שבט סופר חלק א קלד

במוקדשין ולא משום נשים ומיושב הל' אין בין לטעמא משום דנשים דעתן קלות ובין לטעם של הסמ"ק משום עילוף ונכון

ועוד הי' בדעתי לשעשע עמך כי הרבה דברים העלתי בענינים אלו כאשר למדתי מס' חולין עם בני הישיבה ומוכרח אני להפסיק באמצע הכתיבה וגם זה כתבתי בסירוגין שורות שורות, והנני אחיך הדורש שלמך באהבה פ"ב יום ב' לס' צו תרל"ח לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לב

שוכ"ט לכבוד מחותני ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי בע"פ ירא ה' מרבים כש"ת מו"ה יודא גר"וו נ"י רב דק"ק סאבאטיסט יע"א. (כעת הגאון אב"ד דק"ק סאטמאר יע"א

) אחדש"ה זה ימים אחדים שקבלתי מכתבו ומוכן הייתי להשיבו מיד כאשר ביקש ממני אבל בכל זה לא הי' באפשרותי מכמה טרדות שונות נחוצים לשעתא בכל זאת כמעט חטפתי איזה רגעים להשיבו בנידון שוחט ובודק וש"ץ בקהלתו אשר בכל דרכיו מוחזק בכשרות ועכשיו באו איזה אנשים והעידו עליו כי הפסיד לקופת הקהל ע"י מי שנדר כ"פ ח"י צ"ל ונתן לשלם נדרו ס"ך ח"י פרוטות ומנהג במקומו רק י"ב פרוטות וכן הוא בכמה קהלות ועיכב לעצמו השאר ונתן לאקרו"ט רק י"ב צ"ל וכן נחשד בשאר דברים הנוגעים לממון ונפשו בשאלתו אם יכול להיות שוחט ובודק כמקדם והראה פנים מסבירות להלכה להפך בזכותו כראוי' לגברא זכאי ונקיטנא בקצרה רק לברר הלכה קצת בלי פלפול ביו"ד סי' ב' סעיף ו' הביא המחבר דמומר לדבר אחד משאר עבירות א"צ לבדוק לו סכין ולהרמב"ם צריך לבדוק לו סכין, והדרישה הקשה מהא דסי' א' שאבדו לו גדייו או שנגנבו ומצאו שחוטים במקום שרוב ישראל מצויים מותרים ותי' דהתם לאו במומר איירי ומוחזק לכך אלא שגנב בפעם הזאת והוי רק כמו פסולי עדות דגם הרמב"ם מודה דא"צ בדיקת סכין והש"ך דחה את דבריו דמלשון הטור אעפ"י שחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה משמע שמוחזק בגנב על כן תירץ הט"ז משום דיש עוד ספק דלמא נתן לאחר לשחוט יע"ש ס"ק י"ח

ואני אומר דגם זה אינו במשמעות לשון הטור שכתב אע"ג דחשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה משמע משום דאינו חשוד בלחוד הוא דמכשיר ולא משום דיש ספק דלמא נתן לאחר אם לא שנדחק בלשונו אף ע"ג דהוא חשוד אינו וודאי רק ספק דלמא לא נבדוק הסכין משום דלתאותו עובר גם על שאר עבירות לא יטרח לבדוק הסכין כמו שהסביר הרא"ש שיטת הרמב"ם משא"כ באוכל נבילות לתואבן בוודאי לא יטריח דהא מה"ט לא מתירין במומר לתואבן כשיש ספק דלמא נתן לאחר לשחוט משום ס"ס וע"כ דהוי כוודאי משא"כ בשאר עבירות אבל אין משמעות לשון הטור שרק ספק חשוד הוא אלא דבאמת על הטור בלא"ה לא קשה די"ל דלית לי' כשיטת הרמב"ם רק כשיטת רוב ראשונים דא"ל במומר לדבר אחר חוץ מנבילה אפי' בדיקת סכין והדרישה כתב בקושיתו משום דסתם הטור לעיל בנגנבו לו גדייו דכשר ולא הביא שיטת הרמב"ם כמו שהביא בסי' ב' משמע דכ"ע מודה שם ע"כ מחלק בין פעם אחד למוחזק בכך ובאמת אין זה קושי' כ"כ דהא שם בסי' א' לאו עיקר דינו הוא דמומר אי צריך לבדוק סכין או גם מומר לדבר אחר צריך לבדוק סכין רק עיקר דיני מומר בסי' ב' ע"כ לא הביא שם דלשיטת הרמב"ם בנגנבו דאסור רק הביא סתם דגם בנגנבו דכשר כשיטתו בסי' ב' ורק בסי' ב' הביא שיטת הרמב"ם ונ"ל להוכיח דהטור נקט לעיקר דלא כרמב"ם דבסי' ב' לא הביא הא דמומר לערלות דינו כמומר לעבירה אחת ואם מתו אחיו מחמת מילה דינו כישראל גמור ואי דנקט לחומרא כשיטת הרמב"ם הוי להביא דהא יש נפקותא לענין בדיקת סכין ולאשמעינן דאם מתו אחיו מחמת מילה הוא כישראל ולא צריך בדיקת סכין וע"כ דלא כרמב"ם וממילא ליכא נפקותא ומשו"ה שפיר כתב בסימן א' דחשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה ומדהביא בש"ע סעיף ז' הא דמומר לערלת מוכח דע"כ נקט לעיקר כשיטת הרמב"ם וכן כתב בפרמ"ג שם אבל השו"ע שפיר י"ל כתירוץ הדרישה דאיירי דאיירי רק כשגנב בפעם הזאת והראי' דבש"ע השמיט הא דהוסיף הטור על דבריו דחשוד על גניבה לא חשוד על שחיטה משום דלאו בחשוד איירי רק שגנב בפעם הזאת כתי' הדרישה ועיין בפלתי סי' ב' שתמה דלא ידע ולא הבין קושי' הש"ך והדרישה דרמב"ם באמת לא העתיק רק הרי שאבדו גדייו ולא נגנבו וכאשר כתבנו קושי' הדרישה הוא על הטור שסתם בסימן א' ולא הביא שיטת הרמב"ם במומר גם לדבר אחר שצריך בדיקת סכין ולדידן ג"כ הקושי' על הש"ע דמשמע בסי' ב' מהא דנקט דיני דערל דעיקר כשיטת הרמב"ם ובסי' א' כתב נמי נגנבו והא דבאמת לא הביא הרמב"ם דנגנבו צ"ל דלא גרס בתוספתא או שנגנבו וא"ש הכל

