שבט סופר חלק א קלה

דדש אבל במומר לדבר אחר בודאי אפילו לכתחילה מותר א"כ עדיין יכול אביי לאוקמי במומר לדבר אחד כאוקימתא דרב אשי והניחו בצ"ע

ולפי דברינו י"ל דבלא"ה צ"ע דהא חזינן מברייתא דחמצן של עוברי עבירה דמומר לתואבון טרח נמי להחליף אצל נכרים וכן משחיטה גופא מוכח דטרח לפמ"ש הרשב"א בחידושיו וכן בת"ה דהא אי לא בדיק בסימנין הוי נבילה משום דלמא לא שחט הרוב או לא ודילמא לא שחט הרוב ועדותו לא מועיל וכ' משום דטרח ובודק אי שחט הרוב או לא ואי לא שחט הרוב קודם שיעור שיהוי שוחט הרוב עכ"פ חזינן דטרח ג"כ לאכול היתירא ובדיקת סכין לא טרח וצריך לדחוק ולחלק בין טרחא זוטא לטרחא מרובה וזה י"ל לא סבירא ליה לאביי דאיזה שיעור נתנו בין טרחא לטרחא וי"ל דאביי סבר מכח הברייתא דחמצן של עוברי עבירה מדחזינן דטרח נמי להחליף טרח נמי לבדוק הסכין ואפילו בלא בדיקת סכין נמי שוחט מומר לתואבון וסבר הרמב"ם הא דאמר אביי לא ס"ל הא דרבא לא כמ"ש רש"י אלא דלא צריך בדיקת סכין כלל ודומי' דערל ורש"י ע"כ לית לי' כשיטת הרמב"ם ועיין

והנה להלכה קיי"ל כרמב"ם דמומר לדבר אחד משאר עבירות דצריך בדיקת סכין ואפי' בדיעבד אלא לענין מומחה חקר בפרמ"ג אי לא אמרינן ג"כ דצריך שידעינן שהוא מומחה ולכאורה מדברי הרמב"ם דכייל מומר לנבילות בהא דכ' מומר לאחד מהעבירות ולא הביא בפרט מומר לאכול נבילות וכתב והוא מומחה משמע דדינם שווים כמו לענין סכין וכן מסתבר כיון דטעמא כיון דלתאותו עובר בשאר עבירות לא מטריח לבדוק סכין כן נמי לא מטריח ללמוד לשחוט אף ע"ג דאינו מומחה אלא דהרמב"ם כתב ג"כ בפסולי עדות מומחה והתם בוודאי לא מסתבר שצריך שידעינן שהוא מומחה דהא אפילו בדיקת סכין לא צריך עד שאני תמה על הרשב"א בת"ה שמסופק בדעת הרמב"ם אי כוונתו שצריך שידעינן שבוודאי הוא מומחה וע"ז תמה מהא דלא נקט רבא ורב אשי מומחה או שכוונת הרמב"ם דנקט מומחה משום דגם ישראל לא ישחוט אלא אם הוא מומחה ואמאי לא פשוט מהא דפסולי עדות דנקט נמי מומחה ובדיקת סכין לא צריך וא"כ בוודאי רוב מצויין אמרינן ג"כ וע"כ מומחה דנקט משום דבכל שוחט צריך להיות מומחה וצע"ק

ומלתא דתמיה ראיתי בפלתי שכתב במי ששוחט לאחרים ואין לו הנאה מזה אן צריך בדיקת סכין משום דאין חוטא ולא לו ולא מצא לאחד מהמחברים שעמד על זה ובמח"כ נעלם ממנו באותה שעה דברי הש"ך ס"ק כ' שכתב הא דכתב הכסף משנה דגם בפסול לעדות מחמת אוכל נבילות לא צריך בדיקת סכין היינו בשוחט לאחרים ודברי ב"י בשוחט לעצמו והא דנקט רבא מומר דאיירי בשוחט לאחרים דאין מעיד עליה משום דהוא מומר וכהיתרא דמיא לי' ואפילו בשל אחרים דלא נהנה אינו נאמן וכ"כ הש"ך בסי' קי"ט ס"ק י"ח וכן בסי' קכ"ז ס"ק י"ט ודיבר הש"ך בג' מקומות מזה דמומר לאותו דבר אפי' בשל אחרים אינו נאמן והנה הפרמ"ג כתב דגם מומר לשאר עבירות לשיטת הרמב"ם אינו נאמן בשל אחרים ולכאורה אינו מוכרח די"ל דאף ע"ג דהוי מומר לדבר אחר מ"מ לא גרע מנחשד לאותו דבר דנאמן בשל אחרים כמ"ש בש"ך וצ"ל דדיוקו הוי כיון דכייל הרמב"ם מומר לנבילות בתוך מומר לשאר עבירות משמע דדינם שווים וכמו במומר לנבילות אינו נאמן בשל אחרים לענין בדיקת סכין כן לשאר עבירות נמי וע"כ צ"ל דהרמב"ם בשל אחרים איירי דהא כתב בפסולי עדות דכשר ולא חילק בין מחמת נבילה לשאר איסורים ולש"ך ע"כ להעיד בשל אחרים איירי א"כ הא דמומר נמי בשל אחרים ועיין

