שבט סופר חלק א קמ

והנה דברי בעל ח"ס תמה ג"כ דברי רבו בעל הפלא"ה בספרו פנים יפות עה"ת שכ' כן בפירוש בפ' צו דאם לא נשחט כל הסימן לא הוי רק כאבר המדולדל, וגם לר"ל מזמני' נכרי' על ב"מ ומיושב בזה קושי' מהר"מ לובלין על רש"י שפי' רש"י דאין מזמני' נכרי' על ב"מ משום ריאה ושבק רש"י כל שאר ב"מ שתלוי' ג"כ בוושט, אלא שרש"י כ' רק משום ריאה משום דקנה נשחט תחלה ובוודאי נשחט לגמרי אבל בוושט יכול להיות שלא נשחט אלא רובו ואז באמת מותר יע"ש, והנה על תי' זה בדברי רש"י י"ל לדקדק קצת דהא לכתחלה המצוה לחתוך כל שני הסימני' כמו דאמרי' בפ"ב דלשון המתני' השוחט דמשמע דיעבד קאי על רובו של אחד כמוהו ולכתחלה מצותו בשנים כולם דווקא, ולקיים דבריו אלו אמרתי שתירוצו עולה יפה עם מה שתי' המהר"מ לובלין דרש"י נקט משום קנה משום דיכול להיות שבהמה מתה עם גמר השחיטה ואז מותרת נמי מיד ע"י מיתה וחיתכי' הב"מ שתולי' בוושט, הנה גם זה תי' קשה להעמיס כי באמת מדברי ראב"י שקאמר מזמנין ישראל על ב"מ ואין מזמני נכרי משמע שקאי על ב"מ שכשרי' לישראל דרצה לאשמועינן דלא אמרינן ולפי שיט' רש"י לקמן ל"ז ע"א בבהמה מסוכנת שלא די אם פירכס' בגמר שחיטה רק צריכ' להיות ג"כ לפרכס לאחר גמר שחיטה, והרי"ו הוציא לדינא מדברי רש"י אלו שהבהמה צריכה להיות דווקא לפרכס אף לאחר גמר שחיטה וכן פסק הש"ך בסי' י"ז ואפי' אי מהני הפירכוס באמצע שחיטה היינו משום דאי פירכסה באמצע שחיטה אמרינן בוודאי שיש בה חיותא כ"כ שיכולה לחיות ג"כ עד אחר השחיטה, וכ"כ בתב"ש שם ואין נפקותא בזה בין בהמה בריאה למסוכנת רק שבהמה בריאה לא צריכה לפרכס משום דאין ריעותא לפנינו, ואפי' לא פירכס' כל' אמרינן שזה מן המיעוט שאין מפרכסין ועיי' בפרמ"ג אבל מ"מ אי חזינן שמתה בגמר שחיטה בוודאי גם בריאה אסור' כמו מסוכנת ובפלתי סי' י"ז רוצה ליתן טעם לשבח לרש"י ולרי"ו, ולדבריו יש לחלק בין בריאה למסוכנת אבל זה רק לפלפולא אבל לפי האמת משמע שרש"י סבר שצריכה הבהמה לחיות גם לאחר גמר השחיטה, ולפי דברי מהר"מ לובלין קשי' להבין לשיט' רש"י דהא אם מתה מיד גם לישראל אסור ומדברי ראב"י דנקט מזמנין ישראל על ב"מ משמע שקאי על שחיטה כשירה לישראל, ואף ש"ש לנו לדחוק ולומר דאפ"ה נקט רש"י משום ריאה משום דשייך ג"כ אם מתה בגמר שחיטה אז אסור לישראל ומ"מ לא אסורי' כל הב"מ לנכרי רק בריאה זה דוחק מה נדחק רש"י ומה ראה על ככה להעמיס זה בדברי ראב"י שמיירי ע"כ בשחיטה כשירה ויש ליישב בזה לכאו' מה שקאמר ראב"י מזמנין ישראל דזה שפת יתר הוא בדברי' אפי' אי הוי אמר סתם אין מזמני' נכרי נשמע נמי דאסורין ב"מ לנכרי אפי' בשחיטה כשירה דהא קאמר סתם אין מזמני' נכרי' על ב"מ שמשמע כפשוטה על כל כל ב"מ שתלוים בוושט ובקנה, אבל אי שחטה לישראל וממה מיד באמת יש היתר בב"מ שתלוי' בוושט, אבל בקנה מ"מ אסורי' משום ר"ל ועיי'

