שבט סופר חלק א קלט

מה"ת וא"כ האיך מכשיר בספק בשחיטה דהא מיד לאחר השחיטה נעשית טריפה ונבילה לא הוי עד שתמות והוי על הביצה איסור טריפה וע"כ כיון דכולה חדא מעשה נבילה הוא לא חל עלי' שם טריפה כיון דנפסלה בשחיטת סימנים מקום שעושה אותה נבילה ע"כ אם החזיר סימנים ומולק אותם ומתה אח"כ חדא מעשה נבילה הוא דנפסלה על ידי סימנים מקום שנעשית נבילה משא"כ בלא מחזיר דנטרפה ע"י שבירת מפרקת ונעשית נבילה ע"י מליקת סימנים חלו תרווייהו נבילה וטריפה

אלא דלכאורה יש להביא ראיה להיפך דגם אי נפסלה בשחיטה מקרי טריפה מהא דחולין דף. ט' לא בדק בסימנים מאי ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א ברבי ינאי טריפה ואסורה באכילה ואי אמרת בשלמא דגם טריפה הוי קודם שמתה שפיר י"ל דנקט ר' ינאי טריפה אבל אי נפסלה בשחיטה ליכא טריפה כלל מאי ענין טריפות לכאן דהא כל ספק בשחיטה נבילה ולא טריפה כלל

שוב ראיתי בת"ש סי' כ"ה שכתב דמה"ט נקט טריפה ולא נבילה אע"ג דהוי ספק בשחיטה משום דאינו מטמאה משו"ה קרי לי' טריפה ולא נבילה לומר דאינו מטמאה יע"ש, ולדבריו א"ש ג"כ לשיטת הרמב"ם דסבר דנקובת הושט הוי נבילה מחיים וא"כ לרבא דאמר אלו אסורות קתני צ"ל דטריפה לאו דווקא וקרי טריפה אף שאין בו דררא דטריפות כלל ולתוס' דבאמת הוא ג"כ טריפה א"ש, ועיין בכתב סופר שם שהאריך בזה ולפמש"כ האחרונים לרמב"ם אע"ג דלוקין משום איסור נבילה מ"מ אינו מטמאה א"ש ג"כ מתניתן דנקט אלו טריפות ולא נבילה לומר דהוי רק כנבילה לענין איסור אבל לא דמטמאה כמו דטריפה אינו מטמאה ועיין בת"ש סי' ל"ג סוף סק"ג

ועלתה בזכרוני כי זה איזה חדשים הציע לפני איזה תמיהות על דברי אבא מאוה"ג זצוק"ל בכ"ס או"ח סי' ע"ב שרוצה ליישב דברי הד"מ דמחלק בין עגל שנולד לעוף הנדרס משום דיש לעוף חזקת כשרות והמג"א תמה דהא הוי חזקה שאינה מבוררת ואי חזקה מכח רוב גם לעגל שנולד יש חזקה וכתב בכ"ס שיש לומר דרמ"א סבר אע"ג דלא הוי חזקה מ"מ יש לצרף חזקה שאינה אמבוררת לרוב וזה כוונת מהרל"ח בסי' תל"ז ג"כ ומתפלא על דבריו דהא האי חזקה לא הוי רק אחר י"ב חודש וכי עוף הנדרס לא איירי רק לאחר יב"ח וגם במהרל"ח קשה להעמיס בדבריו כן דהא לא בדקינן אף תוך יב"ח. ולא ראה מע"כ כי בכ"ס בעצמו הרגיש בזה וכתב דאם כן תוך שנתו היה אסור לשחוט עוף הנדרס ולא משמע כן מסתימת פוסקים ולא משתמיט מי שאומר כן וכן הפר"ח בסי' תל"ז הקשה כן על דברי ב"י שכ' דמה"ט לא צריך לבדוק אחר י"ח טריפות משום דיש רוב וחזקה דהא הוי חזקה שאינה מבוררת וגם דהאי תוך שנתו נמי לא צריך לבדוק יע"ש, ועוד מה שתמה דהא אי חזקה שאינה מבוררת ראוי לצרף עדיין קושי' התוס' הדרה מנ"ל דאזלי' בתר רוב דלמא משום דאיכא ג"כ חזקה שאינה מבוררת וא"א למילף רוב לחוד מפרה אדומה באמת קושי' תוס' ג"כ בזה אופן מנ"ל רוב לחוד דלמא עם חזקה מהני רוב כמש"כ בר"ן שם דאל"כ כיון דרוב עדיף מחזקה ממילא ידעינן רוב אי אמרינן חזקה וע"כ הקו' תוס' דלמא שניהם יחד מהני ועיין בראש יוסף שם דכן מפ' קו' תוס' וממילא מוכח מתירוצן דאין ראוי לצרף כלל חזקה שאינה מבוררת לרוב

