שבט סופר חלק א קלו

ולעמוד לשרת לזבוח דבר זה כבר נפתח בספרן של גדולי אחרונים וכ' בלחם הפנים מי שידיו מרתתים הן מחמת חולשא או מכח טבעי שחיטתו אסורה שרובן דרסות הן, ואפי' אמר ברי לי לא נאמן, תנינא סי' א' השיג על דברי לחם הפנים ששקר העיד בשם מרדכי יען כי כולל ג"כ זקן בן פ' שנה ובזה בודאי לא אסור בדיעבד כמ"ש המרדכי וא"כ גם שאר שהעיד במי שידיו מרתתין דאסור בדיעבד ג"כ אין לסמוך על עדותו ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ומתוך דבריך שרצית לישב דברי לחם הפנים ולחלק בין זקן סתם ובין ראינו מי שידיו מרתתים ניכר ונראה שלא עיינת יפה בדברי נוב"י שגם הוא ידע חילוק זה, אלא שכתב מדמדמה הלחם הפנים זקן למי שידיו מרתתים לאסור אפי' בדיעבד וע"ז כתב דהא בזקן כתב מרדכי בפירוש דהוי רק חומרא בעלמא וא"כ גם על עדותו שהביא בשם מרדכי לענין ידיו מרתתים אין לסמוך ואף שיש לחלק מ"מ עדותו אינו זה כוונת הנוב"י ועוד תמה מדברי הגהות רמ"א סי' א' במי שרגיל להתעלף ואמר ברי לי שלא התעלפתי דנאמן ומאי שנא במי שידיו מרתתים שלא יהי' נאמן באומר ברי לי ודברי הלה"פ נגד הרמ"א ע"כ העלה דאין לסמוך עכ"פ בדיעבד על הלה"פ, ולדידי נראה לישב דהא גם בעילוף כתב בב"י סימן א' די"ל אם התעלף בשחיטה ואמר שאע"פ לא שהה ולא דרס אינו נאמן דשמא לא הרגיש מתוך העילוף ורק אם אמר ברי לי שלא התעלפתי נאמן וא"כ י"ל דכוונת הלה"ע ג"כ דוקא אם הי' באמת מרתת בשעת שחיטה ורובן דרסות הן ע"י רתיתה והוא אומר שאעפ"כ לא דרס אינו נאמן די"ל מתוך רתיתה שידיו כבידות עליו אינו מרגיש בדרסה כלל אבל אם אמר ברי לי שלא הי' מרתת בשעת שחיטה נאמן והרמ"א דייק בלשונו ואמר ברי לי שלא נתעלפתי נאמן דמשמע אבל אם אמר שלא שהה אע"פ שנתעלף באמת אינו נאמן עיין בתב"ש בשמלה והלה"פ כ' אע"פ שאמרו שברי להם שלא דרסו אינם נאמנים היינו אע"פ שהי' מרתתים מ"מ לא דרסו בזה אינם נאמנים אבל אם אמרו שלא הי' מרתתים מודה דנאמנים בברי ועולים דברי הרמ"א עם דברי הלה"פ כהוגן ואין סתירה מרמ"א לדבריו ועיין

ומה שכתבת שמצאת מקור למה שכ' המרדכי זקן בן פ' שנים שזה יצא לו מש"ס חולין כ"ד ע"ב שאמרו עליו על ר"ח שהי' בן שמנים שנים וה' עומד על רגלו אחת, בזו כבר קדמך בס' תשובה מאהבה ח"א סי' קי"ד וכ' שאדרבה מדכ' הש"ס תחילה לענין עבודת כהנים משיביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה עד כמה אר"ח עד שירתת ולא נתבו שיעור לזקנה רק שירתת משמע להיפך דלא תלוי בשנים כלל רק הכל לפ"מ שהוא אדם והביא שם בשם כנסת הגדולה שהביא ראיי' מברזילי' גלעדי שאמר בן שמנים שנה אנכי היום אם יטעם עבדך את אשר אוכל וכו' חזי' שחוש