אבל לפי דינו של הפני' יפות ובעל ח"ס דדווקא אם נשחטו כל הסימני' אסורי' לב"נ עולה יפה תירוצו של מהר"מ דהא אם מתה בגמר השחיטה אסורה דוקא אם לא שחט רק רוב סימני' אבל אם שחט כל הסימני' ומתה מיד מותרת כיון שכבר שחט רוב בכשרות וא"כ קודם ששחט כל הסימני' בלא"ה מותר נמי לר"ל דהא הוי עוד אבר המדולדל ורק כאסרי' הב"מ לנכרי לר"ל אם שחט כל הסימני' אז שפיר יכולי' לומר שמתה מיד וגם לשיט' רש"י כשר

ולפ"ז גם מה שכתבתי שיש לפקפק על תי' של הפנים יפות דלכתחלה צריך לשחוט כל הסימני' א"ש דהא לאחר שחיטת כולם יש לומר בלא"ה כתי' של מהר"מ ושתי התירוצי' שייכי אהדדי ומתרווייהו מיושבי' דברי רש"י כהוגן כנ"ל, והנה לפי דברי הפנים יפות וח"ס שחידשו לן דבשחיטת רוב לבד מותרי' הב"מ לב"נ יש ליישב נמי שיט' רמב"ן ושאר ראשונ' שסברו דאף דלא קיי"ל כר"ל כדמנחי בדיקולא דמיא זה דווקא אם נשחט רק סי' א' אבל בנשחטו ב' סימנים כ"ע מודה דכמנחי בדיקולא דמיא, והרשב"א בת"ה מקשה ע"ז א"כ למאי צריך ראב"י לומר ש"מ מדר"ל דהא אפי' לדידן בשחיטה שני סימני' נמי אמרינן כמנחי בדיקולא ועיי' בפלתי ותב"ש שנדחקו לתרץ זה

ולפענ"ד נראה דהנה סברת הרמב"ן הוא דלא אמרינן כר"ל היינו משום דחיותא דתרי סימני' ינקי אהדדי וכן כ' הרמב"ן בפי' במלחמות דריאה וכל האברים שתלוים בקנה ינקי נמי מהוושט, ואומר אני לפ"ז אי נשחטה כל הקנה ורק מהוושט הרוב והוי האברי' התלוי' בוושט כאבר המדולדל, וא"כ דאמרינן שגם האברי' שתלוי' בקנה ינקי מהוושט גם האברי' מהקנה הוי רק כאברי' המדולדלים וחד דינא אית לקנה וושט ואפי' נשחט כל הקנה נמי מותר לשיטה זו כנ"ל נכון מסברא, ומשו"ה צריך לומר אם איתא לר"ל דרש"י פי' רק משום ריאה משום דיכול להיות בוושט שלא שחט רק רובא, ורק משום ריאה שנחתך הקנה כולה וזה דווקא לר"ל אסור אבל לדידן גם הריאה מותר משום דהוי רק כאבר המדולדל ותלוי' בוושט ואע"ג שעדיין היה יכול ראב"י לאשמועינן דין זה אם שחט כל הסימני' מ"מ משום דלא פסיקא מלתא ששחט כל הסימני' שהשחיטה כשירה ג"כ ברוב, ומשו"ה קאמר רק לר"ל לדידי' אסורה הריא' בין בשחיט' כל הסימני' ובין בשחיטת רוב ועיין