אבל מ"מ יש ליישב כוונת הכ"ס ליישב דברי הרמ"א דהא תירץ התוס' לא מוכח כ"כ דלא מהני חזקה שאינה מבוררת די"ל הא דמוכיח רוב מעדים זוממין קאי למ"ד טריפה חיה או אדם אית ליה מזלא כמו שכתב בראש יוסף שם דצריכין לומר כן לר"מ מכח קושי' המהרש"א וא"כ י"ל דרמ"א הכריע כיון בעגל שנולד ליכא חזקה כלל משו"ה מחמיר לענין לשחוט ביו"ט אבל בעוף שנדרס כיון דיש חזקה שאינה מבוררת מצרפין לרוב ומקילין וכן מצינו כמה פעמים להקל מה"ט, ועוד י"ל לפי מה שכבר הקשה בראש יוסף שם וכן בשעה"מ בסוף פ"ג מהלכות יבום וחליצה והכפיל קושיתו בהלכ' טומאו' מת על הרשב"א שתי' על קושי' התוס' כיון דידעינן חזקה מפרה אדומה ממילא מוכח רוב דהא רוב עדיף מחזקה והסוגי' אזלי לראב"י דלית ליה חזקה דהא באמת י"ל דלמא תרווייהו מהני ולא חזקה ולא רוב לחוד והניחו בצ"ע ולחומר הקושיא יש לומר דהא ידעינן רוב דאיתא קמן מאחרי רבים להטות רק דהש"ס מקשה מנ"ל ברובא דליתא קמן ולפי האמת דמחלקי' בין אפשר ללא אפשר כתב רש"י דצ"ל מאחרי רבים להטות דמשמע בין רובא דאיתא ובין רובא דליתא קמן דמ"ש האי מהאי ואע"ג בהו"א רצה לחלק מ"מ י"ל זה דווקא קודם שידעינן דיש לילך אחרי רוב דליתא קמן ואולי אין סברא ולא מהני כלל לסמוך על רוב דליתא קמן אבל כיון דמוכח מפרה אדומה עכ"פ דראוי ויש סברא לסמוך על הרוב אע"ג די"ל דווקא בצירוף עם חזקה מ"מ כיון דידעינן דגם רוב מהני קצת שוב אמרינן דסמכינן על הרוב לחוד כמו באחרי רבים להטות ולא הוי פרה אדומה רק גילוי מלתא בעלמא דלא מחלקינן בין רוב דאיתא ובין רוב דליתא קמן כן יש לקיים דברי הרשב"א וא"ש ג"כ דברי הכ"ס כמובן

ומה שרצה מע"כ לומר בדברי מהרל"ח דכוונתו לפי מה שהעיר בשעה"מ שם דיש לולד במעי אמו חזקת כשרות דאין טריפות פוסל בו דניתר בשחיטת האם אף ע"ג דהולד טריפה ודחה דאי לא אזלינן בתר רוב יש לחוש דלמא האם ג"כ טריפה ולא ניתר הולד בשחיטת האם דטריפה וליכא חזקה יע"ש, וא"כ השתא להאמת דאזלינן בתר רוב יש חזקת כשרות לולד לא יפה דיבר דהא כוונת מהרל"ח דשאני בדיקת טריפה כיון דיש חזקה בלא הרוב ומשו"ה שניהם לא צריך לברורי משא"כ חזקה דאתיא מכח הרוב והוי רק חדא ואי ל"א חזקה שאינה מבוררת רק חזקה דמעי האם דאתי' נמי לפי אמת מכח הרוב דאמרי' האם לאו טריפה א"כ הוי ג"כ רק חזקה מכח רוב ולא הוי צריך לדברי השעה"מ דהא לרוב שיטת ראשונים בגבינה שנעשית מבהמה שנמצא טריפה אוקמינן אחזקה מכח רוב ומאי שנא חזקה מכח רוב דאמו או חזקה מכח רוב של הולד עצמו דהכל רק מכח רוב קאתי' ולא הוי חזקה וג"כ רוב ויעיין בלשון מהרל"ח שם, ותו לא מידי כעת ואני כתבתי בין הפרקים בחפזי ומע"כ ישים עיונו עליהם ולהשיבני כי דבריו נאמרים בהשכל ודעת ונעמו לנפשי, והנני ידידו ש"ב הדש"ת פרעסבורג עש"ק לסדר כי תשא תרמ"ה לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ה

שלום וכ"ט לי"נ הרב המאוה"ג המופל"ג ומופלא חו"ש ז"ר יפ"ת בע"פ כש"ה מו"ה כרב פיבל וועזל נ"י בק"ק טארדע יע"א

זה ימים שקבלתי מכתבו, ויען כי בא מכתבו בעת שטרידנא טובא בשבוע שפתחתי עם בני הישיבה יצ"ו ללמוד הלו"ת ע"כ הנחתי מכתבו מן הצד עד שאמצא שעת הכושר לעיי' בו כפי מסת הפנאי, וראיתי דבריו נאמרים על דברי אאזמ"ו בעל ח"ס ביו"ד סי' ח"י שהעלה לדינא שם, להתיר למכור הבני מעיים אם לא נשחטו כל הסימני' אפי' לשיט' הת"ח דאוסר אם נתנבלה בשחיטה משום דלא שייך מא"מ. ובעת שהיה מעלתו נ"י פה אמרתי לו מה שראיתי בכתבי קודש אבא מאוה"ג זצ"ל מה שמקשי' ע"ז לפי מה דמסקינ' בפ' בהמה המקשה ע"ז ע"א דשחיטה אינו עושה ניפול ומיתה עושה ליפול באבר המדולדל וחייבי' עליו רק משום אמה"ח, א"כ אפי' באבר המדולדל נמי אסור דהא בשעת מיתה עושה ניפול והוי אמה"ח, ומעלתו גם רוצה להצדיק את הצדיק אבל הדברים קשין להבין וגם סברתו במה שיצא לחלק בין הדבקי' אי יש מקודם על הבהמה איסור נבילה מחיים לא אמרינן עושה ניפול לחייב אח"כ משום אמה"ח דברים אלו בפרט שלא נכונים המה מצד הסברא גם אין להם שחר כלל ומתוך דברינו שאכתוב בעזה"י ימצא ג"כ תשובה לדבריו. והנה