המשוש אינו בשנים אלו ונחלשו כבר רוחותיו אבל גם זה דחה יפה בתשובה שם דהא רב אמר בש"ס בשבת קנ"ב ברזילי שקרא הו' דהאי אמתא דהוי' בי' רבי בתשעין ותרתין שנין והות טעמא קדרא ורבא אמר ברזילי שטוף בזימה הוי וזקנה קופצת עליו אלא הכל לפ"מ שהוא אדם וכ"כ בשמלה חדשה דהכל לפ"מ שהוא אדם ואם ידיו רותתים אפי' בצעיר לימי' לא ישחוט כמ"ש הלה"פ דרוב שחיטות דרסות ואפי' הנב"י לא חולק רק בדיעבד אבל לכתחילה מודה דמעבירין אותו מאומנתו וכן משמע מדברי רמ"א ברגיל להתעלף דוקא בדיעבד כשר אם אמר ברי לי אבל אין מניחין לשחוט לכתחילה והטעם נראה לי כיון דצ"ל ברי לי שלא דרס אם כן אין יכולין ליתן לכתחילה על סמך ששאלו אותו אחר כך דחשינן דלמא משתלי ויאכל קודם כמ"ש תוספת חולין דף ג' ע"ב ד"ה בודק סכין וכו' ומצאתי אח"כ בראש יוסף שפירש כן לענין עלופי והוסיף דגם לש"ך דאפילו בשותק בדיעבד כשר אפ"ה אין ליתן לכתחילה על סמך דמסתמא יאמר דשמא ישכח מלומר וא"כ גם בידיו מרתתים כן דלכתחילה אין ליתן רק בדיעבד כשר וכ"ש שלא להיות שוחט של צבור בקביעות ועיין בהגהות רמ"א סי' א' סעיף ח' די"א דשכור אפי' לא הגיע לשכרותו של לוט לא ישחוט שרגיל לבא לידי דרסה וכתב בפרמ"ג במשבצות שם בודאי אין למנותו שוחט קבוע על הצבור ואפי' באקראי יש לאסור אם לא בשעת הדחק וכ"ש ידיו מרתתים דרובם דרסות דיש להעבירו שלא לשחוט בקביעות ואפי' באקראי לא ישחוט לכתחילה ואפי' בדיעבד בשאמר ברי לי נמי יש לחקור אמאי יהי' נאמן דהא דע"א נאמן נגד חזקת איסור דבהמה היינו כמ"ש תוס' גיטין דף ב' משום דבידו לשחוט כהוגן ודלמא יקלקל ע"י שיהוי ודרסה אין לחוש דאדרבה רוב שוחטין כהוגן, אבל במי שרגיל להתעלף ואין בידו לשחוט כהוגן אמאי נאמן נגד חזקת איסור דבהמה, וכן במי שידיו מרתתים דאין בידו לשחוט כהוגן וגם רוב שחיטות דרסות אמאי יהי' נאמן נגד הרוב ועיין בפרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה וכן ריש סי' א' במשבצות שעמד בזה והקשה חשו"ק כיון דרוב מעשיהן מקולקלין אמאי אחר שרואה נאמן להעיד ששחט ושפיר כיון דהוי נגד הרוב ואולי אפי' בידו לא מהני ומדברי ר"ן דף י"ב דאמר ראה אחר ששחט וכן מלשון הרמב"ם מוכח דאחרים רואין לאו דוקא ואפי' אחד ראה נמי כשר והניח בצ"ע

וידועים דברי הפנ"י בפ' האומר דע"א נאמן נגד רוב דהא אם יש במקולין רוב בשר טריפה ומיעוט בשר כשר נאמן אדם לומר שזה בשר כשר ממעשים בכל יום וסברתו משום דאין ע"א נאמן נגד חזקה דוקא בלא איתרע החזקה אבל באיתרע החזקה נאמן וכיון דיש כאן מיעוט המסייע לעד נאמן נגד הרוב וחזקה דלא איתרע עדיף מרוב ועיין בש"ש שמעתא וי"ו פרק ז' שכתב סברא אחרת שכיון