ובדברים אלו יש ליישב דברי הרמב"ם דמשמע דל"ל כלל הא דר"ל ואפי' בנשחטו שני הסימני' נמי דלא כשיט' הרמב"ן משום דלא נקט הא דאין מזמני' נכרי' על ב"מ, ובפ"י מהלכ' מלכי' כ' הרמב"ם נמי אם חתך בשר לאחר שפרכסה ולא נקט דינא דאין מזמני' משמע דלא אמרינן ואפי' בשני הסימנים וכן מצאתי אח"כ שהביא הראש יוסף דף ל"ב, ויש ליתן טעם דהרמב"ם לשיטתו ע"כ מוכח דגם בשני סימני' לא אמרינן כדמנחי בדיקולא דהא הרמב"ם פסק בפ' ה' מה' מאכלות אסורות דאבר המדולדל מדאוריי' אסור בין לישראל ובין לנכרי, וא"כ לדידי' ולשיטתו עדיין קשה למה נקט ראב"י דינו דווקא לר"ל דהא גם לדידן משכח' אי אמרינ' בשני סימנים כמנחי בדיקולא ואי משום אבר המדולדל להרמב"ם גם אבר המדולדל מדאורייתא אסור לב"נ, וע"כ דלא אמרינן כלל כמאן דמנחי בדיקולא דמיא ומזה הוכיח דינו

והנה לפי שיט' הרמב"ם דאבר המדולדל מדאורייתא אסור לב"נ מוכח לכאורה דאי לא אמרינן כר"ל דכמאן דמנחי וכו' אפי' אבר המדולדל נמי לא הוי דאל"ה אמאי צריך ראב"י לומר ש"מ מדר"ל דהא אפי' אי לית לן כר"ל מ"מ לא גרע מאבר המדולדל דאסור לב"נ ומחכ"מ ל"ל לראב"י ובפרט אי אמרינן אח"כ מיתה עושה ניפול בוודאי אסור לראב"י כאמה"ח גמור, וראיתי שגם מעלתו נ"י במכתבו הרגיש בזה על דברי פר"ח שחולק על הת"ח שסבר אם נתנבלה בשחיטה אסורי' הב"מ לב"נ משום דלא שייך מא"מ דהא זה דווקא אי אמרינן כמאן דמנחי וכו' אבל אנן לא פסקינ' כר"ל ותמה מעלתו נ"י אפי' לא כר"ל מ"מ לא עדיף מאבר המדולדל ונאסר אח"כ משום מיתה עושה ניפול וביותר היה לו להקשות לפי שיט' הרמב"ם כמו שהקשתי ואי אמרינן דאבר המדולדל רק מדרבנן אסור מ"מ היא יכול להקשות ג"כ על ראב"י דל"ס מא"מ דמ"מ אין מזמכי' על ב"מ משום דהוי כאבר המדולדל דמיתה עושה ניפול, ומכל זה מוכח לכאורא דאי לא אמרינן כיון דמנחי וכו' אפי' אבר המדולדל לא הוי אלא שבאמת קשה לומר כן מסברא שאם שחט כל הסימן שלא יהי' הב"מ אפי' כאברה מדולדל דהא בוודאי אינה יכולה לחיות עוד ולא נתרפא ולא עדיף מחתיכה בשר המדולדל בבהמה ואפי' לא מתה ע"י כך מ"מ הוי אבר המדולדל מכ"ש הב"מ וצ"ע כל זה אי אמרינ' מיתה עושה ניפול ובפרט לשי' הרמב"ם כמו שכתבתי

וראיתי מצאתי בפלתי סי' ס"ב בסופו שכ' הא דאבר המדולדל אסור לרמב"ם מדאוריי' וכן לב"נ כמו שהוכיח הפר"ח מתוספתא, ותמה בפלתי שם כיון שהאיסור אבר המדולדל ילפי' מבשר בשדה טרפה א"כ זה דווקא לישראל נאמר ולא לב"נ וכ' דמשכחת לרמב"ם אם שחט הבהמה וחתך אח"כ האבר המדולדל לגמרי דלא התירו השחיטה לב"נ משום דל"ש בזה משום מא"מ דהא גם לישראל אסור מה"ת