה משום קול רעם או ברק דאל"כ אין לך בהמה שלא שמעה קול רעם וברק מ"מ י"ל דזה דווקא במה שרגילה הבהמה ואם שחט מיד יש לסמוך נמי על הרשב"א שכתב דמיד לא צמקה הריאה רק לאחר יום או יומים אבל אין לשחוט עוף לפני כלוב מלא עופות ולהניח אח"כ העופות לשחוט לאחר זמן דבזה בוודאי יש חשש ואפילו בדיעבד כתב שיש לדון ולהחמיר יע"ש, ולפי זה ה"נ בקנה השריפה שירה בכח ומשמיעת קול מרחוק שכ' הת"ש שזה נמי מקרי ע"י אדם ומכ"ש אם באו קנה השריפה לתוך הבהמה בוודאי נתרעה הבהמה מחמת זה ויש לחוש עכ"פ לכתחילה נמי משום חרותה בידי אדם אם לא צמקה הריאה כנ"ל

ויצאתי מענין לענין באותו ענין ובנדון שלפנינו כבר הראתי לדעת שאין חילוק בסימנים דבכמה מקומות אמרינן קשין אצל נפולה אפילו הכה בסימנים עצמן ואין ראי' מש"ך וכל זמן שאין אנו רואים שינוי ריסוק אין לחוש ואפי' אי ראינו ריסוק בסימנים נמי תלי' בשיטת הרשב"א והרא"ש וכבר פסק הש"ך וכן כמה אחרונים אצל נחמרו כשיטת הרא"ש דתלינן בד"א וע"כ בסימנים נמי כן לענין נפולה ורק הת"ש מחמיר בנחמר כרשב"א אבל מ"מ אצל הסימנים גם הרשב"א מסופק משום דקשי' ועדיף מריאה העוף, וי"ל שגם הרשב"א מודה לענין נפולה אפילו חזינן ריסוק בסימנים לא מטרף ואם כן בוודאי יש לסמוך על הרא"ש בזה דפסקינן הלכתא כוותי' וכבר מיקל בזה בתשו' שבות יעקב ח"ב נ"ו באחד שדחק באצבע על הקנה ושמע קול שבר עד שנתמעך הקנה שאין לחוש משום ריסוק אברים דסימנים קשים ומכ"ש בנדון דידן שאין לחוש כלל ואפילו ראינו שינוי בקנה מ"מ לא ידעינן אי שינוי זה ריסוק הוא ואפי' באמת הוי ריסוק מ"מ יש לצדד להקל מכ"ש שאין לחוש דילמא שינוי של ריסוק הוא כנ"ל לקיים מנהג ישראל שאין משגיחין על זה ומעלתו נ"י ימחול לעיין בדברי ויודיעני דעתו בזה ואצפה על דבריו: והנני ידידו ואוהבו הנאמן הדש"ת באהבה פה פ"ב יום ד' לסדר חקת תרל"ד לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ז

שוכ"ט לרב טב ה"ה הרב המופלג מורג חרוץ ברק השנון בע"פ יפ"ת כש"ת מו"ה מרדכי ליב ווינקלער נ"י רב בק"ק מ. מעל עגעט יע"א (כעת הגאון אבדק"ק ה. מאד יצוי

) מכתבו הגיעני בעת שטרידנא טובא עם התלמידים וגם עתה מוטרד אני אבל יען כי מעלתו נ"י