דלאותו שאמר שמכיר הכשירה ליכא תערובות כלל ולא מעיד נגד הרוב הוי כמו ע"א שמעיד שליכא חזקה כלל מעיקרא דנאמן וה"נ לעד שמכיר הכשירה מן המיעוט ליכא רוב כלל והוי כמונחת בפני עצמו ונפקותא בין הפנ"י ובין סברת הש"ש ברובא דליתא קמן דלא נאמן לפ"מ שהסביר בש"ש כיון דאנו אומרים שכל בהמה מן הרוב כשירות אם ע"א אומר טריפה מעיד נגד הרוב דהא אינו רוב דתערובות רק רוב בטבע א"כ גם העד מעיד נגד הרוב אבל לסברת פנ"י גם ברוב דליתא קמן כי עכ"פ בודאי איכא מיעוט טריפה לא עדיף כחזקה דלא איתרע כלל וא"כ לסברת פנ"י א"ש ג"כ נגד הרוב דחשו"ק דנאמן ע"א ששחטו שפיר וכן במה שהערנו ברגיל להתעלף דהוי נמי נגד הרוב שלא נתעלף מ"מ נאמן אבל לש"ש צ"ע אמאי נאמן דהא הוא רוב בטבע וברובא דליתא קמן לא נאמן העד ועוד דגם לפנ"י לא א"ש לתוס' ושאר ראשונים שתרצו על הא דנאמן ע"א על השחיטה אע"ג דאתחזק איסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דטעמא משום דבידו משמע אבל לא בידו לא אע"ג דכבר איתרע החזקה דהא שחוטה לפנינו ומידי ספק לא נפקא אם נשחטה כהוגן או נתנבלה מ"מ גם נגד חזקה דאיתרע סברו דאין נאמן ע"א ועיין בפנ"י ריש חולין שתירץ באמת קושי' תוס' דמה"ט נאמן שוחט אע"ג דלא בידו משום דאיתרע החזקה ולא דמי לטבל והקדש וקונמות דלא איתרע כלל דלולי דברי העד הי' הדבר ברור כודאי איסור משא"כ בשחיטה ועיין שם שהאריך בדבר וא"כ לסברתו שפיר מחדש דגם נגד הרוב שיש מיעוט דמסייע לעד נאמן אבל תוס' וראשוני' דתירצו משום בידו על כרחך גם בחזקה דאיתרע לא נאמן ע"א וממילא גם נגד הרוב אינו נאמן וקשה מחשו"ק וכן ברגיל להתעלף דהא מעידין נגד הרוב וגם לראשונים דאינו נאמן נגד חזקה כמבואר בסי' קכ"ז בלאו רוב נמי כיון דאין בידו לשחוט כהוגן דהא רגיל להתעלף אמאי נאמן ולכאורה רציתי להביא ראיי' דע"א נאמן נגד הרוב גם נגד הרוב דליתא קמן מדברי תוס' חולין דף ב' בד"ה דליתא קמן דהקשו דהא עזרה רה"ר והי' לנו לטהר בלא אחרים רואים מספק בטמא במוקדשין ותירצו משום דרוב פעמי' לא יכול להזהר מליגע א"כ רוב פעמי' נוגע ואפ"ה אמר ברישא ואם אמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשירה וכן מקשה הש"ס בברי לי סגי ואמאי יהי' נאמן דהא מעיד נגד הרוב וע"כ דגם נגד הרוב נאמן עד אחד

ולפ"ז הא דנאמן בברי לי הוי רבותא טובא דאפי' נגד רוב נאמן ובזה א"ש הא דכתבו תוס' בד"ה שמא יגע וכו' הא דלא קאמר שמא אתא לימשך בפנים ומה"ט לא ישחוט לכתחילה ותירצו דנקט שמא יגע בבשר משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי ועיין במהר"ם לובלין שכ' דפשיטא דכשירה בדיעבד ותמה בראש יוסף דהשתא נמי דטעמא משום שמא