ומע"כ מחותני ר"ל דגם החולקים על הרמב"ם לא חלקו עליו רק בעבירה דרבים מקילים בו אבל באין רבים מקילין בו והוא מקיל גם הם מודים לשיטת הרמב"ם ובזה רצה לדחות מש"כ הכ"מ וכן הרדב"ז בתשובה והפ"ת חידש מדנפשי' דהרמב"ם הוציא דינו מהא דנקט בברייתא הכל שוחטין ואפילו מומר משמע דערל ומומר דין אחד להם והפ"ת כתב דזה ראי' שאין עליו תשובה ולפי דבריו יש עליו תשובה כיון דערל אין רבים מקילים בו באמת צריך בדיקת סכין ובמח"כ א"א לומר כן דא"כ מאי זה דהקשה ותמה הרשב"א והראשונים על הרמב"ם שכתב דגם במומר לשאר עבירות צריך בדיקת סכין דלמא הרמב"ם באין רבים מקילין בו ומהיכי תיתי לומר דרבים מקילין ולחשוד ישראל על כך וכן מדסתמו ולא חלקו משמע דבכל ענין חולקים על הרמב"ם ועל הוכחת הכ"מ שכתב הפ"ת שאין עליו תשובה הרבה תשובות יש בדבר דהא נקט בברייתא ג"כ כותי וכותי א"צ בדיקת סכין וגם בכותי צריך אחרים או יוצא ונכנס ובערל ומומר לא צריך ולא שווים לכל מילי הני תלת דשנו בברייתא ואדרבה דברי הכ"מ צ"ע

שוב ראיתי בדברי חידושי הר"ן על חולין וריטב"א דר"ל דגם כותי צריך בדיקת סכין ולא כתוס' ורא"ש ועיין בש"ך ס"ק כ"ד שתמה על הש"ע שכתב בצדוקי ובייתוס שצריך ג"כ בדיקת סכין מנ"ל הא דהא בדין כותים קודם גזירת וכתב תוס' ורא"ש דכותים קודם גזירה לא צריך בדיקת סכין וכבר הבאנו שיטת הר"ן וריטב"א שסברו דגם בכותי צריך בדיקת סכין וי"ל דמה"ט דפסק הש"ע כרמב"ם במומר לדבר אחר שצריך בדיקת סכין משום דומיא דמומר כן הוכיחו גם בכותי כן אלא שעדיין אינו הכרח גימר דהא בכותי צריך גם אחרים רואין, וראיתי אח"כ ברדב"ז שהרגיש ג"כ בזה על ראיתו לשיטות הרמב"ם כמו שהביא הכ"מ ונדחק דמ"מ לענין בדיקת סכין שווים מ"מ לשאר אחרונים בוודאי לא קשה ותשובה נצחת היא

אלא שראיתי בפ"ת שכתב דאי לא כרמב"ם מנ"ל דמומר לאכול נבילות בעי בדיקת סכין אדרבה מדקתני בהדי ערל ש"מ דלא בעי בדיקת סכין ומאי מוכרח מהאי ברייתא לרבא וע"כ דגם מומר לערל בעי בדיקת סכין ורבא חידש קמ"ל דאפילו מומר לאותו דבר סגי בבדיקת סכין יע"ש ועדיין לא הועיל מנ"ל לרבא דלמא לא ערל ולא מומר בעי בדיקת סכין דלא נזכר בברייתא כלל מבדיקת סכין וע"כ צריכין אנו לומר דרבא חידש זה מדנפשי' כיון דאוכל לתואבן ואי לא מצא כשר אוכל נבילות לא מטריח לבדוק סכין דהוי טרחא וליכא מברייתא וגם לא מברייתא דחמצן של עוברי עבירה סייעתא לכולה מלתא דרבא רק לחצי דבריו דאמרינן לא שביק היתירא ואכיל איסורא אבל הא דצריך בדיקת סכין באמת לא מוכח מברייתא כלל, ובזה יש ליישב קושי' אחרונים דתמהו לשיטת הרמב"ם דגם במומר לדבר אחר צריך בדיקת סכין א"כ קשה על הא דאמר הש"ס דף ג' דאביי לא אמר כרב אשי לא ס"ל הא דרבא וכתב רש"י דמומר לכתחילה יהיה מותר לשחוט בבדיקת סכין וזה דווקא במומר לאותו דבר כיון