ובנדון שלנו לאחר שהעידו שכמה פעמים עשה כך א"כ אבד נאמנותו לענין בדיקת סכין דקיי"ל כשיטת הרמב"ם וכן לענין גניבה אם הוא מומר לכך כמ"ש בדרישה ובש"ך אלא שראיתי בדברי מעכ"ת שמצדד להקל משום דזה השוחט ובודק מוחזק לשאר דברים ובפרט בעניני שחיטה שמדקדק במעשיו וא"כ כה"ג י"ל דהרמב"ם מודה דכל הטעם כיון דלתאותו עובר פקר נמי בבדיקתו, וזה דווקא אם אינו מוחזק להיות מדקדק בשאר דברים אבל אם חזינן דאינו מקיל תו ליכא למיחש ולא חשוד לדבר אחר ונכון אשר דיבר בזה ויש לעשות סניף להקל כשאר שיטת הראשונים

אלא שראיתי בשו"ת מהרמב"ם שנקראים פאר הדור סימן קי"ב שנשאל על שוחט שהוא ממונה לרבים והוחזק לרבים שהוא גונב בשר מבית המטבחיים ומהחניות ואחר כך מצא בידו בפרהסיא אשר גנב וגרם זה קלקול וחלול השם אם איש אשר אלה לו יהי' עוד ממונה לרבים והשיב יען כי אין לך חילול השם יותר מלגנוב ולמוכרה לרבים ואפילו עשה תשובה גמורה לא ישחוט ברבים ואם ירצה לשחוט בביתו בשביל יחיד הרשות בידו עכ"ל, חזינן דהרמב"ם החמיר אפילו בעשה תשובה גמורה להיות שוחט לרבים ורק בביתו נאמן משום דעשה תשובה אלא דנ"ל דיש להפך ולצדד להכשירו ומלמדין עליו זכות לדונו בקילתא ועיין בט"ז קי"ט ס"ק ט"ו בשם רש"ל דהנה הב"ח הובא בש"ך סי' ב' כתב בקונטרס אחרון לתרץ קושי' הדרישה מהא דנגנבו לו גדייו די"ל אע"ג דמשום שאר עבירות שחשוד גם כן על השחיטה אבל בגונב כבר אמר שלמה לא יבוזו לגנב כי יגנוב וכו' ואם כן גניבה י"ל דלא חשוד על שאר דבר מצוה לסלקו והטעם דהא גם בשאר עבירות לא חשוד לדבר אחר מ"מ לענין בדיקת סכין חייש הרמב"ם דלא טרח לקיים שום מצוה כהלכתה ואם כן בגנב נמי אע"ג דלזה יש לו תאוה יותר מ"מ בוודאי לא מן המדקדקים הוא וחרד על דבר מצוה שיש לו להאמין על בדיקות סכין שצריך דקדוק הרבה אבל מ"מ נראה לי דיש לומר דווקא אם גונב חפץ או ממון של חבירו מביתו או חצירו אבל כמו בנדון דידן יש להקל דהא כל עוברי עבירה פסולין לעדות משום רשע דחמס ואפ"ה אמרינן בש"ס בב"מ דף ד' ע"א דכופר במלוה כשר לעדות וכן הכופר בפקדון אי לא דאתי סהדי ואמרי ההיא שעתא בידיה נקיט ליה והטעם משום אשתמוטי ודלמא צריך להוצאה וסבר עד דהוי לי זוזא ופרענא לי' ואי מודינא השתא דלמא יתבעני מיד עיין ברש"י שם ואם כן כיון דהיה לו רשות להשתמש במעות ולהוציאה אף ע"ג דכפר ואמר שלא קיבל רק י"ב פרוטות בשביל ח"י צ"ל מ"מ י"ל אשתמוטי ואפי' לעדות דחמור דצריך להיות כשר דווקא כשר להעיד וכ"ש דלא חשדינן לי' לשאר איסור די"ל אשתמוטי והיה צריך להוציאה ולא דמי לגנב חפץ מביתו של חבירו ע"כ נ"ל מה"ט וגם לפי מ"ש שהוא מוחזק וירא שמים ומגדל בניו לתורה אין להעבירו מאומנתו ובפרט דטפלי' תלוי ביה ובוודאי גם עשה תשובה על זה ואע"ג דלא מהני אם אמר שעשה תשובה דאמרינן תשובה של רמאי עד שילך למקום שאין מכירין מ"מ דהאי דינא כבר מקילין בזה כמ"ש מהרש"ל שהבאתי לעיל מ"מ בהאי גברא שהוא מוחזק לירא ד' ומגדל בניו לתורה יש להקל דשב בתשובה שלימה ואפי' להיות ש"ץ כשר והגון ורק להיות נוטל שכר של כשרות לבד בלא"ה כבר צווחו על מנהג הזה ואפילו במוחזק בכשרות לא נכון הוא ובמי שראינו שכבר יש לו חמדת ממון בוודאי יש לחוש הרבה על זה ואם יש בכחו ובידו לבטלו מנהג הרע הזה ויישר כחו וחילו וכבר כתב הש"ש דא"א להעמיד הדת על תילה והחכם עיניו בראשו. כתבתי כ"ז בחפזון באשון לילה והי' זה שלום כנפשו ונפש ידידו מחותנו חותם בברכה פרעסבורג יום ה' ב' דחנוכה תרמ"ג לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ג

שוכ"ט לתלמידי הרבני המופלג חרוץ ברק השנון בע"פ נצר נחמד כש"ת מו"ה יוסף ליב סופר שי' יושב על התורה בקהל לאפאש יע"א

את מכתבך קבלתי עם שאלתך להלכה ולמעשה אבל יען שאתה שואל על מה שעבר ע"כ לא מהרתי להשיבך בעת שהייתי טרידנא טובא ולא באתי רק ללמד במקום אחר אודות שוחט מומחה וירא ד' שידיו מרתתין אם מותר לשחוט